בית אפרים יורה דעה מ

לא שסרכא וקרום הם גופים מחולקים במראיתם ותבניתם ובלא"ה מבואר למעיין בסמ"ג שא"א לפרש באופן אחר כ"א דקרום הוא מלתא אחריתי שאחר שכתב לחלק בין סרכא לקרום הפסיק ביניהם ואח"כ הזכיר דעת ר"ח בחלון ודחאו מהלכה לגמרי וכתב בשם ר"י שלא שמע מעולם חילוק זה ועיין מ"ש בק"ה סי' יו"ד בסופו) וגם שהרי הש"ך מסתייע מדברי הב"ח להכשיר בקרום עד ראשו והרי הב"ח ודאי שסובר שקרום הוא מלתא אחריתא ומחלק בין עב לדק שניכר לבקיאים וכתב שבל"א קורין אותו שלימול ואין ספק שהש"ך סובר ג"כ שיש סימן להכיר שאינו שפניו משתנית בקרום רק שאין לחלק בו בין עב לדק (ועיין בת"ש מ"ש לפרש דעת הב"ח בחילוק זה) ובקרום ס"ל להכשיר אפילו עד ראשו וכדעת הב"ח אבל בסרכא אין היתר רק למטה מחציין אף שאין חלון דאל"כ מה שמכנין לו שם קרום הוא אך למותר ומי סני לי' למנקט חלון שהוא לשון הראשונים ז"ל כיון שנאסר דבדידי' תליא מלתא אלא ודאי דהא ליתא דסרכא וקרום שני שמות ושני גופים מחולקים וכמבואר בסמ"ג שמקור דין קרום ממנו הערו הבאים אחריו ז"ל וכיון שכן אין מקום להכשיר למעלה מחציין אף בלא חלון ולדון בו דין קרום זולת לבני אדם שיודעים ומכירים סימניו ובקיאים בו שהוא רגיל למצוא בהרבה ריאות כאשר כתב הסמ"ג לכל מי שאינו יודע בטוב קרום זה ומקובל מרבותיו שכזה רגיל להמצא חלילה לו להורות היתר למעלה מחצי' כ"א באתרא דידעי דנהיגי היתר וכדברי אא"ז ז"ל ומ"ש שהט"ז ס"ק ז' כתב להתיר בלא חלון עד ראשו כו' הנה גם דברי הט"ז אמורים בקרום ולא בסרכא הן אמת כי בספרי בביאור לט"ז מחמת שדבריו מוקשים דפתח בסרכא וסיים בקרום לכן פרשתי דבריו שסובר דהחילוק בין סרכא לקרום מחמת החלון אבל השקפתי שתים ושלש ולא עלתה בידי לפרש כן דברי הט"ז שהרי דבריו סובבים על דברי הרמ"א שמבואר להדיא בדבריו דקרום מלתא אחריתי הוא מסרכא וכן מבואר להדיא ממ"ש אלא שהב"י כתב מנהגינו להכשיר אם הקרום מחידוד לחידוד (ויש ט"ס וצ"ל שהב"י כתב דנ"מ לפי מנהגינו כו' עיין בב"י) והרי מבואר שם דקרום לאו סרכא הוא כלל כמש"ל וגם ממ"ש הט"ז ויש ללמוד כו' אלא אפילו כו' כבר בדליכא חלון כו' ואם איתא דכל עיקרו הוא מה שהוא בלא חלון ולהכשיר אפילו נדבק כולו א"כ מאי למימרא ומאי האי דסיים בה בדליכא חלון וכן מבואר ממ"ש אח"כ ומ"ש רמ"א כאן עד אמצעיתו הוא לשון סמ"ג וכתב מו"ח ז"ל דנקט עד אמצע שהוא לשון ברור דשם אפילו איכא חלון אין איסור כו' וכן עיקר וכל מעיין ישפוט בצדק שא"א לפרש כלל לפי"ז דהנחת שם קרום הוא על סרכא הבאה בלא חלון דא"כ מה זה שפתח בקרום וסיים עד אמצעיתו כדי להשמיענו עם חלון