בית אפרים יורה דעה לד

שיש לסמוך ע"ז שלא להצריך בדיקה בעליון כלל ואם אחר הבדיקה נמצא נקב בקרום התחתון יש להטריף ואפילו אם נאבד קרום של מוח קודם בדיקה יש להטריף שרגילה הוא שיהיה קרום של מוח ממלא כל הקדירה וכן משמע מהא דאמרינן תתאה אגב רוככי' מפקע פקע משמע שאם אין נקב בעליון התחתון נסמך בעליון ומגין עליו שלא יפקע וא"כ יש לחוש שעוקץ כזה שארוך כשעורה קרוב הדבר שהגיע עד קרום התחתון ונקב בו ואעפ"י שכתבתי לעיל שי"ל שאף אם היה נוקב בו לא הי' מטריף לפי שעצם נמי מגין וסותם ואין שם נקב עליו בכה"ג הואיל והוא ענין מחודש ולא נמצא מזה בפוסקים לא מלאני לבי לסמוך להתירו בשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה להקל במקום שהריעותא ברורה לפנינו אבל מ"מ סניף גדול הוא להוראה זו שלא להצריך בדיקה לכתחילה במקום שיש הפסד בדבר. ושלום על דייני ישראל דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה ז באפוקי שבתא וכסא דברכתא. מעילת עילתא. לכבוד אהו' ב"ד וריעי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מוהר"ר שמואל מרגליות נ"י: דבריך הנעימים הגיעני והנה אין הפנאי מסכים עמדי להשיב כאשר עם לבבי ובפרט כי מחלישת כחי ידי רפות להעלות על הכתב אפס הואיל ואתרחיש נוסע אמרתי להשיבך במה שיצאת לישע המח"ב שתמהתי עליו בספרי סי' ל"ה ס"ק וכתבתי שהוא סובר כמ"ש מהרי"ק דדוקא למטה הוי הדס שוטה אבל למעלה לא ונפלאתי שבאת לישב קשה בקשה ממנו שאף מהרי"ק לא אמרה כ"א ללמד זכות על האשכנזים ולמצוא להם סמך קצת ועיין בב"י שכתב בקצרה לשון מהרי"ק בזה שהשיב שנבהל מאד ע"ז והיפך ללמד זכות עליהם אם יש להם שיסמוכו ולבסוף כתב שאין לברך עליו ובשו"ת ח"צ סי' קס"ה דחה הדיוק שמדייק מהרי"ק מרש"י בשתי ידים וכתב דאדרבא כשעלה השלישי ע"ג השנים בההיא אפי' רב כהנא מודה דפסול שאינו עבות כלל ע"ש ומח"ב כתב וז"ל נ"ל דהנך פירושי' פליגי במיני ט"ד דהדס דמצוה תלתא בחד קינא ויש הדס אחרינא שאין בו אלא עלה א' בקן א' ואותו הדס עלין שלו גדולים כפלים כשל מצוה א"נ הדס דמצוה גופא עלין שלו מחולקין הם בשיעורם כו' הרי דלא ניחא לי' למימר שיהי' פי' כט"ד בהדס אחר שאינו של מצוה וניחא ליה טפי דמאי דאמר אפי' כט"ד היינו אסא של מצוה ופשיטא שלפי"ז אין לנו לומר שהכוונה על אותן שהעלה הג' למעלה מהב' דפשיטא דעכ"פ אין זה עיקר ההדס של מצוה אליבא דכ"ע ועיקר הדס של מצוה שיהי' הג' בעיגול אחד. ומה שהבאת מספר כפות תמרים שרוצה להעמיס בדברי הרא"ש להכשיר כשהאחד למעלה במחילה מכ"ת כי רב הוא א"א לפרש כן בדברי הרא"ש אפי' בדוחק שהרי שפתי הרא"ש ברור מללו. דתלתא בחד קינא שהם סמוכים זה לזה בעיגול א' שאין א' נמוך מחבירו וכן הוא ברמזים ובטור וכ"כ אח"כ כי תלתא בחד קינא מיקרי בד ע"ש שיוצאין כאחד ממקום אחד וע"ז אמר ר"ח ובראש כ"א כו' והג' באמצע מורכב על שניהם הרי דקאמר שהג' הוא באמצע והיינו שהוא באותו העוגל עצמו באמצע שני העלין שמצדדי הענף ובכפות תמרים כתב שיש לפרש כן אך כל הישר הולך יבין דהרא"ש מכשיר תרי וחד נפלאתי מאד כי לענ"ד נהפוך הוא כי דברי הרא"ש מפורשים המה דבעינן עוגל א' ולמה לו לפרש דברי ר"ח דמכשיר תרי וחד בכה"ג דהא עד עתה לא נזכר מהכשר תרי וחד כלל ואם הי' כוונת הרא"ש כדבריו ז"ל פשיטא שלא הי' סותם דבריו כ"כ דמר"ח מוכח להכשיר תרי וחד בכה"ג וע"ש ברמזים שכתב בקצרה יבשו רוב עליו ונשתיירו בו תלתא בקינא כו' והוא שיהי' העלה הלח מורכב על שניהם מבואר לכל מעיין שאין הכוונה כן שיהי' למטה או למעלה רק באותו עוגל ומחמת רחבו הוא מורכב על שניהם. ואם נרצה להליץ בעד מח"ב מסתבר טפי דגם מ"ש שנים התחתוני' כו' אין ר"ל תחתונים ממש בדרך גדילתן מן הענף אלא כלפי הג' שהוא רוכב עליהם תחתונים קרי להו אבל מ"מ כל הג' בעוגל א' הם עומדים ומ"ש הסמוכים אל העץ אין ר"ל אל העץ שהענף של הדס גדל ממנו וא"כ הוי תחתונים ממש אלא פשוט שר"ל שהשני עלים התחתונים שחופין את העץ הוא ענף של ההדס והשלישי היוצא מאמצע העוגל הוא ארוך יותר וחופה על שני העלים אשר הם תחתונים וחופין את העץ והיינו עבות דקרא ועלו דברי מח"ב כהוגן אליבא דהלכתא ולפי שאין נ"מ לדינא קצרתי: ולהיות כי הנוסע לא אץ לבא עיינתי עוד במה שכתבת בנידון דשאלה באונא שנתפצלה ולא ידעתי מה שטרחת בכדי לשלוח למ"א אחרי אשר ראית שהבאתי בספרי דברי דודי אביך הגאון המובהק ז"ל וגם דעתינו דעת תורה ודעת נוטה לאיסור האם דבריו ייטיבו או ירעו והנה מ"ש להרב מטרעבוולא כי כוונת הפ"מ על שורש א' כאצבע מלבד שאין ראוי אפי' למתעקש שיאמר כן שמ"ש הפ"מ מושרש יפה ר"ל שורש כאצבע דמי סני לי' למימר הך לישנא אשר הזכיר שם הרבה פעמים אף גם זאת דשורש כאצבע לא נאמר אלא במקום שי"ל שהוא יתרת ואם יש שורש כאצבע הוא נחשב לאחד ולאו יתרת הוא אבל הפ"מ שם דמיירי כשיש גומא שניכר לעין דלאו יתרת הוא אלא פיצול מה יושיענו שיש שורש א' כאצבע ויפה כתב כ"ת כיון שהתחיל להתפרק סוף שיתפרק הכל ומ"ש דכיון שאין סמפון נראה שהוא פיצול וע"ז הבאת ממעשה דר"ץ וכתבת דאפשר מן הסתם כל יתרת יש לה סמפון ותולין במצוי רק היכא שודאי יש כאן יתרת טפי יש לתלות שהסמפון באונא הרגילה והיתרת אין לה וכמדומה שראיתי למכ"ת שדיבר מזה כו' עכ"ד אמת שכתבתי ג"כ שי"ל כן בס"ק צ"ה אלא שכתבתי די"ל דאיכא יתרת שיש לה סמפון וכתבתי שמדברי אא"ז משמע שהיתרת כאונא לענין זה ור"ל שבס"ק ט"ז הבאתי דברי אא"ז ס"ק י"ג שנסתייע דלפעמים מתרמי אונא שאין לה סמפון מהך עובדא דר"ץ אע"ג דהתם יתרת הואי משמע דס"ל דראוי להיות סמפון ליתרת כמו לאונא ועתה ראיתי שיש ליישב כוונתו דאע"ג דכתב אא"ז דבחד טעמא הוי סגי לי' מ"מ אם איתא דליכא אונא בלא סמפון במציאות כל אינך טעמי הם אך למותר שאין לך מופת חותך ותשובה נצחת מזה אלא ודאי שאין זה הכרח ברור כולי האי דודאי לפעמים מתרמי בלא סמפון אלא דרגילות הוא שלכל אונא יהיה סמפון והכי משמע קצת ממ"ש שהר"ץ שהראה להבודקים בריאה אחרת והי' לכל אונא סמפון בפ"ע כו' משמע נמי דלאו מלתא דברירא הוא ועכ"פ לענין יתרת שפיר י"ל דאף דלפעמים אית לה איכא טובא דאין לה וגם נראה דאף דנימא דיתרת אית לה היינו יתרת היוצאים מן הערוגה של הריאה ועומדת בשורת האונות וכעובדא דהר"ץ משא"כ יתרת היוצא מן האונא מקמא או מגבה לעולם אין לה סמפון בפ"ע והיא יונקת עם האונא שיוצאת ממנה ע"י סמפון אחד ובמקום דאיכא לאסתפוקי אם היא פיצול או יתרת טפי יש לנו לתלות ביתרת דהא להמכשירין מקמא יתרת מקמא אורחיה הוא משא"כ פיצול המטריף לאו אורחיה ויש לנו להעמיד בחזקת רוב בהמות כשרות ודוקא היכא דאיכא גומא שנראה לעין דלאו יתרת הוא רק פיצול וכגון דאשתכח גומא או אף בלא גומא כשנראה מענינו שהוא פיצול וכמ"ש בספרי אבל משום סמפון אין להכריע בדבר וכן מבואר ממ"ש הפוסקים בענין פיצול באונא העליונה שנחלקו הפוסקים באיזה מקום נידון משום יתרת וכן בגבשושית נתנו סימנים לדעת שאינה יתרת ולא כתבו לבדוק אחר סמפון אלא ודאי כמ"ש דביתרת ובפרט יתרת כה"ג היוצאות מן האונא לא קפדינן אם יש עמה סמפון כלל ושפיר י"ל שהוא יתרת אף שאין לה סמפון בפ"ע ועיין מ"ש בספרי ס"ק כ"א וס"ק מ"ז: שוב מצאתי בספרי ס"ק ע"ח בסופו שהבאתי בשם הזבח שמואל דבפיצול אין סמפון וביתרת יש סמפון והבאתי ע"ז דברי הר"ץ וכתבתי דאפשר דעל הרוב כו' ע"ש ולזה הי' כוונת כ"ת שכתב שכמדומה לו שראה בספרי שדברתי מזה ומ"ש כ"ת שדברי זקנינו הת"ש בסעיף כ"ב וכן מכ"ת הביאו סעיף ס"ח