בית אפרים יורה דעה לג

מיעוט המצוי הוא בימות הקיץ ושכיח יותר מסרכות הריאה ע"כ שומר נפשו ירחק מהם עכ"ל בודאי דברים נכוחים כי יש לבעל נפש היפה לעשות כן אבל מ"מ לא צווח עלה בבי מדרשא לעקור המנהג לגמרי והעד העיד בנו שנוהגין להשליכם בלא בדיקה ולפום מה דכתיבנא יש ליתן סעד למנהג דכה"ג לא מיקרי מיעוט המצוי כיון שאין כאן טרפות ברור רק שצריך בדיקה וכמש"ל גבי הלעטת האווזות ועיין בספרי ס"ס ל"ז שהשמטתי דברי המשבצות בזה רק הבאתי כלשון אא"ז שם לחייב בדיקה כשנמצא בועות כו' ומלשון אא"ז מהר"מ מלובלין בתשובה סי' כ"א שכתב דדבר פשוט שהמנהג שנוהגין לבדוק הוושט באווזות פטומות נשתרבב משום דמדמין זה לסרכוס הריאה כו' אלא אפילו לסברת רבינו ברוך כו' איכא למימר דגם הם לא החמירו אלא בריאה שיש כמה מיני טרפיות והכי דייק לישנא דהמרדכי כו' אבל בטרפות פרטי כנ"ד איכא למימר דגם הם מודים דלא מחזקינן איסורא וגדולה מזו פסק הרא"ש כו' ואע"ג שיש לחלק כו' אבל הכא כשמלעיטין אותה יש לחוש שע"י הלעטה ניקב כמו שמצוי קצת להיות ולכך מנהג הקהלות לבודקן מ"מ הסברא נותנת דהיינו דוקא לכתחלה כו' ופוק חזי דהא במקצת אתרוותא אין בודקין הוושטין כלל וגם לא נמצא בשום פוסק קדמון כלל ש"מ דלא החזיקו בו הראשונים איסור כמו בריאה שהמנהג בכל תפוצות ישראל לבדוק אותה כו' עכ"ל. ובסי' פ"ח כתב שהציע דבריו לפני הגאון מהר"מ יפה ועוד גאוני עולם וכולם הסכימו על אמתת דבריו והתמרמר מאד על המורה שהחזיק בדבריו לאסור והמורה שם רצה לדמות למ"ש האשר"י ביבמות דמיעוט דנפלים שכיחא וחיישינן וכו' וכבר כתבנו והוכחנו דאפילו מאן דמחמיר בריאה מודה בנ"ד כו' עכ"ל הרי מבואר שמחלק בין מצוי דטרפות הריאה לאחרונים ואף דשם לענין דיעבד מיירי מ"מ מבואר בדבריו שאין לדמות טרפות פטרי לטרפות דריאה וגם לכתחלה אינו רק מצד המנהג או תקנה ובמקצת אתרוותא לא נהגו כן ולא נמצא בשום פוסק כו' וכבר כתבתי דגם מלשון הרמ"א מבואר שלא בא ע"ז מצד הדין רק מצד התקנה לבד וכתב שתקנה טובה הוא ולכן כתב וטוב יותר הי' שלא לבדוק כו' ועיין בש"ך שהזכיר בקצרה תשו' מהר"מ הנ"ל וא"כ גם בנ"ד י"ל דמאן לימא דהך מצוי דמי להך דריאה. ומ"ש החכם נ"י דאי' שוקל אי' סופר כו' אומר אני אי אנן קטלי קניא באגמא ואין בנו דעת להבחין בין מצוי למצוי אף אנו נאמר דשמא עדיף מצוי זה ויצא מכלל מועט ונכנס לכלל ספק השקול וצריך לאסור חלב וגבינות הפרות אשר בגליל ההוא ולהיות נמנעין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט ויבדוק את הגולגלת אך באמת אין לנו