בית אפרים יורה דעה כז

בעינן מתהפך כמ"ש הש"ך דמתחלה צריך לדון אם יש כאן ריעותא וגם דעת רוב הפוסקים דלא בעינן מתהפך כלל וכמ"ש הפר"ח וקרוב בעיני לומר דהך דס"ס מתהפך אינו רק סימנא מלתא שאינו שם חד דעל הרוב כן הוא דכשאינו מתהפך הוא בגדר שם חד וכשהוא מתהפך שני שמות הם ואין כאן מקומו להאריך ועכ"פ הך דנ"ד פשיטא שאין לדון בו דין מתהפך ולא שם חד כיון שצריך לדון מתחלה על הריעותא ולצרף עמו עוד דבר שהיה כאן ריעותא ונעשה מעשה ע"י ריעותא זו וראיתי לשארי הגאון בספר חוות דעת שכתב ג"כ על דברי הפליתי דכל שנמצא ריעותא ולא מצינן לומר כלל הספק טריפות עד דאמרינן הריעותא ואיכא ספק בהריעותא ס"ס גמור הוא וא"צ שום תנאי לזה כו' אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה כמו בפ"פ כו' ודבריו נכונים וקרובים ג"כ למ"ש אלא שסגנון אחד כו' ועכ"פ בנ"ד אין לספק דודאי מחשב ס"ס גמור בכה"ג ואדרבה לענ"ד עדיף טפי כשיש ספק על גוף הריעותא דודאי א"נ לברר והכי משמע לענ"ד מלשון הר"ן בריש כתובות דפירש רש"י משום שמא תברר ע"י עדים תיקנו אף בס"ס והתוספות הקשו עליו דא"כ מאי מייתי הש"ס ראיה דפ"פ נאמן וכתב הר"ן דדברי רש"י עיקר דהכי מייתי הש"ס דבשלמא אי מהימן א"כ קים לן דודאי זינתה וכיון שכן איתרעי ועלייהו דב"ד רמי למיקם עלה דמלתא אי תחתיו אי אין תחתיו ואע"ג דאי ליכא סהדי שריא לבעלה משום תרי ספיקי אפ"ה כיון דאיתרעי עלייהו רמי למיקם אקושטא דמלתא שמא יתברר הדבר ויבואו עדים אבל אם איתא דלא מהימן כי אתי לקמן לא שקלינן וטרינן במלתא כלל כו' עכ"ל מבואר דהיכא דאיכא ריעותא ברורה יש לנו לחזור לעמוד על בירור הדברים אע"פ שיש ס"ס משא"כ אי לא מהימן משום דאמרינן שמא אינו בקי בפ"פ ואף באשת כהן או פחותה מבת ג' דאיכא ס"ס כה"ג א"צ לישב ב"ד דוקא כיון דהס"ס הוא שמא אין כאן ריעותא כלל ובזה יש ליישב קושית התוס' ועוד כמה קושית בסוגיא דפ"פ ולקצר אני צריך. (ועיין בחידושי הרשב"א בחולין ובתה"א לענין סרכא תלויה וקצרתי) והנה בבהמות שכבר עבר עליהם י"ב חודש דאיכא חזקה דהיתרא בהדי ס"ס ולא מיבעיא להפוסקים הסוברים דלא בעינן חזקה מבוררת ותירצו קושית התוס' גבי פרה אדומה בענין אחר אלא אפילו להתוס' ודעמייהו דחזקה מבוררת בעינן וחזקה דאתיא מכח רובא אין כאן כיון דמחמת מיעוט המצוי חשבינן ליה כספיקא מ"מ נראה דבכה"ג שפיר הוה חזקה דבריעותא מחיים כגון מים במוח דהוה חזקה שאינה מבוררת ורובא איתרע לה אסור משא"כ בדרוסה וישב קוץ שפיר הוה חזקה מבוררת דבשעה שנולדה ודאי לא נולדה דרוסה ולא קוץ בוושט ולכך בעינן