בית אפרים יורה דעה סא

בשיטת הרשב"א ולהרשב"א באמת אין טרפות כ"א במקום שאם ניקב טריפה אמנם באמת שפיר כ' אא"ז דמשמע מהג"ה שסוף שינטלו שניהם שהרי כ' וא"כ אותו אבר סופו ליבש ולא כ' אותו יתרת סופו ליבש. אך ר"ל כגון ביתר רגל סוף הרגל להתיבש והיינו מה ששם האבר עליו כמות זה כן זה וכן ביתר כבד וכל דכוותייהו וטעמא לפי שכ"א גובר על חבירו ונוטל יניקתו ממנו וא"כ אין אחד מהם יונק בכל עת כשיעור הצריך לו. ואמנם י"ל אף אם נאמר שהל מתיבש נמי טריפה ולא מיבעי' היכא שניכר לעין שזה עיקר האבר וזה היתרת דאמרינן שהיתרת יונק ממעין של האבר ואין להעיקר האבר יניקה כדי צרכו ועיקר חיות הבהמה תלוי בעיקר האבר ואם מתקלקל עיקר האבר אין לה חיות מחמת היתרת לבד אך אפי' אם נמצא ששניהם שוים ואין אנו מכירים היתרת איזה הוא מ"מ אין שניהם עיקרין אלא האחד עיקר בלבד שחיות הבהמה תלוי' בו והשני הוא היתרת ואין לבהמה חיות מחמתו ולפעמים יש סימנים נסתרים כעובדא דהר"ץ דמייתי בשמ"ח ס"ס זה שבדקו אם יש לו סמפון בפ"ע כו' ואף אם אין סימנים כלל אמיתת הדבר כן הוא שהאחד העיקר והשני טפל והטפל נוטל חלק ביניקה זו וגורם קלקול לעיקר האבר והיתרת בלבד אין בכחה להעמיד חיות הבהמה ומ"ש האחד גובר על חבירו ר"ל שהיתרת נוטל יניקה שהוא ראוי לגוף האבר: ומ"ש על הוכחת אא"ז מהתוס' ד"ה אפיק דלאו ראיה הוא כלל דאין זה רק לענין י"ח טרפות שבריאה אין יוצאין מגדר ניקבה דכללא הוא דכל אבר שניקב טרפה כ"ש ניטל וחסר כמבואר בסי' נו"ן וכן יתר דינו כחסר וכמו דלא חשבינן במתני' ניטל רק בכבד ולא בלב וריאה ודקין כמ"ש התו' שם כו' ומש"ה כ' התו' דלרבנן ליכא אלא י"ז אבל שנאמר דכל הריעותות סופן לינקוב זו לא שמענו עכ"ד ולא דק כלל דראיית אא"ז ברורה שמה שנדחוק לומר דלכך כתבו דלרבנן ליכא אלא י"ז שא"א לחשוב חסר יתיר חלוף לטרפות בפ"ע לפי שאין יוצאין מגדר ניקב' דכ"ש הוא והוא טעות דזה לא נאמר אלא בניטל כל האבר ההוא דאז אתינן עלה מטעם ק"ו דגם ניקב דמטרפינן היינו משום שסופו לינטל כולו וא"כ פשיטא דניטל כולו טרפה והיינו שכ' התו' דלא איצטריך למיתני ניטל לב וריאה ודקין (ובאמת גם בזה יצא מן הכלל טחול וכן יש סוברים לענין מרה וניטל האם ועיין באשר"י ר"פ א"ט ולקמן אכתוב בזה) משום דהוא בכלל ניקב משא"כ חסר אונא פשיטה דליכא למיתי עליה מתורת ק"ו דלולי דחדית לן רבא דחסר אונא טרפה מה"ת הוי ס"ד להטריף מחמת ק"ו מניקבה כיון שבניקבה כל הריאה בטלה ממלאכה שדרכה להניף על הלב ואם ניקבה ומפק' זיקא אין יכולה להניף משא"כ בחסר אונא שאומרים לה עמוד ונעשה מלאכתינו שהרי הריאה היא שלימה בכמוס כדרכה אלא שאונא אחת גדולה כשתים או כג' ואין כאן מנין הראוי רק דרבא חדית לן דיש מנין ידוע לאונות הריאה וכל שחסר מהמנין טרפה אבל פשיטא שאין בזה מקום ללמוד ק"ו מניקבה הריאה דטרפה לפי שאינה יכולה להניף על הלב וא"כ כדאמרינן דרבא מטריף בחסר אונא על כן צריך לומר אחת משתי אלה או שריאה שחסרה ממנין הראוי להיות טרפה משום חסר או משום שמעותדת לבא לידי קלקול ונקב וכיון דמוכח מהתוס' דלרבנן ליכא אלא י"ז אף על גב דאיכא חסרה אונא אלמא דגם זה הטרפות משום שיבא לידי נקב לרבנן תדע שהרי התוס' כ' דחסרון מבחוץ בריאה כשר אע"ג דחסר מן בשר והעור ולא אמרינן דכל שניקב טרפה גם אם חסר טרפה וע"כ דכל שלא חסר כולו אין זה ענין לנקב שהנקב גורם קלקול בכולו משא"כ חסרון בתולד' וא"כ פשיטא דגם בחסרון בכולו אין זה מחמת הכלל דכל שניקב טרפ' חסר טרפה רק מטעם דהכי גמירי שצריך להיות מנין חמשה אונות וחסר טרפה וכיון שא"א לומר שסוג חסר הוא בפ"ע ע"כ דחסרון אונה היינו מחמת שסופה לינקב ולהרמב"ם דס"ל חסרון מבחוץ בתולד' טרפה באמת סובר דחסרון הוא סוג טריפות בריאה בפ"ע לא מחמת נקובה ודברי הש"ס דפריך אלימא חסר מבחוץ היינו ניקבה כבר כתבו הרבה ישובין ולדידן כל חסרון מבחוץ כשר והא דלא מוקמינן בחסרון אונא אכתוב לקמן בזה ועיין בספרי בזה: ומ"ש המחבר שם ראיה דלא כהתב"ש שהרי הט"ז סי' ס"ג כ' דנקב מפולש בתולדה אינו משום נקב אלא חסרון כו' ע"ש שהאריך ובאמת דברי הט"ז הם לעזר ולא לנגדו שהרי הט"ז כ"כ לשיטת הרמב"ם בחסר בריאה דטריפה משום דס"ל דחסרון בריאה הוא סוג טרפות בפ"ע ולכן ס"ל דבטחול כשר דהא אפי' חסרון כולו כשר ולהסוברים דחסרון מבחוץ כשר בריאה מכ"ש שסוברים שאין בחסרון מתולדה מקום להטריף משום ק"ו מניקב דא"כ יהא טרפה בחסרון מבחוץ אף שאין חסר אונא שלימה וע"כ שאין זה ק"ו כמ"ש וכמבואר מדברי התוס' דכיון שעולה בנפיחה כשרה רק בחסר אונא מטריפינן וע"כ לומר דחסר הוא טרפות לעצמו וזה מוכח מדברי התוס' שכתב דלרבנן ליכא אלא י"ז שאין חסר טריפות בפ"ע וע"כ דמטעם סופו לינקב הוא ומ"ש הט"ז דלהפוסקים דס"ל חסרון מבחוץ כשר כ"ש בטחול דהא לדידהו אין על חסרון שם נקב הוא נכון דודאי היכא דמבואר דהחסרון מטריף כגון חסר אונא או אם היה מבואר באיזה מקום דחסרון מבחוץ טרפה אנו אומרים שיש בו טרפות משום שסופו לינקב ובכלל נקובה הוא משא"כ להמכשירין בחסר גוף הריאה היינו משום דס"ל