בית אפרים יורה דעה נב

כאצבע שזה עיקרה ושורשה אין תוארה עלי' כל השאר בתרה גריר אע"פ שיש תואר וכיתרת אונא דיינינן לה וא"כ אין כאן וורד וטרפה וצ"ע בזה דאפשר גם בתואר בראשה לבד סגי שזה מורה טפי שוורדא היא ומסתבר להקל גם בזה מטעם שכ' רמ"א מאחר דרבי' מכשירין בכל ענין: ועתה אבא לבאר דעת הר"ץ וז"ל עינוניתא אם הוא גדולה כט"ד ואין לה תואר וורד טרפה או פחות מט"ד לאחר נפיחה הרי הוא כאינו וטריפה אבל בכאן ק"ק קראקא. נוהגין שאם העינוניתא נתקטנה רק שורש ניכר כשרה ודוקא כשהשורש כעובי אצבע בבהמה דקה כשרה וטעם (ר"ל וראי' לזה) שאם היתה נחלקת לשנים והי' להם שורש א' כשר וא"ת ואמאי הא שנים נינהו אלא אימא כל יתר כנטול דמי ופירוש כנטול כאלו נחתך השני ולא נשאר כ"א השורש וש"מ שהכל תלוי בשורש וכיון שהשורש הוא כעובי אצבע הוורדה אינה נחשבת לכלום (ר"ל שני חלקי הוורד' היוצאים משם כנטולין הם) א"כ ה"נ כיון שהשורש הוא דק (תיבת דק הוא ט"ס והש"ך לא העתיקו ואפשר שצ"ל רק ור"ל כשהשורש הוא רק כאצבע עכ"פ ולא פחות מזה) כעובי אצבע אגודל אע"פ שאין לו תואר וורד כשר כו' עכ"ל מבואר מדבריו שדעתו להכשיר בנתקטנה לגמרי ואין שם רק השורש כאצבע בלבד וגם לא הזכיר שיש תואר וורד בשורש ובא לחלוק על מ"ש תחלה שאין לה תואר וורד טריפ' ע"ז כ' אבל בכאן ק"ק קראקא כו' וסיים בה אע"פ שאין לה תואר וורד משמע להדי' שגם בשורש אין כאן תואר (ואפשר דס"ל כדמשמע ממח"ב שבשורש אין שייך תואר וכמ"ש לקמן וקצת נראה כן מהפוסקים שעיקר התואר היא על ראשה אם עגולה או משוכה או בענין החריץ ומה שנראה מהרמ"א דתואר שייך בשורש כ' מח"ב שהוא מגומגם) וכן מבואר מדברי הר"ץ אח"כ שכתב וא"כ טרפה מג' דברים חדא שהרי הוורדא אינה שלימה וא"כ תוארה ג"כ אינה שלימה ואעפ"י שאם אין תואר וורד אנו מכשירין אעפ"י שיש דעות להטריף מ"מ כיון שיש עוד שינוי כו' ע"ש הרי מבואר שסובר להכשיר בלא תואר כלל ופשיטא שאין לפרש כמ"ש הש"ך על מוהר"ר ליבערמאן דבצירוף החתיכה יש תואר וורד או משום דבהנשאר יש תואר דא"כ הכי הו"ל למימר ואעפ"י שיש תואר וורד ע"י הצירוף או שבהנשאר יש תואר ועוד דא"כ מנ"ל דעות להטריף אלא וודאי דקאי על מ"ש לעיל מיני' דעת המטריפין בלא תואר ובקראקא נוהגין להכשיר וכן מבואר ג"כ ממ"ש לעיל מיניה אם הענינותא נחלק לב' אחד עומד באונא הסמוכה לאומה והשורש עומד במקומו כדרכו כעובי אצבע כשרה ע"כ ונ"ל הטעם שהאח' העומד שאונא הסמוכה לאומא אנו חושבין כמו יתרת העומד מקמא כו' מבואר להדיא דס"ל דלא חזי