בית אפרים יורה דעה לח

מהיר במלאכתו מלאכת ה' באמונה בדעת ובתבונה כש"ת מוהר"ר נפתלי סג"ל נ"י: מכתבו קבלתי אשר אמר עם הספ' ואפריון נמטי כי הוא שוקד על ביתי בית אפרים ושונה אומנתו ושופט ומדקדק הדק היטב להיות מבין יודע כל דבר על בוריו דין הניין לי אפס כי דבריו באו בארוכה ולא מצינא לסגויי בהדיה על הדרך הזה כי איני בחזקת הגוף ל"ע וידי רפות ומחמת חביבותי' גבי אמרתי להשיב על קצת ענינים דנ"מ טובא לדינא. וראשית דבריו על מ"ש בסי' ל"ה ס"ק ז' כנלענ"ד כו' ע"ז כת' דמבואר הוא בשמ"ח ס"ג שכת' בפירוש אפילו אין האונא גדולה כו' ובת"ש שם מביא ראיה זו מהפוסקים שלא חלקו כו' ובאמת יותר הו"ל להקשות שהשמטתי כל דברי אא"ז לענין סימן דיבוק הארוכה ועבה לאמצעית אך באמת נשמט בדפוס סעיף ט"ז והועתק בלוח הטעות שהדפסתי בתחלת חלק שני בסוף ההקדמה ושם ימצא גם שאר ט"ס שנסתבך מע"ל בהם ושם כתבתי הך מלתא שכתב אא"ז אפילו אין האונא גדולה ע"ש ובגוף הספר ס"ק כ"ה הציון שייך לסעיף מ"ה ומה שכתבתי הדין הלז לענין בדק דמהני אפילו אינה גדולה כ"כ דבר גדול דברתי שאא"ז לא כתב הך מלתא רק לענין ארוכה ועבה ויש מקום לומר דדוקא בזה שעינינו הרואות שיש שיעור רוחב כט"ד אחר סיום מקום שהיא ארוכה ועבה ובצד השני היא כשאר אונא אמצעית אע"פ שאין בה רק כט"ד די בזה כיון דזה רוחב שיעור אונא והרי אנו רואין שיש כאן שינוי מטבעו הרגיל שנראה מתוכו ששנים הם משא"כ בהיכר סדק שצריך להיות דוקא במקום שראוי להיות מפוצל הא לא"ה תולין לומר שהיא משריטת הרגילי' או חסרון בריאה וא"כ כיון שאנו רואין שאר האונות הנמצאים בריאה זו הם כדרך גדילתם במדה כמדתם וזו אם נאמ' שאונא אחת הוא לא עברה על מדתה ואם נחלק לשנים משונה מדתה משאר האונות א"כ טפי י"ל דאחת היא ומדה אחת לכל האונות והסדק הזה אינו רק שריטה או חסרון ומקום שאין דרך להיות מפוצל משם קרינן ביה ויש מקום לטועה לטעות בדברי אא"ז בשמ"ח שכתב ואפילו יש בה ד' אונות וא' היא רחבה כב' הו"ל חסרה וטרפה אבל אם יש היכר בא' שב' הם כיון שיש סדק כו' ולשון זה בקל יש לפרש שר"ל דקאי אריש' דמיירי שהיא רחבה כב' דלא מהני אבל אם יש היכר סדק מהני בכה"ג שהיא רחבה כב' ולכן נשמרתי מזה וכתבתי בפירוש אעפ"י שאינה גדולה כו' דאף שיש מקום לפרש כן בדברי אא"ז מ"מ שאר פוסקים שלא הזכירו מענין זה דרחבה כב' טרפה ממילא דגם הכשר סדק בכל גווני מיירי אף באינה גדולה כו' כיון שמקום הזה הוא ראוי להיות מפוצל לפי ראות עיני הבודק באונא זו ועיין בס"ק י"א שהבאתי