בית אפרים יורה דעה מא

שהמנהג סותר אוכל בוסר ונוהג שלא כשורה ועלינו ממרום יערה רוח הבורא: ומ"ש על מ"ש בעינן פיצול מקמא בפ"ת סעיף ס"ד מבואר לעין שהוא ט"ס וצ"ל אע"פ שנראה כעין פיצול עיין בר"א ס"ק פ"א ותמצא הדברים מבוארים ובלוח הטעות ג"כ נפל ט"ס שהוגה שם אע"פ שנראה מענינו כו' ולית' ובגוף הדין שמפקפק כ"ת אודיע לו מה שכתבתי זה שנתים ימי' בתשובה לכבוד ב"ד הגאון המפורסים האבד"ק קרעמניץ ודק"ק מקולניץ דאיקלע עובד' דא לקמי' והטריף והסכים עמו הרב מטרעבוולא והדר שדרה לקמאי וכתבתי לו וז"ל ועיינתי במ"ש בנידון השאלה באונא שנתפצלה ולא ידעתי מה שטרחת בכדי לשלוח למקום אחר אחרי אשר ראית בספרי שהבאתי דברי דודי אביך הגאון המובהק ז"ל וגם דעתינו דעת תורה ודעת נוטה לאיסור האם דבריו יטיבו או יריעו כו' והזכרתי שם שזה לי יותר מעשרים שנה שנתארחתי בק"ק פשווערסק אצל הגאון מהר"ש ז"ל האבד"ק הנ"ל ודק"ק פוזנן וסיפר לי שהוא ואדמ"ו ז"ל הרעישו על שוחט שהדפיס דין זה ואמרו שנתן מכשול לרבים ומקרוב נראה אלי ספר שו"ת פ"ת וראיתי ששם סי' ל' כתב שאלה זו שהורה בה האבד"ק יוזעפף לאיסור וכתב שהגאון מו' שמואל האבד"ק פשווערסק הורה לאיסור' וגם המחבר הסכים עמהם וכתב דטרפות גמורה היא והחכם שאסר יפה הורה ואף שראיתי שם בספר הנ"ל בסי' ע"ז בהג"ה כתב להתיר וכתב שמ"ש בסי' ל' לאסור לפי שכבר הורה חכם האב"ד דשם לאסור ולש"ש נתכוונתי לשום אולם פה דוברות על צדיק עתק עכ"ד ע"ז נפלאתי מאד זקן כמותו יעסוק בדברי' בטלים כאלו ומעתה לא יהי' מקום לסמוך על מה שנמצא בתשו' שמסכים להוראת חכם שאולי לש"ש נתכוין למה הביא זה בדפוס דלמא איכ' דחזי בהא ולא בהא או כי היכי דלא לימרו רבנן מחנפי אהדדי וגם ראיתי דבריו מהבל ימעטו לא רציתי לטרוח להשיב עליהם אחרי שהוא פוסח על שתי הסעיפים וגם אגב אורחא ראיתי בכמה ענינים מדבר בגודל לבב ושמח ללא דבר עיין בסי' ט"ו דמניד ברישי' ומוביל בידי' ונעלם ממנו דברי הפוסקים והתב"ש בסי' ט"ז לענין אותו ואת בנו ועוד כהנה ואין כאן מקומו) באמתלא שאינה מבוררת ועכ"פ אין דמיוני כוזב שהגאון מהר"ש ז"ל הורה בה איסור ועיינתי במ"ש בספרי ומצאתי הדברים נכונים וישרים כנתינתן מסיני שמחי' וערבים עלי דברי דודי הגאון ז"ל כעולות מחים וש"י משיב דברי' נכוחים ומ"ש מע"ל על מ"ש אדמ"ו הגאון ז"ל לחלק בין אם חלק התחתון קצר וז"ל ולבי אטומה מהבין חילוק זה דכשנחלק האונא כו' אע"פ שבחלק התחתון כובד רב ליכא חשש פירוק וכשחלק התחתון הוא קצר מהעליון דליכא כובד כ"כ איכא למיחש שמא יתפרק שכל האדם הוא