בית אפרים יורה דעה נ

שיש לפנינו החתיכה החסירה ועין רואה תשור שבא למלאות פגימות הוורדא ובפרט שהכיס מורה ע"ז וא"כ אפי' תימא דאם היא בדרי לא מהני להקל מ"מ מהני להחמיר כיון שיש ריעותא לפנינו וכשינתה מקומה דיינינן לי' ולא דמי לעובדא דהב"ח שהביא הט"ז בס"ס ל"ה דשם היתה הוורדא בשלימותה וא"כ אין לדון בו רק דין יתרת בדרי או מקמא ובשביל כיס שלא על הוורדא אין איסור משא"כ כאן: וגם מ"ש דיתרת בדרי מקרי ריעותא כמ"ש בת"ש כו' יפה כתב וכ"כ בראש אפרים ס"ק והבאתי ממ"ש בביאור לט"ז מדברי הא"ז שהביא הד"מ ע"ש שהא"ז כ' בשם הר"י בר שמואל (הוא הר"י בעל התו') שכתב ולא אמרינן כיון דאשתני במקצתה אשתני בכולה ומבואר דהאוסר ס"ל (שהוא רב אחאי) דאמרינן דאשתני במקצת שיש יתר בדרי דאוני בשמאל וחייש דאשתני בכולה שגם בימין אינו רק שנים והסדק אינו מועיל להשוות החילוף והר"י חולק וס"ל דלא אמרינן אשתני בכולה אבל עכ"פ מודה דחשיב אשתני מקצתה ואם איתא דס"ל דלא חשיב שינוי ה"ל לסיומי' למלתי' דבאמת אין כאן שינוי כלל ופשוט דמודה דמיקרי שינוי בכה"ג אלא דס"ל דלא אמרינן אשתני בכולה אבל עכ"פ מודה דאשתני במקצתה וריעותא הוא וזה ראי' ברורה שאין עליה תשובה ואדרבה נלענ"ד דטפי גרע בדרי כה"ג מיתרת מקמא דמקמא אי אמרינן דכשר תלינן לי' שאינו יתרת שהוא כנטול כיון שאינו עומד במקום שראוי להיות שם אונא וכיון דחיוי ברייתא הכי אית להו ונמצא בהם יתרת מקמא לא חשבינן ליה כנטול אחת מהאונות העומדת במקום שראוים להיות משם משא"כ מגבה שאינו בנמצא בהם ע"כ שהוא מוסיף במנין על האונות הראויו' וכיון דלאו רבותי' חשבינן לי' כנטול ומכ"ש דא"ש לפי הטעם שכתבו דמגבה מתחכך בצלעות ולכן אע"פ שאינו במקום הראוי להיות אונא ואין לומר בו יתר כנטול מ"מ מתחכך בצלעות וטרפה משא"כ ביתרת בדרי כה"ג שנראה שבא להשלים וכן מורה ג"כ הכיס שעליו כיון דזה מקום שהאונות ראויות להיות במספר ובמנין מכוון ואם נמצא שם תוספות אונא תולין שהוא מחמת תוספות ורבוי המותר כמ"ש בספרי בשם הרשב"ץ ובכה"ג אמרינן דהיינו רבותי' וזולת זה אין מקום לדבר אחר דלאו ממנינא שיבא שם ואם בא רואין אותו כנטול וכיון שבזה נראה מענינו שבא להשלים הוורדא שהרי אם מצרפין אותם נראה לעין שהיא כחדא והכיס שעליו הוא מוסיף, לחזק אומדנא זו שדרך וורדא לו וא"כ אין זה מקומו כלל לבא אל תוך שורות האונות ולומר שהוא רבותי' שהרי אינו מתוספות גידול האונות וכח אלא כח הוורדא היא שחסר במקומו ועמד במקום שאין מקומו ורואין אותו כנטול משם וטרפה ולא דמי למ"ש בפ"ת סעיף צ"ו ביתרת בשמאל בדרי אע"פ שיש לו תואר וכיס כשר לפי שאין לוורדא שייכות בשמאל כו' ע"ש בס"ק קט"ו באורך דהתם כיון שהוורדא עומדת בשלימותה רק דאנן ניקום ונימא שהוא יתרת דוורדא בזה שפיר אמרינן דאין לו שייכות בשמאל משא"כ כשהוורדא חסירה וזה הנמצא נראה שבא להשלימה א"ל שאין לו שייכות בשמאל שהרי השלמת הוורדא יש לו שייכות בשמאל כעדותו של הש"ך והלכך אף שנאמר שעיקר הרגילות למצוא מקמא כמש"ל מ"מ עכ"פ יש לו שייכות בצד זה ודמי למ"ש אא"ז וכתבתיו בסעיף הנ"ל דבשורות האונות בימין בתואר וורדא טרפה ועכ"פ כשיש עליו כיס וכמ"ש שם והיינו כיון דהוורדא מקומה בצד ימין אף שעיקרה מקמא מ"מ מקומה בצד זה הוא וחשבינן ליתרת דוורדא וא"כ ה"ה לענין השלמת הוורדא שהטבע שם לחוק להשלים תואר הוורדא שמא לפעמים אינו מתכוון לבא מקמא ומחמת חלישות כח ובלבול היצירה נוסף גם הוא על שורות האונות של שמאל וטרפה והמדקדק יראה שהדברים נכונים וברורים כמ"ש: וגם מ"ש כ"ת דטרפה משום ג' דברים הוא לאו דוקא כדבריו כן ובאמת דקדקתי בדברי הר"ץ ומצאתי כוונת דבריו קצת באופן אחר ממה שנראה מש"ך