מספר תשב"ץ קטן תלמיד מהר"מ שכתב ונראות כתרתי וכתבתי שצ"ע דמשמע מכל הפוסקים שא"צ שיהיה למראית העין בתרתי כו' ע"ש (ועיין בלוח הטעות שבמ"ש בסעיף ה' כמין מראה הפרש שנראה כו' יש כאן חסרון בפנים וכצ"ל כמין מראה הפרש ביניהן אבל אם יש באחת כו' אז חסרון בריאה הוא וטרפה) ועתה יבין אשר לפניו ויאמר ראה זה חדש הוא ואשר בא בדברי מע"ל שמה שמצריך השמ"ח להסמוכה לאונא קצת יותר מטד"א היינו בלא הפ"מ דבהפ"מ מסיק בסימן כ"ו דאפי' הם שוים כשר אומר אני אילו בא מעשה לידי הייתי מתישב בדבר די"ל דאף לפי מ"ש אא"ז שם משמעות מהרי"ו ורמ"א להקל בשוין היינו באונות פרודות אבל בזה שאין לפנינו רק אחת אנו באים לחושבה שתים מחמת סימן ארוכה ועבה א"כ כל שאין כאן ארוך יוצא אין כאן סימן ששתים הם ואע"פ שיש כאן עובי לצד סמיכתה לאומא מ"מ בשביל זה אין הכרח שלא חסרה האמצעית ואם יש כאן ארוך יוצא יש מקום לומר דסימנא מלתא כיון שהפונה לצד האונא הסמוכה לגרגרת הוא קצר מסתמא הוא האונא האמצעית משא"כ אם אין כאן ארוך אם כן י"ל דאונא ארוכה ועבה לבד הוא ועיין מ"ש בזה בביאור לט"ז ס"ק ט"ו מדברי מח"כ והזב"ש והבאתי ג"כ בקצרה בראש אפרים ס"ק כ"ה (והציון שם על סעיף י"ז הוא מצויין בטעות ושייך לסעיף ט"ז שנשמט בפנים ונדפס בלוח הטעות ע"ש) ע"ש ואפשר דלכך סתם אא"ז הדברים דבעינן בצד סמיכתה לאומא מעט יותר מט"ד ונמשכתי אחריו בסעיף ט"ז וקצת מסתבר להחמיר בזה כיון דיש ריעותא גדולה שחסר האונא ואנו באין להכירה ע"י סימנים אילו שאינם מובהקים כ"כ וגרועי מספק וכמ"ש אא"ז שאין להתיר ע"י היכרים אילו במקום שאין המנהג מבורר ואף כשאנו סומכין על סימנים אלו צ"ל שנסרכו וגם יש ריעותא דחלוף לדעת הגהת הר"ץ והלבוש דמשמע מדבריהם דאף בשוים טרפה וכיון דאיכא ריעותות כי הני אפשר דיש להחמיר אף בהפ"מ וכעין שכתב הר"ץ גבי אם יש על חתיכה המשלמת לוורדא כיס דטרפה משום ג' דברים וכו' והביאו בת"ש ס"ק נ"ב והש"ך רמז לו במ"ש בס"ק ו' וכה"ג כתב הר"ץ במעשה דכבש כו' ע"ש והנ"י דכוותה כיון שנתוסף ריעותות אילו על החשש שכתבתי דכיון שאין ארוך יוצא י"ל דאין כאן היכר כלל אם לא שנאמר שההיכר מצד השני הוא ניכר לבקיאים כאשר כתבתי בביאור לט"ז ובר"א ס"ק כ"ה ולכן אל יבהל מע"ל בדין כזה בפשיטות להכשיר בהפ"מ בכה"ג ואף שבפ"ת סוף סעיף י"ח כתבתי הך מלתא דאם שוים יש להתיר בהפ"מ התם קאמינא לענין סימן גובה האומא ע"ש ואין ביה הך חששא דכתיבנא ועיין בת"ש ס"ק ה' ומ"ש בר"א ס"ק כ"ז שהבאתי שם דברי השמ"ח סעיף כ"ו