להיפך עכ"ד נפלאתי עליו שנרא' מכותלי כתבו שידיו רב לו למשקל ומטרח בשמעת' ובפרט בהל' אלו ובהא אזיל בתר איפכא ולא ידע לאהדורי סברא שהרי דבר זה מבואר בדברי אדמ"ו ז"ל שכתב שנחלקה למעל' בראשה ממש נחלקה לשנים שאין חלק התחתון קצר כו' שהרי לא נוכל לקרות' מקמא דהרי חלק התחתון יותר גדול והוא עיקר האונא והוא דבר פשוט למבין עם תלמיד שנוכל לומר שהחלק נפרד מן הכל אבל לא איפכ' שהכל יפרד מן החלק ולכן כיון שהתחתונ' שטחה רב מן העליונ' הרי היא העיקרית וכמו שמצינו ג"כ לענין וורדא שנחלק' שהולכין אחר היותר גדולה כו' וכיון שהגדולה היא עיקר האונא לא שייך בה כובד ופירוק כלל כמו שאר האונות העומדים בחזקתם שמעמיד אותם הרוח שנושב בהם משא"כ החלק הנפרד ומתפצל ממנה חוששין לו שמחמת שכבר התחיל להתפצל לקץ ימים יתפצל עוד יותר ויותר עד שיתפרק ומ"ש מע"ל כי זאת ידוע דדין פיצול מקמא אין לו שורש בתלמוד והוא רק מ"כ ומצד הסבר' כו' נהפוך הוא כי לולי שהמציאו האחרוני' מצד סברתם היתר בדין פיצול מגבה עם גומא קרוב הדבר שהיינו מטריפין מלבד טעם יתרת אלא מחמת שהרי לפנינו שינוי בריאה זו להיות מפורד מה שדרכו להיות מחובר והיינו חוששין שמא איזה חולי גרם שנתחלקה האונא ושוב קרם עליו עור מלמעלה והוא קרום מחמת מכה או כיון שנתפצלה זו מה שאין דרכה בכך משום קלקול היצירה הוא וטרפה והא קמן דרבא ס"ל להטריף אפי' יתרת בדרי ואף דלא קי"ל הכי חשבינן לי' ריעותא כיון שעכ"פ נולד דבר בריאה דמשונה מחברותי' (ועיין לקמן בתשו' סי' כ"ו מ"ש שם לענין פיצול מגבה עם גומ' דחשיב תר"ל) עיין מ"ש בדיני תר"ל ובקונטרס התשובות סי"ח והלכך אע"ג דיתרת בדרי היינו רבותי' מ"מ פיצול בעובי' כה"ג לאו היינו רבותי' ומעיקר הדין היינו חוששין לה רק האחרונים הוציאו מסברתם להכשיר בזה דגם כה"ג רבותי' הוא שיתפצל וינוח בגומא שתחתיו והם אמרו דמקמא שאין לו מקום תחתיו לנוח בו סופו להתפרק ודוקא יתרת מקמא דאורחא בהכי מטבע היצירה דהא כל חיוי ברייתא הכי אית להו והרי אף יתרת מקמא גופה רוב גדולי הראשונים מטריפין אלא שאנו תפסנו מנהגינו עפ"י דברי המקילין וא"כ כל שאינו יתרת ממש דליכא למימר עליו דאורחא בהכי אנן מאיזה טעם נכשיר: ומ"ש מע"ל הסברא לא נעלמה מעיני כל חי דבשלמא כשנתפצל מגוף הריאה באמצע השטח כו' אבל באונא דנסדקה בעובי' דתלוי' ועומד עתה כמו טרם שנסדקה מה"ת לומר שתתפרק הלא שורשה בערוגה והגם שילך הסדק בכל יום יותר עד לערוגה ממש אעפ"כ הגזע ישרה וחזקה בערוגה לחלק התחתון כמו לחלק העליון כמו מקדם כשאינן שוין כמו בשוין וסברא הנ"ל