בית אפרים יורה דעה מג

לתלותו ביתרת מכשרינן ליה מטעם דאמרינן יתרת מקמא הוא וכמ"ש להדיא בספרי דבהכי מיירי הז"ש ע"ש בס"ק פ"א ודברי אא"ז אתיין כפשטן בענין שאין נראה שהוא פיצול ותלינן ליה ביתרת כמבואר בדבריו להדיא דמטעם יתרת קאתי עלה ואם יש שורש כאצבע אף שאין תולין אותו בפיצול מ"מ יתרת כהאי חדא חשבינן ליה וכן מ"ש בפיצול של ארוכה ועבה בכה"ג מיירי שאין הפיצול באופן זה שניכר שנתפצל מגופה של ריאה ויש לדונו כיתרת ולכן כתב שם בת"ש על הע"י דמנין לו לצרפם יחד כשאין שרשם אחד ולא הוה מצי למימר דמיירי בענין שניכר שהוא פיצול דא"כ איך כתב וגם לא היתה בליטה דמשמע אם היה בליטה לצד גבה אסור ופשיטא דבכה"ג שניכר שהוא פיצול לא איכפת לן בבליטה אלא ע"כ דמיירי בענין שאין ניכר שהוא פיצול ואם היה כאן בליטה חיישינן ליתרת אבל כיון שאין בליטה והפיצולין שוכבים זה ע"ז חשבינן להו כחדא לענין זה שלא יהיה חלוף מחמת שקטנה מהאמצעות ואא"ז פסק כוותיה בזה בהפ"מ והארכתי בכל זה לפי שראיתי שהבינו בדברי אא"ז מה שלא עלה על לבו וצללו במים אדירים והעלו חרס לחלק בין שורש עב וחזק או לחלק בין אם נתפצל באמצע השטח ובין אם נתפצל בכל רוחב האונא וזה דבר שאין לו קיום והעמדה אם התחלת הפיצול הוא רחוק מראש האונא שאז נראה בחוש שהעליון היא עיקר האונא מדה כמדת האונא הראויה לבוא בכאן ונתפצלה מתחתי' ומה בכך שהפיצול בכל הרוחב מ"מ יש לחוש שיתפצל כולו או מקצת ממנו בלבד בצד זה של האונ' או בצד זה ואטו משום שהוא פיצול רחב נכשירנו טפי יש לחוש בשטח רב כזה שמא יתפצל באיזה מקום ממנו ואם תאמר שמחמת שהוא רחב יש לו חוזק יותר שלא יתפרק א"כ אם תכשיר כרוחב אונא של גדיים וטלאים קטנים תכשיר כשהפיצול רחב כשיעור הזה בשור הגדול אעפ"י שאינו רק ברוחב חלק קטן של האונא ותצטרך לחלק עוד בדבר המוסיף הבל הבלים שאין בו ממש ואין קץ לדברי רוח ואין לך בו אלא מה שפסק הרמ"א ז"ל בסתם פיצול מקמא טרפה והאחרונים נמשכו אחריו ולא הזכירו בדבריהם שורש עב וחזק ולא רוחב שטח האונות ואשר כתב שהוא יודע שהמנהג נתפשט בתפוצות ישראל להכשיר וגם עסק עם בעלי הוראה ואמרו להחזיק במנהג ושוב הזכיר מעשה עגל שאירע בו כנ"ל והושיב ב"ד והתירוהו ע"ז אען ואומר תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם והלא התורה אמרה לא תסור מן הדבר כו' והלא כ"ת ידע כחו של זקן אדמ"ו ז"ל שהיה גאון מובהק ושיקול דעתו בהוראה כאחד מן הקדמונים ומה כח ב"ד יפה להתיר מה שאסר בלי ראיה משום פוסק מפורסם ועל ידו החזיק גם הגאון המפורסם מוהר"ר שמואל ז"ל שישב על כסא