בית אפרים יורה דעה ל

אין חסרונו מצד עצמו רק מצד דקשה ע"ג רך לא מהדק ואם היה העצם מהדק וסותם היטב אין ספק שהי' נחשב סתימה אליבא דכ"ע ומכשרינן לה ולפ"ז נראה ברור דדוקא בנקב דעלמא ועצם שאצלו בתולדתו סותמו לא מהני סתימה דידי' שעתיד הוא להתפרד לקץ העתים וימים משא"כ כאן שבאמת אין נקב בקרום רק שנאמר שעצם הזה דרך גידולו הוא נקב ויורד לתוך הקרום לענ"ד אין לך מהדק גדול יותר מזה שהוא גדול לאט לאט ומתדבק אליו דבק טוב וסותמו ואינו זז משם אפי' זיז כל שהוא ובת"ש סי' מ"ו תמה על הרמב"ם שכתב דבשר סותם והאריך בזה וכתב לחלק בין ריאה לדופן דאורחא בסריכא כו' תדע דיש פוסקים דס"ל התם דאפי' סבוך בעצם כשר כמ"ש הטור סי' ובהא לא אשתמיט שום פוסק לומר דעצם סותם כו' ע"ש ומזה נלענ"ד דגם אא"ז מודה בהא דנ"ד אע"ג דמחלק בין סתימת בשר ועצם דריאה לשאר אברים הא טעמא קיהיב דבריאה מתחזקת מחמת המשקה ומוסיף חיזוק משא"כ בסתימת בשר ועצם של שאר אברים וזה דוקא היכא שאין סתימה דרך גידול האבר שאז י"ל שהבשר שעל הנקב עומד לעצמו ואין נכנס לתוך הנקב ממש לסתום אותו רק הולך וגדל דרך גדילתו בפ"ע משא"כ אם הי' במציאות שהבשר יהיה גדל והולך לתוך הנקב וסותמו פשיטא שהי' מודה דסתימה מעלי' הוא וזה מבואר ג"כ ממ"ש שם דאין ראי' מסמפון שניקב לבשר או מרה שניקבה וכבד סותמו לפי מ"ש רש"י דבשר הריאה רך הוא ונכנס לנקב א"כ י"ל דשאר בשר לא דמי לבשר הריאה וכבד דאינו רך כ"כ ואינו נכנס לתוך הנקב ומה"ט אין להביא ראיה מריאה שניקבה ודופן כו' ע"ש מבואר דדוקא שאר בשר שהוא לא יביא לתוך הנקב ממש משא"כ בשר שהולך וגדל ונכנס לתוך הנקב שוב אין לחלק בינו לבשר ריאה וכבד ועדיף מיני' וא"כ כיון דגם הפוסקים דס"ל דעצם אינו סותם טעמם משום דעצם אינו דבוק יפה לבשר דקשה ע"ג רך לא מהדק ובגוונא דנ"ד שהעצם צומח והולך דרך גדולתו לתוך הקרום והנקב והסתימה באין כאחד פשיטא דאין לך סתימה יותר מזו שהרי לעולם לא יתפרק משם ואדרבה בכה"ג אין שם נקב עליו מעיקרא וכמ"ש בספרי בביאור לט"ז סי' ל"ו ס"ק ו' בביאור דברי רש"י ז"ל ע"ש וא"כ פשוט דלא מיבעיא להרבה פוסקים הסוברים דלענין ריאה מהני סתימת עצם דגם כאן מהני' ואף שיש במשמע מדבריהם דהטעם בזה לפי שגם הצלעות יש עליהם קרימת בשר במקום העצמות היינו משום דאל"כ אין לה סרכא אחיזה והסתבכות שם דפשיטא שאין בה כדי אחיזה בעצם ערום מבלי קרום של בשר לגמרי אבל מ"מ עיקר הסתימה ודאי שהיא מחמת העצם אך אף להפוסקים דעצם אינו סותם טעמייהו משום דלא מהדק אבל מצד הגנה הגנה מעליא היא וכ"כ אא"ז להדיא בסי' ל"ט ס"ק פ"א וז"ל מ"מ משמע דטעם דעצם אינו מגין היינו היכא דסרוכה לעצם שהסרכא לא תתחזק בעצם שאין עשוי להתחזק כ"א רך ע"ג רך אבל רך ע"ג קשה לא מהדק אבל לענין הגנה כנגדו הוי כבשר גם מ"מ מקום צר הוא ואינו עשוי להתנועע בכאן כו' ומה"ט מכשיר שם אם סרכא יוצא מגב האונא לעומת הצלע ונסרכה באלכסון לבשר שבין הצלעות ומיקל שם בזה בהפ"מ לפי מנהג המקילין בסרוכה מריאה לדופן ע"ש וא"כ ק"ו כאן בנ"ד דשפיר העצם מגין דהוא סתימא שרירא דלא מפרקא ואינו מתנועע בשום אופן והנקב והסתימה באים כאחד שאין כאן שם נקב מעיקרא וכדכתיבנא וכמעט קרוב לזה מצאתי בשו"ת נ"ב חלק יו"ד סי' ה' שהאריך למצוא היתר לאווזו' שגולגלתם נקובה וכתב שם דבעוף המים דטרפה בנשבר העצם היינו עם העור העליון דשבירת העצם לחוד אינו מטריף לפי שהעור מגין אבל אם ניקב קרום של מוח אין שם סתימה שהעצם שעליו קשה הוא והעור שע"ג העצם אינו דבוק בקרום שהרי עצם מפסיק ע"ש שהאריך לומר דסתימת העור שעל הגולגלת מועיל לסתום שבירת עצם וכתב ע"ז וא"ל דאין סתימת בשר מועיל לעצם רק לאבר שרך בטבעו דרך ברך מהדק אבל העצם כיון שהוא קשה ואין העור שע"ג אף שהוא רך אינו סותם ז"א דהחוש יעיד ע"ז ועינינו רואות שעור שעל הגולגולת דבוק בו מאד וראי' מחולין דף ע"ז ג"כ א"ל דאינו סותם רק אם שניהם רכים כו' וכ"ש ממ"ש למעלה דאפי' בעצם הבהמה ובעור הבהמה במקום שדבק בתולדה מגין וכמו שאמרו בעצם הרגל ואף ששם שניהם קשים מ"מ כיון דקנה משכא דידי' והעור דבוק יפה בעצם ואל תשבני משני סמפוני דריאה שאין האחד מגין על חבירו ששניהם קשים כו' י"ל דשאני רגל ששם הוא דבוק יפה כו' ע"ש הנה העתקתי קצת דבריו שממנו נקח לנ"ד דאף שי"ל דרך בקשה אינו סותם מ"מ היכא שהוא מתולדתו שם ודבוק יפה שפיר סותם וא"כ ה"ה לעצם בקרום שקשה ע"ג רך הוא שסותם שאין לך דבר שמתולדתו נדבק יפה יותר מזה ואמנם לפי"ז מ"ש שם דניקב הקרום אין שם סתימה שעצם שעליו קשה הוא כו' צ"ע במאי מיירי דאי לענין נקיבת תתאה לחוד בלא"ה אין זה סתימה שאע"פ שהקדיר' מקיפו מכל צד מ"מ אין העצם דבוק בקרום התחתון רק דרך המוח לבד ולפעמים יש הפסק ביניהם כמש"ל ואי לענין קרמא עילאה הרי הוא דבוק בו מאד מתולדה ופשיטא שיש להועיל טפי הגנת העצם לקרום העליון לרוב דבקותו בו וגם דהא קי"ל להקל בניקב עליון לבד ודוחק לומר דקאי למ"ד דאנקוב עילאה טרפה או למאן דס"ל דבעינן שינקבו שניהם ומסתימת דבריו נראה דעצם שהוא קשה אינו מגין אף לקרום העליון ולפי מ"ש ז"א דמה לי רך בקשה או קשה ברך כיון דמהדק שפיר