בית אפרים יורה דעה כד

יהי' שרא לכל הדרין בעיר הזאת שהרי הם תלו הדבר בחסרון ידיעה במלאכת הבדיקה כמש"ל אחרי שיהיה לו כתב ראי' משוחטים מומחים דפ"ק כי למד ונתחכם לשלוח יד במלאכת הריאה כדת אזי חוזר לעבודתו ולכשרותו ויצאו דברינו בכשרות דברי זעירא: הק' אפרים שאלות ותשובות בית אפרים הלכות טריפות שאלה מק"ק הראדיק שאלה ו שאלה אחת קטנה וגדולה היא אלינו. נצרכת מאוד למעשה. היות בגבולינו נתחדש לנו ספק טרפות עפ"י מעשה ששוחט אחד פתח גלגולת אחד של בהמה גסה והוציא המוח מתוכה וראה בתוך הגלגולת יוצא מן עצם הגלגולת פנימה עצם חד וארוך לפעמים כאורך שעור' ויותר בולט לצד המוח ועוקצו חד וגם הוא רחב קצת כעובי חצי אצבע בתחתיתו ובעליונו הולך ומיצר ונמצא זה בב' צדדי הגלגולת ברוב פעמים הוא סמוך נגד מקום הקרניים שבחוץ והעצם הלז לפי ארכו בידוע שדוחק בקרום המוח לפני' וגם במוח עצמו שלפי גידולו הוא ממלא את כל הקדור' ובהתגדל העצם הלזה לפנים הוא מותח עמו קרום העליון של המוח גם דוחק לתוך המוח ובתחילת מציאתו של הדבר ההוא הובא לפני המורה כדת מה לעשות וקלפו קרום עליון של המוח מן עצם הגלגולת ונמצא הקרום נקוב נגד העצם הלזה כפי עובי העצם והטריפו הבהמה והן אח"כ בתחלת ימות החורף העבר ברבות בהמות הנשחטות כנהוג במחוז הלזה להכין להם בשר לזמן מרובה נראה ונמצא הענין מגידול העצם הלזה בגלגולת מצוי הרבה בכמה בהמות וכל ימות החורף הלזה מדי ישחוט איש ב' או ג' בהמות ימצא הענין בא' מהנה וע"ז נפלה מבוכה גדולה בין חכמי עירנו בזה כדת מה לעשות ורבו הדיעות. כת א' מן החכמים ומורי הוראות דעתם נוטה להקל בעיקר חשש ספק טריפות מן עצם הלזה ואומרים שיש לסמוך על מראית העין בהיות העור העליון דבוק לעצם יוכלו להבין למראה עיניהם אם הוא שלם ואף שהרבה פעמים אחר קליפת העור מעל העצם נמצא נקוב העור נגד חודי העצם אומרים שזה נעשה מחמת דביקו הרב' להעצם הלזה עד שלא יכול לקלפו בלי שינקב ותולין בזה כמו היכא דממשמשא ידא דטבחי ומדמין זה למ"ש הרב בעל ת"ש גבי נחבסה הגלגולת בבהמה שכתב הרמ"א ז"ל דלא חיישינן בבהמה לנקיבות הקרום והוא ז"ל כתב שגם בבהמה צריך עכ"פ בדיקת ראות עין אם העור שלם בלי ריעותא הרי שסובר שיש בדיקה בזה האופן ודעתם שגם בענין זה יש לסמוך על מראית העין בהיות העור דבוק לעצם הזה להבין אם הוא שלם. וגם על עיקר בדיקת הענין אם צריך לבדוק ולפתוח הגלגולת בכל הבהמות נוטה דעתם שא"צ לחפש אחר זה ויוכלו למכור הראש לנכרי בלי פתיחה ועוד הוסיפו להקל והתירו לטבחים להתיז הראש בכל ראשי הבהמות הנשחטות ולהשליך המוח חוצה בכדי לצאת מידי כל הספיקות והפסד ממון ישראל לדעתם וסמכו בזה על דברי הרמ"א ז"ל בסי' ל"א שאין חוב' לבדוק אחר מים בראש ומותר למכור הראש לגוי או להשליך לכלבים וכמו שאין בודקין אחר כל י"ח טריפות ואזלינן בתר רובא זהו דעת המקילין בענין זה: ואולם כמה מהחכמים אין דעתם נוח' בכל זה אם במה שמקילין בבדיקות הקרום למראית העין אין דעתם לסמוך ע"ז בכל מקום שצריך בדיקה מדינא כגון בנ"ד שהעצם חד וחריף והוא כמו קוץ מכאיב לקרום ולמוח וכל עוד שמתגדל הקרום נמתח עמו עד גבול שלא יוכל להמתח יותר ומוכרח לנקב ובפרט בעוקצו החד ומה שהרבה פעמים אין נמצא שלם אחר קליפתו מן העצם אדרבה היא הנותנת שיש בו כח לנקוב כי מה נשתנה המקום הלז משאר מקומות הקרום שנקלף יפה אם לא מפני דוחק העצם בקרום הלז עד שנעשה דק מן הדק עד שלא יוכל להקליף וא"כ דילמא כולי' אינקוב ומנין לתלות ביד הקולף היכא דאיכא ריעותא ובאמת אף הנמצאים שלימים בעורן אחר הקליפה בעינינו