בית אפרים יורה דעה נז

אפילו כקרום דק שהוא שלם ויפה אין לחוש דניקב לחלל דוקא בעינן ועיין בת"ש סי' ל"ו ס"ק ה' מ"ש דכל שיש על הבועא מראה ריאה בודאי הבשר בריא תחתיו וה"ה כאן שנראה מבחוץ ששוה לשאר הדקין והוא יפה אין לחוש לקלקול הבשר כלל ולא מצינו שיעור לעובי העור כ"א גבי טחול בסומכי' ואפילו בהמסס שעורו דק ולרש"י ע"י מחט טרפה מ"מ ע"י חולי כשר אף בלא הפסד מרובה כמ"ש ש"ך ופר"ח בסי' מ"ח וכן אא"ז בת"ש שם הסכים בזה לדינא וכ' שכבר הסכימו כל האחרונים דלא כהב"ח ע"ש והדבר פשוט שאין מקום לנפיחה זו לנפוח הדקין לראות אם יבצבץ שלא נאמרה בדיקת נפיחה אלא בריאה שבחיי' נפוחה היא וקרומי' דקים וקשה להרגיש נקב אם לא שנופחין הריאה משא"כ בדקין וכיוצא שלטא בי' עינא לדעת אם ניקב או לא ואם היינו אומרים שבדיקה זו מעכבת אפשר שלא תועיל ג"כ וכמ"ש אא"ז בסי' מ"ב על פר"ח שהמציא בדיקת נפיחה במרה שהוא דבר חדש שלא נזכר בשום קדמון או בתרא ומאן לימא שבדיקה זו מוציאה מידי ספק כמו בריאה כו' ע"ש ונראה שהאומר לנפוח בדקין יצא לו טעות זה לפי שראה ממורי הוראות כשאירע לפניהם בתרנגולת וכיוצא היו נופחין לדעת אם נסתמו המעיים ועינו הטעתו לומר שבדקו לידע אם יש בו נקב וז"א והדין דין אמת דכל שרואין מעבר השני שאין שום נקב די בכך. ובחבורי תמהתי על הט"ז מ"ש על דברי הש"ע שכ' ויש לבדוק ע"י קש או נוצה כו' שבאו"ה כתב שגם עתה יש לסמוך על זה מאחר שאין כאן נקב כו' וזה תמוה דמה בקיאות יש בה על בדיקת קש לראות אם נסתמו המעיים ובאו"ה כוונתו לענין מ"ש שם דבעינן שלא ניקב שלכאורה היה מקום להחמיר דשמא אעפ"י שאין הנקב נראה לעין מ"מ שמא יש איזה קרום מחמת מכה ולא בקיאינן לזה נתן טעם דכיון שאין ניכר שם נקב אין חוששין וכמו בועא דריאה כו' אבל לא קאי על בדיקה דקש או נוצה לראות אם נסתמו דע"ז א"צ טעם כלל דפשיטא דשפיר בקיאין בזה ועוד הארכתי שם בענין זה וכאן לקצר אני צריך דלעיקר הדין די במה שכתבתי ועיין בשו"ת הגאון בספר נודע ביהודה חי"ד סי' י"ג שכ' כשאין שם רק שינוי מראה לבד יש להתיר אבל כשיש קצת לקותא ג"כ אעפ"י שאין הליקוי רק במקצת מ"מ אם המראה שלטה מעל"ע הליקוי שבמקצת מורה שגם המראה לקותא היא וכ' שאא"ז הפריז על המדה שהחמיר בשינוי מראה לבד ואמנם בחבורי הבאתי דברי הגאון הנ"ל ז"ל מ"ש בכתיבת ידו בגליון יו"ד שלו שחזר והודה לדברי אא"ז בזה והביא ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם ז"ל ומ"מ לדברי הכל שלט מעל"ע בעינן אבל אם רואה מעבר השני שאין שם נקב ולקותא ושנוי מראה רק היא שלם בריא ויפה הא קמן דלא שלט מעל"ע וכשרה היא דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה יח שלום לכבוד אהובי הרבנים המופלגים חריפי דמחוזא מורה הוראות בישראל בק"ק זלאטשוב יע"א: מכתבם קדש קבלתי בעת תפלת השחר האותיות שאלוני שאירע אצלכם שהשוחט בעת שהכניס ידו לפנים לבדוק הרגיש סרכא בדופן ופירק אותה ממקום חיבורה לדופן עד שיבדקנה במיעוך כנהוג ואח"כ הכניס הארביטאר את ידו להוציא הריאה והוציאה וחפשו אחר הסרכה ולא מצאוה כלל ובדקו בפושרין כל שטח האונא שבמקום ההוא ולא בצבץ כלל ואיידי דטרידנא נמי בטירדא דמצוה לא יכולתי להאריך רק אני כותב בקצרה שלא לעכב שלוחכם זה. שלכאורה אין מקום להקל אפי' אם העבירה מחמת הכנסת יד בנחת כדמשמע בשמ"ח סעיף ל"ד דדוקא שלא היה לה כח להתחזק באחת מקצוותיו ה"ל רירא בעלמא לא בענין אחר וא"כ בזה לא חזינן כי האי סימנא שהרי הצד האחד שהוא אחוז לשומן הלב כבר הפרידו משם במתכוין