בית אפרים יורה דעה לב

קרמא תתאה וניקב קרום העליון לבד כשרה א"כ אין מקום לפי' זה ולכך נקט כפירושא קמא ומ"מ בנתרוצץ עצם הראש חשש הרמב"ם לנקיבת קרום התחתון ג"כ דבמקום השבר קרוב שינקב התחתון אבל אם לא נתרוצץ י"ל דלעליון יש חשש דאגב איצצא פקע אבל לא לתחתון ואינו דומה לנפילה שהוא ממקום גבוה שע"י חבט' מאיגרא רמה אפשר דפקע קרום המוח או קרום אחד משאר אברים הפנימית וצריכים בדיקה ולכן אין הכרח כ"כ למ"ש לעיל בשם אא"ז סי' ל"ב ס"ק ו'. ואמנם מ"ש החכם נ"י דמה שאמר עד מתי אתם מאכילין לפי שתמיד היו עושין כן ואיך לא יארע כו' הנה כלשון הזה נמצא גם בחולין בהך ענינ' דהכתה חולדה דא"ל למאן דבדק בידא עד מתי אתה מאכיל כו' אלא טרפות שמא ניקב קרום של מוח והתם פירושו כפשוטו שיש לחוש בבדיקה זו לטרפות דלאו בדיקה מעליית' הוא ועיין בבכורות דף מ"ם. ועכ"פ מ"ש החכם נ"י משמעות מזה דאין בדיקה בראיית העין לענ"ד לא משמע מזה מידי ואם כוונתו לומר דאם מהני בדיקה בראיית העין איך א"ל עד מתי כו' שמא ניקב קרום של מוח ולכך התקין טבעות דהא הי' אפשר תקנה לזה ז"א דהא ר"א אמר אתיא מרישא של עולה כו' ואף למאי דדחי היכי דלייף לית לן בה אפשר דדחוייא בעלמא הוא שאין ללמוד מזה לילך אחר הרוב תדע דאל"כ נימא דאפשר בבדיקה ע"י מכניס ידו לתוך פיו ודוחק לחלק משום טרחא ניחא ליה טפי בתיקון טבעות ה"נ י"ל דניחא ליה טפי בהא גם מתיקון בדיקה בראיה דלכתחלה אין לו לעשות כן לבדוק ע"י דפלי לה ולייף גזרה דלמא חתיך ליה לגמרי ואין להאריך דבלא"ה פשוט דלא מיירי התם בענין אם היה רוצים לבודקה דודאי אינהו הוו סגי להו בבדיקה בראיית העין דהא רב שיזבי בדיק לה בשמשא ואנן לדידן דלא בקיאינין בבדיקה בעוף כתב באו"ה ורמ"א להחמיר אף בהכתה חולדה דהוי מקום ידוע מ"מ כיון שהוא נקב דק צריך הבחנה יתירה אבל בבהמה דהנקב עב יותר ס"ל לאא"ז דמהני בדיקה בראיית העין ולכאורה בזה יפה כתב החכם נ"י דבנ"ד שהעקוץ הוא דק א"כ דמי לעוף דאין בקיאין בבדיקה אך לענ"ד גם בזה יש מקום לצדד להקל לפי מה דמשמע מהש"ך להקל בבדיקה במקום ידוע אף בחוץ וכיוצא בו שהנקב דק וא"כ מה שהחמירו בהכתה חולדה בעוף י"ל דהוי מקום שאין ידוע כיון ששיני' דקות ועקומות וא"א לידע להיכן הוא נוטה וצריך בדיקת כל הקרום ובבהמה אף בכה"ג מקיל אא"ז בבדיקה בראיית העין אבל בבדיקה במקום ידוע כה"ג נגד מקום העוקץ ממש יש להקל בבדיקה זו אף בנקב דק כמו בוושט וכבר כתבתי בשם בעהמ"ח תפארת למשה שהקיל בכיוצא בו ואף שהעוקץ היה בתוך הריאה כמו גומא ואף שאפשר לומר