בית אפרים יורה דעה כה

הריאה והביאו ראיות לזה מהירושלמי ומדרשים לא הי' בידינו להחמיר בריאה טפי מבשאר טרפות מחמת מיעוט המצוי ולדעת רבו של הרשב"א י"ל באמת גבי ריאה לאו מטעם מיעוט המצוי אתינן עלה והעלה טעמים אחרים וכתב הרשב"א שהם טעמים נכונים וגבי התלעה מחמת דקדוק הלשון הוכיחו דמיעוט המצוי כה"ג דתמרי חוששין כמו שמצינו שחששו לסרכות הריאה: ואמנם באמת גוף הענין שמיעוט המצוי חוששין לו הוא פשוט ומבואר בכמה דוכתי (וכ"כ התוס' והרא"ש בכמה דוכתי לענין ספק נפלים דהוה מיעוט המצוי להכי חייש לי' רשב"ג ועיין בספרי בק"ה בשו"ת סי' ב' וסי' ג' באורך בענין זה) וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דחולין לענין רוב מצוין אצל שחיטה דצריך בדיקה וז"ל וכן מצינו בכל מקום שחוששין לכתחלה ברוב שמיעוטו מצוי ואפי' במקום שאין חזקה נגדו כגון בדיקת טרפה בסרכא כו' וגבי יוחסין מצינו דבעינן תרי רובי משום דמיעוט פסולי כהונה שכיח כו' ע"ש וכ"כ הר"ן בז"ט דהאי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה הוי מיעוטא דשכיח כיון דאיכא למיקם עלה דמילת' בשהיית מעל"ע לא סמכי' ארובא כדכתיבנא לעיל דמה"ט צריך לבדוק בסרכת הריאה דמיעוטא דשכיח' נינהו ומש"ה קמ"ל דמיעוטא דלא שכיח הוא כו' ע"ש וכ"כ בתשובת דבר שמואל סי' ר"ס דבדיקת שאר טריפות הבהמה היכא דשכיח' הזיקא וריעותא דווקא הכל לפי המקומות והדינים קל על הבעלים חובה לבודקם כו': והבאתי הדברים בספרי ראש אפרים ס"ק ובפנים בפ"ת שם נשמט בדפוס שם סעיף ק"ד במ"ש אם לפי ראות המורה וכצ"ל אם לפי ראות עיני המורה מצוי הרבה במקום זה איזה מין טריפות יש לו להורות לבדוק אחר זה והכל לפי הזמן כו' וכאשר הוגה בלוח הטעות אשר בתחלת חלק שני ע"ש) אך נלענ"ד שדברי הרמ"א בסי' ל"ג גבי הלעטת האווזות מורים שאין הבדיקה בכה"ג חיובות רק מצד חומרא שהרי כתב וכן נהגו בעירינו להקל באווזות שמלעיטין שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקובת הוושט דשכיח יותר מסרכות הריאה ונהגו להקל בישב כו' ויותר הי' טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג דשכיח טפי מסרכו' הריאה הנצרך לבא מצד תקנה שבעיר לבדוק ואילולי התקנה מצד שורת הדין לא היו מחויבים לבדוק אף שהוא מצוי יותר מסרכות רק שאנשי העיר רצו להחמיר על עצמם ועשו תקנה כסייג וגדר שמקבלים לפעמים בני העיר עליהם אף שאין בו חיוב מן הדין וכן משמע בד"מ שכתב ודע דבעירינו התקינו לבדוק כו' ותקנה טובה היא כי הטריפות שכיחא כו' מבואר שתלה זה בתקנה טובה ולאו דינא קאמר וכן מבואר ג"כ ממ"ש בהג"ה ויותר