בית אפרים יורה דעה מב

דלכך מוקי ההיא דהרמ"א בקיימא מן הוורדא ולמטה ועיין מ"ש בביאור לש"ך על דבריו בזה אבל בגוונא דנ"ד שכל עין רואה תשורנו שהוא פיצול שנתפצל מהארוכה ועבה ומכ"ש היכא שאם לא תצטרף פיצול זה נשחת תואר הארוכה ועבה והיא קטנה מהאמצעית וא"כ ע"כ לומר שנתפצל והוא שינוי בריאה עצמה וטרפה ועיין בכרתי ופלתי שכתב בשם הש"ך ופר"ח דאפי' למ"ד מקמא כשר הכא שאני דהפיצול מגוף הריאה ונופל למטה וסופו להתפרק ולא דמי ליתרת מקמא דאינו מגוף הריאה ולא שייך סופו להתפרק ע"ש הרי שלא הזכיר בדבריו שורש ולא חוזק כלל משום דהכל תלוי אם אינו מגוף הריאה ממיל' שהוא חזק ומושרש בריאה משא"כ בפיצול כיון שהוא מגוף הריאה סופו להתפרק וע"ש שכ' דאפי' בפחות מכט"ד ולומר דאם אינו גדול כ"כ אינו מתפרק דזה דוחק ומנ"ל להקל באיסור תורה כ"כ ודלא כהר"ץ כו' הרי מבואר דחושש בזה לאיסור תורה וחולק על הר"ץ שמיקל בהדי' וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא מצינו שמתיר רק לבדות סברות מלבינו פשיטה שאין לנו להקל באיסור תורה כ"כ ועיין באוהל ישראל דף י"ב שכתב בשם חכם אחד שהעתיק מ"כ אלול תל"ב מצאתי בשור מקמא ברוחב ג' אצבעות מהגנב כמו יותרת וגומא תחתיו והטרפתי עם הסכמות מ"ו הגאון אב"ד מו' שמואל קאדניבר ומו' הירץ אור ווילי עכ"ל הרי דמשמע שאף שהי' תוארו כמו יותרת מ"מ מחמ' הגומ' שיערו בו שהו' פיצול מקמא והטריפו הגאונים וה"ה בכל מקום שנראה מענינו שהוא פיצול ולא יותרת: ואחרי הודיע כל זאת אבא אל מ"ש מע"ל דשם זה דנחלק מבואר בשמ"ח בדין אונא שנתפצלה בעובי' וכן ראיתי בס' שו"ת פ"ת הנ"ל שתולה היתר בזה מדברי הת"ש במטותא מנייכו לא תתלו בוקי סרוקי באא"ז ז"ל לומר שאא"ז דן בה דין פיצול ומכשיר בכהאי גוונא שהרי שפתיו ברור מללו שאין עיקר דינו בזה אלא מצד יתרת שהרי כתב וז"ל אונא שנתפצלה לשנים בעובי' נ"ל דאם יש להם שורש א' כעובי אצבע נחשבים לאחד כו' ולכאורה מה בכך באמת שהם נחשבים לאחד מ"מ גם בפיצול דעלמא נחשב כאחד ולא מכשרינן אלא מגבה עם גומא וא"כ איך מכשיר כאן בפשיטות אפילו אם שניהם בולטים מהדרא זו לקמא וזו לגבה כמבואר למעיין שם ולמה לא נאמר דהאי פיצול מגבה הוא בלא גומא או איפכא דהאי פיצול מקמא הוא וטרפה וא"ת שדעתו להכשיר בפיצול כה"ג לפי שהוא שורש עב וחזק פשיטא שהיה צריך לפרש זה דמה"ט אתי עלה ואין להתעקש ולומר דמדנקט שנתפצלה לשנים בעובי' סתמו כפירושו שנחלק בעובי' לשנים בכל שטח רחבה של האונא וממילא דבכה"ג שורש עב וחזק הוא כיון שהוא על פני כל רוחב האונא