דבדיקת ריאה הוא בדיקה טובה טפי ע"י נפיחה בפושרין משא"כ בדיקה במראית העין בלבד ועיין בת"ש בדין ניקב קרום העליון מ"מ נלענ"ד שיש לסמוך בהא בצירוף כל הני סברות דלעיל וגם כי לפי המבואר בתורת חיים ס"ל לחלק בין עוף לבהמה דבבהמה הקרום עב וחזק טפי מבעוף ולכן לדברי או"ה והרמ"א לא בעי בדיקה כלל והוא ז"ל ס"ל דבעי בדיקה גם בבהמה כיון דאפי' העצם נשבר בהכאת חולדה כו' אלא דבבהמה מינכר נקיבת הקרום בראיה בעלמא וכן משמע להדיא מלשון רש"י ז"ל שכתב ורואין אנו שלא ניקב הקרום ומשמע דבראיה בעלמא סגי ולפי"ז אין לחלק בין אם נפחת הגולגלת ע"י דבר עב או דק אלא בכל גווני מהני בבהמה בדיקה בראיית עין לבד ועוד נלענ"ד שאם נאמר דאי משכיחינן ריעותא לא מהני בדיקה א"כ טפי מסתבר לומר שלכתחלה אין לבדוק כלל מטעם ס"ס כמו שהארכתי לעיל וא"ל דאיכא לברורי כיון שא"א לברר שני הספיקות וכ"ע מודים בזה כאשר האריך בזה הגאון בעל נ"ב בחלק יו"ד סימן נ"ז ושם בחלק יו"ד לענין נשבר במקום צ"ה דכל שע"י הבירור לא נוכל לברר רק ספק אחד לבד תו לא צריך לברורי כלל וא"כ בנ"ד חומרו הוא קולו שא"צ לברר כלל ואף שבכאן אם נתפוס הספק שאין בקיאין הוה ספק חסרון ידועה מ"מ לדעת הט"ז בספק כה"ג שהוא לכל הדור הוה ספק וגם בהפסד מרובה מצרפינן ליה לספק וכמש"ל אך בלא"ה כבר הארכתי לעיל דבכאן לא צריך לברורי ואם אירע שפתחו ומצאו הריעותא יש להקל בראיית העין ומשוש שהקרום השלם בצירוף הני היתרים דלעיל שכתבנו דאפשר דאין זה קרוי נקב כלל ומכ"ש בקרום העליון אין להחזיק ריעותא וא"כ חזי לאצטרופי יש פוסקים הסוברים דבעינן שינקבו שניהם ועיין בספרי בק"ה בחלק התשובות סי' י"ד לענין נשבר במקום צ"ה ובסי' י"ח לענין נגלד מקצת קרום העליון ששם כתבתי לענין בדיקה במקום ידוע ועיין באשר"י מ"ש לענין ספק דרוסה שהקילו בבדיקת פנים כיון שא"א בענין אחר ועוד מוכח בכמה מקומות דלשעת הדחק וצ"ג סמכינן אבדיקתינו ועתה בזמנינו על הרוב הפ"מ וצ"ג ומהאי טעמא הניחו חכמי הדור קולא דמיעוך ומשמוש ובמדינות אחרות סומכין על בדיקת נפיחה בסרוכא לדופן כמבואר בב"י סי' ל"ט ובפר"ח ואא"ז ופ"ת שם: ומ"ש החכם נ"י דדוקא י"ח טרפות שטורח לברר משא"כ זה שדרך פתיחת הראש בעיניו יראה הריעותא והרי זה כמעלים עין מהאיסור הנה כמו כן יש בהרבה טרפות שיכול לעמוד עליהם בקל ומ"מ כיון דא"א לבדוק אחר כלם לא אטרחוה רבנן וצריכין אנו לחזור לטעם מיעוט המצוי ובאמת תרווייהו צריכי להרשב"א בחידושיו ובתה"א דמחמת שמצוי ונראה לעינים צריך לבדוק הריאה וא"כ פשיטא דאין