בית אפרים יורה דעה נה

מופלג בתורה וביראה הוותיק כש"ת מוהר"ר ישראל הלוי נ"י: אשר שאל בדבר שאירע בק' שהי' על הריאה נגלד מקרום העליון מעט ונמצא בדופן מכה היינו שהי' שבר בצלע ונקשר שאשי"י רק שהשבר לא הי' מכוון נגד הגלד רק רחוק ממנו כמו ג' או ד' אצבעות וגם אחר נפיחת הריאה היה רחוק כנ"ל וכאשר בדקו בנפיחה כדינה ראה השוחט שהיה על מקום הגלד כמין קרום ואמר שזה הקרום שקורין השוחטי' שליף רוק שמבואר בז"ש שצריך להסיר הקרום ואח"כ לבדוק בנפיחה ועשה כן וחלף מעט מעט בנחת ונמצא יפה אחר הבדיקה רק במקום אחד שבא בנו של השו"ב ופרק בחזקה ועשה נקב בצפורנו ע"כ ענין השאלה והנה כ"ת חשש לומר שמא בחיי הבהמה היתה נפוחה ביותר והי' מגיע הגלד נגד השבר וגם מחמת הקרום הו"ל תרתי לריעותא כמו בשר בלוי אך שהשוחט העיד שאין מחזיקין קרום זה כלל לריעותא ולכן הכשיר כי הי' שעת הדחק גדול לצורך יו"ט והפ"מ ועתה לבו נוקפו בהוראה זו והנה אודות החשש הראשון יראה פשוט שאין לחוש לזה להחזיק ריעותא וכבר הארכתי בענין זה בספרי ושם הבאתי דברי הזבח שמואל והשגתי עליו וא"א מ"ו הרב הגאון ז"ל ודודי מ"ו הגאון ז"ל הבאתי דבריהם בק"ה הסכימו להקל אם לא במכוון נגד השבר ויש עוקץ בשבירה ע"ש אך מחמת הקרום צ"ע שמה שאמר השוחט שזהו שלוף רוק נפלאתי על כ"ת שסמך על השוחט בזה לפי מ"ש כ"ת שהי' כמין קרום ואין זה שלוף רוק ולא מן השם זה רק עניני דבר לח ונמס כמו מים כמבואר בהגהת הר"ץ אשר בסוף בדיקות מהרי"ו וז"ל אם נמצא על הריאה מצא ליחות שקורין בלשון אשכנז שליפרוק צריך לבדוק אחר נקבים כי מחמת נקב שהי' בריאה בא הליחות דרך הנקב כו' ועיין בע"י ובזב"ש ובפר"ח ריש סימן ל"ט ובשמ"ח ס"ק למ"ד ובספרי סעיף ק"ס אבל בכאן שנמצא כמין קרום שצריך קליפה בנחת נראה מענינו שהוא סרכא ממקום למקום וכיון שהוא על מקום שנגלד לכאורה נראה דהו"ל תר"ל דהא אפילו סרכא תלוי' על מקום שנגלד הו"ל תר"ל כמ"ש בספרי בשם כנה"ג ומטה יוסף וכ"כ בימין משה וסרכא ממקום למקום פשיטא דחמיר טפי מסרכא תלוי' כמ"ש בספרי כמה פעמים דהא יש פוסקים מחמירין בממקום למקום ומשוי לי' לכשלא כסדרן ואף שהי' כאן קליפה מעט מעט בנחת ונמצא יפה אחר הבדיקה וא"כ י"ל שדינו כתלוי' מבועא ואזלא ע"י מיעוך שמיקל אא"ז בהפ"מ עדיין צ"ע אם יש להקל בזה בממקום למקום דחמיר טפי כאשר הארכתי בספרי מטעמא דהרבה פוסקים אוסרים סרכא ממקום למקום וחשבי' ליה כסרכא שלא כסדרן וכן נראה מדברי אא"ז סי' ל"ט ס"ק י"ט במ"ש דיש להחמיר בדינים אלו דכלום עמדנו על טעמים של ראשונים כו' וע"ש בס"ק שאח"ז וא"כ יש לנו לדון בזה דין תרתי לריעותא דלא מהני מיעוך ומכ"ש לפי מה שנראה מלשון כ"ת בענין השאלה נראה שלא נקלף מן הריאה בנחת לגמרי ונשאר תלוי' במקום אחד שפרק בחזקה ובכה"ג בסרכא דשלא כסדרן גמור לא מהני כל שלא הוסרה לגמרי ע"י קליפה בנחת והנה ענין כזה מבואר בדברי אא"ז בסעיף כ"ט שכתב ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלוי גם זה בכלל סרכא תלוי' ונ"ל דהאוסרים סרכא מינה ובה יש להחמיר גם בהא ובספרי ס"ק קכ"ד הבאתי שם מקור הדברים שהם מהר"ץ ופירשתי דברי אא"ז דמיירי שלא נקלף כל הקרום ונשאר תלוי בו וע"ז כתב שדינו כסרכא ממקום למקום וא"כ הוי כסרכא ממקום למקום בלא מיעוך דבכה"ג וודאי יש לדון דין תר"ל ואמנם אף בנקלף לגמרי בנחת צ"ע לענין ממקום למקום כמ"ש ועיין בפרי מגדים סי' ל"ז בכללי תר"ל סעיף א' שכתב ותלוי' היקל בת"ש ע"י מיעוך ואפשר ה"ה מינה ובה וצ"ע אם יש לסמוך בזה ע"ש ומ"מ אחרי שכבר נעשה מעשה בהפ"מ וכבוד יו"ט נלענ"ד לצדד להקל שלפי טעם המנהג שמקילין בממקום למקום שכתב אא"ז משום דגם לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב מ"מ כיון שהסרכא נאחזת בשני צדדי