לאצטרופי דאם היינו מצרפין הי' טריפה משום דהוי כשינתה מקומה דמזה מיירי לעיל מיניה שם רק משום דחשבינן להחלק הב' כיתרת ומ"מ יש כאן וורדא דהיינו הך שורש כאצבע העומד במקומו ושוב כ' בשם הרמ"א ואני מצאתי טעם אחר בזה כי דרכו להיות לפעמים כן כו' ור"ל דהרמ"א כתב טעם אחר שאין להטריף משום שינוי מקום לפי שדרכו להיות כו' ועכ"פ מבואר שבבירור דעת הר"ץ דמנהג ק"ק קראקא דלא קפדי אצורת' אך מה שנראה מדבריו דגם בשיעורא לא קפדי שאעפ"י שנתקטנה ואין כאן רק שורש כאצבע לבד סגי וכן מוכח מראיות הר"ץ מנחלקה לב' דס"ל דמה שלמעלה מהשורש כנטול לגמרי ודבר פשוט הוא דשורש כאצבע זוטר משיעור ט"ד שהוא כפרק אגודל וכמ"ש בת"ש ג"כ והר"ץ גופיה כתב שם בריש דבריו דפחות' מכט"ד ה"ז כמו שאינה וטריפה וא"ל דבאמת מ"ש אבל בק"ק קראקא כו' פליג נמי להכשיר בפחות מכט"ד דא"כ למה כתב בסוף דבריו אעפ"י שאין לה תואר וורד כשר עדיפא הו"ל למימר דאע"פ שאינה כט"ד כשר וגם דלא מסתבר כלל דמנהג ק"ק קראקא וכן הוא ואביו נהגו להכשיר יהיה היפוך מהמבואר להדיא במהרי"ו שכתב ששיעורה כחלמון כו' ויש שכתבו שאם גדולה מעלה הדס כשרה ועיין מח"ב שר"ל כט"ד מרווח ודברי מהרי"ו העתיקם בד"מ ובב"ח וגם הב"ח הביא לשון מהרש"ל כט"ד כשרה אבל עכ"פ כט"ד בעינן וכן מבואר באגור הביאו הב"י והד"מ ורש"ל ולבוש וב"ח ודמש"א והש"ך וכנה"ג ואא"ז בשמ"ח ומ"ש בכרתי דכשרה הוא ט"ס וכמ"ש בפרי מגדים והש"ך בס"ק מ"ם אהא דאונא פחותה מט"ד טרפה סתם עיין ס"ק ז' וי"ז ומ"ש שם שכן הדין להטריף וכיון שכל הפוסקים לא אחד בהם שיפקפק בשיעור זה דכט"ד פשיטא שאין לומר שנהגו בק"ק קראקא להיפך וכבר כתב רמ"א דבתר בדיקות מהרי"ו הם נוהגין בכל גלילות אלו וקאי שם להדיא גם אהך מלתא דפחות מכט"ד טרפה ועוד דלפי מה דמוכיח הר"ץ מהא דנחלק לב' ושורש כאצבע כשר דבשורש לחוד סגי א"כ יהיה דברי מהרי"ו סותרין זא"ז שהרי מהרי"ו כתב הך דינא דנחלק ושורש כאצבע כשר ומיהו כתב דבעי כחלמון ועכ"פ לא פחות מט"ד וכבר כתבתי שזהו דעת כל הפוסקים והכי מסתבר דמאן דמטריף בחסרה הוורדא מטריף בפחות מכט"ד דכמו שאינה הוא וכדקי"ל לענין האונות אף להקל אם נמצא בפחות מכט"ד ועוד דהאי קולא דאתי לידי חומרא הוא דא"כ אם נמצא שתי וורדות והאחת פחותה מט"ד רק כעובי אצבע היה לנו להטריף דהא נמי וורדא מיקרי ויש כאן שני וורדות והא וודאי ליתא דלא גרע מאונא יתירה פחותה מט"ד והוא פשוט בפי כל הפוסקים והרי גם דין נחלק ויש שורש אחד כאצבע דכשר מוסכם מכל הפוסקים ומוצאו מהג"א בשם