בית אפרים יורה דעה נו

אפיסת כח היולדת יש לתלות בימים משא"כ בחולי הגוף דעלמא אזלינן בתר מעל"ע דקים להו לחז"ל דאע"ג דחזינן שחולי הגוף ג"כ מטבעה שתסור בהיקף ימים מ"מ חזרת הבריאות ממש צריך זמן כפי ששיערו חז"ל ברוח קדשם ובאמת גם בגוף הדין של התה"ד שכתב בפשיטות בש"ע וגם המג"ע נמשך אחר זה בסי' שלמ"ד ע"ש זה זמן רב שכתבתי שיש לתמוה עליו שמ"ש בתה"ד שאעפ"י שהאשר"י במרובה כתב דמונין אותם מעל"ע התוס' בגיטין לא רצו לתרץ כן וכתבו דדוחק לומר דבעינן מעל"ע ע"ש וזה תימא שהמעיין בתוספת יראה שאין כוונתם לומר שדוחק שצריך מעל"ע דע"ז אין שייכת כ"כ לשון ודוחק וכך היה צריך לומר ולא מסתבר לומר כו' אך באמת זה לשון התוספת ודוחק לומר דמעל"ע בעינן והא עובדא הוה תוך ז' של מעל"ע כו' ור"ל דלכאורה היה מקום לומר דהך עובדא דאשתפוך חמימי דקאמר ניחם ליה אגב אימי' היינו ע"י ישראל נמי שרי כשאומרת צריכה אני ואע"ג דאחר ז' לא מהני צריכה אני מ"מ הא מעל"ע בעינן וא"כ י"ל דהתם אעפ"י שהי' יום המילה שהוא יום ח' מ"מ אינו רק יום ח' למספר הימים ולפי חשבון מעל"ע עדיין לא שלמו ז' מעל"ע שנולד בשבת סמוך ללילה ובבוקר הי' ח' לימי מילה ובתוך ז' מעל"ע ללידה וע"ז כתבו שזה דוחק לומר דהך עובדא מיירי בכה"ג וזה שכתבו ודוחק לומר מוסב אשלאחריו מ"ש והא עובדא כו' וטעמייהו דא"כ הו"ל לרבה לומר אם עדיין תוך ז' מעל"ע ואומרת צריכה אני ניחום לי' אגב אימי' ומדקאמר בפשיטות אי אמרה צריכה כו' משמע דבכל גווני שרי והיינו משום ששאלו אותו שרוצ' לעשות ע"י עכו"ם ואם נרצה לאוקמי ע"י ישראל נצטרך לדחוק שרבה הי' יודע זמן לידת הינוקא שלא שלמו לו הז' מעל"ע ולכך השיב בפשיטות וזהו דוחק אבל עכ"פ הא דבעינן מעל"ע לא נדחה כלל וכן מבואר להדיא שם בתוס' דגיטין אח"כ כשהביאו דברי בה"ג שכתבו נוקמה תוך ז' כו' וכוונת דבריהם דלדידי' ע"כ צ"ל דהתם מיירי ע"י ישראל ועובדא הי' תוך ז' מעל"ע ואעפ"י שמתחלה כתבו שזה דוחק לבה"ג ע"כ צ"ל כן וע"ש ברש"ל ובפ"י מבואר כמ"ש וגם תמהתי על מה שכתב בתה"ד שם דהרא"ש לא בא אלא לפרש שיטת בה"ג וכיון דלא קי"ל כבה"ג לא בעינן מע"ל ולא אמרינן ספק נפשות להקל ובעיני יפלא שלענ"ד אין מי שחולק על בה"ג בזה דמעל"ע בעינן רק שחולקין עליו מטעם אחר דס"ל דא"א לפרש בערובין דמיירי ע"י ישראל דמ"מ אסור לרבות כשיעור ונהי שאין הכרח לומר דבעינן מעל"ע אבל עכ"פ אין מי שאומר דלא בעינן ומצד הסברא אין לחלק בין חולשה דלידה לחולי דעלמא ומבואר בהגהת אשר"י פרק הדר ומדברי הרשב"א בשבת