בית אפרים יורה דעה כג

חזקת ממון ומ"ש התוס' בשוחט בשבת דבאותו שחיטה לא נעשה מומר ולכן כתב דדווקא במקוה והסכין פגום דהספק אימת נעשה הדבר אם עכשיו או קודם וכן בשוחט שנמצא ריק מכל אימת נעשה הריקות הזה אבל בשוחט שהמיר ועשה עבירה בפנינו אין המעשה רשע זה מספק עלינו שמא עשה מעשה רשע גם קודם כיון שאין אנו מסופקים על עבירה זו אימת נעשה אלא על מעשה עבירה אחרת נוסף על זה ואין אנו יכולין להוסיף ומש"ה מוקמינין ליה בחזקת כשרות ועתה הוא שעשה רשע וכן מוכח מדברי התוספת ריש נדה כו' עכ"ד בקצרה ואומר אני כי דברי אא"ז נכונים כי מ"ש שאין אנו יכולין להוסיף מעשה אחר ליתא דודאי אין להחזיק ממעשה זה שנעשה מעשה אחר אם היינו צריכים לספק אם נעשה מעשה אחר או לא וכגון הא דמייתי מנדה דאין לספק רק על דם אימור כבר הי' בבית החיצון אבל לא להוסיף בספיקא שמא דם אחר נפל קודם הבדיקה שזה מעשה אחר הוא לא מחזקינין מספיקא שנעשה דפשיטא שאם העידו על אחד שהרג הנפש או בעל הערוה שאין עושין ספק מחמת זה שקודם לכן ג"כ הרג או בעל אבל אם על גוף המעשה אין ספק והענין מבורר ששחט ג"כ לזה רק הספק הוא על המחשבה שאנו רואין שמחזיק עתה במחשבת רשע והסיר את מוראתו ואנו מסופקים על הסרת היראה אימת נעשה אם עכשיו או קודם לזה הי' יצר לבו רק רע מה בין זה למקוה וכמו שחוששין כי יגרע נטפי מים לאט לאט כמו כן חוששין שהיצר שלט בו מעט מעט עד כי הגדיל צחנתו וכן בריקות המוח אמרי' שמא הורק כבר בעת ששחט אז וה"ה בזה דלאו על מעשה עבירה אחרת מספקינין שאין ספק במעשה כ"א בזמן אימת נסתלק חזקת כשרותו ומה שהקשה מעד זומם דהתם נמי איכא חזקת ממון דלא מצרפינין ליה בהדי הרי הרשיע לפניך אומר אני תמה על עצמך איך נאמין לעדים שבאים להוציא מחזקת ממון או שאר חזקות ניחוש להם שמא פסולים הם ואי משום חזקת כשרות דידהו נימא אוקי חזקה נגד חזקה אך באמת לק"מ שכך גזרה חכמת התורה עפ"י שני עדים יקום דבר דהיינו שהוא הדבר הברור וכל ששני עדים מעידים לפנינו הרי הוא כאלו מבררים הענין לפנינו שכך הוא ואין זה בכלל התנגדות לחזקה וכמו אם העידו עדים על הנגע שחסר הרי זה כאלו ראינו עין בעין שחסרה הנגע ואף שאין אתנו נביא לדעת אם הם כשרים או לא התורה הכשירתן מחמת חזקת כשרותן לברר הענין ולפי"ז פשיטא דאם אחר שהעידו בב"ד איתרע בהו מילתא כגון שחללו שבת או העידו שקר והוזמו וכיוצא בו אם באתה לספק מחמת זה על עדותן לא חזי לאצטרופי חזקה קמייתא מאחר שכבר נתברר ההיפך מזה ואדרבה כיון שמחמת סיבה שנתחדשה