בית אפרים יורה דעה נד

וטלה. ובאמת שצ"ע ממ"ש הר"ץ גופי' וזה לך קבלה כו' ואם יש עליו כיס טרפה משום ג' דברים ובת"ש הזכיר דבריו בקצר' ועיין בביאורי לש"ך ומדברי הר"ץ אלו נראה דבלא כיס מכשיר וצ"ל ששם כ' לפי הנוהגין להכשיר בזה מ"מ בכיס טרפה אבל הר"ץ עצמו ס"ל להטריף בכל ענין ובביאורי כתבתי די"ל דהר"ץ לא קאי על דין זה כ"א על שלפניו ע"ש: ולענין דינא נראה ברור דבאין תואר וורד כלל יש להטריף כמ"ש הש"ך ואף אם היא קטנה שאין בה כט"ד מ"מ שהט"ד יהי' כתואר וורד' אדומה וקלושה ועגולה עם חריץ דאטו בשביל דאיכ' נמי ריעות' שהוקטנה ממה שרגילה להיו' יהי' עדיף טפי ומ"מ אם בראשה יש שינוי שלא בדרך חסרון כגון שהוא משוכה שם ואינה עגולה כשרה כיון שיש שורש כאצבע שניכר בו שהוא תואר וורד א"כ אין לדין בזה דין חסר וורדא מחמת שינוי מעט שבראשה וכולה בתר השורש גרירא (ואם יש תואר וורד בראשה ובשורש לא נמצ' צ"ע כמש"ל ויש להחמיר) ומכ"ש אם הוורדא גופא גדולה כמו שהיא רגילה ויש שינוי בראשה שלא בדרך חסרון אבל אם יש חסרון הניכר בראשה אם לא נמצ' החסרון דבוק למ"א יש לדון ב' דין כ"ף כפופה או פשוטה ע"ד שאנו דנין בריאה אבל אם נמצ' חסרון דבוק למ"א אע"פ שכשמצרפין נרא' לעין שבא להשלים החסרון ויש עליו התואר כראוי בצירוף שניהם וגם בעיקר הוורדא העומד במקומו יש לו התואר ואין שינוי התואר רק בראשו מחמת החסרון מ"מ דעת הר"ץ ומח"ב והש"ך להטריף ומ"מ אין שוים בטעמם דמהר"ץ משמע להטריף משום שינתה מקומה ולדברי מח"ב והש"ך טרפה משום חסרון (ועיין במח"ב דמסיים בה שאין להכשיר בלא שאלת חכם וידעתי שגם החכם לא מכשיר כ"א לצורך גדול ודמש"א והל"ח המקילין כדעת הרב בהג"ה מ"מ אין מקילין כ"א בגדיים וטלאים ואא"ז בת"ש כ' ג"כ להקל בזה ולא ביאר דווקא בגדי וטלה נראה שסמך על משמעות הרמ"א דכיון דאורחא בהכי בגדיים וטלאין אף בבהמה גסה שרי אך בכנה"ג כ' שאין לנו לתפוס קולא זאת כיון דבגדיים וטלאים איכא דפליגי די שנתפוס כאן דשרי בגדיים וטלאים ולא בבהמה גסה ע"ש ומ"מ אף להרוצה להקל כאא"ז אין לו להקל כ"א בנחלק לב' ולא לג' כמ"ש בת"ש דצירוף גופה קולא גדולה היא והבו דלא לוסיף עלה והבי' דבריו בפ"מ וע"ש וגם אין להקל כ"א כשיש שיעור וורדא בזה הנמצא במקומו לבד בלא צירוף אבל אם אין בזה לבד כשיעור רק ע"י צירוף הדבוק במ"א יש להטריף כמ"ש בספרי וכמש"ל שכן מבואר במח"ב ואם אין רק שורש כאצבע אין זה כשיעור לפי מנהגינו כפרק אגודל וכמ"ש בת"ש על דין הר"ץ שהביא הש"ך שאף אם יש תואר בשורש אין להתיר כשאין רק השורש כאצבע לבד דבציר שיעורא יע"ש ואין כוונתו להשיג על הר"ץ והש"ך בזה דלהר"ץ באמת י"ל דסגי בצפורן של אגודל וכמש"ל והש"ך לא הזכיר דבר בשיעור ט"ד ולכך כ' גם בזה סתם דמ"מ היכא דאיכא כשיעור דכשר אף דשינתה בראשה דמיני' מיירי הרב שם ועכ"פ אנן לדידן פשיטא שצריך לשער כפרק אגודל וכבר כתבתי בשם הד"מ שכ' שמצא קבלה להטריף הכל ועיין בש"ח שכ' דבש"ע לא פירש כלום אפשר שרצה לסתום שאין אנו בקיאין ולהטריף הכל כדמסיק בד"מ ולי נראה דחומרא יתירה היא כו' די לנו שנלך מכח ספק כדברי המחמיר שבשניהם עכ"ל ועיין בת"ש ס"ק ט' מ"ש בזה ונראה מדבריו דחומרת רמ"א הי' שיהא כחלמון בדקה וב' חלמונות בגסה כמ"ש מח"ב שכן הרגילות וא"כ פשיטא שדי לנו להקל כפרק אגודל וכל שהוא פחותה משיעור הזה אף שע"י צירוף הדבוק במ"א יש כאן כשיעור מ"מ אין הצירוף מועיל לענין זה רק לענין שלא יהיה דין חסר או שינוי תואר וכמש"ל וכן מוכרח מהר"ץ שכ' בטעם המכשירין משום דהדבוק חשבינן לי' ליתרת מקמא א"כ ע"כ שיש במה שעומד במקומו לבד כשיעור הצריך וא"כ היכא שאין כאן רק שורש כעובי אצבע עומד במקומו שהוא פחות משיעור פרק אגודל והוא בהמה גסה והחתיכה השייכה להשלים החסרון הוא חלוקה לשני' ודבוקה בשני מקומות אין ס' דיש