דוקא שכיח טפי לאיסורא ע"ש וא"כ נראה בנ"ד נמי ודאי דלא נולדה כך בעוקצים אילו שבגלגולת ופשיטא שאין לנו להוציא בהמות אילו מרוב בהמות שאין להם מלידה עוקצים כאילו בגולגלתם ואף שאלו יצא בזה מכלל הרוב שאנו מוצאים עתה העוקצים פשיטא שאנו תולים אותם במצוי שבשעת לידה לית להו רק לכי גדלי בהדייהו והם צומחים והולכים וכיון שהמוח הזה בשעת לידה היינו מוחזקין בו שאין נקב חזקתו מבוררת הוא ולא דמי למים במוח שאנו חוששין שהמים היה בו מלידה ומבטן משא"כ כאן דדמי לדרוסה או קוץ בוושט דאית לן למיזל בתר חזקה ובהלכות ציצית סימן ח' הביא המג"א בשם הרא"ש דא"צ לבדוק דאוקמי אחזקתייהו והמג"א כתב דצריך לבדוק לפי מה דקי"ל בי"ד סימן א' אין סומכין על החזקה במקום שיכול לברר. ולענ"ד אין משם ראיה דאע"ג דנקט לשון חזקה היינו חזקת רוב מצויין א"ש ולכך צריך לברר משום מיעוט המצוי וחזקת איסור כמש"ל ובהכי א"ש נמי מה שהקשה הב"י סימן תל"ז בהא דחזקתו בדוק שצריך לשאלו מי"ח טריפות ואפשר דהך דחזקתו בדוק מ"מ מיעוט מצוי הוא שלא נבדק ולא היה הב"י צריך לחלק מחמת חזקה כמ"ש המג"א בפירוש דבריו שם אך לפי מ"ש דמיעוט מצוי דמצרכינן לבדוק היינו שמצוי איסור ודאי א"כ גם כאן אם לא נבדק עכ"פ אין כאן איסור ודאי ולכך שפיר הוצרך לבוא עליו מטעם דבכל השנה היה בחזקת שאינו בדוק ודמי ממש להך דרוב מצויין כו' ואפשר להעמיס כן בכוונת המג"א שם אך לשונו לא משמע כן שנראה דבהך דרוב מצויין דמצרכינן בדיקה מטעם חזקת איסור לחוד אתינן עלה וליתא כיון דבהמה לא איתרעאי ושחוטה לפניך כמ"ש הרמב"ן והרשב"א רק שאנו מצרפינן לזה מה שהוא מיעוט המצוי וכדכתיבנא לעיל. ועיין בפר"ח שם שכתב וההיא דריש חולין דרוב מצויין ההוא רוב לא אלים כולי האי כרוב בהמות כשרות ע"ש והו"ל לאתויי הך דהרמב"ן והרשב"א דהא גם בהא לחוד לא סגי כיון שאין האיסור ברור אף אם נתפוס המיעוט וצריך לצרף חזקת איסור בהדה: ומצאתי בחידושי הריטב"א חולין שכתב בהא דרוב מצויין שהקשו דנימא סמוך מיעוטא לחזקה כו' ולי נראה שלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפילו מיעוט שאינו יודע הלכות שחיטה אינו איסור בודאי דדלמא שחיט שפיר וכדפרישי' עכ"ל והוא כדברי הרשב"א בת"ה שהבאתי לעיל וא"כ פשיטא שיש לומר כן גם לענין מיעוט המצוי וכ"ש היא דהא סמוך מיעוטא לחזקה משוי ליה ספק דאורייתא ואפ"ה כיון דהמיעוט אינו ודאי איסור חשיב כמיעוטא דמיעוטא וליכא למסמך החזקה עלה ומכ"ש במיעוט המצוי שאינו רק חומרא דרבנן היכא דאפשר ומדאורייתא לא צריך לברורי כלל וכיון דהמיעוט הזה אינו שיהיה