בית אפרים יורה דעה לא

להיות דבוק בו בתולדה כל שהעצם הוא שבור והנקב מפולש בעצם עצמו כך נאמרה הלכה דטרפה בכה"ג כל שהנקב בעצם מפולש לצד העור מזה ולצד הקרום מזה ואין זה ענין לסתימה דשאר טרפות דמה שקיבלו חז"ל דנקובה היינו במקום דליכא סתימה ובמקום סתימה כאלו אין הנקב מפולש דמי כך היה נראה לכאורה ולא נתחוורו לי הדברים כל הצורך לפי שאיני עוסק בזה רק בדרך העברה בעלמא ועדיין צ"ע: אך קצת יש ללמוד מזה למ"ש די"ל דאם ניקב קרום העליון עצם הגלגולת מגין לפי שהוא דבוק בו בתולד' ולפי מ"ש ז"א כיון דהכי גמירי דקרמא עילאה טרפה להך מ"ד דס"ל הכי והרי לא נזכר שבירת עצם עמו אלמא דלא תלי בהכי אלא כיון שהקרום נקוב מעל"ע זהו פילשו של נקב שהוא מפולש לעצם מצד זה ולצד קרום השני' של מוח זה ולא יצדק על העצם שם סתימה ונלענ"ד קצת ראי' לסברא זו מהא דאמרינן דמוכח דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה ומקרבן פסח דניחוש שמא ניקב קרום של מוח וכ"ת דבדקינין וכו'. ולפ"ז קשה למ"ד דס"ל קרמא עילאה א"כ אין טרפות אא"כ ניטל גם העצם כמ"ש ומכ"ש שי"ל כן להנך דס"ל דגם בריאה עצם מגין א"כ שפיר יש לו בדיקה מבחוץ שעצם הגלגולת הוא שלם ותו לא איכפת לן בנקב שבקרום ועל כמ"ש דלא מהני הגנת עצם לקרום וקצת יש לדחות דעדיין יש לחוש שמא ע"י איזה סיבה ומקרה נתפרד עור העליון מן העצם ונעשה בו נקב ואין כאן סתימה מן העצם לנקב שבקרום וצ"ע ואיך שיהיה בזה מ"מ בנ"ד שפיר כתבתי דלא מבעיא לנקיבת קרום העליון שאין לחוש כיון דשפיר חזי שהקרום מתוח על העוקץ אין לחוש לנקב שכן בטבעו נמתח והולך ומ"ש החכם המחמיר שאחר הקליפה אף אם מוציאין אותו שלם הוא דק במקום הזה יותר מבמקום אחר אף אם נאמר שהמתוח גרם לו הדקות לית לן בה וכבר כתבתי ראי' מבועא וטינרא שבולטים ביותר וכהנהו דקיימו כנדי כנדי ולא אמר ולא מידי ולא חשש להם מחמת מתוח של הקרום מחמת דוחק המוגלא קשה שבה ובספרי הבאתי מדברי סה"ת והסמ"ג שמפרשים ענין סרכא שבריאה בלא נקב הוא שקרומי הריאה עצמם נמתחים ומתחברים אל מקום אחר וכסדרן שאינו מתפרק כשרה וגם משמע בש"ס דחטרת הגמל במקום זה הוא רך ודק יותר מבמקום אחר ואין זה מכניס אותנו לבית הספק לומר שמדת דין מתוח מביאו לידי נקב וגם קרוב בעיני לומר שמחמת שבמקום זה הקליפה קשה ביותר איידי דממשמשא בי' ידא טובא הוא מתדקדק כאשר הבודקים עושים בקרום הריאה במיעוך ובמשמוש ואמנם אפי' הי' נוקב כבר כתבתי שי"ל שהנקב והסתימא באים כאחד ואף דאם נעשה נקב בקרום העליון שדית נרגא שי"ל שאין העצם סותם מ"מ בזה כיון שהנקב בא ע"י העצם עצמו אפשר דכה"ג אין חל שם נקב עליו כלל ומכ"ש לפי מה דקי"ל לדינא דעיקר הטרפות תלוי בתחתון ואיכא למימר שאליו לא הגיע ואת"ל הגיע שמא לא ניקב בו רק נדחה מפניו ונשקע בתוכו קצת ואת"ל שניקב בו ממש כיון שדרך גידולו הוא נכנס לתוכו ומתדבק אליו דבק טוב אין נקב כזה פוסל והעצם מגין כל דמהדק וכדכתיבנא: ולמען אהבת כלילת ידיד נפשי הרב החריף ובקי בחדרי תורה. ידיו רב לו איש שהכל בו כש"ת מוהר"ר יעקב נ"י ארימה פנים לעיין בדבריו לפלפל בהם קצת כפי הזמן המוכשר והנה פתח דבריו יאיר דע"י בדיקה העליון אפשר להתיר ואין לחוש לפקיעת התחתון וראי' דאל"כ מה מועיל הכנסת יד גבי חולד' דילמא מחמת שיני חולד' יפקע תתאה וקשה למ"ד תתאה טרפה אלא ודאי שא"א שינקב התחתון בלא העליון כו' ונפלאתי איך עצם עיניו מראות ברא"ש דחולין במקומו גבי ניקב קרום של מוח שכתב שם בשם זקנו הראב"ן דבעינן שינקבו שניהם והביא ראי' מהא דהכתה חולדה והאשר"י דחה משום דא"א לתחתון לינקב בלא העליון והן הן דברים שכתב החכם נ"י: ונפלאתי על גודל שקידתו איך נעלמו ממנו דברי הרא"ש במקומו אך מ"ש החכם נ"י די"ל דבגוונא דנ"ד אף שהעליון נמתח