דחסר אינו טרפות בפ"ע כלל ואי משום דנימא שסופו לינקב מה"ת לבדות מעצמינו ענין זה לומר שסופו לינקב בחסרון בגופה של ריאה והקרום קיים ולכן ס"ל להכשיר בכה"ג ומצד החסרון עצמו שהוא מתולדה פשיטא שאין לייחס עליו שם נקב ומזה למד הט"ז דגם בטחול אין שם נקב על חסרון מתולד' ושפיר כ' התוס' דאי ס"ד חסר מבחוץ טרפה נוקמי בכה"ג וכוונתו דהא ע"כ המטריפין לאו משום סופה לינקב אתו עלה דזו מנין לנו לבדות טריפות מעצמינו וע"כ דס"ל שהוא בפי' חסר דמתני' וזה שפיר י"ל שהוא בסוג חסר שהרי חסר לפניך ולזה שפיר הקשו דא"כ נוקמי בכה"ג והא דלא כ' אא"ז להוכיח דחסרון אונא מטעם נקובה מדלא מוקי בחסרון אונא כבר כתבתי בספרי מזה: ועתה אבאר יותר משום דלפי מה שפירשו התו' דחסרון בגוף אינו אוסר אף שניכר מבחוץ א"כ כשאנו פוסלין חסרון אונא ע"כ דלאו משום חסרון בגופא דריאה הוא דא"כ אף מקצת אונא נמי ועוד דהא לפעמים יש חסרון אונא אף בלא חסרון בריאה כלל כגון שרחבה אונא אחד ברוחב ומשך כשתים אלא משום חסרון ממנין היא דגמירי מנין האונות ואם חסר המנין טרפה וא"כ הו"ל למיתני במתני' מנין האונות ולפרושי עלה דחסר ממנינא טרפה ומדנקט סתם משמע דלאו בחסר ממנינא מיירי ועוד דלישנא דחסרה משמע שיש חסרון מגופא ובחסרון אונא לפעמים ליכא חסרון בגופה כלל שרחבה כשתים וכמ"ש ואי בחסרון אונא מיירי לא הו"ל למינקט כי האי לישנא דמשמע חסרון דגופא ולכך בעי לאוקמי בחסרון מבפנים וא"כ אין מקום להוכיח מזה דחסרון אונא מטעם סופו לינקב דשפיר י"ל מטעם חסר ומשלים לי"ח טרפות אלא דלישנא דמתני' לא משמע ליה בכה"ג ולכך מוכיח אא"ז ממ"ש התוס' דלרבנן ליכא אלא י"ז אלמא דאינו משלים: ומ"ש מדברי הפלתי סי' נון לענין יתר שסוף האבר להיות כלה שאין כוונתו רק לומר דדין ניטל כדין חסר כו' המעיין יראה שאף בדוחק א"א לומר כן שהרי להדיא כ' קודם לזה כן ביתרת החולשא גובר עד שא"א להתקיים ויהיה שניהם כלים והולכים ויהיו נטלים ע"י חולשא עכ"ל וא"א לדחוק מ"ש החולשא גובר עד שא"א כו' ר"ל כאילו א"א כו' דא"כ מה זה שכ' בסוף דבריו ויהיו נטלים ע"י חולשא כיון דלענין רואין מיירי וע"כ שר"ל דבאמת עתיד להיות כן וכן מבואר ממ"ש בסי' נ"ד דכך שיערו חז"ל ביתר דהוי כאילו ניטל ביד או בחולי דאין סופו להתקיים ויאבד ויוטל וה"ז כניטל ביד ור"ל דאף שאינו רק סופו ליטול ה"ז כנטול עכשיו וכן מבואר מדבריו סי' נ"ה שכ' בס"ק ח' דלפי הטעם שכתבו דלכך יתר כנטול דמי משום דמה שבטבע להשפיע לאבר אחד עכשיו נחלק לשנים ואילו ואילו לא