האונא היא מגינה וסותמת ולא קפדינן אגילוי ע"ש א"כ לפי"ז יש לדון בו דין סרכא למטה מחצי' מתוך נגלד פורתא שכתבתי בפ"ת סעיף ט' להקל ולשיטת התו' דס"ל דסתימה לא מהני רק שהסרכא שלא מחמת נקב ובכה"ג אין סופה להתפר' וא"כ לכאורה י"ל דכאן מחמת ריעותא דנגלד י"ל שיש כאן נקב ולא דמי למטה מחציין דלא הוי ריעותא כלל בהכי לענין נקב אך נלענ"ד להקל עפ"י מה שכתבתי בספרי שיש מקום להקל בסרכא תלוי' מנגלד אף אי לא אזלא ע"י מיעוך כיון שקצת פוסקים כתבו טעם היתר דסרכא תלוי' משום נקיבת הקרום העליון לבד וא"כ חדא ריעותא הוא שהסרכא תלוי' באה מחמת נקיבת הקרום העליון והבאתי דברי הפרי תואר שכ' דבנקיבת קרום העליון לבד נמי יתהוה סרכא כי כולה מליאה ליחות כו' ע"ש וא"כ גם לענין ממקום למקום כיון דלדעת התוס' גם סרכא שלא כסדרן גמורה אינה מחמת נקב שבקרומים רק שסופה להתפרק וזו שממקום למקום הרי אין סופה להתפרק ואי משום שנאמר דמחמת ריעותא דנגלד יש לתלות שבאה מחמת נקב זה אין חשש דאף אי תלינן הסרכא מחמת הנגלד לית לן בה ואין מחזיקין ריעותא בתחתון כלל רק מחמת הנגלד של העליון נתהוה סרכא זו שממקום למקום וכשרה ואין כאן תר"ל כלל ומכ"ש אם קליפת הקרום בנחת הי' עד שעבר מעל פני כל מקום הגלד והפירוק בחזקה הי' קצת רחוק משם דיש מקום להקל טפי דכה"ג יש לדמותו טפי לסרכא תלוי' ורחוקה קצת ממקום שנגלד ולכן נלענ"ד דהואיל ויצא בהיתר יצא ובפרט בהפ"מ וכבוד יו"ט דברי ידידו זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה טז שאלה פרה שנשחטה ונמצא בה סרכא שאוסרין החלב שבתוך ג' ימים ומתירין שקודם ג' ימים אי חשבינן הני ג' ימים מעל"ע או לא וכעין שכתב בש"ע א"ח סי' תרי"ז לענין תענית יוה"כ ויולדת שאין מונים ימים אלו מעל"ע אע"ג דהתם בחלישות תליא מלתא וה"נ לא אזלינן בתר מעת לעת: תשובה דבר ברור הוא לענ"ד דודאי הנך שלשה ימים הם מעל"ע וכל מה שחלבו ממנה בתוך ג' ימים מעל"ע למפרע אסור כיון שהענין טבעי שאין פי המכה נגלד אלא במשך זמן של שלשה ימים וא"א לתת לשיעורין שבזה נאמר שנגלד במשך נון שעות ולזה במשך ע"ב שעות ואין לדמות זה להא דתענית יולדת ששם הטעם לפי שכח אין מחמת הלידה שגורם לה חלישות ובמשך זמן ג' או ז' ימים הכחות שאבדה הם חוזרים לאיתנם והוא ענין שהוקבע בטבע האדם ויוכל להיות שדרך הטבע הוא תלוי בשקיעת החמה של ג' ימים ולא במעל"ע כלל כאשר עינינו הרואים בחולי קדחת תדירי שחולצתו חמה לה' או לז' ומזיע שהטבע גורמת זיעה סגי בבא יום הה' או ז' אעפ"י שלא שלמו מעל"ע מעת כי יבוא חום עד עתה ולכן גם ביולדת י"ל שהכחות החוזרים אינו מחמת משך הזמן כ"א ענין טבעי כי הקיפו הימים ואעפ"י שאין בהם מעל"ע וה"נ י"ל דחולשת הלידה תלוי' בימים ולא בזמן וגדולה מזו מבואר בתה"ד סי' קמ"ח שממנו מקור הדין דגבי תענית יולדת לא בעי מעל"ע וכתב שם אע"ג דבפרק הערל פוסק דיום הבראתו של תינוק בעינן מעל"ע אלמא מידי דהבראת הגוף חשבינן מעל"ע י"ל דיש חילוק בין חולי הגוף מחמת לידה לחולי הגוף דעלמא עכ"ל הרי מבואר דאף מה שמחמיר בחולי דמחמת לידה היינו משום די"ל דשאני חולי הגוף מחמת לידה שתלוי בימים ואפשר שענין החילוק הוא משום דבלידה י"ל שחלישות הוא לפי שאז מקור נפתח לדם טמא לצאת או אם אפילו נאמר מעין אחד הוא התורה טימאתו כו' כדאיתא בנדה מ"מ עכ"פ אז מתחיל בה חלשות מחמת פתיחת הקבר ואפילו בלידה יבשתא ומכ"ש למאי דקיי"ל אין פתיח' הקבר בלא דם וכיון דאשכחן לענין ספירת ימי טומאה וימי טהרה בימים תלי רחמנא ולא במעל"ע אף שי"ל דימי טומאה וטהרה לאו בתורת טעמא הוא רק כך הוא דרכה של תורה בכל דבר ששיעורו בימים מספר לא אזלינן בתר מעל"ע מ"מ זכר לדבר הוא לתלות שישקוט רתיחת פתיחת המקור לפי הימים בלא מעל"ע ולכן גם לענין