מעט מעט מ"מ שפיר בקעו וירדו לקרום התחתון יפה כתב בזה שאפשר לחלק בהכי ומ"ש שצ"ע מ"ש בת"ש להקל בנחבסה בבהמה במראית העין מדברי רש"י והרא"ש דנקט טרפות בעוף הכתה חולדה אע"ג דחיותי' זוטר כו' ואם יש חילוק דבהמה די בראיית עיין טובא אשמעינן בעוף שאין די בראיית העיין כמו בבהמה דסגי בהכי אלא ע"כ שאין חילוק בין בהמה לעוף בדין זה עכ"ד בקצרה ואין ספק כי שלא בעיון יפה יצאה שגגה מתחת קולמוסו שהרי אא"ז שם משיג על הרמ"א והגהות או"ה דס"ל דבבהמה לא חיישינן וא"צ בדיקת הקרום כלל אפי' בראי' בעלמא וא"כ אדרבה לדידהו מפלגינן טפי בין עוף לבהמה דבבהמה לא בעי בדיקה כלל אפי' בראיה בעלמא וא"כ תיקשי טפי מרש"י והרא"ש דדלמא להכי נקט עוף דבעי בדיקה משא"כ בהמה דלא בעי בדיקה כלל אך באמת מעיקרא לק"מ דהא במתני' לא הוזכר בדיקה כלל ולא מיירי מינה רק אמוראי פליגי בה בש"ס ומתני' לענין גוף הטרפות מיירי ואהא קשי' להו דלמה לי' למחשבים בטרפות דעוף דהא כל טרפות שמנו בבהמה כנגדן בעוף ולזה תירצו דסד"א דעוף דחיותי' זוטרי כו' וזה פשוט ומבואר למעיין שם ומ"ש ועוד יש מקום עיון מסוגי' דסוטה גבי יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפין שהי' חובטין במקלות אמר להם עד מתי אתם מאכילין טרפות למזבח שמא ניקב קרו' של מוח ולכאורה לא היה חובטין עד שנתרוצץ כו' רק מהכאת המקלות חששו על הקרום בטרם שיחרוצץ הגלגולת ומשמע שדבר מצוי הוא שאומר להם עד מתי וכו' וצ"ע על סתימת הפוסקים בחביסת הגלגולת דמסתמא ע"י הכאה בקורנס או בעץ כו' ולבסוף כתב דיש ליישב דשם תמיד היה עושין כן ואיך לא יארע לפעמים שינקוב קרום של מוח ומונען מזה לכתחלה אבל אין הכרח לאסור בדיעבד אם אירע כן שעדיין לא יצאה מרוב כשרות לאסרה וזה ישוב להפוסקים שסתמו דבריהם בחביסת גלגולת דבהמה להצריך בדיקה לקרום עכ"ד ולא ידעתי מה סתימא מצא בפוסקים דהא בדברי או"ה והרמ"א מבואר להדיא דבבהמה לא צריך בדיקת הקרום אף שניקב הגלגולת ומכ"ש נחבסה ולא ניקב דאף בעוף מכשיר לפי מה דמפרש אא"ז סק"ב דברי הש"ך שם שכתב אבל בנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף כו'. אך לענ"ד דברי הש"ך מתפרשין איפכא דבנחבסה אף בבהמה יש להחמיר דבנחבסה גם בבהמה צריך בדיקת הקרום כמ"ש הרמב"ם להדיא נתרוצץ עצם הראש בודקין קרום של מוח שמא ניקב והביאו אא"ז שם ואמנם אף בחבטת מקלות מבואר בסי' נ"ח גבי נפילה דאם הוכתה באבן באיזה אבר צריך לבדוק אותו אבר ובסי' ל"ב בת"ש ס"ק וא"ו כתב תדע שהרי הרמב"ם כתב שם שצריך לבדוק גם המוח ואיך יתכן שאם הכה במקל והלך כלפי ראשה אין חוששין להמוח וכו' ע"ש: ואמנם דברי הרמב"ם שהוצרך בדיקה בנתרוצץ שפיר נוכל לפרשו דאם לא נתרוצץ אף שראינו חבטת מקלות אין חוששין לו וההיא דסוטה שאמר להם עד מתי אתם מאכילין טרפות אין מזה ראיה דלדידן בעי בדיק' וקצת יש להוכיח איפכא מדברי הרמב"ם בפי' המשנה במעשר שני ובסוטה כתב בפי' הנוקפות כלישנא קמא דש"ס שהיו מסרטין לעין בין קרניו שיפול בו מום כו' וכן פי' הר"ע מברטנורה שם ולא הזכירו מהך פירושא כלל (רק בפירוש הר"ש סוף מעשר שני כתב וכדתניא שהיו חובטין כו' והוא ט"ס וצ"ל או כדתניא גם דברי תוס' והרא"ש הם מצויינים בטעות שם וצריך לציין בסוף פירושא קמא ע"ש) ולכאורה למה ניידי מהך פירושא שהביא הש"ס שם ממתניתא והוא בתוס' ובירושלמי דסוטה ולכן נלענ"ד דבאמת מה שחששו לזה שמא ניקב קרום של מוח אין החשש על קרום התחתון כיון שהוא אינו דבוק לגולגולת רק מונח בתוכו כמאן דמנח בקופסא ולמה יפקע ע"י חבטת מקלות על ראשה אך החשש הוא בשביל קרום העליון הדבוק לגלגולת שאפשר ע"י כח ההכאה שמכין בגלגולת יפקע במקום זה ויהיה ניקב ואתיא הך אליבא דמ"ד דס"ל קרמא עילאה לחוד טרפה וכיון דהרמב"ם פוסק כמ"ד