בית אפרים יורה דעה נא

בינוני שמשערינן בו ט"ד וכמ"ש בת"ש ס"ק נ"ג אף בנחלק לשנים אין להתיר כמ"ש בספרי סעיף ק"ב דצירוף להשלים השיעור לא מהני אף בנחלק לשנים ושם בפ"ת הבאתי ראי' ממ"ש אא"ז בנתפצל הוורדא ע"ש ומכ"ש בנ"ד דנחלק לג' דלא מהני צירוף ובכה"ג שאין שיעור בשורש הנשאר במקומו א"א לומר דלצירוף החתיכות מהכא סגי כשיש תואר בשורש אעפ"י שאינה בראשה כיון דאין בשורש כשיעור בלא הצירוף א"כ בלא הצירוף אין כאן וורדא כלל ולתשלום השיעור אין לצרף בנחלק לשנים ומכ"ש בנחלק לג' דאפילו לתואר לא מצטרף וא"כ יש להטריף מתרי טעמי חדא דאין כאן שיעור ט"ד ומה שנמצא החתיכות החסירות אין מצטרפין לכשיעור אפילו אם הי' נחלק לב' וכ"ש כשנחלק לג' וגם טריפה מטעם תואר דכיון דאיכא חתיכות חסירות גרע משלמה שאין תואר וורד בראשה ותואר ע"י צירוף לא מהני בנחלק לג': וכדי להאיר עיני הבודקים מומחים החפצים לדעת דין אמת לאמתו ראיתו לבאר דברי הפוסקים המדברים בענין זה אחד לאחד ועי"ז יתברר הדין על בוריו. וראשון תחלה נברר דעת הרמ"א בזה. הנה בד"מ כ' מיהו יש מקילין אם נמצא הוורדא בתוארה למטה בשורש שלה כעובי אצבע אע"פ שבראשה שינתה תוארה מעט יש להקל מאחר שרבים מכשירים בכל ענין וכ"כ בהג"ה ולכאורה יש לתמוה דשורש כעובי אצבע מה ענינו לכאן שנראה שאין מקום לשורש זה כאצבע אלא לענין נחלקה לב' וע"י שורש א' דיינינן לי' כחדא והוא נלמד מדין דקין כמ"ש רש"ל ומח"ב והש"ך משא"כ כאן אפי' אם הי' הוורדא כט"ד או אפי' גדולה הרבה צריך שיהא לה תואר וורד כמבואר מכל הפוסקים וא"ל דכיון שיש תואר בשורש דל שאר הוורדא מהכא וכמ"ש הש"ך דהדין דין אמת דכיון שיש שורש הרי כל הוורדא קיימת ומשמע דהרב מה"ט אתי עלה הכי ה"ל למימר שמקלינן אם הוורדא בתוארה למטה כשיעור ט"ד אבל שורש כעובי אצבע מאן דכר שמי' שאין לו שייכות אלא לענין צירוף ועוד דאם באמת אין כאן תואר רק בעובי אצבע לבד הרי עדיין אין כל הוורדא קיימת שהרי שיעור הוורדא הוא כפרק אגודל וא"כ ע"כ אנו צריכין לצרוף גם מה שלמעלה מאצבע להשלים לשיעור וא"כ אין כאן תואר ופשיט' דלא מסתבר לומר שמצטרף לשיעור להקל ולא לענין תואר להחמיר וכאן כוס של ברכה שמצטרף לטובה ולא מצטרף לרעה ולא דמי לסדקי' דמהני להכשיר ולא להטריף כמבואר בפשיטות לכל מבין עם תלמיד דכאן אם אנו צריכין לצירופו לשער בו ממילא שצריך להשגיח על תוארו אם יש בו תואר הראוי, אך אפי' למאן דמיקל בשיעור ט"ד וס"ל דשיעורו כצפורן אגודל מ"מ נרא' דעדיף טפי בעינוניתא קטנה רק כשיעור לבד ותוארה עלי' מאם היא גדול' כמו שהיא ראוי' להיות ואין תוארה עלי' שהרי שם תואר נופל על צורתה הרגיל בה