נמי אין איסור שהרי עם חלון אין שם קרום עליו כלל ועוד שהרי דברים אלו הם של מו"ח הוא הב"ח ז"ל דס"ל בהדיא דסרכא וקרום תרי מילי נינהו ובתרווייהו שייך לומר איכא חלון או ליכא חלון וגם שאם הי' דעת הט"ז בזה דלא כהב"י ורמ"א והב"ח לא הוי סותם דבריו אלא הי' כותב בהדיא שחולק עליהם בזה ומחוורתא לענ"ד שגם הט"ז דעתו כהב"י והנמשכים אחריו וכמשמעות לשון הראשונים הסמ"ג ומהרי"ק והגהות סמ"ק והאגור ויש חסרון איזה תיבות בט"ז וכצ"ל וכל היתר שלמטה מחציין היינו כסדרן כנ"ל וכן היתר של קרום היינו כסדרן וכן משמע לשון כל בו כו' ובזה א"ש כל לשון הט"ז בזה ומ"ש בס"ק שאח"ז לענין חלון בין אונא לאומא ומייתי עלה מדברי רש"ל דמיירי בסרכא ומזה שפטתי בביאורי שם דקרום וסרכא אחת היא אין זה הכרח דס"ל דמסתמא רישא דסרכא נמי אין חילוק בין אומא או אונא דאל"כ הו"ל לפלוגי בינייהו לענין סרכא וראיתי שכן פירש המשבצות וכן מוכח ממ"ש דמשמע דכשר אפילו איכא חלון בין אונא לאומא ואם נימא דקרום היינו בלא חלון א"כ כיון דבקרום מיירי חלון מאן דכר שמי' דהא בקרום מיירי וא"ל דדייק מדנקט עד אמצעיתו ע"כ דאתי לאשמועינן אפילו בחלון במ"ש קודם לזה מדברי הב"ח היא גופא קשיא דלמא הא דכשר עד ראשו היינו באונות ולכך נקט אמצעותו להכשיר באומא ולעולם בלא חלון דהנחת שם קרום בלא חלון הוא אלא ודאי דז"א רק דמשמע לי' דרישא בסרכא נמי אין חילוק בין אומות לאונות ושם מפורש דאפילו מפולש וכן מוכח ממ"ש הט"ז בסימן ל"ז נ"ל דבועא מסרכא למטה מחצי' אינו תר"ל כו' אכן אם יש חלון כו' ואם נימא דלהט"ז בלא חלון היינו קרום וכשר אפילו עד ראשו א"כ למה נקט למטה מחצי' דהא בלא חלון אפילו עד ראשו כשר מטעם דהיינו קרום ולא נמצא שום פוסק שחולק להטריף בזה כמבואר בסמ"ג והבאים אחריו שאף המחמיר בדין סרכא כסדרן הי' מכשיר בקרום כן מבואר בד"מ סי' ל"ט שכתב ואעפ"י שאנו מטריפין אפילו בכסדרן מ"מ יש ללמוד ממנו לענין קרום שמכשירין בכסדרן או לענין אם נסרך לצד עיקר האונות לפי מה שנוהגין וכן שם בסוף הסימן כתב בד"מ וא"כ כל סרכא לדידן טרפה אם לא במקום שכתבתי לעיל בשם מהרי"ו שהכשיר דאחריו נוהגין באילו הארצות או במקום שמוסכם מדברי הכל שהוא כשר ואין מחלוקת בדבר כו' ולכאורה צ"ע בהא שכתב או במקום שמוסכם כו' ובהגהת ש"ג לא כתב רק ב' אונות כו' ומה שהוסיף הש"ך דבוקה בגרגרת כו' א"א שכיון לזה שהרי במחלוקת הוא שנוי' שהרי גדולי הפוסקים מטריפין וכ"פ המחבר ודוחק לומר דקאי אסרכה תלויה או אם הוורדא נדבקת כו' ולכן קרוב בעיני לומר שט"ס נפל בד"מ וצ"ל או בקרום שמוסכם מדברי הכל כו' ואיך