דפשיט' דלא הוה שתיק מיני' כיון דמדין פיצול מקמא סלוק ומחלק בינו לבין יתרת מקמא משום דמושרשת כו' וה"ל למימר נמי הכא דדוקא בפיצול קטן באמצע השטח אבל לא בכל השטח ועוד שבאין שורש כאצבע כתב לחלק בין בולט לגבה ה"ל יתרת מגבה ואי איפכא הפנימים יתרת מקמא ולא סלוק אדעתי' דין פיצול כלל ומכ"ש במ"ש אח"כ באם הארוכה ועבה נתפצלה כו' ופשיטא דבארוכה ועבה אפשר שיתפצל בכל הרוחב ואעפ"כ לא יהיה השורש עב וחזק כיון שיש מקום ששטח האונא שם הוא קצר וחדוד ואיך כתב בפשיטות להתיר בזה בלי שום תנאי: אמנם הדבר ברור דודאי דין זה של פיצול שנאמר להקל או להחמיר לא נאמרו הדברים אלא אם יש תחתיו גומא שמזה נראה לעין שהוא פיצול או באין גומא אלא שהוא ניכר לכל רואה שהוא פיצול כנדון של אדמ"ו שההר מתפצל מקמא וכיון שעינינו הרואות דודאי נתפצל מגוף הריאה א"כ נשתנה דינו לגמרי מדין יתרת והכשר בזה פסול בזה דמגבה ביתרת טרפה ובפיצול כשר ומקמא ביתרת נהגינן להכשיר ובפיצול טרפה אך היכא שאין סימן לדבר דדא ודא אחת היא מתולדה ונתפצל זה מזה אין לנו לתלות ולומר אחת היא ונתפצלה שאין דרך האונא בכך רק אנו דנין אחת מהנה ליתרת רק כשיש להם שורש אחד כאצבע שזה מורה שאחת היתה ונתפצלה לשנים ובכה"ג כשר דמה"ת לחשוב חלק אחד לעיקר וחלק אחד לטפל ופיצול ממנה לומר עליו שזה יתפרק מזה אלא שניהם כאחד יונקים בשוה דרך שורש האחד שלהם ובודאי אם חלק העליון גדול ומתפשט ברוחב או באורך יותר מן החלק שתחתיו וא"כ נראה בעליל שזה שלחוץ הוא עיקר האונא ומתחתיו נתפצל ממנה שהרי החלק התחתון קצר מאורך או מרוחב של החלק שעל גבי' וכיון שאין לדין בו דין יותרת שאם נסלק חלק זה מן האונא יהי' נשחת תואר האונא ונראה לעינים ממה שיש שורש אחד כאצבע ומה שמצרפין אותם יחד שהוא עיקר תואר האונא ודאי דחשיב כפיצול מקמא ומה לי יש גומא או לא ס"ס עינינו רואות שהוא פיצול מריאה ואי משום שורש עב וחזק היה צריך לבאר כמה יהיה העובי דפשיטא שאין זה ענין למ"ש שורש אחד כאצבע שזה לא נאמר אלא במקום שנראה כיתרת וכשיש שורש אחד לשניהם נחשבים לאחד אבל אין זה ענין להיכא שאנו באים להתיר מטעם שאין לחוש שיתפרק לפי שבמקום סיום הפיצול הוא מושרש שם בחוזק אני אומר כעין שכתב הב"י לענין קרום טילא מי מפיס לשער העובי ומי יודע אם שיעור העובי כלחי או כקורה וצריכין אנו לתת דברינו לשיעורין כמה יהיה הפיצול בשטח הרוחב וכל מה שמתפצל ברוחב האונא עדיף טפי ושורש עב וחזקת קרית לי' וכמו כן אתה צריך לומר להיפך ביתרת מקמא שלפעמים אין שם עובי רק מעט יש להטריף וא"כ מ"ש