מבואר גם בספרו ס"ק פ' עכ"ד הנה מ"ש שהסברא לא נעלמה כו' אני אומר שנאמר ונעלם ונעלם שני פעמים חדא שהרי אדמ"ו ז"ל בירר דבריו דפיצול בזה הצד שנתפצל מעוביו של ריאה אין לו שורש וקרוב הדבר שיפול למטה ויתפצל עוד עד שיתפרק ומה מועילו שורשו בערוגה מי יתן ערבון שהפיצול יהי' הולך נכוחו עד לערוג' או סמוך לו ויתקיים כך משא"כ אם נחלקה בראשה ממש לשני' ואין יתרון לחלק העליון מן התחתון זהו דין נתפצלה בעובי' שתלוי בשורש כאצבע דבזה שפיר י"ל שאף אם תתפרד להלן לא יפול למטה דהא כמות זה כן זה חיותם נמשך ושרשם בערוגה וגם שהדבר פשוט שלא יפול לב אדם עליו לומר דפיצול ההולך ע"פ כל רוחב האונא עדיף מפיצול שבאמצע רוחבה וכל כי האי הו"ל לפרש ולא לסתום והדבר פשוט דכל שאינו מתחיל בראשו ממש רק באמצע אורך האונא או אפי' סמוך לראשו כיון שעכ"פ הוא חלק הנפרד מן האונא הקבוע במקומה ולאו אורחא בהכי ואין לו מקום לנוח עליו אז מחמת נענוע הבהמה וטלטול' יכבד הפיצול הזה וירד מטה מטה עד שיתפרק גם מצד האחר מן האונא כמו שנתפרק ממנה מצד זה והסברא שכתבתי בס"ק פ' הוא ישרה דאונא שנתפצלה לשני' והיינו כשהתחילה מראשה להתפצל שאין לייחד על העליון שם אונא ועל התחתון שם פיצול ותרווייהו אונות נינהו וכמו שאין חוששין ליתרת בדרי בפיצול לרחבה כמו כן בעוביו דמ"מ הא עומדת בדרי והלכך אין חוששין במה שהיא תלוי' למטה דהא גם כשהוא אחת ותלויה למטה וכמו כן כשיש להם שורש כאצבע והיא חדא ומתחזיא כתרתי או באין שורש כאצבע ונידונה כשנים אלא שאין בולטת לגבה חשבינן לה כיתרת בדרי אבל כשאין התחלת חילוק האונא מראש האונא ובראשה אחת ממש היא ושוב מתחיל להתפצל ממנה בשביל שהפיצול הוא בכל שטח רוחב האונא והוא פיצול גדול וכובדו רב לא עדיף מפיצול קטן באמצע השטח וחיישינן לי' שע"י נענוע וטלטול יתפרק ומ"ש ובפרט כי רבים מכשירים בכל פיצול מקמא כו' אין כאן רבים רק מועטי' דמדמי פיצול ליתרת ועיין בת"ש ס"ק ס"ז שכתב דבמקום שאין מנהג יש להחמיר והרי ביתרת מקמא גופ' רוב הפוסקים סוברים להחמיר וכאותה קבלה שכתב הד"מ להטריף בפיצול מקמא וכיוצא בזה כתב הש"ך דקים להו לחז"ל דיתרת מקמא לא חשיב יתרת שכן הדרך להיות בבהמות אבל יתרת דוורדא לאו אורחא בהכי וא"כ וכ"ש פיצול מקמא כיון דלאו אורחי' בהכי חיישינן שסופו להתפרק ולינטל משם ואף שנהגו לסמוך על המקילין בזה לא נהוג כ"א ביתרת ולא בפיצול וגם דהל"ח שנראה שמסקנתו דפיצול כיתרת מ"מ מודה בנ"ד שהרי נראה מדבריו דסובר שי"ל שאין זה פיצול אלא יתרת ואף שיש גומא שפיר י"ל שהוא יתרת מקמא ע"ש