בית אפרים יורה דעה מה

הרי כתב שיש חולקין עליו והוא הרמב"ן שהביא לעיל וכן אחר שהביא דברי הרמב"ן כתב שי"א שאם הרוב יצאה מהמכה תולין ברוב וכן בכל סרכא שיוצאה ממקום פסול וממקום כשר תולין ברוב: אמנם דעת הרמב"ן באמת הוא שלא כבה"ע שכ"כ רי"ו שהרמב"ן חולק עליו ואוסר וכ"כ בתשו' שאלה עכ"ל ועכ"פ מבואר מדבריו דלפום הך שיטה דיש סרכא בלא נקב ג"כ יש מקום למיזל בתר רוב' ולומר כיון שרוב הסרכא הוא במקום שאין עתידה להתפרק הוא מחזקת המיעוט שלא יתפרק ג"כ ובזה מיושב קושיית תורת יקותיאל על הש"ע דפסק כבעה"ע והרי הוא מיקל בלא בדיקה וכהסוברים דיש סרכא ב"נ ע"ש גם תמה על הב"י שכתב ואם היה מחצה על מחצה נראה דאף לדברי האומרים יש סרכא ב"נ כו' והקשה דאדרבה לדעת האומרים יש סרכא ב"נ יש להטריף יותר ע"ש ולפעמים סברת הב"י הוא סברת הרשב"ץ בזה דלמ"ד יש סרכא ב"נ יש להקל יותר ובסרכא שחוץ למכה דמיקל הב"י הטעם כמ"ש הרא"ש שאין סברא לומר שחצי' יצאה ממקום המכה כו' ובמקומו יבואר אי"ה: אך באמת צ"ע על הרשב"ץ בזה מ"ש ואפי' אם הטעם בסרכא משום חשש נקב כדאי הרמב"ן כו' דל"ל כולי האי דלפום סברתו דכל שהיא במקום שאינה עתידה להתפרק הוא מחזקת גם המיעוט א"כ אפי' תימא שהנקב במקום השיפולי מ"מ כיון שרובה במקום החיתוך גם במקום השיפולי לא תתפרק והקרום הולך וחזק ואע"פ שאם נימא הטעם שהאונא סותמת אבל סתימת הקרום לבד לא מהני א"כ שפיר הי' מקום לחוש לדעת הפוסקים דלא אזלי בתר רובא א"כ יש לחוש שמא הנקב בשיפולי ואע"פ שלא תתפרק הסרכא מ"מ סתימת הקרום לבד לא מהני כיון שהוא מגולה ואין שם סתימת האונא ולזה הוצרך לומר דכדאי הוא הרמב"ן כו' מ"מ צ"ע שהתשב"ץ לא הזכיר שם שיטה זו דהאונ' סותמת ונראה מדבריו דס"ל דלהך שיטה ס"ל דמהני סתימת הקרום וכמ"ש התוס': ולדינא נראה שאין להקל בזה אם מתפשטת מהחיתוך להשיפולי אע"פ שהרוב בהחיתוך ואע"פ שהש"ע לענין סרכא מאונא לאומה הביא דעת בעה"ע בסתם כבר כ' אא"ז בשמ"ח סעיף ס"ח דהיכא דלא נהיג אין להקל בכולהו רובא שנזכרו בסעיף זה כו' ובת"ש ס"ק צ"ד ולכאורה היה אפשר לומר לפמ"ש שדעת הרשב"א בחדושיו דאי יש סרכא ב"נ יש להקל וכן דעת הר"ן לפי שיטה זו וכן הוא דעת הרמב"ן לדינא א"כ י"ל דממ"נ אם יש סרכא ב"נ א"כ יש להקל בשפולי בלא"ה ואף לפי דעת הרשב"א בתה"א וק"ל כוותי' להחמיר בשפולי מ"מ י"ל כסברת הרשב"ץ כיון שרוב הסרכא הוא בחיתוך אין עתידה להתפרק ואי אין סרכא ב"נ מטעם