נראה קצת שגם אני רציתי לדמות זה לכאן אבל מ"מ לא כתבתי כן בסעיף ט"ז לדינא וסתמתי כדברי השמ"ח רק בסוף סעיף י"ח כתבתי כן ואפשר שגם אז בלבי עלה לחלק ביניהם כמ"ש וצ"ע: ומ"ש על מ"ש בס"ק י"ט בר"א ולענ"ד י"ל כו' שחילוק זה מבואר בפ"מ בשפ"ד ס"ק מ"ה דדוקא היכא דאסור מטעם חסר מהני שאר היכרים כו' חפשתי בפ"מ ולא מצאתי ציון על ס"ק מ"ה ואפשר עינו הטעתו שראה כן בספרי ר"א ובק"ה שם סימן ג' שכתבתי סברא זו ונדמה לו שראה כן בפ"מ ומ"ש על מ"ש בסעיף י"ז דבשאר אונות אין מועיל צד א' ארוך כו' וכתב חסרתי בזה הבנה באיזה אונה מיירי פשוט דקיימינן בדקיימא אונא הסמוכה לאומא ואצלה רק אונא אחת וכן באין כאן רק אונא אחת בשמאל ומקצת של רוחב האונא הוא ארוך ומקצתו קצר לא אמרינן דזה סימן ששני אונות דבוקות הם והארוך הוא אונא בפ"ע והקצר הוא אונא בפ"ע אלא חיישינן דשמא אונא אחת הוא והקצר היא חסרון בריאה כמו כף פשוטה ודוקא בארוכה ועבה ואמצעית משום דאורחייהו בהכי להיות אחת ארוכה ואחת קצרה כשהן פרודות וכמ"ש בת"ש ושוב כתבתי דאף אם ארוך יוצא מהאומא שבשמאל אין מועיל ע"ש ס"ק כ"ז ומ"ש על מ"ש דאונא הסמוכה דרכה להיות כמו הר כו' תמהתי על מה מייחד סימן זה רק לאסויע יעודו כל הבודקים דגם בצד שמאל כשהמשיכה דבוקה לאומא ימצא בצד פנים בשר בולט כו' עיין בר"א ס"ק כ"ב שלשון זה מועתק מהגהות הר"ץ אבי כל הבודקים. ומ"ש וז"ל וכמה פעמים אשר האריך אדוני בספרו לבאר פרטי דינים לפי מנהג מדינות אילו להטריף למעלה מחציה תמהתי גם כן אמת שגם בשמ"ח מבואר דהמנהג של מדינות אילו כך ולדעתי גם דבריו תמוהים דבשלמא מה שמבאר לדינא נוכל לומר דכך נראה לדעתו הגם שהוא נגד איזה פוסק אבל במ"ש בתורת עדות בענין המנהג קשה איך פשט המנהג בכל המדינות להטריף למעלה מחצי' הלא הש"ך בס"ק י"ד כתב דאין לחלק בין קרום עב לבדק ולהכשיר בליכא חלון אפילו עד לראשו ומסיים שכן נוהגין הגם דממ"ש הש"ך בס"ק ט"ז דאל"כ אין חילוק בין סרכא לקרום ע"ש משמע לכאורה לאסור למעלה מחציה בסרכא היינו לדעת הרמ"א דמחלק בין סרכא לקרום א"כ מ"ש הרמ"א בקרום עד חצי' ע"כ לאו דוקא דאל"כ אין חילוק אבל דעת הש"ך להכשיר כמבואר בס"ק י"ד וגם כאן סיים להכשיר בדבוקה עד לראשו ובבאר היטב מבואר ג"כ דעתו כהש"ך והט"ז בס"ק ז' להכשיר בלא חלון עד ראשו וסיים שכן עיקר וא"כ המנהג בודאי בלתי מיוחד לכל המדינה ביד כל יושבי על מדין להורות להשו"ב שתח"י המנהג הנכון לפניו ואם יברור במנהג שכתב הש"ך וכן דעת הט"ז בודאי לא יחטא עכ"ד הנה