בית אפרים יורה דעה נח

הנ"ל דאף דהט"ז מיירי בנסרכה לכיס מ"מ כיון שכ' שזה גרע מתר"ל מבואר דס"ל דודאי נקב יש כאן דהא בסרכא תלוי' בתוך הבועא כתב הראב"ד שהבועא מעיד' עליו שניקב' דה"ל תר"ל וזו התלוי' שיש בה דם היא גרוע מזה שהדמים מודיעי' שסרכא זו מחמת נקב שבריאה היא ואין זה דומה לסרכ' תלויה בלא דם היוצאת מבועא ואזלא ע"י מיעוך שמכשיר אא"ז בהפ"מ דהתם בתלוי' עצמה אין כאן ריעותא אחרת וכיון דאיכא תרתי חזקי שהיא הפשטת ליחה מחמת שאינה דבוקה לשום מקום וגם אזלא ע"י מיעוך רגלים לדבר שהיא הפשטת ליחה וא"כ לא נשאר כאן רק ריעותא דבועא לחוד ובועא אינה מטרפת דבועות שכיחי טובא שלא מחמת נקב כדאמרינן חזינהו להנהו דקיימי כנדי משא"כ בסרכא תלוי' מלאה דם שהדם מעיד עליו שהיא מחמת נקב והעד המעיד בה על סימן נקב היא בתלוי' עצמה מה יושיענו זה דאזלא ע"י מיעוך לומר שזה מורה על הפשטת ליחה דמ"מ מה תעשה עם העד המעיד עליו דם זה מנין שאין דרכו לבא עם הפשטת ליחה כלל והדבר ברור שמחמת נקב הוא ועיין בחבורי פ"ת סי' ל"ט ס"ק קי"ג שכתבתי בקצרה דכיון שהט"ז כתב דכאן גרע מתר"ל א"כ אף בתלוי' לא מהני מיעוך דמה שנמצא דם תוך הסרכ' הוי טפי רגלים לדבר מתלוי' מבועא כו' ע"ש והן הן הדברים שכתבתי אך שביארתי יותר. וכל עין רואה תשור שהם דברים אמיתיים בלא פקפוק ושם הראיתי מקום למה שכתבתי בביאור לט"ז סי' ל"ז ושם הבאתי דברי הפר"ח שהעתיק לשון הט"ז דבכאן ודאי אינו הפשטת ליחה אלא דם זה בא מהריאה שניקב' כו' (ונראין הדברים שהפר"ח אינו מגי' דברי הט"ז כאשר הגהתי שם להוסיף תיבת אלא משום דמ"מ לשון הט"ז אינו מיושב כראוי כמבואר למעיין רק שיש חילוף תיבה שתיבת ודאי הכתוב בסמוך הוא שייך כאן והך א"ל הוא תיבת אלא שהיה כתוב אחר תיבת הפשטת ליחה וד' יתירה מן תיבת דדם הוא ט"ס שהוגה כן עפ"י הכתוב לפנינו ולפי דעתי היא הג"ה מדוייקת וישרה וכן נראה דגרס אא"ז הת"ש ומ"מ גם לפי הגה הפשוטה כן הוא שהרי כתב דכאן אין לומר שאינה אלא הפשטת ליחה דדם זה כו' מבואר דפשיטא ליה הכי) וגם כתבתי ליישב מ"ש הט"ז דאין הבדיקה מועיל בספק איסור כו' ע"ש וכאן אבאר יותר שבעובד' דט"ז דנסרכה לכיס והסרכה מלאה דם עד שבמקום הסרכה לכיס נתמלא כל סביבותיה מראה דם ולכאורה היה מקום להכשיר ע"י מיעוך ומשמוש ובדיקת פושרין מתרי טעמא חדא שע"י המיעוך נאמר שזו הפשטת ליחה ונתערב בו מדם חלל הבהמה שהרי נסתלקה ע"י מיעוך וגם נבדקה ולא בצבצה וגם י"ל דכיון דחזינן שאינו מבצבץ א"כ א"ת דלאו הפשטת ליחה הוא