שיהי' בדברי הד"מ בזה עכ"פ זה אמת שבקרום הכל מודים וא"כ הט"ז דנקט למטה מחצי' ומיירי בלא חלון ע"כ דגם בלא חלון אין דינו כקרום להכשיר למעלה מחציין רק למטה מחציין לבד ומ"ש הט"ז דלמטה מחציין אין שם סרכא עליו כלל אין ר"ל אלא שם קרום עליו דא"כ מאי אריא למטה מחצי הא בקרום בלא חלון אין חילוק בזה אלא נראה שר"ל שאין שם סרכא עלי' שהרי א"צ בדיקה כלל וטעמא משום דהרי דעת הראב"ד דבמקום רביצתן ושכיבתן אהדדי הסרכא באה שלא מחמת נקב וכ"ה בת"ש סי' ך"ט סוף ס"ק א' דאפילו לשיטת רש"י בכסדרן י"ל דאפילו אם אינה ניתקת הואיל ושוכבת תמיד זע"ז אפילו ריר בעלמא הולך ומתחזק שם כו' ע"ש ולכן למטה מחציין ששם שוכבים ודוחקים זע"ז הרבה רגילו' שתבוא הסרכא מחמת דוחק ולא מחמת נקב מכשירין בפשיטו' בלא בדיקה ואין שם סרכא עלי' כלל משא"כ למעלה מחציין ששם מתרווחת ומתפרדים זו מזו (ועיין בספרי ס"ק מ"ג שי"ל חילוק זה לענין סתימת האונה) וא"כ הסרכא מחמת נקב באה וצריכה בדיקה ואין אנו בקיאין או דשמא השפולי מגיע לשם כמ"ש אא"ז טעמא דמלתא ולכן אף אם הוא למעלה מחציין בלא חלון טרפה ולא מיבעיא אם היא סרוכה לגמרי עד ראשו דאז יש לחוש שסרכא מחמת נקב יצאה מלמעלה מחצי' ונתפשטה למטה מחצי' אלא אפילו אם לא הגיע רק מעט למעלה מחצי' וא"כ לכאורה י"ל דאית לן למיזל בתר רובא ולומר שהסרכי אחת לה למטה מחצי' ונתפשטה למעלה אך בק"ה כתבתי על דברי הרשב"ץ שמיקל בנתפשטה מחתוך אל השפילי שבמקום דלא נהוג כבעה"ע שהביא בטור וש"ע בהנך רובי דהתם אין להקל גם בזה והבאתי בקצרה בסי' ל"ט ס"ק מ"ג ועוד דוכתי טובא (ומה שכתבתי בזה באורך בק"ה נשמט בדפוס והוא אצלי בכתובים) והיכא שאין מנהג מבורר להקל בהנך רובי יש להחמיר כמ"ש בת"ש סי' ל"ט ס"ק צ"ד וכתב שכן כתב הב"ח ופר"ח וא"כ ה"ה כאן דלא אזלינן בתר רובא וגם נראה דאפילו אי אזלינן בתר הנך רובי מכל מקום כאן אין לומר כן שהרי מה שאנו נוהגין להכשיר למטה מחצי' בלא בדיק' ע"כ שאין אנו חושבין שבאה מחמת נקב רק מחמת דוחק רביצה וא"כ אין רגילות שנתפשט להן ותתדבק שם ויותר רגילות שהסרכא הבאה מחמת נקב שהיא מוציא משקה ועי"ז הסרכא מתפשטת להלן ג"כ ומתדבקת שם ולכן יש לתלות יותר שיצאה מלמעלה מחצי' ונתפשטה למט' או שבאה מלמטה רק שבאה מחמת הנקב ובין כך ובין כך טרפה ואין זה דומה להנך רובי דבעה"ע כלל ולכן מ"ש מע"ל שהרשות נתונה לכ"א לברור מנהג לעצמו חלילה מעשו' כדבר הזה במקום שאין מנהג קבוע מקדם בעניין זה וכן המשבצות סק"ז כתב לדינא ח"ו לסתור המנהג לאסור למעלה מחצין אף בלי פילוש זולת קרום שקורין טילא כו' ואין להאריך יותר כי מי