לבדוק חומרות כיון שזאת חוקת התורה לילך אחר הרוב וקים לן דרוב בהמות שבעולם כשרות הם יש לנו להחזיק מה שלפנינו בחזקת הרוב ואף שודאי נמצא בעולם מן המיעוט מ"מ כל היכי דלא איתמר בהדיא שהוא מיעוט מצוי לא מחזקינין לי' בהכי מסברא לומר זו דומה לזו כיון שמי שדעתו יפה אפשר דמקיף להו ולא מידי ואית לן למיזל בהא לקולא כיון שהרוב הוא ברור בידינו אין בידינו להרבות במיעוט לומר שהוא מצוי מעט או הרבה רק במה דאיתמר בפירוש ואף אם למראה עינינו נשפוט שבודאי כן הוא שהוא מצוי אין מקום להחמיר רק אם מצוי למצוא טרפות ברור כמ"ש. ועוד נלענ"ד לחדש סברא אחת להקל בבדיקה זו אשר לפי דעת החכם המחמיר נ"י ששכלו זך וישר לא יתעקש לדחותה הנה קי"ל באשה שמצאה כתם בחלוק שהשאילתו לנדה או עכו"ם תולה בה והטעם לפי שתולין הקלקלה במקולקל במידי דרבנן ומשמע התם שא"צ לשאול את פיה שמא כבר הי' הכתם בעידן שאלה והכי אמרינן לענין שני קדרות דתולין בדרבנן לומר איסור לתוך איסור נפל וא"צ שיברר ע"י קפילא ולפי"ז נראה דודאי שפיר גזרו בריאה לחוש לסרכות שהם מיעוט המצוי שאם היינו מכשירין הכל בלא בדיקה כ"א מיעוטא דמיעוטא שהי' נטרפין ע"י פסול בשחיטה או איזה טרפות היה מקום לחוש על כל בהמה דלמא הוא מן מיעוט המצוי שטרפה מחמת סרכות ואסורא קאכיל אבל אחרי שכבר גזרו חז"ל לבדוק אחר הסרכות ואנו מוצאין מיעוט המצוי שהם טרפות מחמת טרפות הריאה ואנו מדקדקין להחמיר בסרכות כמה חומרות עד שיוצאין יותר מגדר מיעוט המצוי וא"כ כשאנו רואין איזה ריעותא ממין טריפות מחודש שהוא ממיעוט המצוי פשיטא שאין מציאות שלו בכשרות רק נמצא בגליל ההוא בכשרות ובטרפות וכיון שאנו מטריפין הרבה בהמות מחמת טרפות סרכות ושאר טרפות שוב בהנך דכשרות אין כאן מיעוט מצוי ואדרבה אנו תולין הקלקלה במקולקל ואמרינן שאותו מיעוט שאנו מוחזקין בו שהוא מצוי הי' באותן בהמות שהטרפנים בלא"ה וכיון דמידי דרבנן הוא שפיר תולין להקל ואזדא לה ג"כ מ"ש החכם המחמיר דכל שתמיד עושין כן יש לחוש יותר דז"א דהא על הרוב אנו מטריפין הרבה בהמות יותר מגדר מיעוט המצוי ויש לתלות הקלקול בהם וגם דמי קצת להא דסימן קיו"ד בדשיל"מ וחהר"ל וכיוצא שנאכל א' מהם או נפל לים הותרו כלם שאנו תולין לומר דהך דאיסורא נפל ועיין בסי' ק"ט ובנ"ד נמי דאיכא טובא טרפות וגם מה שהעכו"ם שוחטים לעצמם ואשר הם קיים עודנה פשיטא דהנך בהמות הנשחטין ונמצאים כשרות מיעוטא נינהו ולמה נתלה אותו מיעוט המצוי האיסור בהם אדרבה אמרינן איסורא ברובא איתא ואותן ששחטנו ומצאנום כשרות ושאר טרפות הם נקיים