והפוסקי' כ' להטריף בלי חריץ שהרי תוארה ידוע ולפי תוארה קראוה בשם זה וא"כ מה בכך שיש תואר בכשיעור זה הי' מועיל אם לא הי' כאן רק כשיעור אבל כיון דאם נמצאת בכמות שהוא עתה אין עלי' צורתה הרגיל בה שהרגילות הוא שכולה כמות שהוא יהי' עלי' התואר ועתה אין תוארה עלי' ואין שמה נאה לה לקרות' בשם זה. ואמנם אף אם נדחקנו ליישב כל זה קשה ליישב השיעור כעובי אצבע שאין לו שורש בכאן לענין תואר והנלענ"ד בדעת יש מכשירין אלו שהביא הרמ"א דהנהו שאין פוסלין שינוי צורה אינו מטעם יתרת דהא מכשירין יתרת מקמא אלא כל שאין צורתה עליו א"כ יתרת מקמא הוא ולא וורדא וה"ל חסר הוורדא וטריפה והנה אם נחלקה ויש שורש כעובי אצבע מכשירינן דחשיב כחדא ולא אמרינן כיון דבכל חלק בפ"ע אין כאן תואר כלל לא שייך להוורד רק חלק א' והשני יתרת הוא ואע"ג דע"י השורש נחשבין כחדא וע"י הצירוף יש כאן תואר ס"ל דהצירוף מהני לענין שלא יהא נחשב כב' וורדות או לצרפם לשיעור פרק אגודל כיון ששניהם יונקים משורש א' אבל מ"מ שינוי צורה יש כאן והתינח אם אחר הנפיח' הי' שניהם מתאימות זו לזו אפשר לומר דהוי צירוף אף לענין התואר דאין זה רק שנתפצלה ומ"מ חדא הוא אבל באמת קי"ל בב' וורדות בשורש א' להכשיר אף אם עומדין מרוחקין זו מזו זה פונה לכאן וזה פונה לכאן רק שלמטה השורש א' חד ככובע כזה V וכן אפי' אם השורש למטה כזה כמבואר בהר"ץ ומח"ב ועיין מ"ש בביאורי לט"ז ובפ"ת בזה. ואם באנו לעשות מזה תואר וורד אנו צריכין לצרף המרוחקין בזרוע ובחזקת היד ומה מועיל השורש אחד שנאמר בשבילו שיש כאן צורה הרגילה להיות כיון שעתה לפנינו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ולא תואר עגול לו כ"א תואר משולש או ראש תור ומה יושיענו חצי העגול שיש לכל א' כיון שרב המרחק ביניהם והשורש מועיל להורות כי ממנו תוצאות שני ענפי וורדות אלו כענפי' היוצאים מן הבדים ילכו יונקותיו אבל לא לקרב שיהי' לאחדים בתואר אחד ממה שאנו רואין לפנינו וצ"ל דבאמת לענין התואר אין הטעם משום דע"י הצירוף יש להם תואר אלא כיון דעיקר מה שאנו צריכין לתואר למען דעת כי הך ביני וביני וורדא הוא והנך חלקי הוורדא היוצאין ממנו ג"כ וורד הוא ולא יתרת אחרינ' ואין כאן חסר וורד ומזה למדו היטיב גם לענין וורדא שלימה בשיעורא אלא שבראש' שינתה צורתה כגון שאינה עגולה וכה"ג לא איכפת לן כיון ששורשה ניכר שהיא וורד גם היוצא ממנו וורד הוא ואין כאן קפידא על התואר לחוש לחסר הוורדא וזה כוונת הש"ך במ"ש שכיון שיש שם שורש הרי כל הוורדא קיימת שהרי בכולן יש כאן שיעור וורדא ואין כאן חסר כלל: ובזה א"ש הא דלא בעינן תואר כשיעור ט"ד כיון שאין