כאן העלמת עין מאיסור כלל שהרי אין כאן איסור שמיעוטו מצוי כלל ובכה"ג התירו להשליך הגולגלת שלא לבדוק אחר מים במוח רק במנענעת בראשה שהריעותא ברורה לפנינו והוה כראינו מים במוח דפשיטא שצריך בדיקה משא"כ בלא אתחזק ריעותא לפנינו. ומה שהאריך החכם נ"י בההיא דביצה הפשט ונתוח בעולה כו' כבר כתבתי ג"כ מזה בספרי כמו שהזכיר הוא נ"י וכעת אין מקום אתי לבוא בארוכה בזה אך בדרך העברה ראיתי שכתב דטרפות לא היו מצויות אז בריאה כאשר מצוי עתה וכתב שכן משמע מדר"י דאמר כוס היה ממלא מדם התערובות כו' ואם הטרפות מצויות בריאה איך לא ימצא בהרבה פסחים א' טרפה בבדיקת הריאה והדם שעל הרצפה מעורב בטרפה ואין דם מבטל דם ואסור למזבח מדאורייתא ור"י ס"ל אין דם מבטל דם עכ"ד. ושגגה היא בידו דאדרבה הא דאין דם מבטל דם טיבותא הוא לענין זה דאפילו איכא רובא מ"מ אין המיעוט בטל ברוב ואף שמעורב דם הפסולים מותר מדינא רק דפליגי ת"ק ור"א בזבחים סוף פרק כל הזבחים ות"ק ס"ל בנתערב בדם פסולין ישפך לאמה משום דס"ל דגוזרין גזרה במקדש כמבואר שם דף ע"ט ולפי מ"ש רש"י שם לפרש דגזרינן אטו אם יש בפסול כדי לבטל דם הכשר אליבא דר"י דס"ל אין דם מבטל דם לא שייכא הך גזרה כמבואר בתוספות שם ואף לפי מ"ש התוספות שם דהגזרה הוא דלמא אתי לאכשורי דם פסולין בעיניהו לזריקה והאי גזרה שייכא אף לר"י מ"מ פשוט דזה דוקא בנתערב דם פסול בודאי אבל בכה"ג דליכא רק חששא בעלמא פשיטא דליכא למגזר כלל וגם בלא"ה כיון דהפסחים קריבים בגדיים וטלאים שעדיין לא עברה שנתן ובגדיים וטלאים סרכא לא שכיח בהו כלל ואמנם בגוף הענין אם היה מצוי בזמנם טרפות בסרכות היש"ש בביצה כתב די"ל דלא הוי שכיח כ"כ והבאתי דבריו בספרי ולענ"ד צ"ע בזה ואין כאן מקומו: סיומא דפסקא כי מכל הלין טעמי דכתיבנא נראה שהמתירין יש להם על מה שיסמוכו להתיר בלא בדיקה וכבר כתב אא"ז בת"ש סי' א' סק"ג לענין רוב מא"ש כיון דהאי בירור מדרבנן הוא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א להב"ח שומעין להקל ע"ש ואע"ג דהתם איכא נמי חזקת איסור דבהמה בחיי' וכמש"ל וגם יש לצרף מ"ש לעיל שאין לדמות מיעוט מצוי זה לזה דאל"כ הרבה פעמים היינו יכולין לחדש בדיקת טרפות לחוש עליו שהוא מצוי ועיין בת"ש ס"ס מ"ו שכתב ועתה בזמנינו לפעמים שכיח טובא בבר אווזות וקצת אפילו באווזות שיש כעין אבעבועות על הדקין כו' ומנהגי להפוך ולראות בפנים כו' ולא הזכיר בדבריו שיש להצריך אותם בדיקה לכתחלה אך בפרי מגדים שם כתב מה שנוהגין העולם להשליך הדקין בלא בדיקה לא נכון הוא כי