פרק ר"א דמילה דמעל"ע בעינן רק שאעפ"י כן אסור להרבות בשביל האם ולולי דברי תה"ד ואחריו נמשכו הש"ע והאחרונים אי הוה מיקלע עובדא הוה אמינא דהמיקל לא הפסיד דעכ"פ יש בזה דין ספק נפשות להקל וקצרתי שאינו מענינינו כ"כ רק שעכ"פ למדנו מזה שגם בההיא דיולדת גופי' י"ל דמעל"ע בעינן ומכ"ש בזה שאינו ענין התלוי בבריאות וחלישות שנאמר שטבע גרם מחמת סיבוב הימים רק הענין תלוי שבמשך זמן ג' ימים הלחלוחית היוצא מפי המכה מתקרש ומתגלד וא"כ א"ל שפעם מתגלד בנון שעות ופעמים בע"ב שעות ועינינו הרואות שדבר לח שצריך זמן שיתקרש ויעשה כמו קרום שאינו מבחין בין יום ובין לילה רק הכל לפי הזמן וכן כל מכה טרי' המוציאה ליחה ומתיבשת עד דקיימא גלדי כל המכות דרך אחד להם ולא שינו את מדתם בשביל מדת יום ומדת לילה ולכן הדבר פשוט לענ"ד שבסרכא שאנו אומרים שנעשית ג' ימים קודם היינו ג' ימים מעל"ע ואין להתיר מה שנעשה קודם ג' ימים לפי מספר הימים דחשבינן מקצת היום ככולו אלא צריך מעל"ע וכבר כתבתי דגוף הדין של תה"ד גבי יולדת הוא תמוה אף שהוא להחמיר לענין התענית עכ"פ ומכ"ש בזה שאין ללמוד מדינו להקל כאן ובתשובה א' כתבתי לענין הא דאמרינן אין מעידין אחר ג' ימים אם חשבינן להו מעל"ע והבאתי שם דברי הגאון בנ"ב והארכתי קצת אך אינו ענין לכאן דאפילו למ"ש בנ"ב שם שיש לדמות למ"ש לינת לילה פוגם ופליגי אי סוף הלילה או תחלתה מ"מ ע"כ לומר שזהו מטעם שהאויר גורם לשנות פני המת ולכן כתב שי"ל שהגרם הוא ע"י שקיעת החמה דתלתא עדנין יחלפון עלוהי ואוירא גרים לשנות צורתו וגם זה צ"ע לענ"ד וכמ"ש שם משא"כ כאן שאין זה מטעם אויר הגורם וגם דהא הוא מכה של חלל ולא שליט בי' אוירא כלל פשיטא שאנו הולכין בזה אחר משך הזמן ועיין בט"ז יו"ד סי' קפ"ד מ"ש על דברי הב"ח דעונה לאו בשעות תליא הלכך לא דמיא להא דדם בתולין דלא תליא אם הוא יום או לילה רק בקביעות הזמן לתלות שזה דם בתולין מביאה ראשונה א"כ אם בא עלי' בסוף לילה לא תתן לה כ"א שעה מועטת ולזו שבא בתחלת לילה תהי' מותרת זמן רב ע"כ אמרו שבי"ב שעות תליא משא"כ בעונת נדה שתליא בזמן יום או לילה כפי עונת ווסתה כו' ע"ש וכאן נמי מצד הסברא מסתבר שבענין כזה שמחמת קרישת הליחה נתנו חכמים זמן זה אין חילוק בין יום ללילה וממילא דבשעות תליא מלתא ואם נאמר דכאן בימים תליא מלתא יש מקום להחמיר יותר להצריך ג' ימים שלימים דמנין לנו לומר בזה מקצת היום ככולו אלא צריך לקרישה זו ג' ימים שלימים מערב עד ערב ואם שחטה בחצי יום ד' חלבה אסור למפרע עד שבת