ראבי' וא"כ ע"כ דלא חשבינן ליה כנטול לגמרי כמ"ש הר"ץ דוודאי הא ליתא דא"ל כשורש אצבע דענף היוצא הוי כנטול דלכל הפוסקים אם הוא כנטול טריפה ואין סברא לומר דהענפים נטולים והשורש נשאר אלא אם הוא כנטול הוי כנטול עם השורש וא"כ חסרה הוורד ולמאן דמפרש כנטול האחד א"כ הוי כניקב וכ"כ הר"ץ גופיה אח"כ וכ"כ בסוף הספר במעשה דשני טחולים שהטריף הרמ"א דאף להמפורשים כנטול כאילו אינו וניטול הטחול כשר מ"מ להרשב"א הוי נקב בסומכיה ולכן הטריף אלא הדבר פשוט דטעם שורש כאצבע דמהני הוא משום מה שנחלק לא הוה כנטול אלא דחשבינן ליה כחד וזה נלמד מדין דקין כמ"ש מהרש"ל ומח"ב וש"פ וכ"כ הר"ץ לעיל מיניה בד"ה מהרי"ט כו' וטעמא כשנחלקה לב' ושורש כעובי אצבע כשרה משום דחשיב כחדא כו' וכן משמע מדבריו אח"כ בד"ה כתב מהרי"ק כו' וכאן תברי' לגזיזי' ומפרש דתועלת השורש אינו לעשותה כאחת רק אדרבה חשבינן ליה כנטולין וסומכין על השורש לבד לצאת בו ידי חובת וורדא הצריכה להיות ומהוראה אל הוראה יצא ללמד בנתקטנה ואין כאן רק שורש לבד די בכך וכבר האריך בזה מח"ב והאריכות אך למותר שמבואר נגלה לכל מבין עם תלמיד שהך טעמא לא ממשא אית ביה: וכדי ליישב קצת נראה דוודאי מודה הר"ץ דכל שאין כאן שיעור כט"ד לאו כלום הוא ומ"מ נהג להכשיר בכעובי אצבע דלטעמי' אזיל שכתב אפלוגתא דכשיעור כט"ד שי"א כצפורן וי"א כפרק אמצעי ע"ז כתב הר"ץ ואני נהגתי כצפורן וא"כ עובי אצבע דהיינו רוחב אגודל יש בו כצפורן ואפשר מעט יותר ואף דשם מיירי הר"ץ לענין יתרת ע"ג כט"ד וא"כ כצפורן שיעורי' לחומרא הוא י"ל דס"ל דשיעור זה הוא בין להקל בין להחמיר ומ"מ עדיין אינו מיושב מ"ש דמהרי"ו נקט דינא דשורש כעובי אצבע שממנה לומד הר"ץ דסגי בשיעור זה והרי מהרי"ו כתב ג"כ הך דעה דבעינן כפרק בינוני ואמנם בלא"ה דברי הר"ץ מגומגמים במ"ש שם ופירוש כנטול כאלו נחתך השני ולא ישאר כ"א השורש והם דברים סותרים זא"ז תכ"ד שלפי מ"ש תחלה משמע דחשבינן כנחתך השני ויותר הוא לבדו כענף היוצא מן השורש וסיים ולא נשאר כ"א השורש כו' דזה משמע דהוי כשניהם נטולים וזה תלוי במחלוקת הפוסקים בפירוש כל יתר כנטול דמי כמש"ל וצ"ל דמ"ש ולא נשאר כ"א השורש היינו שבמקום הזה שיוצא החלק השני שאנו רואים אותו כאלו ניטל וכן שאר לשונו צריך לפרש עד"ז וא"כ שפיר מכשיר מהרי"ו בנחלק ושורש כאצבע משום דאף דניטל האחד מ"מ בשורש כאצבע והחלק היוצא שאנו רואים אותו כאלו הוא קיים יש כאן כשיעור ומ"מ עכ"פ מוכח מזה דלא בעינן תואר וורד ולמד מזה למנהג ק"ק קראקא אף