ואא"ז ונמשכתי אחריהם בספרי אבל כיון שבזה נכון לדינא מהני טעמא דכתיבנא ואתרחיש נוסע ראיתי לקצר וגם בשאר שאלותיו לא עיינתי כעת כי הקיפו עלי יחד כמה ענינים ועוד חזון למועד אי"ה: דברי ידידו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה יד שאלה ריאה שנמצא הוורדא חסר ממנה כל ראשה. ולא נשאר רק שורש כעובי אצבע. ושאר הוורדא החסירה נמצאת דבוק באונא ארוכה ועבה ולא הי' כל החסר דבוק במקום א' רק חלוק לשנים מה דינו: תשובה הנה הדין פשוט ומבואר בדברי אא"ז בשמ"ח דבכה"ג אם נחלק לג' יש להטריף וכ"כ שם בת"ש בטעמא דמלתא דהבו דלא לוסיף על קולא זו והעתקתי דבריו בספרי בית אפרים ונראה פשוט דאא"ז מטריף בזה אף אם השורש העומד במקומו הוא גדול כט"ד אחר הנפיחה שהרי קאי התם אמ"ש אם חסר מקצת מן הוורדא כו' ומיירי התם שעיקר הוורדא שלימה במקומה ואין בה כ"א חסרון מעט כמ"ש שם להדיא בסעיף ל"ז ואפ"ה בנחלקה לג' מטריף אף בלא כיסה וע"כ לומר דאין מקום להתיר בזה מחמת שיש לה תואר וורד בשורש שלה כמ"ש שם אח"כ וא"כ י"ל דלא איכפת לן בחתיכה הדבוקה כלל שנחלק לשנים כיון שא"צ לצרף החתיכה כלל דבל"ז יש כאן שיעור וורד עם התואר בשורשה דבאמת ז"א דאם אין שם דבוק כלל עדיף טפי שעינינו הרואות שהוורדא בשלימות' רק שיש קצת שינוי צורה בראשה כגון שאינה עגולה וכיוצא אבל אם יש כאן החתיכה החסירה עין רואה שהחתיכה הדבוקה באונא מן הוורדא לוקחה זאת ואיתרעי לה שנחלקה ג"כ לשנים אין להתיר ואין לפקפק ולומר מדברי הרמ"א שכתב מתחלה דין חתיכה חסירה שיש דעות להכשיר ושוב כ' היש מכשירין באין תואר בראשה ומשמע דלא זו אף זו קאמר ז"א דאף אם נימא דדין צירוף מסתבר טפי להתיר מדין חסר התואר בראשה מ"מ זהו אם לא נחלק החתיכה החסירה לשנים דאז י"ל כמ"ש הר"ץ בשם הרמ"א דרגילות הוא מה שחסר כאן יתר כאן ורבותייהו בהכי וכה"ג כ' הש"ך שקיבל מאמ"ו ז"ל אבל אם החתיכה החסירה הוא חלוקה לשנים דלא רבותייהו בהכי ומ"מ חזינן שחתיכות אלו ניטלו מן הוורדא גרע טפי מאם אין לה תואר בראשה ואין בה חסרון ושאר הריאה נקי' באה לא ידבק בה כל מאומה ואעפ"י שאין קפידא בזה מצד התואר שאלו היתה בשלימותה היתה כשירה אף ששינתה בראשה מ"מ השתא דהא קמן דחסירה היא כאשר החתיכות שכנגדה מוכיחין עליו וכיון שאינם עמה כשורש אצבע לא מצרפינן להו וכשהיא לעצמה הרי נשחת תוארה ע"י חסרון הניכר ושינוי תואר כזה מטריף אף בראשה ולכן כיון דלאו רבותייהו הוא הבו דלא לוסיף על קולא זו דצירוף ועל קולא דתואר בשורש סגי בלא"ה אין לסמוך כיון דהנך חתיכות דחזו לאצטרופי הם לפנינו זהו מורה על קלקל היצירה בשינוי התואר ולכך נתפזרו ונתפרדו כל חלקיו: אמנם בלא"ה מבואר מהד"מ דהדין אין תואר בראשה פשיטא ליה לקולא טפי מדין חתיכה חסירה דבתחילת הסימן כתב בפשיטות מיהו יש מקילין כו' אעפ"י שבראשה שינתה כו' יש להקל כו' ובסוף הסימן כשהזכיר דין חתיכה חסירה כ' שדין זה תמוה ואם קבלה נקבל ע"ש הרי שיש בזה מקום פקפוק טפי מהא דשינתה בראשה וטעמא משום דהכא הרי חסר לפניך ואינה שלימה משא"כ בהא דשינתה בראשה היא בשלימותה אלא ששינתה בראשה מעט משאר צורות וורדא ובהג"ה כללם יחד משום דחד טעמא הוא כיון דרבים מכשירין בכל ענין והא דנקט דינא דחתיכה חסירה בראשה משום דקצת יש סברא להתיר בזה טפי כיון דע"י צירוף יש כאן תואר ורד גמור ככל וורדא דעלמא בלי שינוי כלל ומקילינן בתרווייהו ומ"מ אין להוסיף על קולות אלו להכשיר כשנחלקה לג' דצירוף בג' לא אמרינן ובלא צירוף אין להכשיר בשינוי כזה שניכר פגימתה וחסר שלימותה ותוארה אין עלי': וכל זה באם השורש גדול כמו ט"ד שהוא שיעור וורדא אבל אם אין כאן רק כעובי אצבע שהוא פחות מפרק אגודל