בית אפרים יורה דעה כח

מחמת חזקה במלתא דאפשר לברורי ע"י כוותא אלא ע"כ דחזקה מהני אף היכא דאפשר לברורי ומזה מוכח דאף היכא דאיכא ריעותא אזלינן בתר חזק' שהרי טהרת הנגע היא ע"י שנמצא חסר בסוף וא"כ כיון דהרי חסר לפניך נימא שהי' חסר בשעת הסגר ועתה עמד בעיניו אלא ע"כ דאפי' באיכא ריעותא אזלינן בתר חזקה וא"צ לברר ע"י כוותא: וראיתי בחידושי הר"ן לחולין שהקשה בשם הרמב"ן על מה שפרש"י בהא דת"כ דלא כראב"י מהא דאם הלך לבית והסגיר ע"י חבל ארוך שהסגירו מוסגר דהא רב אחא ודאי מודה דמוקמינן אחזקה רק דמנגע לא מוכח כו' ולכן פי' דכ"ע מודו דדרך אחוריו שמה יציאה אלא דאביי לא מסתבר לי' לפרש דויצאה הכהן היינו דרך אחוריו ודוק' דבענין אחר אין ההסגר מועיל וכיוצ' בו אמרינן בקדושין לענין יבם דלא מיקרי אחר כו' ע"ש ולפ"ז קשה ג"כ לפי תירוץ התוס' דצריך חזק' לקולא היכא דהנגע גדול כו' ולפי דברי מהר"ן אכתי קשה דמנ"ל חזקה לקולא דלמא דוקא לחומרא אמרינן חזקה ושפיר מתפרש קרא דויצאה הכהן כפשטי' בין יציאה כדרכו ובין דרך אחוריו היכא שצריך לעשות כן כדאשכחן בכהן גדול ובאם הנגע כגריס מצומצם דבהכי איירי פשטי' דקרא שפיר יכול לצאת כדרכו דמחמת החזק' לא חיישינן דלמא בציר כו' דחזקה לחומרא אמרינן והיכא דהנגע גדול באמת יצא דרך אחוריו דשפיר מיקרי יציאה אף לאביי ואין כאן דוחק לפרש הקרא כן כיון דאין צריך לפרש דביציאה דרך אחוריו דוקא מיירי וצ"ל דמ"מ שפיר מוכרח חזקה לקולא אע"ג דגם יציאה דרך אחוריו שמה יציאה מ"מ כיון דע"כ גם ביציא' כדרכו איירי לא פסקינן לקרא בסכינא חריפא לומר דמה שמטהר הכתוב בנגע גדול ונתחסר תוך ימי הסגר היינו ע"י יציא' דרך אחוריו ורישא לטמאו ולהסגירו ביציא' כדרכו סגי דמסתמא לטהרו או לטמאו בחד גוונא מיירי והשתא לפי"ז תקשי כיון דלפי דברי הר"ן קם דינא דדרך אחוריו נמי יציאה הוי אלא שהתור' לא מיירי בהכי אלא צוותה להסגיר בכל גוונא אף ע"י יציאה כדרכו וא"כ היא גופה תיקשי דמן הדין יש לו לצאת דרך אחוריו כדי לברר ולא מיבעיא אם הנגע גדול דאין להקל כשאפשר לברר אלא אפי' במצומצם יש לעשות כן דאף לחומרא יש לברר ומכ"ש לפי מ"ש התוס' בחד תירוצא דלעולם קולא איכא לענין קרבן וקדשים אלא ע"כ דאזלינן בתר חזק' בכל גוונא אף היכא דאתיליד ריעותא ואיכא לברורי וכמ"ש ואמנם הר"ן שם בסוף דבריו כתב די"ל דאף דברובא אזלינן בתרי' אף היכא דאפשר מ"מ בחזק' דוקא היכא דאפשר ועפי"ז מפרש דברי הש"ס אליבא דרש"י דהש"ס מוכיח דדרך אחוריו ל"ש יציא' ע"ש אך הר"ן כתב בלשון