ואשר הועיל בהעברה בנחת מצד אחד לבד לא מהני כי אם ע"י העברה נשאר ראשה בדופן שלא יצאה מכלל סרכא בנפסק ראש אחד לבד אך לפענ"ד יש מקום לומר דאע"ג דבדבוקה צריך שתתפרק משני קצוות ולא נודע מקומה איה היינו משום דע"י אחיזתה בשני הצדדים כשבא עליה היד הדוחה בקל תתפרק אפי' סרכא גמורה שהרי ע"מ כן הוא מכניס ידו לעבור בין הדופן והריאה ובדיחוי ביד כל שהוא מתפרקת מצד אחד משא"כ היכא שכבר נחתכה מצד אחד ונשארה אחוזה רק בראש אחד לצד הריאה אם סירכא גמורה היתה לא היתה עוברת משם ע"י הכנסת ידו שהרי אין סירכא זו מסך מבדיל ואינו מעכבת על ידו כלל ואפי' אם זה הארביטארר היה מכניס ידו בכח לא יתחייב מזה פירוק הסירכא ממקום חיבורה בריאה ואם היתה סירכא גמורה לא היתה עוברת משם ע"י הכנסת ידו אם לא שהיה מתכוון לעקור את הכל אם הוא חשוד בכך ולא זולת ולכן מסתבר טפי כיון שעתה לא נודע מקומה אי' מסתמא הי' ריר בעלמא והלכה לה ע"י הבודק הראשון ע"י הוצאת ידו ומחמת שנמשכה בנקל לאו אדעתיה או ע"י הכנסת היד של המוצי' הריאה ואין לחוש כי בחוזק יד הוציאה דמ"מ על הליכת הסירכא ממקום רביצתה לא חזקה ידו ורק ע"י נגיעה בדרך הילוכו שמה פרחה והלכה לה וה"ל כסירכא שעברה ע"י מישמוש ומיעוך בנחת ועיין בת"ש ובספרי סעיף ק"מ דכל שהבודק הראשון לא קרא עליו שם טריפה בהחלט יש להתיר כשלא נמצא הסירכה אח"כ ודוקא כשהחליט שם טריפה אמרינן דמסתמא הרגיש שנתק איזה סרכא בכח ועיין מ"ש שם בס"ק קס"ז ובס"ק ק"מ וקמ"א: ויש לי לצדד עוד בזה אך איני מופנה והעולה לדינא נלענ"ד שבנידון זה שכתבתם נראה שאין זה חשוד להעביר סירכא רק שזה ההמוני בער ולא ידע בהמות היתה עמו הכנסת ידו האיך היה החזק הוא הרפה ומה שהיה ניכר קצת דלדול באונא עליונה ג"כ חלף הלך אלא שהבודק נדמה לו שהסרכה שעזב בפנים לא היתה במקום הזה מ"מ הרי נבדקת כל שטח האונא בבדיקת פושרין ולא בצבצבה ולכן נ"ל אע"ג דאם הי' כאן לפנינו סרכא שלא כסדרן ושוב עברה ולא נודע אם עברה ע"י מיעוך בנחת כמנהג או הועברה בחוזק יד יש להטריף שהרי אתחזק איסורא דסירכה שלא כסדרן לפנינו מ"מ בזה אינו ספק השקול דמסתבר טפי שהועברה בנחת ע"י הוצאת יד הראשון או ע"י שהכניס השני את ידו ונגע בה ונמחית בזה מעל פני הריאה כיון שע"י חזקת ידו לא עשה בה מעשה רבה שהרי יש דרך ישר לפני איש המכניס ידו להוציאה אחרי שכבר הסירכא חתוכה מהדופן ותלוי על פני הריאה וכיון שע"י הנגיעה אזלא מחמתיה כמיעוך דיינינן ליה ועוד יש לצרף איזה סברות לזה להקל בדבר בהפסד מרובה ולכבוד שבת כנידון שלכם וד' ישפות לכם שלום כנפשיכם ונפש אהו' הד"ש הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה יט שלום על דייני ישראל הרבנים המופלגים בתורה וביראה הדיינים המצויינים בהלכה מורי הוראות בישראל וכו' נדרשתי לאשר שאלוני נמצאתי לאשר בקשוני לענות על ריב במחניכם קדוש. על דבר סרכה תלוי' דקה מלאה דם שנמצא בריאה על האונא העליונה ומעכו הסרכ' ובדקו ולא בצבץ כלל גם קנחו את הדם אחר המיעוך ויצא אח"כ דם ואעפ"כ לא בצבץ והי' הפסד ושעת הדחק שלא היה בשר בתוך העיר כי נטרפו כמה בהמות ע"כ ענין השאלה והדבר ברור כאחותו שהיא אסורה והמתירה בר נדוי והכלים אסורים ופשט איסורו בכל ישראל שאין עושין מזה אפילו שאלת חכם אחרי שהדבר מבואר בט"ז דסרכה מלאה דם אין מקום לתלות בהפשטת ליחה אף ע"י מיעוך ומשמוש וכתב שזה גרע מתר"ל ולכן כתב אא"ז בת"ש בפשיטות בסי' ל"ז דאם יש דם בתוך הסרכה בודאי ניקבה הריאה דדם זה מנין ופשוט דלא מהני מיעוך וכתב שכ"מ מהט"ז