בית אפרים יורה דעה מד

בחיי' לא נפרדו וכאשר ראינו עתה שהנפיחה מחברם ומהדקם יחד ולא חיישינן שיתפרד זה מזה ע"י נענוע וטלטול כיון שאין הכרח שיפרדו לפעמים בחיי' ולכן יש מקום להכשיר בכה"ג בהפ"מ עכ"פ ואמנם שמעתי שלפעמים נמצא שם כיס אשר הפיצול מונח בתוכו בחיי הבהמה אך בשעת נפיחת הריאה אינו בכיס ובכה"ג נראה שאין להכשיר מהך טעמא דכתיבנא שהרי נראה לעין שלא גדל כאחד עם האונא והי' תלוי למטה ומה שהכיס מחזיקו אינו מועיל ובפרט דהא קמן שאינה תמיד בכיס ויוצאת ממנו ולכן אין להכשיר בכה"ג כ"א כשהם מתאימות ואין שם כיס לפיצול הזה כלל: סיומא דפסקא היכא שנתפצלה ונחלקה האונא לשנים אף שלא התחיל חילוק ופיצול זה מראשו ממש מ"מ אם אחר הנפיחה פיצול הזה מחובר ומהודק יחד ונראה כאחת כיון דאיכא משמעות להכשיר בכה"ג אף בגומא לכן בכה"ג אין להחמיר כולי האי ואולי יש להקל בהפ"מ ובתנאי שאין כיס להפיצול וכמ"ש אבל אם גם אחר הנפיחה הצד התחתון שהוא קצר מהעליון אינו מתהדק אל העליון והוא תלוי למטה ונראה לעין שהוא פיצול כגון בארוכה ועבה שהתחתון נדמה לו כהר שמצד קמא או בשאר אונות שלולי התחתון אין כאן תואר אונא כראוי ונראה לעין שזה התחתון משלימו וכשהופכין אותה התחתון מתכוון למלאות חסרון העליון ונופל אל מקום התחלת הפיצול טרפה כדין כל פיצול מקמא ומעתה מ"ש כ"ת כי יש מקומות שנהגו להתיר אם המנהג בגוונא שכתבתי אף אם נהגו בפשיטות להתיר בלא הפ"מ א"א למחות בידם וכן אי הכי הוה מעשה דכ"ת אחרי שיש בזה צד היתר והואיל ויצא העגל הזה בהיתר יצא אבל אם נהגו להתיר אף בכה"ג שניכר לעין שהיא פיצול והוא תלוי למטה גם אחר הנפיחה אף אם נהגו היתר בזה הוא מנהג בטעות וצריך לבטלו ולעשות אזנם כאפרכסת לשמוע דברי הגדולים בחכמה ובמנין ובידם אמת הבנין ואשר לו רגלים לנתר ואחר ההיתר יהא חותר יהי לו אשר לו וידי אל תהי בו: ומ"ש על מ"ש בסעיף ל"ג בבועא משלמת לשיעור שהיה מפקפק בזה בדין תלוי' מבועא שנתכסה אע"ג דגבשושית היא וכמ"ש אדוני בדיני תר"ל סוף ס"ק כ"ט כו' א"כ ה"נ נימא דסוף המוגלא שמבועא להתמעט ולהתרפאות והעור יכווץ ולא ישאר שום מקום גבהות הבועא ולא יהי' שיעור אונא כו' ונפלאתי עליו שהוא נבהל להשיב נקרא ולא כיון לבו שהרי הדבר פשוט אפילו לבר בי רב דהתם בגבשושית דבגבהות תליא מלתא שפיר כתבתי שסוף המוגלא להתמעט ולא תרבה גבוה גבוה ויוסר הגבשושית משם משא"כ כאן דלענין שיעור אורך האונא אמרינן ששיעורה כט"ד וכשהיא ארוכה כשיעור הזה אף שיש בועא באמצע מ"מ כיון שחוט בשר מקיפה עינינו