ואיכא למימר נמי וכו' ולפום תירוצא קמא אליבא דרש"י מוכח דאף דאיכא לברורי סמכינן אחזקה וכדכתיבנא. ועיין בחדושי הרשב"א מ"ש ליישב בזה פי' רש"י מקושיית הרמב"ן ולענ"ד קצת מוכרח כפי' רש"י דלמאי דמפרש הרמב"ן דהוכחת הש"ס מדקאמר יכול לילך לתוך ביתו ויסגיר ואיצטרוך ריבוי ע"ז ות"ל דבלא"ה אין יכול לעשות כן דלמא בציר כו' ע"ש קשה קושיית התוס' דלמא לא אמרינן חזקה רק לחומרא וגם ראב"י מודה בהא רק דס"ל דחזקה לקולא לא מוכח מהא וא"כ הברייתא א"ש אף לראב"י די"ל דשפיר בעינן רבוי שלא ילך לתוך ביתו ויסגיר היכא שהנגע מצומצם דאז שפיר סמכינן אחזקה ולפי פרש"י דהש"ס מוכיח מהא דמרבה דהסגירו מוסגר מוכח שפיר דמשמע דמהני בכל גוונא ואף היכא שהנגע גדול ולקול' ועוד יש חילוק בזה וקצרתי ומ"מ הראנו פנים לדברי האומר דלדעת התוס' אף במקום דאיכא ריעותא א"צ בדיקה ואמנם דעת רבינו יונה ודעימי' לאסור בספק שקול היכא דאיכא ריעותא ועיין בת"ש מה דמייתי עלה מדברי הרשב"א דאע"ג דאינה מבוררת להוציא מהרוב ריעותא הוה לגרום ספק ובאמת לענ"ד צ"ע על התוס' דמקשין מספק דרוסה מהא דר"ה דאמר נשחטה הותרה אע"ג דאתיליד ריעות' שלענ"ד אין לדמות הריעותות להדדי דהתם הריעותא במה שנמצ' עכשיו נקוב לפנינו וכן בנגע כשנמצא חסר לפניך שאין הריעות' גרם להסתפ' שינוי בחזקה רק מצד שאנו רואין עכשיו שהחזקה שהחזקנו בה נשתנה וחוששין לה שמא היתה כן מעיקרא והחזקנו אותה מתחלה בטעות ובזה קאמר ר"ה דנשחטה הותרה ואזלינן בתר חזקת היתר ואין משגיחין במה שהורעה החזקה לפנינו ואמרינן השתא הוא דאיתרעי וזה מוכח מנגע כמ"ש התוס' שם משא"כ בריעותא דעל הדורס או ישב קוץ בוושט וכיוצא בו שהריעותא גורם לנו להכניס אותנו לבית הספק שנתקלקלה החזקה מחמת מקרה וסיבה שאירע בה בכה"ג שפיר מרעינן לחזקה וחיישינן שמא הואיל מקר' זה וסיבה זו לקלקל החזקה ולכך שפיר חוששין לדרוסה וישב בה קוץ ואפשר להעמיס זה בלשון התוס' מ"ש דרוסה שכיח טפי לאיסורא שאין ר"ל ששכיח יותר שידרוס משלא ידרוס רק ר"ל כלפי הריעותא דבא זאב דעלה אמר ר"ה נשחטה הותר' אע"פ שעתה הם נקובים לפנינו ע"ז אמרו דהתם בשביל שעכשיו נקוב לפנינו אין זה גורם לנו ספק כ"כ למפרע לומר שמעיקרא כן היה אלא קרוב הדבר שכמו דאיתחזק אתחזק והשתא איתרע משא"כ בדרוסה וקוץ שכיח טפי לחוש לקלקל החזקה עי"ז והוה כמו חזקה עשויה להשתנות ומה לי שעשויה להשתנות מצד עצמה או מפאת איזה סיבה הגורמת לזה כיון שהריעותא למראה עינינו ומחמתה קרוב שנשתנה החזקה ולכן אנו נכנסין לגדר ספק משא"כ היכא שאין רגילות שתשתנה מצד עצמה וגם לא נתחדש מקרה וריעותא שי"ל שתשתנה עי"ז רק בשביל שאנו מוציאין שינוי לפנינו אין סברא להחזיק למפרע ובהא קאמר ר"ה נשחטה הותרה וקרוב לשמוע שהט"ז בסי' ס"ח ס"ל לפרש כן דברי התוס' ונסתלק מעליו השגת הנה"כ ואא"ז בת"ש ועדיין צריך עיון בזה: ואמנם בענין שאנו עסוקין בו שאין הריעותא מבוררת לפנינו ויש כאן ס"ס וגם החזק' מסייע להיתרא נרא' דלית מאן דפליג שיש לסמוך להתיר בלא בדיקה ומצאתי בשו"ת נודע ביהודה חלק יו"ד בהל' נדה סי' נ"ז האריך מאוד ג"כ בענין ס"ס שיכולין לברר ובסוף דבריו כתב וז"ל ומעתה יצא לנו הכרעה שבמקום שיש חזקת היתר ממש ואף דליכא חזקת היתר ממש מ"מ גם חזקת איסור ליכא כלל גם להרשב"א מתירין ס"ס וא"צ לעמוד על הבירור כו' ע"ש ואין פנאי כעת לפלפל בדבריו עכ"פ יצא לנו בנ"ד מחמת שלשה עמודי אשר בית ישראל נשען עליהם רובא וחזקה וס"ס יש למקילין על מה שיסמוכו ואין זה כמעלים עין מן האיסור כיון שאף אחר הבדיקה ומציאת הריעותא אין כאן איסור ברור אלא שאם היינו יודעין שיש כאן עסק טרפות ממש היה צריך לבדוק אחריה אם הוא מיעוט המצוי אבל כיון שאין העסק של טרפות ממש ברור רק לחוש לריעותא המצרכת בדיקה שפיר סמכינן ארובא לפי שאין מיעוט הטרפות מצוי בודאי וגם אחזקה וגם אס"ס וא"צ בדיקה אם יש כאן ריעותא כלל: ועתה נבוא אל הדין השני אם פתחו הגלגולת ונמצאו עוקצין כאלה אם די כשנבדק קרום המוח למראית העין כמבואר בלשון השאלה באורך מתחלה אען ואומר ראה זה חדש לחוש בדבר הנמצא בבהמה דרך גדילתו שינקוב בסמוך לו וגדל עמו בתולדה והרי במיצר החזה שהריאה סמוכה לצלעות ממש עד שאמרו שהדופן סותמו והצלעות גדילים והולכים יום יום ואין פגיעתן רעה לנקוב בקרומי הריאה ואף אם העצמות הם בולטין לפעמים בצלעות מחמת כחישותא ויש בריאה כמה גבשושית מגבה ולא חששו להם שהם מתחככים בעצמות מפני שהוא דרך גדילתן וכל דבר שהוא דרך גדילו וטבעו גבול וחק שם לטבע שלא יגע אחד בחבירו כמלא נימא ואין לדמות זה לנשבר הצלע ויש עוקץ שכתב הב"ח בסי' נ"ד דשם העוקץ אינו מתולדה רק מחמת שבירת הצלע ובזה יש לחוש מחמת נענוע בהילוך הבהמה וטלטולה העוקץ יוצא לתחומו ונוקב בפגעו בריאה וכן בנשבר הגף בעוף אבל בדבר שטבע גידולו שלחו הנה הוא שומר את תחומו ולא יעבור לנקוב בסמוך לו בתולדתו אף אם משונה קרן זו שינוי במקומו עומד כי אין מטבע הבע"ח לפגוע זה בזה דרך גדילתו ולעשותו טריפה ואם נפשך לומר שלפי שיש בו עוקץ הוא נוקב ויורד בקרום המתוח עליו א"כ אף אנו נאמר שאף