בית אפרים יורה דעה מח

דהדרא בריא מדר"נ ע"ש באורך) שאפשר שאין חולק עם רבינו אפרים רק דר"ת ס"ל דאף בלא מכה בדופן כן הוא שניכר שבא מחמת חולי ולכן הכרעתי דהדין עם האחרונים בזה ולא מטעם דכיון שאין אדמומית אחר נפיחה דנין על מה שקודם נפיחה שהיה מתולדה דמי מפיס שמא הוא מחמת חולי כיון שיש כאן מכה בדופן אלא טעמא משום דאעפ"י שנתלה שהוא מחמת חולי וצרירה הדם אין בכך כלום דהא קמן שהוא מתלבן ע"י נפיחה וכל כה"ג סופו לחזור וליבלע וכמ"ש בק"ה בדברי רש"י ואין לנו לחוש שמא הגיע גדר החולי על אופן דלא הדרא בריא וכבר ניקבה או שודאי עתידה לנקוב והלבון הוא משום שמחמת הנפיחה נבלע במקומו דמה"ת לחוש לזה ומוקמינן בחזקת היתר דהא מכה בדופן לאו ריעותא הוא ומחשב תר"ל ונהי דמחמת המכה אמרי' דיש כאן צרירת הדם מחמת חולי מ"מ אין הכרח שהיתה מכתה אנושה מבלי מרפא וקצת רגלים לדבר ממה שמתלבנת שאין כאן טרפות ברור וסופו לחזור וליבלע משא"כ אם יש כאן ריעותא בריאה עצמה דאם נאמר שהאדומ' היא מחמת חולי א"כ יש כאן תר"ל ובתר"ל מחזקינן לה באיסור לומר שכבר ניקבה או שעתידה לינקב ומה שמתלבנת אין ראיה כ"כ דהנפיח' גורם שיבלע לפי שעה ומ"מ ודאי ששלטה המכה לצרור לגלות ערותה עליה בחייה לקץ ימים וכיון שאין אנו בקיאין לידע אם יש שם צרירת הדם אם לאו הכרעתי להחמיר בזה מטעם תר"ל וימחול כ"ת לעיין בדיני תר"ל ס"ק ס"ח במ"ש ולכן נלענ"ד כו' אבל אם חוזר ומתלבן כו' ומ"מ לפי מ"ש שם דאין הטעם שאנו אומרים שכך הוא מתולדה אלא אע"ג שבא ע"י חולי כו' שוב הו"ל תר"ל ומ"מ צ"ע אם נאמר שהריעותא פועלת ב' דברים כו' מ"מ הא י"ל להיפך וגם מאן מפיס לידע שאין כאן צרירת דם באדמומית זה כו' ע"ש וישכיל ויבין כי עפ"י הדברים האלה חלקתי בין מכה בדופן לריעותא בריאה עצמה ודון מינה דבמראה פסולה אחרת דא ודא אחת היא דכל שע"י נפיחה אזל המראה בין שהריעותא בדופן בין שהריעותא בריאה למאי ניחוש לה דהא אם תאמר שלקתה לאין מרפא נמצא שהמראה היא קבועה בקרומים ואין מציאות שתחזור למראות ריאה מחמת נפיחה אלא ודאי שאין כאן לקותא כלל משא"כ באדומה דלא מטעם מראה הקבוע בעור אתינן עלה רק מטעם צרירת הדם ומה"ט איכא דעות להחמיר במכה בליבון טפי ממראה פסולה אחרת כדכתיבנא ואנן לדידן י"ל כן לענין ריעותא בריאה עצמה אף שנתפוס להקל במכה ואף שהארכתי קצת הם קצרים להתבונן במ"ש בחבורי בענין זה והם נכוחים למבין כי יתן רוחו עליהם ודע שלכאורה יש מקום ליישב דעת ר"ת ור"י שנראה מפשיטות דבריהם לחוש במראה פסולה במתלבנת דאפשר שגם הם יודו דודאי אית לן למיזל בתר נפיחה דהא בחייה נפיחה היא ולכן לענין חסר או יתר דבעינן שיעור ט"ד בתר נפיח' אזלינן רק דבזה כיון שהאדימ' מחמת חולי י"ל דשמא החולי גרם לה שלא היתה נפיח' בחיי' כראוי והרא"ש ס"ל דאדרבה כיון דהשתא אחר נפיח' אין כאן מראה ואם הי' בטבע להוציא הריאה נפוחה אחר שחיט' לא היינו מכירין בה שום ריעותא וכיון שאנו יודעין שבחייה נפיחה היא אמרי' שאין כאן שום חולי כלל ובאמת כך הית' גם בחיי' ועיין בסי' ל"ו בדין נקרע הקרום מחמת נפיחה שכתב אא"ז סברא זו שלא נסתר הקרום בחיי' מחמת שלא היתה נפוחה כראוי מחמת החולי ובק"ה סי' ל"ו ראי' ך"א כתבתי שצ"ע שלא נזכר טרפה זה כו' ומ"מ בכאן שפיר יש מקום לסברא זו ועיין במ"ש סי' ל"ח ס"ק מ"א לענין חוזרת למראה המותר אבל באמת נלענ"ד דז"א דמה שאנו מכשירים בליבון ע"י נפיחה דמזה נראה שהמראה אינו קבוע בעור רק שנדמה כן מחמת הבשר שתחתיו והרי זה כמראה מחמת מוגלא ואפשר שכן טבע הבע"ח שע"י הנפיחה ישתנה מראה הקרום מחמת עצמותיו ועכ"פ כיון דהא קמן דאי נפחינן לה אין בה מראה פסולה הא קמן שאין המראה קבוע בעור וכה"ג לא פסלה דעיקר פסול שינוי מראה הוא כמ"ש הרמב"ם שאותו בשר שנשתנה מראי' למראה