נימא שבאים מצד הכיס ורגלים לדבר שהכיס במקום זה הוא מלא מראה דם מסתמא מכאן יצאה וזה עדיף טפי ממכה דאף לפי מ"ש בסי' ל"ט דמכה אינה מועלת רק במקום דופן מטעם שלחותו רב מ"מ בזה שהריעותא מחמת הדם והא קמן שהכיס הוא מלא דם סביב המקום שהסרכא יוצאת משם והיה הדם לאות שהסרכא מן הכיס וכיון דמחמת חולי ומכה שבכיס קאתי לא איכפת לן בהא דהא ניקב הכיס הוורדא הוא כשר ולזה כתב הט"ז דגרע מתר"ל והנך טעמא תרווייהו ליתנייהו שלהחזיק בהפשטת ליחה א"א דודאי אינו הפשטת ליחה אלא שדם זה בא מריאה כו' ואע"ג דלא מבצבץ וא"כ אם לא תתלה בהפשטת ליחה של דם יש לתלות שהוא הפשטת ליחה מצד הכיס שניכר שם מכת דם ומזה נעשה הסרכה לזה אמר כיון שאם לא היינו בודקין ורואין שאינו מבצבץ היינו תולין בריאה שהסרכות מצויים בה ועלולה היא לפעמים להוציא דם ג"כ שיוצא מסמפונות שלה ומראית דם שבכיס לבד לא היה מכריע שמשם יצא רק הי' ספק השקול רק שנרצה להכריע שהסרכה מצד הכיס מחמת הבדיקה ובאמת אין הבדיקה מועיל במקום שיש ספק איסור ולפי"ז הדבר ברור לכל מבין עם תלמיד דהט"ז נקט דבוקה לכיס דמעשה שהיה רך היה ויש בו רבותא יותר מבסרכ' תליי' דדבוקה לכיס סד"א למיתלי בכיס ולכך האריך הט"ז להציע המעשה שמקום הסרכה לכיס נתמלא סביבותיו מראה דם שלכאורה הוא אך למותר דמאי נ"מ בזה לענין דינא דהא אף אם לא היה כך היה מטריפה מטעם שהסרכא מלאה דם ולפי מ"ש נכון מאד שהציע גם דבר זה להשמיענו דאף בכה"ג שיש רגלים לדבר לתלות הסרכא בכיס אעפ"כ הטריפה מחמת הטעמים שכתב דגרע מתר"ל כו' דודאי מסמפונות הריאה בא דם זה והוא דקדוק יפה בלשון הט"ז ז"ל: והנה במשבצות כתב על דין הט"ז שהוא פשוט דדם זה מנין ומ"מ במקומו ה"ל לכותבו בסי' ל"ט עכ"ל מבואר מדבריו דמפרש ג"כ כהפר"ח ות"ש דכל שיש דם אין לספקו בהפשטת ליחה וכן מוכח ג"כ ממה שמדקדק על הט"ז דה"ל לכתוב בסי' ל"ט ולכאורה לא ידענא מה קשי' לי' שהרי דין תר"ל קנה מקומו בסי' זה וכבר כתב בס"ק זה ובס"ק שלפניו כמה דינים בענין תר"ל וסמך ענין לו גם דין זה שהוא כתר"ל וגרע מיניה אך באמת כוונתו כיון שעיקר האיסור בזה מחמת שהדם הוא סימן ברור על נקב ואפי' בסרכה תלוי' ומיעוך טריפה ואפילו בסרכ' כסדרן יש להטריף וכמ"ש בספרי ריש סי' ל"ט ס"ק וא"כ אין לו סמיכה לתר"ל כלל רק בסי' ל"ט ששם דיני סרכות שמתירין אותם כגון תלוי' או סמוכה לדופן לדעת המכשירין ולהשמיענו דהיכא שיש דם בסרכא אין לתלות בהפשטת ליחה או בדופן אלא בריאה שניקבה והדם יוצא מהסמפונות ובלא"ה אין