בית אפרים יורה דעה לז

שבודקין אחר שאר טרפות הוא חומרא אף בבהמה גדולה ומכ"ש בגדיים וטלאים וכן בעגלים הרכים לפי מ"ש הש"ך יש להקל בנאבדה בלא בדיקה וע"כ דלא שכיחי בהו טרפות וא"כ לא מבעיא אם העגל הנשחט דבנ"ד הי' עגל יונק משדי אמו דאף לסרכות אין לחוש אלא אף אם היה אוכל ג"כ דכתב אא"ז בשמ"ח שאין להקל זיל בתר טעמא דסרכות באים מתוך מאכלים שאינן נאותין אבל פשיטא שאין האכילה ענין לשאר טרפות דריאה וכיון דאנו מכשירין בעגלי' הרכים בנאבדה ואין פוצה פה אפס מקום לומר דשכיח בי' טרפות כלל וכל עיקרה של הבדיקה אינה רק לחומרא בעלמא הלכך דינו של זה השוחט אף שלא יפה עשה ששינה ממנהג אשר קיבלו עלייהו וקבעוה חובה לבדוק בריאה גדולה או קטנה בכל פרטי ודקדוקי' הדה אמרה נקיון כפיים אין כאן אבל משמוש ידים יש כאן שהרי בדק הריאה מסרכות עכ"פ ובכה"ג אם נאבדה כשר אף בלא הפסד אף בגדולים ומכ"ש בעגלים הרכים ובשביל שנתרשל בדבר ולא דרש כמין חומר שנהגו הבודקים פשיטא שאין להעבירו לגמרי וגם כי בזה יש לו אמתלא קרובה שלפי שבעל הבהמה הוא שונאו ומבקש רעתו ומדאג' מדבר פן יחשדנו שהוא מרבה לבדוק ומאריך ומעיין בה למצוא תואנה להטריף בהמתו ויחשדנו במה שאין בו ולכך קיצר בבדיקה במקום שהי' לו להאריך וזה מתרמי כ"פ אפי' בקהלות גדולות וכמ"ש בספרי פ"ת שעל הרוב הטבחים אשר בהמה להם ופני להבים פניהם מבלבלים דעת הבודק והנופח ולכך תקנו בקהלות קדושים שלא יבא בעל השור ויעמוד על השור יע"ש שהארכתי בדברי נועם וגם בקו' התשו' שם הארכתי ג"כ בנידון שוחט א' שהעלילו עליו בהכשר סרכות דקות יע"ש כו': ואחרי הודיע כל זאת נראה דאם א"א בהעברה על זמן מה די בכך לעשות כמ"ש כ"ת שלא ישחוט עד שיהיה מומחה עומד ע"ג לבדוק הסכין וגם בהוצאת הריאה לבודקה היטב עכ"פ משך חדש או שתים כי זה חשוב כהעברה שהרי הרבה חשודים על השחיטה ומותרים לשחוט באחד עומד ע"ג ובבדיקות סכין ולשמא ינתק סרכות בפנים פשיטא שאין לחוש שהרי ח"ו לא נחשד על כך ואחר כלות הזמן יקבל עליו בפני הב"ד שלא ישוב עוד לכסלה וינהג בבדיקת הריאה כדת הבודקים החרידים על דבר ה' ויחזור לכשרותו כבראשונה וחלילה לשום בר ישראל להונות אותו בדברים כי כפי הנראה היתה המכשלה הזאת בבלי דעת רק מחמת הטירוף כמ"ש וח"ו לדונו כמזיד גמור אך כדי לזרזו על להבא לא בן חורין הוא להפטר לגמרי ודי לו בעלבון הזה שהורע כחו שלא לסמוך עליו לבד משך זמן מה ומן הוא והלאה יוגדר הפרצה. ולא יהי' בקמיו לשמצה. הקולות יחדלון ומטר המריבה לא יותך ארצה. דברי הכותב בנחיצה הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה ט בעזה"י כ' סיון תקע"ב לשוחט ובודק מק"ק ראווא וכעת הוא שוחט ובודק פ"ק בראד יצ"ו: בירך אשיב לשואל כענין וכהלכה. ישא ברכה ברבי והמשכה ה"ה אהו' הרבני המופלג ומופלג ידיו אמונה מלאכתו מלאכת שמים לכוננה כ"ש מו' ברכי' בירך נ"י: מכתבו קבלתי אשר שאל בפירוש דברי הרמ"א סי' ל"ט מיהו אם הוורדא נדבקת שנחלקו בה השוחטים כו' ונראה שמשמעות דורשין איכא בינייהו דמי שסובר דאפי' נדבקת כולה בתחתיתה מצד אחר של הכיס מפרש תיבת למטה אשלפניו ופסק לי' בסכינא חריפא וה"ק אם הוורדא נדבקת למטה והיינו כל פנים שלמטה ומפרש דהך למטה ר"ל בשורש שלה דלמטה מכיסה קוראים השוחטים שורש וכמ"ש רומ"ל בשם השוחטים הרוצים לפרש כן אבל המפורשים דבשורש ממש קאמר א"כ תיבת למטה רהוט אלאחריו ופירושו למטה בשורש שלה היינו בתחתיתו במקום עמידת השורש של הוורדא ופירוש זה הוא עיקר וזה מבואר מהגהה הר"ץ דשם איתא אך בזה אני נוהג כחכמי