אנו צריכין רק לדעת שזה וורדא היא ומ"מ זה אנו למדין מדין נחלק ומדין דקין דאין שורש פחות מעובי אצבע שאם הוא פחות משיעור זה אין יציאתו עושה רושם הניכר שיש כאן וורד כלל לומר שגם השאר ימשוך אחריו לדונו שהוא הוורדא דכל שהוא פחות מעובי אצבע כמאן דליתי' דמי וזהו דעת היש מכשירין שהביא הרמ"א בשינתה בראשה מעט דכשר כשיש שורש כאצבע ומ"ש הרמ"א ובלבד שלא תהא הפוכה או שינתה מקומה הלשון מגומגם קצת יעוין מ"ש אא"ז בת"ש ולענ"ד י"ל כלפי מ"ש תחלה החמיר להטריף בחסרה או בשינוי מקום ושינוי תואר ושינוי עמידתה בדרך הפוך וע"ז כתב ויש מכשירין אע"פ שיש חסרון קצת ונמצא דבוק באונא וכן יש מכשירין בשינוי תואר קצת בראשה ובעי לסיומא במילתיה דיש להקל בזה וסד"א דגם בחומר' דהפוך או שינוי מקום ניזול לקולא כשהוא הפוכה קצת או שינתה מקומה קצת וע"ז קאמר ובלבד כו' ר"ל דבזה אין מקילין ולאו אהך וורדא דשינתה בראשה קאי אלא אוורד' דעלמא קאי ואע"פ שאין הלשון מתוקן כ"כ במה שהפסיק בהך ובלבד ומעיקרא ה"ל לסיומי ויש להקל כו' מ"מ לפענ"ד כוונתו כמ"ש: וכיוצא בזה שמעתי בשם דודי מ"ו הגאון המפורסים מוהר"ר סענדר ז"ל בדברי הרמ"א בהג"ה בי"ד סי' ע"ג שכתב ואין חילוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולין ובלבד שלא יהי' מלואים בביצים או בשאר בשר. ועיין ט"ז וש"ך מ"ש לפרש בזה והוא ז"ל כ' בכוונת הרמ"א דהך או בשאר בשר קאי אדלעיל והכוונה לומר דאין חילוק בין עופות החלולין ובין שאר בשר שאינו חלול רק שבאמצא הפסיק והטיל תנאי בדבר ובלבד שלא יהא מלואים בביצים ע"ש שדבריו נכוחים בכוונת הרמ"א. ונ"ל שצ"ל או בשאר בשר ודון מינה בלשון זה של הרמ"א כשרצה לסיים. וכל אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים כו' הפסיק בתנאי הדבר ובלבד שלא תהא הפוכה כו' והוא נכון לענ"ד ועיין מ"ש מזה בביאורי לט"ז וש"ך: עכ"פ מ"ש הרמ"א בהג"ה להכשיר הם שני דינין שאינם נוגעי' זה בזה דמעיקר' מיירי מדין חסרון קצת והיינו גריעותא אך איכא נמי למעליות' דהחסרון מתמלא מחוליתו הדבוק באונא ועי"ז נשלם גם התואר ולכן יש אומרים דכשר דס"ל דהכי רביתייהו ומה שחסר כאן נמצא כאן וכמ"ש הר"ן בשם הרמ"א ושוב כ' דין אחר שהוורדא אין בה חסרון וגם לא נתקטנה משיעור' שיש כאן שיעור הראוי אלא ששינתה צורתה בראשה מעט וס"ל להיש מקילין דלא איכפת לן בהכי אם יש בשורש כאצבע תואר וורד דהא קמן שאין כאן חסר וורד משא"כ אם הוא פחות' מאצבע כמוהו כאין יחשב וא"כ י"ל שאין זה וורד רק יתרת בעלמא וכן אם הוא להיפוך שיש תואר בראשה ובשורש כאצבע אין שם תואר וורד בזה י"ל דהוי שינתה תוארה כיון שבתחלת יציאתה