עתה אתה רוצה לספק למפרע על מה שכבר נתברר בלי ספק לא משגחינן בי' וכיוצא בזה כתבו התוס' בכתובות דף כ"ו בשם הר"י ב"ר ברוך לענין תרי ותרי ע"ש אך גם החולקים שם מודי' הכא דהתם אין הסיבה מחודשת שהרי העדים היו אלא שהי' בהעלם דבר מאתנו בעת ההיא ועתה איגלי מלתא למפרע ומ"מ ס"ל למהר"י ב"ב דכיון שיצא בהיתר על פיהם אתחזק היתרא וכאן שהסיבה בעצמה דהיינו מה שהעידו שקר או שאר עבירה שנפסלו בה נתחדשה עכשיו אין זה פוגם בעדות שנתברר בשעתו והוחזק שכן הוא כאילו ראינו בעינינו שכן הוא משא"כ לענין שוחט שמה שנאמן על השחיטה אינו מחמת שאנו אומרים שנתברר שכדבריו כן הוא רק מצד דע"א נאמן באיסורין בדבר המסור בידו וכל שע"י הסיבה המתחדשת עכשיו מביא לנו ספק על נאמנותו ואנו צריכין לדון מצד חזקת כשרותו שהיא חזקה דמעיקרא ועדיפא מחזקה דהשתא חזר הדין לצרף החזקת איסור קודם כיון שלא נתבטל מחמת דבר ברור רק מצד שביד העד לעשות כהוגן ובצירוף החזקות יש לאסור והדברים ברורים לענ"ד: ועוד נלענ"ד דגבי עדים נאמנות שלהם הוא על הדבור שהם מעידין וכיון שמחמת חזקת כשרותן נאמנין בדבריהם וב"ד ממילא מפקו עפ"י העדות ואין זה כמוציאין מחזקת ממון ועיין בתו' ר"פ המניח ובסנהדרין לענין דיינים משא"כ בזה שנאמנותו תליא במעשה ששחט בסכין כשר ונזהר מדברים המפסידין בשחיטה וכשאנו באים לדון על המעשה אם נעשה בכשרות אמרינן אוקי חזקת איסור נגד חזקת כשרותו כיון דחזקת כשרותו איתרע ולמקוה דמי ומ"ש בשב שמעתא מהא דאין נעשה מומר בפ"א לק"מ דלדידהו אפי' מכאן ולהבא לא הוי מומר בפ"א ומכש"כ לענין למפרע וכ"כ אא"ז להדי' ע"ש ולרבינו ירוחם דס"ל דלענין אכילה איתמר הא ס"ל התם דבפ"א לא הוי מומר וכשר אפי' להבא ע"ש עכ"ל וגם מ"ש מפי' המשניות להרמב"ם (ע"ש שכתב בשמו דכיון דקודם ששחט הרוב הוא מקלקל ולא נעשה מומר כו' ואגב שיטפי' כ"כ דאדרבה הרמב"ם כתב להיפך דבתחלת השחיטה נעשה מומר ולכך מוקי בשוגג ע"ש אך כוונתי לתחלת דברי הרמב"ן שכתב דלמה לא תהיה השחיטה כשרה במזיד דהא לא נעשה מומר עד שגמר שחיטה זו ע"ש) אך באמת גם מזה לק"מ דהתם לענין שחיטה מיירי דפסולה אף אם אחר עומד ע"ג ורואהו ששוחט יפה אך בלא"ה הרמב"ם לא כ"כ רק כתב דבאותה שחיטה לא נעשה מומר וכדברי התוס' וא"כ י"ל דאף להבא אין חוששין בפעם אחד ומכ"ש למפרע וקצת צ"ע על אא"ז די"ל דאע"ג דמכאן ולהבא לא נעשה מומר בפעם אחד מ"מ חשוד מיהא מקרי ונ"מ אי מהני אחר עומד ע"ג וראה ששחט כהוגן אך בסי' י"א כתב אא"ז בשם מהרי"ק דאף בלא