בית אפרים יורה דעה מז

למראה ריאה ובין מראה המותר ולכן כתב ודומה למראה ולעיל בהכשר מראות פסולים כתב ומשתנה למראה ריאה והוא כדעת כנה"ג וכריתי פלתי ותורת יקותיאל אליבא דהתוס' ועיין בק"ה ראיה י"ח וקצרתי: ומ"ש כ"ת ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים שבסי' ל"ח בדיני תר"ל כתב להטריף במראה אודם אף אם היא מתלבנת כו' ובסעיף ל"ו מדיני תר"ל כתב בפשיטות שאם קודם נפיחה נראה בה שני ריעותות כו' ואני בער ולא אדע וכי עדיפא מראה פסולה ממראה אדומה הא אמרי' האי שחור אדום הוא ובמראה אדומה אזיל בתר מעיקרא ובמראה פסולה אזיל בתר השתא כו' עכ"ד אהו' עד שהוא מתמה עלי יתמה על הפוסקים שהביא הוא עצמו הסוברים דבאדומה עם מכה לא מהני ליבון אפילו כמראה ריאה ומבואר מדבריהם דבמראה פסולה בלא ריעותא אחרת מהני ליבון כמבואר להדיא בדברי הגהות הר"ץ וב"ח ודמש"א דבכל מראות פסולות מהני ליבון כמראה ריאה רק במראה אדומה ומכה בדופן אלא ודאי דס"ל דאדומה ומכה גרע דזו מכתה מוכיח עליה שאדמומית זה מחמת צררת הדם הוא ואף שעל ידי נפיחה חוזרת למראה ריאה לא מהני דמ"מ דמה צרור בקרבה ששלטה בה המכה וסופה היה להתראות גם בקרומים משא"כ במראות פסולות כיון שאחר הנפיחה אין כאן מראה לא חיישינן למראה שקודם נפיחה וכמ"ש בס"ק מ"ם דאפשר שזה מטבע הבעה"ח וכמו שעינינו רואות שכל מה שנופחין יותר מראה הריאה מתגבר ועולה והלכך אף דלא קי"ל כוותייהו ומכשרינן במכה בדופן ומתלבן כיון שאין כאן ריעותא אחרת בריאה עצמה והאדמומית מנפח ליה ואזיל ואיכא למימר שאף אם האדמומית מחמת מכה לא שלטה בו כ"כ שיהיה חבורה שאינה חוזרת דהא קמן שמתלבן מחמת נפיחה מ"מ ביש ריעותא בריאה עצמה דדיינינן לה שזה האדמומית מחמת צרירת הדם שנעשה נקב ועלה קרום מחמת מכה כמו כל תר"ל דאמרינן דלא הדרא בריא ולכן אין הליבון מועיל כמו שאינו מועיל לדעת הפוסקים הסוברים במכה בדופן לא מהני ליבון משא"כ במראות פסולות עם עוד ריעותא שאין הפסול מחמת צרירת הדם רק מחמת שהמראה קבוע בעור ולכן כל שהלכה המראה ע"י נפיחה אין כאן ריעותא כלל מחמת המראה ולא חזי לאצטרופי לריעותא אחרת ועיין בספרי שהארכתי בשיטת ר"ת כפי מ"ש בשמו הספר התרומה וסמ"ג ובארתי דבאדומה אין פסול במראה מצד עצמה כדמשמע מדברי סה"ת במ"ש ולא דמי לאגליד כו' רק הפסול לפי שאדמומית דרכו להיות מחמת חבורה וצרירת הדם משא"כ בשאר מראות פסולות שכל עיקר הפסול מחמת המראה עצמו הקבוע בעור שכל שהוא כמראה הזה סופו לירקב ולינקב וכל שאחר הנפיחה אין בה מראה פסול כלל הא קמן שהקרום הוא בריא אולם ולמאי ניחוש לה ולכן מ"ש כ"ת וכי עדיפא מראה פסולה ממראה אדומה הא אמרינן האי שחור אדום הוא כו' טעות הוא דהא דאמרינן שחור אדום הוא היינו כשהיה שחור אחר הנפיחה דאז אמרי' שהי' אדום וע"י לקותא חשך משחור תארו ופסול אבל מה שהוא שחור קודם הנפיחה ואחר הנפיחה הוא כמראה ריאה אין כאן לא שחור ולא אדום כלל ונראה להכשיר בזה אפילו יש מכה בדופן דבתר נפיחה אזלינן ואין כאן מראה כלל רק בשחור ונתהפך לאדום יש לאסור בכה"ג משום ממ"נ כמ"ש בס"ק י"ז אבל נשתנה למראה ריאה ממש אמרי' דאם איתא ששלטה בו המכה שבדופן עד שנעשה אדום ולקה ונתהפך לשחור לא היה חוזר ע"י נפיחה למראה ריאה ועיין בק"ה ראיה שכתבתי בשם הפרי תואר שכתב ומן הסתם כד מטא לדיותא לא הדרא למראיתה ע"י נפיחה כו' ולכן גם ביש עוד ריעותא אם המראה הפסולה הלכה ע"י נפיחה ונשתנה למראה ריאה אין כאן בית מיחוש דהמראה שקודם נפיחה אין בה חשש ריעותא כלל ומהאי טעמא אפילו אם לא הלכה המראה עד שנפחוה יותר מכדרכה מכשרינן אם לא נקרעה כדמוכח בפוסקים ר"ס ל"ו ועיין בק"ה סי' ל"ו ראיה כ"ב שמבואר שם דטעמא משום דהמראה שקודם נפיחה לא חשיב ריעותא כלל: ומ"ש דבמראה