מגענץ אם עיננותא דבוקה בכיסה פי' למטה במקום שורש שלה זהו רביתייהו וכשרה הרי מבואר דהך למטה לאו אפני מטה של הוורדא קאי כ"א על תחתיתה ושורשה וזהו שכתב למטה במקום שורש כו' וכן מבואר ממ"ש בספרי להוכיח מכמה פוסקים ששורש דין זה נובע מדברי הא"ח בשם הרמב"ן שהביא הב"י ושם איתא שבמקום חבורה שהיא מחוברת אצל האונא היא מחוברת באותן גידין כו' (והנך גידין בגדיים וטלאים הוא כמו הכיס בגדולים וכמ"ש באורך שם) ומ"ש שהשוחטים קוראין שורש כל למטה מכיס אין לסמוך ע"ז ובכל דוכתא קרוי שורש מקום התחלת צמיחתה וחבורה אצל האונא אם נראה לעין שכך הוא דרך גדולה מתחלת ברייתה שהכיס דבוק במקום זה עם הוורדא אבל אם כל פני' שלמטה הוא דבוק בכיס נראה דטרפה ואף אם דרך רביצתה ושכיבתה כך אין זה מועיל כמ"ש הש"ך דאין מקום להכשיר בזה רק משום דהיינו רביתייהו והכוונה דמתחלת ברייתה הוא כך וכמ"ש בביאור לש"ך ע"ש ומ"ש כיון שהדיבוק חזק כ"כ אפשר לומר דרך גדלתה כך מתחלת ברייתה אין להתיר מחמת אומדנא זו דלפעמים הדבוק חזק אף אם נעשה אח"כ ע"י חולי ומכה וגם אפי' הי' ניכר שהוא מתחלת ברייתה אין להתיר בזה דשינוי כזה פוסל אפי' מתולדה ודוקא בדבוק למטה בשורש ממש דרביתייהו בהכי להמציא כן וגם נראה דבכה"ג אפי' תימא דאף בזה הצד שאינו דבוק הכיס שלחופי משלחף לאחוריו ונשארת הוורדא מגולה מהצד השני מ"מ אין מועיל כיון דכל עיקרה לרחף על הלב וכמ"ש בספרי מדברי הרשב"ץ שהוא כמו הספנין הפורסין קלע קטן אצל הגדול כו' וכיון שבתחתיתה היא דבוקה כולה לכיסה אינה יכולה לרחף כראוי ואמנם בלא"ה אין הדבר תלוי ביציאתה מכיסה ואפי' אי שלחופי משלחף לגמרי כתבתי לאיסור בדבוק בחלון או סרכא כיון דלאו רביתייהו הוא וע"ש בחיבורי בק"ה ובדברי דודי מ"ו הגאון ז"ל וא"כ כיון דגם הך דינא דהרמ"א גופיה אין מקורן ידוע כ"כ כמ"ש אא"ז בת"ש וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ודי להכשיר בדבוק למטה בשורש ממש שהעיד לנו רמ"א והר"ץ דרביתייהו בהכי אבל בדבוק כולה בתחתית' לכיסה עד סמוך לשפולה מאן לימא לן דרביתייהו בהכי ומ"ש שאילו משיבין לאילו דלמה לא הגבילו האחרונים מקום עד היכן נקרא שורש כמו שהגבילו כסדרן עד חציין כו' אין זה ענין לזה דשם דבוק כולה כשרה רק מחמת שהדבוק בשפולי מטריף לפי ששם אין האונות רבוצים זע"ז כ"כ וכדי לצאת מידי חששות עד היכן מגיע השפולי החמירו שלא לתת דין כסדרן כ"א מעיקר האונות עד חציין אבל כאן אם דבוק כולה טרפה ואין מכשירין רק כשדבוקה בכיסה למטה בשורשה והוא תחלת צמיחתה במקום חבורא באונא והיינו אם דבוק שולי הכיס בסופו דהיינו השפול שלו המסויים במקום חבור הוורדא בין חתוך האונא לאומא ושיעור משך הדבוק הזה לא אתפרש לפי שהוא ידוע לבקיאים ומומחים דרך רביתייהו בדבוק זה ואין זה ענין למ"ש הפוסקים שורש א' כאצבע לענין נחלק דהתם אגופא דוורדא קאי דכיון שעיקר הוורדא ושורשה אחת היא כאצבע נחשב אחת וכההיא דדקין משא"כ לענין זה שהנחת שם שורש הוא על עיקרא ותחלת צמיחתה של הוורדא ודעת לנבון להקל ונלענ"ד להקל בדבוק זה מתחלת מקום חבורה עד המקום שהוא מתחלת להתעגל ולהתלבש בצורת וורדא שעד המקום ההוא חל עליו שם שורש הוורדא וכיון שיש מכשירין בדבוקה לכיסה כאשר הארכתי בסי' ל"ט ובק"ה שם סי' י"ב אף שי"ל דדבוקה מקצתה גרע כמבואר שם מ"מ בזה שכתבו דלמטה במקום שורש שלה היינו רבותה ודרך גידולה נלענ"ד להקל כאשר כתבתי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה יוד לק"ק רימנאב: שלום לכבוד אהובי הרבני המופלג בתורה וביראה הוותיק