הוא מגין ובזה יש ליישב מה שהאריך שם בדקדוק דלמה נקט הכתה חולדה ולפי מ"ש דאין כאן עצם להגין (ומזה יש קצת סיוע דלמ"ד אינקוב תתאה היינו שינקבו שניהם) וכן בבהמה ע"כ מיירי בגוונא שאין שם הגנת עצם ואשמעינן הכא דגם בעוף דזוטר חיותי' לא מטרוף בשבירת העצם לחוד או בנקיבת קרום לחוד ואין העצם מגין אלא כשינקבו שניהם. וקצרתי: ובגוף הענין שכתב הגאון בעל נ"ב ז"ל דעור העוף שעל הגלגולת מגין על שבורת העצם לענ"ד צריך עיון דעד כאן לא אמרינן הכי אלא בענין שגוף הטרפות המקובל בידינו משכחת לה במקום שאין בו סתימה כגון ניקבה הריאה שלא במקום רביתא והדרא דכנתא שלא לחבירו או מרה במקום שאין הכבד סותמו וכל כה"ג אבל אי מה דגמירי להטריף אין לו מקום כ"א היכא שיש לו סתימה כגון בעוף המים דגמירי נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח ואין לך עצם הגלגולת שאין עור דבוק עליו בתולדה ונצטרך לפרש הכוונה כגון שניטל העור או כגון בהוכתה חולדה כו' ואף שהוא דחוק דא"כ ה"ל לפרושי נשבר העצם וניטל העור שעליו מ"מ שבקי' דדחיק ומוקי אנפשי' כי היכי דלא תיקשי מה נשתנה שבירת עצם דלא מהני ביה סתימה משאר נקובים ובאמת ז"א דודאי בכה"ג שמקובל בידינו דנשבר העצם טרפה הוא טרפה בכל גוונא אף שלא ניטל העור שעליו כיון שלא תלה ענין הטריפות רק בעצם לבד ואף שיש עליו עור מ"מ זהו נקב מפולש שלו שהעצם ניקב מעל"ע והוא מפולש לעור שעליו ובהכי גמירי להטריף ולא שייך כאן סתימה ואם נימא דאין זה מפולש לפי שהעור הדבוק לגלגולת בתולדתו סותמו ואין זה מפולש אף אם נאמר שאף אם ניטל העור שעליו הקרום העליון של המוח שהוא דבוק בו הרבה וגם קרום התחתון עם המוח שבו סותמו ואינו מפולש ואם נפשך לומר דקרום שהמוח שבו עם המוח אינו סותם שאינו דבוק בו היטב וגם קרום העליון מפסיק וקרום העליון עצמו אעפ"י שהוא דבוק בו מ"מ הוא רך ודק ולא חשיב סתימ' לעצם שעתיד ליפסק א"כ חזרנו לומר דהטרפות בזה משום שעתיד ליפסק והתם קאי בשיטה שטריפות נשבר העצם הוא מצד עצמו ואמנם י"ל דמ"מ גוף טרפות דנשבר העצם הוא מצד עצמו אלא שאין הקרום סותם מחמת שעתיד ליפסק ונשאר טרפות דשבירת עצם במקומו וגם י"ל דאף אם אינו עתיד ליפסק מ"מ לא מחשיב סתימה לעצם כיון שהוא רך ודק ואינו מגין כ"כ כמו העור שעל הגלגולת שהוא עב טפי או י"ל דס"ל דתרווייהו בעינן שלא יהא מפולש וכאן העור סותם שבירת העצם מצד זה והקרום מצד זה וכל זה דחוק לענ"ד אלא נראה דכל כה"ג שהטרפות שהוא הל"מ לא הוזכר בו רק שבירת העצם לחוד ולא הוזכר בו מענין העור שדרכו מעולם