הי' טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא כו' משמע דאי הוי בעי למעבד הכי הוו עבדו ואמנם לכאורה באמת צריך טעם למה יש בזה כדי להקל יותר מסרכות הריאה ודוחק לומר דבסרכות איכא נמי טעמא שכתב הרשב"א בשם רבו ז"ל דמשמע דהאחרונים אחזו טעם בדיק' הסרכות משום מועט המצוי וגם הא אשכחן בכמה דוכתי ליחוש למיעוט המצוי וכדכתיבנא לכן נלענ"ד בדעת הרמ"א דס"ל דכל היכא שחששו למיעוט המצוי היינו שהמיעוט מצוי שיהי' טריפה ודאי כגון בסרכות אמרינן דסרכא שלא כסדרן שאנו מטריפי' אותה בבירור אם ימצא כך לכך צריך לבדוק אחריה וכן בפרי שהרחש מצוי שאם לא יבדוק ויאכל כך חוששין למיעוט שמצוי הרחש בזה ובודאי איסורא קאכיל וכן בההיא דריסוק אברי' משא"כ לענין הלעטת אווזות אע"ג דשכיח שיהי' לקותא בוושט מ"מ אינו מצוי שיהי' טרפה דווקא שלפעמים אין רק נקב או לקותא בפנימי והחיצון שלם וא"כ אף דהריעותא מצוי מ"מ הטרפות עצמו אינו מצוי ואם הי' הריעותא ברורה פשיטא שהי' צריך בדיקה אבל כיון שהריעותא אינה ברורה רק מיעוט המצוי שיהי' ריעותא בוושט ואף אותם שנמצא ריעותא בוושט שלהם אין המציאות על צד הטרפות יותר מכשרות מדינא א"צ בדיקה כלל רק מצד התקנה לקדש עצמם במותר להם ולכן שפיר כתב שמוטב הי' שלא לבדוק כלל וכו' ואע"פ שהט"ז שם כ' שלפעמים נמצא שהם נקובים כו' וזהו מצוי כו' ע"ש. כבר עמד אא"ז על דבריו שהרי כתב אח"כ ללמד זכות כו' ופירש דבריו דאע"ג דמצוי ששניהם נלקים היינו גם החיצון במקצתו ולא מפולש כו' ולכן למד זכות עליהם שמתירין בלא בדיקה והש"ך שם כתב דהרמ"א ס"ל דזה וזה לא יכשר כו' ודעתו כיון דשכיח יותר מסרכו' הריאה א"כ אין לסמוך ארובא וצריך בדיקה כמו בריאה כו' כדבריו כן הוא שהוטב בעינו ז"ל התקנה אבל לא מצד הדין מטעמא דכתיבנא וגם אפשר דהש"ך סבר דשכיח טרפות ממש שיהי' נקוב או לקוי שני הקרומים או כיון דשכיח יותר מסרכות הריאה עדיף טפי מסרכות דלא שכיחי כולי האי כריעותא דוושט דשכיח טובא וכאילו חזינן ריעותא לפנינו דודאי צריך בדיקה וזה נראה יותר בכוונת הש"ך כמבואר למעיין אבל היכא שאינו רק מיעוט המצוי שימצא ריעותא ומ"מ אין הריעותא מטרפת בודאי או מצוי ביותר שימצא טרפה והטרפות והכשרות שוים כמקרה זה כן מקרה זה שוב חזרנו לסמוך בזה על הרוב כמו בכל חשש טריפות בעלמא ולא חיישינן למיעוט מצוי הריעותא כלל ואין להביא ראיה ממ"ש הב"ח והט"ז סי' ל"א דאם יש ריעותא שהבהמה בחיי' היתה מנענעת בראשה יש לאסור עד שיתברר ההיתר בפתיחת ראשה ומשמע מזה דאף דרק הריעותא שכיח צריך בדיקה וא"ל דהתם ג"כ שכיח טפי שיהי' מים בלא היקף מוח וכן נראה מהט"ז סי' מ"ח ומדברי אא"ז מהר"מ לובלין