בית אפרים יורה דעה לו

העברתי אותו וטעמ' דידענא בי' דירא שמים הוא ולא אשתכח דדייק כוותי' בודאי משגה הוא וכן ראיתי במגנצא לזקן א' ששגג ולא הרגיש הסרכא כו' והושיבו על כנו משום שהי' מוחזק בכשרות וכמדומה שלא בדק תוך חודש ומה שהבאת מטבח שנמצ' אחריו טרפה אפשר ה"מ באדם שלא ראינו מדקדק במעשיו כו' ועוד דבכולי תלמוד' טבח הוא שמוכר הבשר ומש"ה מחמרינן כו' אבל היכי דאין לו הלא קי"ל דאין אדם חוטא ולא לו ובודאי בשוגג בא מעש' לידו ואפשר אי הוי הריאה לקמן לא הית' טריפה זו' ע"ש וכל הני צדדים שייכי ג"כ בנ"ד והנה הרמ"א בסי' ב' כתב בפשיטו' דאם הוציא טרפה פ"א מת"י אם לא הוחזק בכך מותר לאכול משחיטתו והש"ך והפר"ח השיגו עליו ואא"ז בת"ש הליץ בעד הרמ"א דכוונת מהרי"ק למ"ש בסי' ק"ס דס"ל דבפ"א לא נעשה מומר ומה ששוחט אח"כ כשר ע"ש וע"ש במהרי"ק דאפי' חשוד ל"ה דאפי' בלא אחרים רואין נמי מותר ומ"מ י"ל דחשוד לא"ד חמור טפי וגם י"ל דהיינו דוקא בדיעבד אבל מ"מ לכתחל' מעבירין אותו: ובאמת צ"ע דאיך שנפרש כוונת מהרי"ק מ"מ הרי סיים שם ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיק' כאשר כתבת לי מכבר אי לדידי צייתי היו מעבירין אותו לגמרי כיון דיש רגלים לדבר עכ"ל משמע להדי' דבשביל המכשול בענין הבדיקה אין להעביר אותו ודוחק לחלק בין מכשול דשחיטה דמשמע התם דאף בשבילו לחוד יש להעביר אותו ובין מכשול דבדיקה ואפשר דמיירי דמכשול דבדיקה היה אפשר לתלות בשוגג וכיון שעכשיו העיד העד שנכשול בשחיטה ובזה בודאי הי' מזיד ודיינינן דגם על הבדיקה מזיד הי' ועדות העד על השחיטה רגלים לדבר שאמת הוא וקצת משמע כן מדאמרינן ביומא דף פ"ה כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופרש"י עונך יחשב כמכשול שהוא שגגה ומ"מ אם לא היה אפשר לתלות בשגגה אף ע"י פשיעתו בבדיקה היו מעבירין אותו ואין חילוק בין שחיטה לבדיקה אך אעפ"כ נלענ"ד לחלק ביניהם דודאי בשחיטה דאי לא שחט שפיר ונותן לאחרים בתורת היתר אף בפ"א סגי לפסול מה ששחט אח"כ אבל לענין בדיקה ודאי אם אנו יודעין שהרגיש בטרפות ואעפ"כ הכשירה לפני אחרים לשחיטה דמי אבל אם לא הוציא טרפה מת"י רק שנתעצל בבדיקתו ולא הרגיש בסרכא וכיוצא א"כ אין כאן איסור חמור רק דעבר אדרבנן שצוו לבדוק וא"כ סגי לי' בקבלת ד"ח ואין ראי' מהרשב"א לענין בדיקת סכין בסי' י"ח דהתם מסתמא אין הסכין בדוק משא"כ לענין בדיקה דרוב בחזקת כשרות רק שחששו למיעוט המצוי ועכ"פ אין להחמיר כ"כ על הבודק ולכן נלענ"ד בנ"ד דלית לן לאחמורי כולי האי דלא