ודאי איסור אפשר דהוה מיעוטא דמיעוטא ועכ"פ יצא מכלל מיעוט המצוי והוי כרובא דשאר טריפו' דא"צ לברר כלל ומכ"ש לפי מ"ש דהוי ס"ס דלא צריך לברורי ועיין במנחת יעקב כלל נ"ט שכתב דההאי דפסחים שא"צ רק שאלה שהוא דבור בעלמא יש לנו לשאלו ועיין בסימן קכ"ג וקצרתי: ודאתאן עלה במה דכתיבנא דדעת הרא"ש הוא דהיכא דאיכא חזקה א"צ לברר וההיא דרוב מצויין שאני (ומ"מ אפשר דאין ללמוד משם לכאן דכאן איכא ריעותא ובכה"ג אפשר דאף התוספות דס"ל דאף באיכא ריעות' מוקמינן אחזקה היינו דוקא היכא דא"א בבדיק' וכמ"ש אא"ז בת"ש סי' כ"ט ע"ש שמסכים בזה עם הר"ר אלפאנדרי ופ"מ שהביא הפר"ח אך לענ"ד קצת משמע דלהתוספות הוי כשאר חזקה שאינו צריך לברר) ונלענ"ד דממקומו הוא מוכרע שהרי הך מלתא דחזקה יליף התם מנגע דדלמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא והתוספות שם הקשו דלמא לא אזלינן בתר רובא לקולא ותירצו דמוכח דאף אזלינן בתר חזקה היכא שהנגע גדול דאי חסר מטהרינן ולא חיישינן דלמא בציר ליה בשעת הסגר ועתה עמד בעינו: ולכאורה צ"ע דדילמ' באמת פתחיני' בי' כוותא כדאמר התם ואע"ג דדחי לי' משום דבית אפל אין פותחין כו' ולא ס"ל כיון דאיתחזק אתחזק זה א"ש לפי פשיט' דברי הש"ס להוכיח דאזלינן בתר חזקת נגע להחמיר דאם יש מקום לספק שלא יועיל ההסגר לפי שנחסר פחות מכגריס לענין זה ס"ל דאין כוותא מועיל להסגיר הנגע על ידו כיון שזולת החלון לא היינו יכולין להסגירו בחזקת טמא ומדמינן לי' לבית אבל שאין פתיחת חלון מועיל לראיית הנגע משא"כ אם נימא דלהחמיר שפיר אזלינן בתר חזק' א"כ ההסגר להחזיקו בחזקת טומאה הוא כדין בלא החלון רק לענין להקל אם נמצא אותו חסר שלא ניחוש דלמא בשעת הסגר כבר נחסר מכמות שהי' ועמד בעינו לענין זה שפיר חזי ע"י כוותא ואין זה ענין להך דפותחין חלונות דההיא אעיקר ההסגר איתמר אבל כשעיקר ההסגר יוכל להיות אף בלא הכוותא אין זה מזיק מה שפותח הכוות' שידע להקל בו כשנתחסר והיא צ"ע גדול לכאורה וצ"ל דבשלמא אם הי' אפשר לומר דתחלת ההסגר שאמרה תורה הוא ע"י כוותא מפרשינן הכי הך דראה הכהן את הנגע היכא שצריך להיות כוותא או הך ויצא ביציאה דרך אחוריו משא"כ לפי מה דאמרינן דאי אפשר שיהי' ההסגר ע"י כוותא ואין לנו לחדש דבר מעתה לומר דסיפא דקר' לטהר בלא עמד בעינו ע"י כוותא דוקא הוא אלא א"צ כוות' כלל בין לטהרו או לטמאו רק דמטהרין משום דאזלינן בתר חזק' אף לקולא כן מוכרח לפרש דברי הש"ס בזה אליב' דהתו' ולפ"ז קשה דנהי דמוכח דלא מיירי בכוותא אף לענין טהרה מ"מ הוא גופא קשיא על התורה דלמה צוותה התור' לטהרו