בתשובה דז"א דהא אא"ז בתשובה סי' כ"ט כתב דכמה פעמים בא לידינו שאלה דמים במוח ולא ראינו כו' שיהי' מגולה כו' והוא בספק שקול כו' ע"ש וא"כ לפי מ"ש אף אם הניעה ראשה א"צ בדיקה כיון דאין הטריפות מצוי יותר מכשרות והמנהג להצריך בדיקה בזה: אך לענ"ד אף שבודאי עדותו של אא"ז בזה נאמנה מאד דהו ספק השקול מ"מ הנעת ראש מורה על המים שבראש וסי' גמור הוא ורובא הכי איתנייהו דכשהוא מנענעת בראשה יש מים במוח והוי כמו דחזינן ריעותא דמים במוח לפנינו וצריך בדיקה אם מגולה לקרום או לא: ואמנם צריך ליישב לפי מה שהבאתי מדברי הרמב"ן בטעמ' דצריך בדיקה גבי רוב מצוין א"ש משום מיעוט המצוי והרי גם שם אף אם אינו מומחה מ"מ י"ל דשחט שפיר ולא אירע לו טרפות כמ"ש הפוסקים מתשו' הרשב"א סי' רי"ח וכ"כ אא"ז בתשובו' סי' א' ס"ק כ"ג דספק לא אירע נחשב לספק לחשבו לס"ס אך אא"ז שם מחלק בין אם עכ"ה יודע אופני שחיטה ובדיקת הסכין וכל האזהרות לכתחלה ע"ש אך בלא"ה א"ש דברי הרמב"ן דהתם אם נימא דאינו מומחה א"כ ה"ל כודאי איסור דהא הספק בשחיטה ובהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ולכך צריך לבדוק לכתחלה אם הוא מומחה ולא סמכינן ארובא משא"כ לענין טרפות כיון דאית לן למימר נשחטה הותרה רק היכא דחזינן ריעותא וכיון דליכא ריעותא קמן א"צ לבדוק אם יש ריעותא דאף אם נמצא ריעות' ליכ' חזקה לאיסורא ומכ"ש לדעת הפוסקים דאף באיכ' ריעותא אמרינן בספק דנשחט' הותרה רק היכא דשכיח לאיסור' וא"כ פשיטא שי"ל דבכה"ג א"צ לבדוק אחר הריעותא כלל: וכאשר כתבתי כן נראה מדברי הרמב"ן שם שכתב שזה הרוב אינו כודאי דהא איכא חזקה בהמה בחיי' כו' אע"פ שסמכו על הרוב במקום דלא אפשר משום דבהמה לא אתרעי היכא דאפשר כו' וכן מצינו בכל מקום שחוששין לכתחלה ברוב שמיעוטו מצוי כו' ע"ש הרי' שהתחיל בטעמא דבהמה בחיי' בחזקת איסור וסוף דבריו משום שמיעוטו מצוי נראה מזה דתרווייהו צריכי להדדי דבהך טעמ' דמיעוטו מצוי לחוד לא סגי להצריך בדיקה רק בצירוף חזקת איסור (והר"ן פ"ק דחולין שכתב רק דמיעוט שאין מצויין הוא מיעוט המצוי כסרכות נראה שדבריו גם הם ע"ד דברי הרמב"ן כידוע דבתרי' גרירי וקצר בדבר ואפשר דסובר דגם גדול שאינו מומחה אינו ספק השקול רק מצוי הוא שיקלקל ומ"ש הר"ן בהא דלא לשפי אינש כו' יבואר לקמן ועיין בתהה"א שלא הביא בשם הרמב"ן רק טעמא משום דהא איכא חזקה לאיסורא דבהמה בחיי' כו' ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן ובמשמרת הבית כתב ליישב מה שהקשה עליו הרא"ה דא"כ איכא איסורא משום סמוך מיעוטא לחזקה דאין כאן אלא מיעוטא דמיעוטא דרוב מצויין כו' ואף מאותו מיעוט יש