פשע רק בעסק הבדיקה שלא בדק כראוי וכעובדא דמהרי"ו. ונראה דאפי' תימ' דהמיקל בבדיק' מעבירין אותו וכדמשמע מתשו' הרא"ש כלל כ' שכתב וז"ל אבל בענין הטרפות הוא מעיקרי הדת והכל יודעין ונוהגין בו וזה שלא חשש לבדוק והוציא טרפות מת"י שנים ושלשה פעמי' אם עשה כן במזיד או שלא חשש לבדוק כל הצורך רשע הוא בעיני ואף אם הוא מקבל עליו להיות זהיר מכאן ולהבא לא הי' לבי נותן לי לסמוך עליו עוד עכ"ל מ"מ בנ"ד הרי לא ברירא לן שעשה כן ב' פעמים ואפי' תימ' דאמת כדברי העד שגם בפעם הב' עשה כן ודמי למ"ש מהרי"ק דבכה"ג הוי רגלים לדבר ומעבירין עפ"י העד מ"מ הרי בדברי הרא"ש מבואר שנים וג"פ ואף שמהרי"ט בחי"ד סי' ט"ו כתב דהרא"ש מודה דאף בפעם א' אי הוה כמיקל ופושע לית לי' תקנתא בקבלת ד"ח כו' ומסתברא דשנה בחטא פושע מיקרי כדאשכחן גבי ערובי תבשילין בהיא סמי' כו' מ"מ נרא' דבנ"ד דהוא מוחזק בכשרות ובפעם א' אנו תולין בשגגה כמבואר מדברי מהרי"ו מה ששנה בחטא לא הוי פושע וכמ"ש מהרי"ט שם דמ"ש הרא"ש ב' וג' פעמים היינו בטרפות אחד סגי בב' שהרי ידע שהוא אסור וחזר ועשה הו"ל כמותרה ועומד אבל אם השני' בטרפות אחר ל"ה מותרה להכי ע"ש והנה לפי ענין השאלה לא הי' בפעם שני שום טרפות רק יתרת מקמא אלא שהי' בלא הרגשת השוחט: אך שעדיין צ"ע דאעפ"כ הוי כשנה בחטא מה שנתרשל ולא בדק כל הצורך וגם כי הב"ח מפרש מ"ש הרא"ש ב' וג"פ היינו ב' לרבי וג' לרשב"ג אך באמת אע"פ שדעת מהרי"ט שם דבזה יש לפסוק כרבי דבדבר טבעי יש לפסוק כרשב"ג משא"כ בזה שהוא לגלויי מלת' בתרי סגי מ"מ לא משמע כן מדברי הפוסקים והב"ח בסי' ק' פוסק כרבי והט"ז השיג עליו ואא"ז בבכ"ש אף שהסכים להב"ח באיסורא דאורייתא מ"מ היכא דליכ' איסור' דאוריית' בעינן ג' דוקא כמבואר מדבריו בהשמטת שבסוף הספר וכבר הארכתי בזה בחיבורי סי' ל"ו ס"ק ע"ב ובק"ה שם ראי' ל"א ע"ש שכ' עיקר לדינא וא"כ כיון דחיוב בדיקת הריאה אינו רק דרבנן ובזה ג"פ בעינן ועיין בפר"ח סי' קי"ט ובשו"ת עה"ג סי' ט"ו לענין טבח שמכר בשר ששהה ג"י ע"ש ובשו"ת נ"ב חי"ד סי' א' שכתוב לענין חשוד על בדיקת הריאה שאין כאן מעשה על ידו רק שמעיד שהריאה כשרה אף חשוד לאותו דבר נאמן בשל אחרים כו' וקצת צ"ע מה שמחלק בין זה לשחיטה דשחיטה אינו מטריח לבדוק הסכין כו' ובאמת גם לענין הבדיקה י"ל כיון דאיכ' טרחא לבדוק אין לסמוך עליו אך בנ"ב שם מיירי באם יש לאסור למפרע מה שכבר בדק ואין להאריך שלענ"ד בזה שהעיקר לפי שראינו שנתרשל קצת בבדיקה שהוא רק דרבנן ויש לתלות בשגגה כיון דקי"ל בגווי' דירא