הש"ך ופר"ח לחלק בין פיצול ליתרת אין דבריהם מכוונים והכי הוי להו למימר דיתרת מקמא דכשר היינו ביש לו שורש עב וחזק והכא בפיצול דטרפה מיירי שאין לו שורש עב אך באמת ישתקע הדבר ולא יאמר דפשיטא דהא דמכשרינן יתרת מקמא לא קפדינן אעובי כלל דהא אפילו ברוחב ט"ד הדין כן ואדרבה כל דזוטר בשיעורא עדיף טפי וא"כ ברוחב כט"ד אין עתיד להתפרק ואם נאמר דבפיצול כה"ג נמי כשר א"כ נפל הך דינא דפיצול מקמא טרפה בבירא דהא להר"ץ אין טרפות בפיצול מקמא כ"א ברחב ט"ד ואף לאא"ז והפליתי דס"ל דאפי' בפחות מט"ד טרפה אך ודאי דכ"ש הוא ביותר מכט"ד ולא אמרינן דשורש עב וחזק הוא אך באמת הך מלתא בשורש עב הוא דבר בטל ועיקר החילוק הוא בין אם היא מגופה של ריאה אין בו חוזק דהא קמן שנתפצל ממנה ואינו חזק משא"כ ביתרת שהוא מושרש בכל היקפו בריאה ומעולם לא נפרד ונתפצל רק מטבע הבע"ח הוא והוא חזק במקומו כמו העיקר וא"כ אין לחלק בין אם הוא ע"פ כל שטח רוחב האונא או מקצתה בלבד ודברי השמ"ח באונא שנתפצלה בעובי' מבואר למעיין דלא מיירי בענין שניכר מענינו שהוא פיצול ויש לתלותו ביתרת וע"ז סובבים דבריו ובזה כתב דאם יש להם שורש כאצבע נחשבים כאחת והיינו לענין דלא מחשב יתרת ואפי' אם העליונה בולטת לא איכפת לן והיינו באין ניכר לעין שהוא פיצול דאז לא אמרינן שהוא פיצול ומ"מ לא נחשב כשנים שכן דרך לפעמים שאף שהוא אחד בתחלת גדולו ובשורשו כאצבע אח"כ היא מתפרד וגדל כשנים כמ"ש בסי' מ"ז לענין דקין שכלין עד כאצבע כו' אבל אם ניכר לעין שהוא פיצול בהא לא קמיירי שהרי דינו מפורש לעיל שיש חילוק בין אם הפיצול מקמא ובין אם הפיצול מגבה וה"נ אם חלק התחתון קצר נמצא שהפיצול מקמא והרי זה ממש כמו פיצול ותחתיו גומא דכשהופכין הריאה הוא נופל לגומא וה"נ כשהופכים הריאה הוא נופל ומתחבר אל המקום שהתחיל להתפצל משם וכן אם חלק התחתון ארוך והתחיל להתפצל באמצע או כאצבע מהראש הוה כפיצול מגבה וגומא תחתיו שהרי יש לו הנחה ע"ג מקום עיקר האונא וזה כוונת אדמ"ו ז"ל במ"ש ולא משכחת אונא שנתפצלה וכו' רק שנחלקה למעלה ממש בראשה נחלקה לשנים כו' ובכל אלו יש חילוק בין שורש א' כו' ור"ל דאף במקום שנראה ממנו שהוא פיצול ואינו יתרת כגון שנתפצל ההר מקמא באונא הארוכה ועבה או אפילו באונא אחרת שנראה כשמצרפין יחד תואר האונא עליו ובענין הוורדא שנשלם תוארה ע"י צירוף ואם מסלקין הפיצול הזה נשחת תוארה שאז אין לתלותו ביותרת כי אם בפיצול והרי זה כמו פיצול מקמא מ"מ שפיר משכחת לה להכשיר היכא שהחלקים שוים או שחלק התחתון ארוך יותר אבל במקום שיש