הוראה בכמה קהלות ולבסוף בק"ק פוזנן ואין ספק שבמכון שבתו נהגו להטריף על פיו ואספרה אל חוק כי בעת שהייתי מעיין בדבריו כן באו אלי אנשים מיושבי יעב"ץ קלוז רבתי דפה קהלתינו ולפי תומם סיפרו לי איך בשבוע העבר אירע פה בבי מטבחייא שאלה של פיצול מקמא שהשוחטים קוראים נחלק והובא לקלוז לפני הגאון האב"ד פק"ק ושאר בעלי תריסין ונשאו ונתנו בדבר ושוב לקחו את ספרי ועיינו בו ואחר העיון עלתה הסכמתם להטריף וכן נעשה מעשה ויהי בעיני לפלא ואות כי כוונתי האמת בעז"ה ומעתה אהו' ידידי מי יקל ראש נגד שלשה חמורי עולם שאפי' אם היו מקילים להם שומעין וק"ו שאמרו להחמיר בשל תורה ואי הוה ידענא דלדידי ציית הוה אמינא צאו והתענו על מה שהתרתם ולהגעיל הכלים ומע"ל ישכיל ויבין אם ישמעו ואם יחדלו או משכחת להו לא תימא להו ולא מידי מוטב שיהיו שוגגין וכו': ואמנם מ"ש שיודע שנתפשט המנהג קרוב הדבר שנתפשט עפ"י הז"ש והבאים אחריו לא דקדקו בדבר והנהיגו כמותו באיזה מקומות ומנהג בטעות הוא ראוי לבטלו ואם יכבדו אוזן משמוע מה יעשו גדולי הדור הן גם הלום חזות ק' ראיתי בדברי כ"ת שכתב אנחנו דרכינו לפתוח החזה בעגלים ולבדוק בריאה כו' ואני הבאתי בפרי תבואתי משו"ת דבר שמואל שהוא מנהג מגונה וראוי לבטלו כו' ובעהמ"ח דבר שמואל הוא הגאון החסיד מו' שמואל אבוהב אב"ד וראש הישיבה הכללי' דק"ק וויניצאה וידוע כי הגאון ח"צ ושאר גדולי' הפליגו בשבחו מאד ואחר כל השבח הזה עדיין ספק בידי אם אותם אשר נהגו כן ישמעו בקולו ויבטלו מנהגם ואשר אמר עם הספר כי בכדי שלא להוציא לעז כו' לפי דעתי אם כדבריו כן הוא שנהגו לא נהגו רק במקומות מועטין ובכדי להפיס דעת מע"ל שראה נוהגין כן דחקתי ונכנסתי לחפוש ולחקור דרכים ולהמציא קולא אחת בענין זה הנה בדין פיצול ותחתיו גומא כתב בשמ"ח שאע"פ שכשנופחין אותה היא מונחת בגומא טרפה ובת"ש שם כתב דמלשון הש"ך ופר"ח לא משמע הכי מ"מ מלשון הרמ"א משמע כן ע"ש בטעמא דמלתא ואני מוסיף בה דברים דמסתבר דהפיצול שהוא עתה בתוך הגומא לא הי' כן מיום שנעשה הפיצול הלז דודאי דרך המפצל שיצא וישאיר במקומו תחתיו גומא ולפעמים הגומא גדולה לעצמה והפיצול לעצמו ואם לא שיצא לפעמים מן הגומא הי' חוזר לדבק ולהתחבר יחד כבראשונה אך באמת אמרינן שכבר יצאה מן הגומא ואף שהיא עתה בתוכו כשנופחין הריאה משום הא לא אריא דגם בוורדא אמרו שהרבה פעמים גם בחיי הבהמה היא יוצאת מתוך כיסה וחוזרה לתוכה וכמו כן כאן אך כל זה בפיצול עם גומא אבל בפיצול האונא בלא גומא אף שאם הי' הפיצול נפרד אחר הנפיחה ותלוי למטה יש להטריף מ"מ אם אחר הנפיחה אין