שמים הוא אין צורך להעבירו לגמרי כיון שלא הוחזק ג"פ ובזה הי' מקום ג"כ לפרש דברי הרא"ש מ"ש ב' וג"פ דהרא"ש שם מיירי משני ענינים או שהוציא טרפה או שלא חשש לבדוק כל הצורך ולכן כתב ב' וג"פ דאם הוציא טרפה ממש בב' פעמים סגי שהרי עבר על לפני עור שהוא איסור דאורייתא ואם לא חשש לבדוק כל הצורך דזהו רק מדרבנן בעינן ג"פ דוקא וגם מלשון הרא"ש שם שכתב וזה שלא חשש לבדוק והוציא טרפות מת"י ב' וג"פ אם עשה במזיד כו' נראה מלשונו שצריך שידוע שמה שעשה ב' וג"פ הי' מזיד ע"ז משא"כ בנ"ד דיש לתלות בשוגג וכמ"ש ולקצר אני צריך: ובר מן דין נלענ"ד דבגוונא דנ"ד אין מקום לפקפק לפסול השוחט בשביל זה דכל מה שמבואר בדברי הרא"ש ובפוסקים בענין זה היינו במי שאינו חושש לבדוק אחר סרכות ונמצא אחריו סרכות אבל בגווני דנ"ד שאין כאן סרכא רק פיצול מקמא ואחר סרכות בדק שפיר ופשפש ולא מצא הרי מבואר בריב"ש סי' קס"ג שא"צ לבדוק רק מסרכות לבד מפני שהם מצויין בה ומדרבנן חששו למיעוט דשכיח אבל בשאר מיני טרפות אין אנו צריכין לבדוק בהם ואפי' בטריפות שבריאה כגון המראות הפוסלת בה וחסרון האונות וכן אם ניקבה א"צ לבדוק אפי' לכתחלה כו' ע"ש ואף דאנן נהגינן לבדוק גם אחר שאר טריפות שבריאה היינו כיון דנחתינן לבדוק הריאה תו לא טריחא מלתא כולי האי לעיוני אחר שאר טרפות וכן מבואר להדיא בס' לחם חמודות שכתב שמנהגם של בודקים שבודקים אחר יתיר וחליף ושאר כל דבר שימצא בריאה שתטרוף בהם הבהמה ובאמת חומרות יתירות נהגו בזה שאין לנו לבדוק אחר שום דבר שבכל הטריפות כ"א לנקובת הריאה שע"י סרכות כדכתב רבינו בפ"ק דבכולן סמכינן ארובא דהל"מ הוא כו' ולכן אף שהש"ך כתב בריש סי' ל"ט דעלולה לטרוף משום סרכות ושאר טריפות דשכיחי בה נראה שר"ל דאף דשאר טריפות הוי מיעוט שאינו מצוי כמו כל מיעוטא דעלמא מ"מ מצטרף למיעוט המצוי דסרכות והוי כשכיח טריפות וצריך בדיקה ומ"מ שאר טרפות דלאו סרכות ודאי אינו מצוי וכן מבואר להדיא מדברי אא"ז בשמ"ח סעיף ד' שאם בדק אפי' בהמה גדולה מסרכות שאינו בקי בטרפות רק שיודע להרגיש שאין סרכא יש להכשיר אף בלא הפסד גדול כיון דעבד עיקר הבדיקה ה"ל כגדיים וטלאים עכ"ל ומ"ש בשפ"ד שם סק"ב וסק"ט ובסי' ל"ז ס"ק ק"ד כבר הארכתי בספרי בסי' ל"ז ובסי' ל"ט ובביאור לש"ך שם משם תדרשנו ולגודל הנחיצה אני מוכרח לקצר ועיין בשפ"ד שכתב להקשות על הש"ך דא"כ בגדיים וטלאים למה מכשירין בנאבדה ודוחק לומר דגם שאר טריפות לא שכיחי בגדיים וטלאים כו' ע"ש ולפי מ"ש בכוונת הש"ך לק"מ ועכ"פ מבואר דכל מה