דהאונא סותמת ויש להחמיר בשפולי מ"מ אית לן למיזל בתר רובא כדעת בעה"ע ודעימי' ואע"ג דאינהו ס"ל דאין סרכא ב"נ מ"מ תלינן הנקב במקום שיש רוב מן הסרכא ושם האונא סותמת וכמש"ל ואפי' תימא דלא אזלינן בתר רובא ויש לחוש שמא הנקב הוא במקום השפולי מ"מ אם נימא הטעם דאין סרכא ב"נ וכסדרן דמהני היינו משום שהקרום הולך וחזק כדעת התוס' אליבא דרש"י ולא בעינן סתימות האונא א"כ שוב שייך שפיר לומר סברת הרשב"ץ דאף במקום השיפולי לא תתפרק שהרוב מחזיק המיעוט וכמש"ל והוי כעין ס"ס אבל מ"מ נראה דאין להקל שצריכין אנו לחוש לדעת הרשב"א דס"ל דאף לפי שיטה זו דיש סרכא ב"נ מ"מ בשיפולי הוי כמחיתוך לגב וגם ס"ל דאף שהרוב במקום שלא תתפרק חוששין לשמא תתפרק במקום המיעוט כמש"ל והרשב"ץ נראה שלא ראה דברי הרשב"א בזה בתשו' שאל"כ לא היה כותב כן בפשיטות וגם יש לחוש להאומרים אין סרכא ב"נ רק דהאונא סותמת וא"כ יש לאסור בשיפולי וגם ל"ש סברת הרשב"ץ בזה (וגם להפוסקים דס"ל הטעם דהקרום הולך וחזק לבד מהני י"ל דלא אמרינן שהרוב מחזיק המיעוט ואפי' הרשב"ץ ע"כ לא קאמר אלא אי אמרינן שהסרכא אינה מחמת נקב אלא שעתידה להתפרק משא"כ אם הסרכא ע"י נקב אז יש לחוש שמא הסרכא ממקום המיעוט ששם הנקב ובמקום הנקב שהקרום מחמת המכה היא מתפרקת ואין רוב הסרכא שנתפשטה להלן מחזיק אותה ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל על הרשב"ץ) וא"כ אין מקום להקל כ"א עפ"י הפוסקים דאזלינן בתר רובא והיכא דלא נהיג אין להקל ואע"ג שכ' אא"ז בנסרך לבשר ולעצם להקל שם הטעם כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירים משא"כ כאן שלדינא לא מצאנו קולא מפורשת בשיפולי רק הרמב"ן כ' כן לדעת הרי"ף וא"כ נראה שאין להקל בזה אלא במקום שנהגו כבעה"ע למיזל בתר רובא בסרכא שנסרכא רובה למקום הכשר ומיעוט למקום האסור: ומצאתי בפרי תואר ס"ק למ"ד על מה שכתב הב"י בשם הרשב"א אם סרכא יוצאת משיפולי האונא ומתפשטת ע"ג האונא כו' וכ' הב"י ע"ז דלפי דעת הבעה"ע אזלינן בתר רובא וכתב הפרי תואר שדבריו צודקין לדינא ולאו מטעמי' שנראה מתוך דבריו דלדברי הרשב"א קאמר דאזלינן בתר רובא והא ליתא דלהרשב"א טעם הסרכא משום נקב תלינן הנקב במקום שיש רוב הסרכא וליכא למימר דגם לסברת הרשב"א כיון דלא איתמר בש"ס אלא דלא מתפרק האוזן מן הדופן דהוי מקום רבותי' אבל לא להציל על מקום אחר הסמוך לו ותמצא דבעה"ע דייק למלתי' ואמר וז"ל תלינן לנקב שהיה