בה"ש דהנך שעות של יום ד' לא עלו לה שאינם יום שלם מערב עד ערב ואשכחן גבי ספק טריפה שטוענת ביצים דמהני ך"א יום מבואר שם דבעינן ך"א יום שלימים ע"ש סי' פ"ו ונראה שי"ל שאין ר"ל שלימים מעל"ע ואפי' מאמצע יום לאמצע יום אלא ר"ל שלימים ממש לחשבון הימים מערב ועד ערב וצ"ע שם אך באמת בכאן נראה ודאי דבמעל"ע תליא מלתא דהיינו מזמן שנשחטה אסורה למפרע ע"ב שעות וקודם לזה מותר אף שעדיין לא עברו ג' ימים שלימים מערב עד ערב ותוך ע"ב שעות אסור אף שיש ג' ימים כשתחשוב מקצת היום ככולו וכדאשכחן לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דבמעל"ע תליא וכן לענין מילוי ועירוי בע"ב שעות תליא כך נלענ"ד הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה יז שאלה בדבר דקין של בהמה שנמצא מבפנים קצת בועות קטנות וקלפו השומן שעליו ולא הי' נראה שם שום ריעותא רק היה בשר בריא שלם ויפה ונפל מחלוקת בין הלומדי' יש מי שדעתו להכשיר בבדיקה זו לבד ויש מי שמצריך לגרר הבועות ולחטט הבשר רע ואח"כ לנפוח בתוך הדקין לראות אולי יבצבץ ובקשו ממני לחוות דעי בזה תשובה דין זה מתורת משה למדנו ה"ה אא"ז רמ"א ז"ל בס"ס מ"ו כתב ומ"מ יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות הרבה ועל ידם נסתמו המעיים ואז היא טרפה ויש לבדו' ע"י קש או נוצה אם נסתמו עכ"ל מבואר דמה שבודקין בקש או בנוצה היינו לראות שמא נסתמו המעיים מחמת הבועות וזה שייך בעופות שחלל הדקין הוא צר ולפעמים הבועות גדולות שהחלל שלהם הוא קטן מהכיל את הבועות ונסתמין המעיים ע"י זה אבל בבהמה שאין מקום לסתימת המעיי' מחמת בועות שהחלל שלהם הוא מרווח ביותר ולא שכיחי בועות גדולות כ"כ שיסתמו המעיים מעולם לא שמענו להצריך נפיחה בתוך הדקין לבדוק אחר בצבוץ ואעפ"י שיש לנהוג להצריך בדיקה אחר נקב וכמ"ש אא"ז בת"ש ס"ס ל"ז וס"ס מ"ו מבואר דבבדיקה למראית עין סגי ונראה דבכה"ג שרואה מעבר השני שהבשר שלם ויפה סגי בה אעפ"י שבס"ס ל"ז כתב שצריך לפתוח הבועא ולבדוק אם הבשר שלם תחתיו כו' היינו כשאינו רוצה לטרוח להפך על עבר השני ולעיין שם אז יוכל לבדוק מצד זה עצמו שהבועה שם ע"י פתיחת הבועא אבל פשיטא שאם הפכה מעבר השני ומצא שהבשר שלם ויפה די בזה וכמבואר מדברי אא"ז גופא ס"ס מ"ו שכ' ומנהגי להפוך ולראות מבפנים נגד אותן בועות אם אין שם אפילו שינוי מראה כשר כו' ע"ש ולא הזכיר מפתיחת הבועות כלל לפי שאין צריך הוכר כל שאין רואה מעבר השני שהבשר בריא ויפה ומכ"ש אם כזת הבועות ג"כ וגרר הבשר ונשאר עוד