להטריף ואין להמתיר על מה שיסמוך שהרי רוב הבודקים והפוסקים מטריפין ואף המכשירים ביארו דבריהם שאין להכשיר בגסה ובס' בית הלל כ' דבמדינות אלו נהגו הבודקים להטריף הכל ואין עושין שאלת חכם להתיר ובת"ש ס"ק מ"ז הביא דבריו וכ' וז"ל וכבר העיד הרב הזקן יושב בישיבה והורה הוראה מרוב הימים בכמה קהלות גדולות מחבר ס' ב"ה וא"כ הרוצה להורות היתר בזה רוצה לסמוך על אא"ז בת"ש וא"כ צריך סמיכה בכל כחא דהתירא בתנאי המבואר בדבריו שהצירוף אינו רק לתואר ולא לשיעור וגם דווקא בנחלק לב' ולא לג' ואיני מאמין מי שיורה להקל בזה כ"א הגס לבו בהוראה וקורא אני עליו מ"ש התוס' בשם ר"ת על מורה שלא כהלכה והמורה יורה כבן סורר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא: ומכאן תוכחת מגולה לזחוחי הלב התוקעים עצמם לדבר הלכה ומקלם יגיד להם כי הת"ש מחמיר ביותר וכבר הרימותי ידי עליהם בספרי בית אפרים בק"ה בתשו' סי' ועדיין לא הגעתי לחצי הענין שיש להתמרמר בזה על החכמים בעיניהם החפצים להראות גדולה בפני ע"ה בשתי ולא בגבורה של תורה למשרי להו עורבא ויצאו להקל מתוך חומר בלא צורה ודרכם באפילה לא ידעו במה יכשלו כי זה דרכם כסל למו שחו עיניהם מראות בספר רק יפטירו בשפה כי נוהגים כהש"ך אף כי לא שמו עין לדעת אם דברי הת"ש בזה נגד הש"ך ומכ"ש כי לא איכפת להו ולא חפץ כסיל בתבונה להשכיל בטעם הדברים אם מסברא או מראיות נכוחות אשר יתנו עידיהן ויצדקו שאם היו נותנים לב אל קושט דברי אמת בע"כ היו עונים אמן וזכרתי ימים מקדם בימי רבינו הקדוש האר"י ז"ל כ' האלקי מוהרח"ו במאמר פסיעות וז"ל וכ"ז כתבתי להוציא מלב הדוברים על צדיק מורינו ורבינו יצ"ו עתק בגאוה ובוז אוי לנפשם כי אילולי הביאו עצמם אל הנסיון הי' אירע להם כמו מלכת שבא אשר לא האמינה בדברי שלמה המלך ע"ה עד אשר ראתה בעינה אשר הוסיף על השמועה ועל כיוצא בזה נאמר התאוה וכו' ואין ראוי לעמוד על דברי תורה עד אשר יראו וישמעו ואז מובטחני אשר בקול רם יענו אמן עכ"ל ואם עלתה בימיהם כך ק"ו בדורינו זה שאין רואה אלא לפנים בכדי ליטול עטרה לקרוא לו מרה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכה יעשה לבקרו מילין יכביר מי יתן מבשרו לאכול ולשבעה וזה חלק עזי נפש לא ידעו שבעה סוף שיטלו שלהם מתחת ידו כאשר חכמים הגידו ואנכי היודע ועד כי נמצא בדברי אא"ז ז"ל לפעמים מה שדעתו להקל נגד דעת האחרונים ובפרט להחזיק איזה מנהג שנהגו להקל ואם תעמוד למנין תמצא שרבו הקולות שמיקל מדעת תורה נגד האחרונים יותר מן החומרות שמחמיר במקום שהם מקילין וכן צויתי להמופלג הוותיק מו' בירך לרשום על לוח הקולות והחומרות ועמד למנין ומצא כדברי שהחומרות המה מעט וראוים לילך בהם לחומרא עפ"י הסברא הישרה וראיות ברורות וכל אדם חייב לראות א"ע אף אם הוא גבר חכם אם ישגוב בכחו להכריעו נגדו להחמיר ומכ"ש להקל סוף דבר כי מוטל על כל גדול בעירו להשבית מעיר מריע ותוקע עצמו לדבר הלכה ואשר בשגעון מנהג ובחדא מילתא סריך ואומר מנהג מנהג ולא ידע מאי קאמר רבנן בטעמא ונימוקא רב פתח פומא ואפיק הבלא וזיקא. משתקין בנזיפה. וכל בעל נפש היפה. אשר ידו רב לו לישא וליתן בהלכה אחרי אשר ישב ללחום את מושל ובין יבין אשר לפניו ואחרי ראות עינים בעיון הדק היטב אז יורה יורה ומאתו תצא תורה. והלכה ברורה. כי דיני איסורא והיתרא אין בהם משום סרך גזרה. והבא להבדיל ולהורות. יתן עיניו בטעמים וסברות ומנהג של גזרה וחוקה לא תהי' לו לפוקה ולא ישים אשם. כי יבחן הדברים בטעמם וממשם ובפרט אם יעשה בצירוף דעת מבינים כי היכא דנמטי שיבא מכשורא. יזכה למיקל אפתורא דדהבא בשרא דתורא בטולא דמהימנותא דוכתא דבסים אוירא. דברי זעירא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה טו בריתי אתו החיים והשלום לאוצר בלום כבוד אהו' החריף ובקי