הרואות ששיעור האורך כראוי ואף אם תתרפא הבועא וסר גבהותה מ"מ בשביל זה לא יתקצר ארכה שהרי אף בעוד שהיתה הבועא קיימת הי' מגיע קרום ובשר בריא של הריאה עד קיצה של ט"ד משא"כ אם אין חוט בשר בריא מקיף אין הבועא משלמת אף למאן דמכשיר בשפולי וכאשר כתבתי כל זה בקצרה בר"א שם ס"ק מ"ד וכן כתבתי בביאור יותר בס"ק ס"ז ומ"ש שם טעמא כי מי יודע העתיד להיו' היינו משום דמהרש"ג שם מיירי להטריף אף שאין חוט בשר מקיף ע"ש אבל בחוט מקיף ביארתי שם דודאי יהי' לעולם העור קיים במקומו ולא תתמעט משיעורא מחמת הבועא שבאמצע האונא ע"ש שכתבתי שעיקר שיעור האורך בתר קרום האונא אזלינן ומה שהבאתי בס"ק מ"ד מדברי הכנה"ג בהגהת ב"י שמ"כ דטרפה ומשמע אף בחוט בשר מקיף הך מ"כ בין לחומרא בין לקולא פליג על מהרש"ג וס"ל לענין יתרת כה"ג להקל מפני שסוף הבועא להתעקר כו' וכמ"ש דבריו בס"ק ס"ז ושם כתבתי שהדין עם מהרש"ג ע"ש: ומ"ש על מ"ש בסעיף מ"ד ביתרת באונא עליונה מחצי' ולמעלה לצד החריץ כו' עיין בשמ"ח סי' ל"ז סעיף ט"ו לענין עא ובת"ש שם ס"ק ך"ו ובספרי שם וקצרתי וביתר דבריו לא ראיתי להשיב כעת כי אם באנו לכתןב אין אנו מספיקין ולא מפסיקין ובפרט בהל' עמוקי' אילו שבסי' ל"ה שרוב הדברים הוא מקבלת הבודקים שמביאים האחרונים ולפעמים קשה לעמוד על כוונתם האמיתית מחמת ערבוב הלשונות וצער גדול הי' לי בעת שעסקתי בחבורי בהל' אלו לעמוד על בוריין של דברים ומכ"ש לישא וליתן בדרך שו"ת לא יספקו תליסר גוילין ואם יכתוב כ"ת בענינים אחרים הנוגעים לספרי אשר יש בהם די באר לברר בראי' מגפ"ת והראשונים ז"ל דין הניין לי והן יאמין לי כי מאד אני שמח ומתענג ביושר מלוליו וכושר מפעליו צדיק באמונתו נצב על עולתו מדקדק בה כחוט השערה כדת של תורה וכמותו ירבו בישראל שואלים ודורשים מדקדקים במעשים ומהירים במלאכתן ואומנתם בקהל קדושים דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: ולפי שכבר יעדתי להעתיק מה שנשמט בדפוס מקונטרס הראיות כפי אשר הזכרתי בתשובה זו אמרתי להעתיק כאן וזה לשונו: והנה בנסרך כסדרן משפולי לשפולי או מחיתוך לשיפולי לכאורה נראה מדעת התוס' דשרי שהרי כתבו דאם נימא דכסדרן כשרה היינו במקום שסמוכות האונות זו לזו א"כ בחנם הוי מחלק בין כסדרן לשלא כסדרן כו' ור"ל דא"כ במקום שפולי האונות שאין סמוכות טרפה אף שהיא כסדרן וכמש"ל בביאור לשון זה ומשמע דלפמ"ש בשיטתם דיש סרכא בלא נקב א"ש דבכה"ג שהיא כסדרן דהיינו מאומה לחברתה הסמוכה אצלה ממש אף במקום שאין סמוכות כגון בשפולי נמי