כו' הרי דסובר כדעת רש"י בטעם הסרכא עכ"ל הרי מבואר דלא ס"ל כסברת הרשב"ץ הנ"ל אלא שתמהני דה"ל לאתויי דברי הרשב"א בתשוב' סי' ש"ג שמבואר כן להדיא כמש"ל ואף למ"ד אין סרכא ב"נ ס"ל דלא אזלינן בתר רובא ובודאי שאין כוונת הב"י לומר כן לדברי הרשב"א שהרי הב"י הביא דברי הרשב"א בתשובותיו שחולק בזה על בעה"ע אלא שהב"י כ"כ לפי מאי דמסיק שם שפשט המנהג כדעת בעה"ע גם מ"ש להוכיח דבעה"ע סובר כטעם רש"י כן הוא מבואר ג"כ ממ"ש הב"י בשמו דאפי' מפקא זיקא כשרה וכמ"ש בסמוך אי"ה: אמנם מ"ש הרשב"ץ שהוא נוהג להעלותה בנפיחה ואם אחר הנפיחה נראית מחיתוך לחיתוך מכשירין הדין דין אמת וכמ"ש הרשב"א לענין סרכא שנסתפקו בה אם הוא בגב או בחיתוך דאם כשנופחין אותה הרבה נראית בחתוך כשרה ואע"ג דלכאורה לא נ"מ בכ"ז לענין דינא כיון דאנן נהגינן להטריף כל סרכא שלמעלה מחציה לצד סוף האונות מ"מ נ"מ לענין קרום דמכשירין אפי' נדבק מראשו ועד סופו כמו שיבואר ואז אם נראה שהקרום הוא מתפשט גם בשיפולי יש להטריף ולא מהני מה שרוב הקרום בחיתוך אבל אם ע"י נפיחה נראה שאין הקרום בשיפולי רק בחתוך לבד יש להכשיר וכ"כ בד"מ על דברי הרשב"א דנ"מ לדידן לענין קרום שמכשירין בכסדרן כו' ע"ש ולקמן מבואר שדעת אא"ז להקל בקרום אף אם נסרכו גם השפולין ושם כתבתי שלענ"ד קשה להקל בזה אף לדעת הרשב"ץ דהא למעלה מחציין מספקינן ליה בשיפולי א"כ אין כאן רוב בחיתוך בביאור ע"ש וגם נ"מ שיש בזה כדי ליתן למה שמטריפין למעלה מחציין דהוה כנסרך החיתוך וגם השיפול ועיין בפ"ת ס"ק מ"ג מה שכתבתי שם ע"כ נשמט מספרי בית אפרים מסי' ל"ט שאלה יא שלום טב מרבנן טב לכבוד אהו' הרבני המופלג בתורה חכם ונבון הוותיק מוהר"ר ברכי' בירך נ"י: גי"ק קבלתי וראיתי שאלתו שאלות חכם ולאפס הפנאי אשיב בקצרה וראשון תחלה אען ואומר במ"ש כי מנהגו הי' שלא למעך בסרכא דבוקה היוצאת ממראה אדומה ואף אם היא חוזרת למראה ריאה דקי"ל כרבינו אפרים במכה בדופן כו' ובהגהת הר"ץ מבואר להטריף בליבון כמראה ריאה כו' אף כי הט"ז והש"ך סתרו זה כו' וסוגי' דעלמ' כוותייהו מ"מ מיקרי ריעותא לענין מיעוך דה"ל תר"ל וכיון דענין המיעוך קולא יתירה היא לכן בהצטרף אליו ריעותא כ"ד טרפה כו' ובנ"ד סרכא גמורה ממראה אדומה שבודאי רגלים לדבר יש שמחמת נקובת הריאה נתאדמה מחמת חולי וגם הש"ך והט"ז אפשר דיודי לזה דהא נראה לעין שהאדימה הריאה מחמתה ולא בתולדה כו' עכ"ד והדין עמו בדינא אבל לא