מכל ושכולה אין בהם ולכן אין לחוש כי אם כשהוא טרפות מצוי בבירור שאז יוכל לנגוע בספק דאורייתא דשמא מינו רבה עליו או יגיע לספק השקול ובזה יש לחוש לבדוק כמו בסרכות וכמש"ל מתשו' דבר שמואל שהבאתי בספרי אבל בגוונא דנ"ד שגם באותן המקומות לא נתברר שהוא ריעותא המטרפת ובמקומות אחרים לא נשמע מזה ושאלתי להשוחטים דפ"ק ואמרו שלא אירע להם כזאת וא"כ יש ג"כ מקום לומר שלא הי' רק מקרה בעלמא ומסתייעין הדברים ממ"ש החכם נ"י בסוף קונטריסו שלדעתו אפשר שהוא חולי נתחדש בבהמות מקרוב כאשר באמת בכל סביבותינו היתה נפילה גדולה בתחלת ימות החורף מבהמות גסות ועדיין לא נשתקע לגמרי עכ"ד וא"כ פשיטא שיש לתלות שהי' רק איזה שינוי לפי שעה וכיון דנפל איתרע וכיון דפסקה פסקה ואף גם זאת ראיתי בדברי הרב המאה"ג מוה' ישראל ליב האב"ד דק"ק הארדק ובית דינו שכתבו בנוסח שאלתם כי גם באיזה בהמה שנמצא הוא רק בבהמות ושורים הילדים אבל בבהמות ושורים הגדולים וזקנים לא נמצא כלל בשום אחד מהם עכ"ד וגם זה סימנא מלתא שאין מציאות ענין זה בקביעות רק אקראי בעלמא ופשיטא שאין להחמיר וכל זה לרווחא דמלתא אבל לענ"ד אין צורך לכל זה וכל חד מהני טעמי יספיקו להתיר בלא בדיקה ולכן אין להחמיר בזה כלל אם לא היכא שאין הפסד כלל בדבר שהטרפות יכול למכור בריווח כמו הכשרות וא"כ לא יהי' דחק כלל מחמת שנצוה לבדוק אחר זה משא"כ כשיש הפסד בטרפות דחיוב הבדיקה גורם דחק בבשר דהטבחים ממנעי ולא שחטי אין לנו להחמיר ודי לנו בחומרות חז"ל בענינים אלו והבו דלא לוסיף עלה והנה אם אירע שבדקו ומצאו ריעותות כאילו כבר כתבתי שאין להחמיר בזה לומר שאין בקיאין בבדיקה אלא שפיר בדקינן בבהמה במראית העין ובמישוש כיון שהוא מקום ידוע במקום שהוא מכוון כלפי העוקצים ואפילו אם לא יוכל לכוון המקום נלענ"ד שאין להחמיר בזה דאם איתא שהעוקץ הי' צומח והולך ודרך גידולו נכנס לתוך קרום התחתון של מוח מיבק הוה אביק בי' טובא ובודאי שהי' הנקב ניכר כיון שע"כ לומר שעתה על אתר פרקנו הקרום מן העוקץ הנתחב בתוכו ואינו דומה להכתה חולדה או איזה נקב אחר שי"ל שבמשך זמן מה נתפשטו צידי הנקב וכיסו אותו או עלה בו קרום מחמת מכה משא"כ בזה שא"א לומר כן ומכ"ש שי"ל דדמי לנמצא חוץ בוושט ואינו תחוב דכשרה וע"ש בט"ז ס"ק ט"ו שכתב דכאן שאני דאפשר שלא הי' שם נקב בעולם ולכן נראה דיש די בראיית העיין בעיון והסתכלות יפה וקליפת קרום העליון נראה דלא צריך כי טרחא יתירה היא ומאד קרוב שיהי' נקרע במשמוש היד ואחרי שכבר פשטה הוראה להקל בהפ"מ בנקב בקרום העליון לבד אין ספק