עע"ג שרי להך מ"ד דבפ"א לא נעשה מומר ע"ש וקצרתי: ותבנא לדיננו דבנ"ד נראה שיש להקל לכ"ע דכבר כתבתי דגם אא"ז מודה דאין מחזיקין ממעשה למעשה דס"ל כיון שמעשה השחיטה ידוע ששחט קודם ואין לנו לדון רק על המחשבה ואמרינן כמו שעתה בשחיטה זו חשב לרעה כן הי' בשחיטות הקודמות אבל בנ"ד שאין ידוע אם שחט קודם כלל פשיטא שאין מחזיקין משחיטה זו לשחיטה אחרת ועוד נראה דאפי' לדעת אא"ז ודעימי' נראה דוקא באם עושה מעשה רשע שאין מקום להתנצל עליו ולומר ששוגג הי' אבל היכא דהי' אפשר לו להתנצל ולומר שעשה בשוגג אף אם הוא אומר מזיד הייתי לאו כל כמיני' לאסור את של חבירו כדמשמע בשוחט לע"ז שאפי' אומר בפי' ששוחט לע"ז אמרינן דאין להוציאו מחזקת כשרות ולצעורי קא מכוון ומכ"ש כאן דאף שאומר מזיד הייתי לאו כל כמיני' לשווי' נפשי' רשיעא ודווקא היכא שעושה מעשה רשע בפרסום י"ל שחוששין לו למפרע דלאו מחמת שאנו סומכין על דבריו רק הספק שמא הרשיע כבר נופל לנו מעצמו מחמת מעשיו משא"כ היכא שמצד המעשה אין יכולין לתלות בהיתר רק מצד דבורו לא מהימן לגבי אחריני וזה כביר דהוה קשיא לי בסוגיא דפ"פ שהוקשו התוס' דנימא ס"ס ספק מוכת עץ כו' ותירצו מדלא טענה הכי ע"ש והוה קשי' לי דכיון דמצד הענין בעצמו היינו מתירין אותה לבעלה מחמת ס"ס א"כ איך נאסור אותה עליו מדלא טענה דהא אפי' אם תאמר טמאה אני לך לא אסרינן לה אגברא למשנה אחרונה דשמא עיני' נתנה באחר וא"כ איך נאסור אותה מחמת מניעת הטענה ושוב אח"כ נדפס ספר כתובה ומצאתי שדבר מזה וקצרתי ועכ"פ בנ"ד ששוחט זה לדרכו היה מהלך כי תמתיק בפיו טענת להד"מ כי חשב שבזה יכסה מומו ואע"ג דע"י זה קלון ליכא ותקלה איכא י"ל שטעה בדין והיה אומר מותר ומ"מ אולת הוא לו וכלימה שלא בדק יפה לכך לא רצה לטעון כן ובחר בטענת להד"מ טרם יענה אני שוגג או אומר מותר הלא יכלם שעכ"פ לא בדק כראוי ומ"מ לענין שנאמר שנעשה רשע לאסור למפרע אין לנו לדון מחמת טענתו להד"מ וכל האומר לא לויתי כו' אלא אנו דנין על הדבר כמות שהוא מצד עצמו שי"ל שהי' שוגג וכל שהי' שוגג אין לאסור למפרע ועיין בדברי אא"ז בתשו' שכ' לפרש דברי הרמ"א מי ששחט והוציא טרפה פ"א כו' דמהני בזה טענת שוגג וע"ש מ"ש בדברי מהרי"ק וקצרתי ומחמת כל הלין טעמי התרתי השומן והכלים שמכבר ולהשוחט לשחוט עופות ובהמות אינו רשאי לשחוט ולבדוק אם לא שיבא פ"ק להיות בבית מטבחייא לא פחות מב' חדשים מאחר שזובחים זבח רב בכל שבוע ומיקלעי עובדי טובי ויהיה מכיר ורגיל בעבודה אז על מקומו יבא בשלום ובדין