זה כמת הוא חשוב בו הבאתי דבריו בק"ה סימן ל"ח ראי' ך"א ע"ש ובסי' ל"ח סעיף ט"ו כתבתי לענין מראה אדום אפילו אם כשקולפין הקרומים דמות אדום להנה כשר וע"ש ס"ק ך"ט ובק"ה ראי' י"א וצ"ע לענין מראות פסולי' שחזרו ע"י נפיחה למראה ריאה או מראה מותר וכשקלפו הקרומים מוצאין שהמראה הפסולה היא בו בקביעות וחזרה לשחרוריתה מה דינו ואפשר שאינו במציאות ועיין מ"ש בסי' צ"ב וס"ק שאח"ז וקצרתי דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה יב בענין השאלה בריאה שהיתה חלקה בצד ימין בלי שום חיתוך אונות רק היתה ניכרת ע"י סדקים גמורים ההולך וסובב דרך שפולי מעל"ט עד שנראה מב' עבריו באורך אונא הראוי להיות אך האונא האמצעית הנראית ע"י סדק היא גדולה מארוכה ועבה כי היכר של ארוכה ועבה הי' ניכר כהיכר המבואר ברמ"א שהיתה ארוכה ועבה מאונה האמצעית גם היתה גבוה יותר משל שמאל אך היתה קטנה הרבה מאונא האמצעית אמנם הי' שם באמצע האונא האמצעית הנ"ל עוד סדק קצר פחות מכט"ד ונראה ג"כ משני עברי אונא בשפולי והנה כתב כ"ת שאם באנו להכשיר מחמת דעת המכשירין בשינוי גדלות בהפ"מ יש לצרף ריעותא לדעת הר"ן הו"ל כסרכא כסדרן למעלה מחציין וגם כיון שמצד ימין אין המנין מבורר אפשר דהוי דומיא דמעשה דהג"א כו' ולכן כתב להכשיר מטעם סדק הקטן שאעפ"י שהוא פחות מכט"ד כשר בהפ"מ ומבטלינן הסדק הגדול דהוי כעומד במקום שאין ראוי להיות אונא דא"כ האמצעית גדולה ממנו עכ"ד בקצרה והנה אם נחשוב זה לריעותא דהוה כנסרך למעל' מחציין אין מקום להכשיר בסדק פחות מכט"ד מדין ק"ו דהא אונא פחותה מכט"ד טרפות גמורה היא מדינא רק שנסמוך על הסוברים דסדק עדיף וא"כ נצרף לו ריעותא דסרכא למעלה מחציין וגם הריעותא השני' שאין המנין מבורר פשיטא שייכא טפי כשההיתר בימין אינו רק מחמת סדק פחות מכט"ד ובשמאל יש שתים כהלכתן אך באמת אנו מכשירין בהפ"מ ושעת הדחק בסדק פחות מכט"ד ואין חוששין לריעותות אלו דמחמת למעלה מחציין לא חיישינן דא"כ נפל דין היתר סדק באופתא בבירא לפי מנהגינו להטריף בלמעלה מחציין וכמ"ש בספרי ס"ק י"ג ובקונטרס התשובות אחר סי' י"ג מ"ש לכבוד דודי הגאון ז"ל ע"ש וע"כ לומר או שתופסין עיקר משום שסדורה כהלכתה מבפנים או משום דדבוקה עדיף טפי ואף לפי מ"ש שם דמשמע מהפוסקים דאין חילוק בין דבוקה לסרוכה ועדיין יש לחוש שתתפרד בשפולי אפשר דדבוקה כה"ג שאין ניכר הפרש כלל רק סדק בעלמא חיישינן שתתפרק ולכן אף לריעותא לא חשבינינן לי' והריעותא הב' שכתב משום דבשמאל המנין מבורר והוה חלוף להרש"ל שגגה היא בידו שאין דין חלוף נוהג כ"א היכא שישנו במקום שאינו ראוי להיות ובמקום הראוי להיות אין שם וזה דוקא בכה"ג דמיירי שם שהי' ג' בשמאל אבל כל שאין בשמאל שום תוספות שנאמר שישנו במקום שאינו ראוי להיות אין נופל ע"ז שם חלוף מימין לשמאל כלל ומ"ש לדייק מדברי רש"ל בבדיקו' שהבאתי בזר זהב ס"ק יו"ד ליתא דהא רש"ל שם דינא קאמר ולא מעשה שהיו ונקט במלתי' ג' בשמאל וט"ז כתב דאם אין ריעותא בשמאל כו' ובריעותא דשמאל תליא מלתא ונקט ב' בימין עם החיתוך דמינה מיירי שאין להקל כשיש ריעותא בשמאל ואם הי' סובר דחד בימין עם ב' סדקים טרפה אף בלא ריעותא בשמאל כלל לא הוה משתמיט מלהשמיענו הך דיצא אך באמת פשוט שאין ע"ז שם חלוף כלל ואף לפי מ"ש אא"ז בס"ק ל"ח ממשמעות לשון מהרי"ו דמשמע דאף בצד אחד שנשתני' להיות כחברתה או בגדולה יש לחוש בהפ"מ ע"ש היינו משום דעכ"פ נופל שם חלוף על אותה אונא עצמה שהחליפה צורתה ולבשה צורה אחרת משא"כ בזה שנאמר שיש כאן חלוף מצד ימין לשמאל לענין המנין פשיטא שאין שייך בזה חלוף כיון שמנין שבצד שמאל הוא כהלכתו בלי שום תוספות כלל ועיין בת"ש ס"ק ך"ט מלשון רש"י גבי השלמת הוורדא ואין להאריך ולדינא נלענ"ד אף שקשה הדבר לאומרו לבטל הוראת