בהם פירוד כלל אלא יחדיו יהיו תמים ומדובקים היטב זה בזה שפיר י"ל שמעולם לא היה פירוד ביניהם אלא כך גדלו יחד ולא נתפרדו וגם לעתיד לא יתפרדו כלל ואף שהוא מקמא ואין גומא מ"מ הא קמן שהנפיח' מעמידה ואינה מניחה ליפול מטה כלל וכיון דאיכא למימר שגם בחיי' כן הי' ולא היתה עתידה להתפרק כלל ויש סמך לדבר ממ"ש אא"ז להקל בהפ"מ בפיצולי ארוכה ועבה ששוכבין זע"ז אף שאין שורש כאצבע מ"מ מצטרפין לענין שתחשב גדולה מהאמצעית ולכאורה כיון דאין שורש כאצבע לאו חדא היא ואחת מהם יתרת ואיך נצרף שניהם מה תאמר כיון ששוכבים זע"ז מסתמא חדא היא ונתפצלו זה מזה א"כ יש כאן חשש דפיצול מקמא ולפי מ"ש א"ש דבהפ"מ סמכינן לומר שנתפצלו ומחמת פיצול מקמא אין חשש כיון ששוכבים זע"ז ודחקו אהדדי ע"י נפיחה גם בחיי' היתה עומדת כך בלי פירוד זה מזה ולא היתה עתידה לירד מטה מטה כלל ויש לדחות קצת דאפשר דמיירי בגוונא דאין חשש פיצול מקמא כמש"ל שחלקים שוים או חלק התחתון ארוך ורחב יותר וגם י"ל דבהפ"מ שפיר י"ל אע"ג שאין זה פיצול ומתחלת ברייתו כך הי' גודול האונא לחצאין מבלי שורש כאצבע מ"מ כיון שגדלו זה אצל זה בלי שום פירוד ביניהם אין לנו לחלוק ולדין כ"א כקטנה מן האמצעית אלא דנין שניהם כאחד שבזה גדול יהיה מן האמצעית אבל מ"מ כיון דאפילו לענין פיצול וגומא כתב אא"ז שמשמעות לשון הש"ך ופר"ח להקל באם הוא בגומא לאחר הנפיחה (ועיין בפלתי שהעתיק דברי הש"ך ופר"ח בלשון זה הכא שאני דהפיצול מגוף הריאה וכשנופחין הריאה הפיצול נופל למטה והרי נראה שנתפצל מגוף הריאה כו' ובאמת אין זה לשונם רק אא"ז מדייק מלשון שכתבו וכשהופכים הריאה כו' ע"ש ואין מזה ראיה כ"כ משום דמיירי אף בכה"ג שהפיצול מבחוץ וס"ד דבכה"ג לא תלינן לי' בגומא ואמרינן יתרת היא ולכן אמרו כיון שנתפצל מגוף הריאה שהרי גומא תחתיו וכשהופכה כו' ומכ"ש היכא שע"י הנפיחה היא שוכבת תוך הגומא אף בלי היפוך דהא קמן דלאו יתרת היא אלא פיצול וחוששין שלקץ ימים יצא ויתפרק וכדמשמע לשון הרמ"א דבכל גווני טרפה וצ"ע) ולכן אף שבגומא יש להטריף כדברי אא"ז ומטעמא דכתיבנא מ"מ בכה"ג שנתפצלה לא בדרך גומא רק בדרך חילוק האונא אף שלא התחיל מראשה ממש דבכה"ג כתבתי לעיל דכדין גומא הוא דהא כשהופכים הריאה היא נופל ומכוון מקומו אל מקום התחלת פיצולו מ"מ יש לחלק ביניהם כמש"ל דבגומא אין דרך שתעשה גומא ע"י פיצול אם לא הי' יוצא ממנה ונכנס לתוכה הלכך אע"ג דהשתא הוא בפנים ע"י נפיחה מ"מ עתיד היה לצאת לפעמים ע"י נענוע וטלטול וכשהוא תלוי למטה כמשא כבד יכבד ממנה ויתפרק משא"כ בפיצול כזה שי"ל שמעולם