כשר וכן הדין לפי מה שתרצו בשיטות רש"י דכשסרוכה למקום אחר הקרום הולך וחזק גם בשפולי אמרינן כן ומדברי הרשב"א בחדושיו מבואר ג"כ דאם נימא הטעם דאונא סותמת אז ראוי לאסור אפילו מחיתוך לחיתוך בשפולי האונות שאינן דבוקות זו בזו כ"כ א"נ אם היתה הסרכא עולה באלכסון כו' ולבסוף כתב שהנכון כדברי האומר יש סרכא בלא נקב כו' ונראה מדבריו דלפום הך טעמא יש להתיר כסדרן בכל גווני אף בשפולי ובאלכסון וכ"כ הר"ן להדיא דלפי שיטה זו יש להתיר מחיתוך לשפולי וכ"כ רבינו ירוחם בשם הרמב"ן לדעת הרי"ף וז"ל וכ"כ הרמב"ן כי לפי דברי הרי"ף אפילו היכי דסריכי בשפולי אונא כסדרן כשרה אבל הרשב"א מחמיר בה שהשפולין מתפרקין זה מזה בשעת שהריאה נופחת עכ"ל ונראה דהרשב"א הדר בי' ממה דמשמע בחדושיו שלפי שיטתו מותר בשפולי וס"ל דמ"מ אסור דגם בשפולי סופה להתפרק וכ"כ להדיא בתה"א דסרכא בשפולי הריאה ואפילו מחיתוך לשפולי אסור דהרי זו כמחיתוך לגב וכן במשמרת הבית כשכתב להקשות על הך שיטה דאונא סותמת לא הקשה רק מסרכא באלכסון ולא הקשה משפולי (ואפשר דלכך נקט סרכא באלכסון דפסיקה ליה לפי שהגאונים התירו בכנופיא משא"כ שפולי אבל בתה"א מבואר כמ"ש) וכ"כ בספר יבין שמועה בפ"ז שהרמב"ן כ' שיש בכלל זה אפילו מחוברין בשפולי דאונא דכסדרן הוא וכשרה ובזה לא הסכימו האחרונים ז"ל אל הרמב"ן ז"ל אני נוהג להעלותה בנפיחה ואם אחר הנפיחה נראית מחיתוך לחיתוך אני מתירה דבהמה בחייה נפוחה היא ואפילו היא מתפשטות מהחיתוך אל השפולי אם הרוב הי' בחיתוך אני מתירה דכסדרן הוא וכיון שהסכמנו לומר שאיסור הסרכות אינו מחמת נקב אלא משום שסופה להתפרק ולהנקב זו לא תתפרק שהרי הרוב היא מחתוך לחתוך ויעכבה מלהתפרק ואפילו היה טעם הסרכות מפני שיש חשש נקב כדאי הוא הרמב"ן ז"ל לסמוך עליו בזה דודאי כסדרן היא עכ"ל והנה במ"ש כיון שהרוב מחיתוך לא תתפרק אין כן דעת הרשב"א שהבאתי לעיל שכתב דאעפ"י שרוב הסרכא מהאונא אם סרוכה לאומה ג"כ חיישינן שמא תתפרק משם אמנם הרשב"ץ לשטתו ששם בפ"ח הביא דברי בה"ע בסתם דאם הרוב מהאונא כשר ובהג"ה שם כתב וז"ל למעלה כתב בשם הרמב"ן שהיא טריפה וכן ההיקש בשאר כו' ע"ש ור"ל בסרכא במכה וחוצה לה כתב בשם הרמב"ן להחמיר ובאמת אין זה ראיה כלל דהתם כיון שהסרכא חוץ למכה יש הוכחה שלא יצאה סרכא זו מן המכה כלל ודינו כסרכא מאומא לדופן בלא מכה וכמ"ש להדיא ביבין שמועה שם אבל בסרכא מאונא ומיעוט באומא שפיר י"ל כסברתו כיון שהרוב הוא במקום רבותא יעכבנה מלהתפרק ומ"ש בשם בעה"ע להכשיר בסרכא למכה וחוצה לה