ספק שאם לא היה דעתו מסכמת לדברי אא"ז בזה שאף בסרכ' תלוי' עם דם טריפה לא הוה שתיק מינה אך באמת הי' הדבר פשוט בעיניו דבכל ענין טרפה מחמת הדם ולכן תפס בקצרה כדרכו ז"ל: הא קמן שלדעת הט"ז אין ספק, שיש להטריף בס"ת עם דם דהא הפשטת ליחה ודאי לא הוה שהדם מוכיח עליו וגרע טפי מדבוקה לכיס שהיה אפשר לומר שע"י הבדיקה שאינה מבצבץ זו מוכיחה קיים שהסרכ' מצד מכה שבכיס וקמ"ל דעכ"פ ספיק' הוה ואין הבדיקה מועלת להתיר בספק איסור אבל בתלוי' עם דם אין הפשטת ליחה הפולטת מן הריאה עם דם כלל ודוקא בסרכה בעלמא אמרינן שע"י פולטת הריאה ליחות עבות כי כולה משקה לפעמים נקלטים בגוף הריאה ונעשה מהם סרכא וכאן שיש דם ודאי מכה יש בריאה שממנה יצא הדם ונקרש וכדאמרינן בכל דוכתי אם אין מכה דם מנין וכ"כ אא"ז בהדי' וכן מוכח להדי' מדברי הפר"ח והפ"מ וכ"כ בשחיט' עולת יצחק בסירכ' תלוי' שיצא ממנה דם ואף שנפח הריאה לא הי' מבצבץ והטריף דהוי קרום שעלה מחמת מכה וע"י כן לא הי' מבצבץ והסכים עמי הגאון המופלג כמוהר"ר ליפמאן אב"ד ר"מ דק"ק טארניגראד והעתיקו בלחם הפנים והבאתיו בספרי ס"ק קט"ז ואף שיש גמגום במה שסמך ענין זה להגהת הר"ץ וכמ"ש שם מ"מ הדין דין אמת שהוא טרפה וכהוראת הזקן מהרי"ל וכ"כ שם בע"י לעיל מיני לענין שאין לסמוך על הבדיקה לבד דודאי מאכילין טריפות לישראל ומעשה כזה בא לידי שהיתה סרכא תלוי' ובראשה כעין כפתור ואף כשבדקתי אח"כ בנפיחה לא הי' מבצבץ ואף שהדם יצא מן הריאה אפ"ה לא הי' מבצבץ ו' ע"ש ופשיט' דאין טעמו משום כפתור דכפתור זה לא מעלה ולא מוריד אם לא שהוא גדול ורחוב הרבה ואז אף בליחה יש להטריף וכמ"ש בספרי אך מבואר למעיין דמחמת הדם קאתי עלה ונראה מדבריו שלא נהג בה דין מיעוך כלל דכל כה"ג דחזיין שהוא סרכ' גמורה אין מקום לקילות המיעוך ובזבח שמואל שחיבר שוחט ובודק דק"ק ליסא לפני הגאון המפורסים מו' מרדכי ז"ל האב"ד דשם ודבריו מסודרים כהוגן ואחריו נוהגין כל זובחי זבח וכתב לקוטי דינים שם בדיני סרכו' אות י"ג וז"ל אם נמצ' סרכ' תלויה בריאה ויוצא ממנה דם טרפה בלא בדיקה דודאי יש נקב בריאה ושואבת דם מן הריאה וזה שכיח במקום אטום או במקום הריאה שיש בה שורייקי סומקי עכ"ל וכן פשטה המנהג בכל תפוצות ישראל וכן העיד השו"ב מומחה דפ"ק הרבני המופלג הוותיק וירא ה' מרבים מו' בירך נ"י ששימש במלאכה אכה זו בכמה קהלות קדושי' וזה כמה שנים פ"ק שנוהגין להטריף בפשטות ולא פרכס אדם מעולם בדבר וכל זה אף אם אחר שמסירין הסירכ' התלוי' ממקום דביקתה בריאה