אדומה אנא אזיל בתר מעיקרא ליתא דגם באדומה אזלינן בתר השתא וכתבתי להכשיר אף שיש מכה בדופן ומתלבן דלא כמהר"ט ומהרא"ק והר"ץ וב"ח ודמש"א אלא כהכרעת האחרונים הט"ז וש"ך ופר"ח ואא"ז ז"ל רק בריעותא בריאה עצמה חששתי להחמיר משום שי"ל שגרע ממכה בדופן לפי מ"ש שם דטעמא דמתלבן מהני אעפ"י שהוא מחמת חולי דאמרי' הדרא בריא כו' ע"ש בס"ק ס"ח ולפי שראיתי שכ"ת נסתבך בזה מחמת שהענין ארוך ומפוזר בכמה מקומות אבאר לו בביאור יפה והנה עד שהוא תמה עלי שהחמרתי יותר באדומה ממראה פסולה אחרת יתמה על הפוסקים דלעיל שהביא מע"ל ג"כ דבריהם שמחמרו באדומה דלא מהני ליבון דמה שיש מכה באדומה אינו מצד ריעותא רק שמחמת זה אין תולין האדמומית בתולדה והו"ל כשאר מראה פסולה אחרת וא"כ מה"ת לחלק בין זה למראה פסולה ואמנם מע"ל לשיטתו אזיל שכתב לעיל מיניה דאפשר שטעמם של מהר"ט ומהראנ"ק והר"ץ והב"ח דס"ל כהתוס' ולכן לא מהני ליבון באדום כמו בשחור דלא מהני ליבון כו' ומשגה הוא בידו דלהדיא מבואר בר"ץ וב"ח בכל מראות פסולות החוזרות ע"י נפיחה כשרות וכ"כ דמשא"ל ועיין בב"ח שכתב וז"ל ומ"ש דאם ע"י נפיחה חוזרת למראה הכשר כשרה כ"כ הרא"ש ורוב הפוסקים והכי נקטינן דלא כמ"ש מדברי התוס' ושוב כתב או אדומה כו' וטעמא דמכה דתלינן דמחמת ההכאה ניקבה גם הריאה ולפי זה ודאי אפילו התלבן לאחר נפיחה חוששין משום שהוכתה בדופן נגד האדמומית כו' והכי נקטינן עכ"ל ומדסתם דבריו לעיל לענין מראות פסולות שחוזרת ע"י נפיחה ולא ביאר דגם בזה אם מכה בדופן לא מהני ובפרט במראה שחור שבא מחמת אודם ושם כתב וכל אלו המראות כו' דהיינו שחורה כדיו ואינך דחשוב התם מבואר מזה דבכל גווני כשר שם אף במכה בדופן ולא אמרינן דתלינן שמחמת ההכאה ניקבה והיתה אדומה ונהפך לשחור וצ"ל דבאדומה גרע טפי דכל שהוא עדיין אדום אין המראה קבוע בקרומי' רק צרירת הדם יש כאן מחמת הנקב שנעשה בריאה ע"י הכאה שבדופן ועתיד היה שיתראה גם בקרומים ויתהפכו לשחור ולכן אף שמתלבן ע"י נפיחה אין זה הוראה שאין כאן צרירת הדם לפי שע"י הנפיחה הדם מתבלע בבשר ולא יראה החוצה ומ"מ כיון שיש כאן אדמומית קודם נפיחה ורגלים לדבר שאינו מתולדה שזו מכתה מוכיח עליו וא"כ י"ל שבא מחמת נקב ואעפ"כ לא נקבע מראה פסול בקרומים רק צרירת הדם ונבלע בבשר שכן דרך צרירת דם להיות נבלע רק כשאין מכה תלינן ליה שהוא מתולד' ואין כאן נקב כלל משא"כ במראה שחורה ומכ"ש שאר מראות פסולות אם נאמר שנעשו מחמת נקב הרי נבקעו בקרומים עצמם ואיך חזרו למראות הריאה מחמת נפיחה ולכן אפילו אם יש מכה בדופן א"ל שהריאה ניקבה ונתקלקלה מחמת הכאה שבדופן שהרי עינינו רואות שהריאה כתיקנה לאחר נפיחה והוא דבר שא"א שמראה הקבוע בקרום מחמת טרפות ונקב הריאה שיחזור למראית הריאה וכה"ג דכתיבנא בשם הפ"ת ז"ל וזה ברור בשיטת הב"ח ז"ל: ואמנם רש"ל והט"ז וש"ך ושאר אחרונים דעתם דכיון דכולהו מילי דריאה כשהיה נפוחה היא וכמו דבשאר מראות פסולות אינו פסול אי אזיל אחר נפיחה כמו כן באדומה וחשיב כאילו אין כאן אדמומית כלל וממילא שאין חשש מחמת מכה שבדופן ולדבריהם גם בריעותא אחרת נגד האודם לא גרע ממכה ולדידי חזי לי להכריע בדבר אחרי שבררתי סולת נקיה מדברי בעל סה"ת והסמ"ג דהוה בקיאי בדברי ר"ת ור"מ טפי ומדבריהם מבואר דמראה אדומה אין בה פסול מצד עצמה אם היא קבוע רק בעור ולא באה מחמת צרירת הדם וכדמייתי מריאה דאגליד וע"ז א"צ להכשירה מדר"נ רק היכא שהאדמומית מחמת חולי וצרירת הדם מחלקינן באם חוזרת ומתלבנת מכשירינן מדר"נ לפי שסופה לחזור וליבלע כמו שאנו רואין שמחמת הנפיחה אין צרירת הדם ניכר אלמא דלא נצרר כ"כ שיהיה חבורה שאינה חוזרת משא"כ שאין מתלבנת לח' שרצים מדמינן לה עיין בס"ק מ"ם שביארתי באורך (ו ק"ה כתבתי שגם מדברי רש"י נראה כן שכ'