ראינו והנה העור דק מאד נגד העצם הלזה משונה מאד משאר מקומות העור ובקצת ראיתי שפה עבה מסביב ובאמצע דק מאד ומובן שהוא מדוחק העצם ודיינו אם נסמוך להקל עתה בנמצאים שלימים אחר קליפתן מן העצם בלי נקב ונסמוך להקל על בדיקתינו בנקב משהו כיון שהוא מקום ידוע וגם זאת אחרי ראות המוח עצמו נגד העצם הלז והוא שלם בלי שום דוחק ושקיעה נגדה וריעותא כלל אף שעור תחתון של מוח אין לו בדיקה כלל אולי יש לסמוך בזה כיון שקרום העליון נמצא שלם אחר קליפתו ואף בזה יש לפקפק קצת כי בידוע שעור תחתון של מוח לא יוכל לסבול שום דוחק מפני רכותו ודקותו ואולי אף שהעליון נמתח על גבי העצם מפני עוביו התחתון מפקע פקע אגב רוככיה כמבואר בגמרא כו' אבל להתיר בלי קליפת העליון זה מן הנמנע ובדיקה זו של מראות עין לא נראה ולא נשמע בגמרא במקום הצריך בדיקה כו'. גם מה שמקילין בהשלכת הראש והמוח אין דעתם מסכמת לפי שזה עכ"פ מיעוט במצוי הוא וידוע הסכמת כל האחרונים שמיעוט המצוי חוששין לבדוק אחריו כמ"ש גבי הלעטת אווזות וגבי מים בראש בזמן ובמקום שמצוי הדבר ואבוה דכולהן בדיקות הריאה שהסכימו כל הפוסקים שטעם בדיקתה מהיות מיעוט המצוי כו' ואם יאמר סרכות הריאה מצוי יותר איה שוקל איה סופר וגם בידוע שבזמנינו מרוב חומרות האחרונים בסרכות המטריפות נעשה הענין מצוי מאד עד שאולי לא יכנס גם בגדר רוב הכשרות כאשר העירו בזה הראשונים והאחרונים לענין שחיטה ביו"ט בזמן הזה וזה ידוע ליוצא ובא בשערי הפוסקים כו' ובפרט שגם ענין זה מצוי מאד וקרוב כמו סרכות הריאה אלו הם טענות המחמירין בדבר ע"כ דברי החכם השואל והאריך: תשובה דין זה יפרד לשלשה ראשים. האחד אם יש להצריך בדיקה לכתחלה לפתוח הגולגולת ולבדוק אחר זה השני אם נמצא עוקצין כאלה בעצם הגולגלת אם די כשנבדק קרום המוח ולמראה עינינו נשפוט שהוא שלם ולא נגע בו העוקצין האלה לנוקבו או י"ל שאין אנו בקיאין בבדיקה. השלישי את"ל שמועיל בדיקה בזה איך יש להורות אם נאבד או נקרע הקרום במשמוש היד קודם שנבדק. והנה בדין הראשון לכאורה נראה דדמי לריאה שהצריכו חז"ל בדיקה ואע"ג דרוב בהמות כשרות מ"מ חוששין לסרכות שבריאה שהוא מיעוט המצוי והחכם המחמיר הביא עוד מהא דאמרי' תמרי דכדא כו' וכתבו הפוסקים דנקט תמרי לפי שהרחש מצוי בהם וצריכין בדיקה לפי שהוא מיעוט המצוי וכתב שהוא ראי' נכונה יותר לבדיקת הריאה מכל הראיות שהביאו לזה ותלי תניא בדלא תניא דאדרבה גבי תמרי כתבו שחששו לו לפי שהוא מיעוט מצוי כמו שחששו לסרכות הריאה עיין ברשב"א ור"ן שם שהקשו על פירש"י שפירש דמיירי בהתלעה ודאית אבל מ"מ אין הכרח להמציא בשביל זה דין חדש לחוש למיעוט המצוי כגון ריאה שאין לדמות מצוי למצוי דאף אם נפרש בתמרי דכדא כפירוש הרשב"א והר"ן מ"מ אין הכרח למיעוט המצוי דריאה דאימא גבי התלעה דתמרי שכיח טובא עד שהוא כמו ספק השקול משא"כ בריאה מאן לימא לן שמצוי ושכיח טובא ואף דחזינן סרכות טובי דשכיחי בבהמה מ"מ הרבה מהם ריר בעלמא הם. ומהאי טעמא באמת הקשה הרשב"א בשם רבו הרב ז"ל על טעם זה דאם לסרכא מחמת נקב חששו לפי שהוא מיעוט מצוי א"כ יהא צריך נפוח מחשש נקב: ואמנם באמת נראה דהפוסקים דיהבי טעמא גבי ריאה משום מיעוט המצוי ס"ל כמ"ש אא"ז בת"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ב דנקבים דשכיחי היינו עם סרכות דנפקי מינייהו והאי כיון דלית לה סרכא איתרע לה מיעוטא דשכיחי להחמיר דלא שכיח שיהיה נקב בלא סרכא כו' ע"ש ובסי' ל"ג ס"ק ועכ"פ דבר ברור הוא שאין לדמות מיעוט המצוי זה לזה רק היכא דאיתמר איתמר. ולולי שכך נהגו בכל תפוצות ישראל לבדוק