בית אפרים יורה דעה רלא

דלא שרי אלא במת תוך ל' של הרגל לכאור' הוא דבר פשוט ומוכח בכמה דוכתא במגילת תענית דקאמר מריש ירחא דניסן אתוקם תמידא כו' דלא למספד ביה וכן אמרו בכ"ח באדר אתי בשורה טבתא ליהודאי כו' ועוד מימרות כהנה ולרב ניחא דלענין בחנם מיירי משא"כ לשמואל תקשי דת"ל דהוה ל' יום קודם לרגל וכן בר"ה דף כ"ה גבי אמו של בן זזא שהספידה ר"ג הספד גדול כו' לידע שלא קידשו ב"ד החודש ופירש"י שאין מספידין בי"ט מבואר דהך ברייתא ג"כ לענין קה"ח של ר"ה איתמר דמיירי מיניה התם וא"כ תיקשי היכי עביד הכי ל' יום לפני הרגל ודוחק לומר דהך מלתא שלא יספיד בתוך ל' יום לרגל בתר הכי תיקנו כיון דמילי דסברא נינהו אליבא דשמואל שלא יזכור האבילות ברגל כמשתה אחרוני' כן משתה ראשונים ומסתמא היה תקנת קדמונים מנביאי' שביניהם ועיין בא"ח סי' תק"פ כי שמואל הנביא מת כ"ח אייר וכתיב ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ואפשר שבטרם שנתקבצו עבר החג וממשה רבינו שמת בז' באדר ויספדו לו ל' יום פשיטא דאין קושי' דאבילו' דרבים נינהו וכיוצא בזה כתב בספר כתובה אהא דדוד המלך מת בעצרת כו' וע"ש שכתב לפרש בזה דברי רש"י בעמוס אשר הבאנו בראשית דברינו בהספד הלז שכתוב והפכתי חגיכם לאבל כענין שנאמר וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו שהכוונה לומר דקשה איך יתאבלו בחג וע"ז אמר כענין שנאמר וכל יהודה וכו' והו"ל אבילות דרבים ודפח"ח וממילא דגם משמואל אין ראיה כיון דכתיב ויקבצו כל ישראל כו' ועיין במ"ק דף כ"א שאני משה דתקיף אבלי' ומ"מ מהך דמגילת תענית והך דאמו של בן זזא מוכח בפשיטות דחדש שמת תוך ל' לרגל מותר ומה חידש הירושלמי בזה דקאמר בד"א בישן כו' דודאי הכי הוא ודוחק לומר דבאמת אין שום חידוש בזה רק דינא קאמר אך לפי מ"ש דחדש היינו תוך ל' יום למיתה שפיר הוצרך להשמיענו דלא תימא דדוקא בכה"ג שהמיתה עצמו היתה סמוכה לרגל דבלא"ה הוא זכור ברגל קמ"ל דכל שעדיין תוך ל' יום אין ההספד מוסיף על המרירת כלום: ובזה יש ללמוד זכות על הזקנים אשר בימי יהושיע דאמרינן בשבת דף ק"ה כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו כו' להר געש מלמד שרגש עליהם ההר להורגם ופירש"י שלא הספידו אותו כראוי. ובגליון התוספות בשם תוס' שאנ"ץ כתבו משום דלא אשכחן דכתיב ביה ויבכו אותו ל' יום כמו במשה ואהרן עכ"ל ונ"ל דס"ל דודאי אין להעלות על הדעת שלא הספידוהו כלל רק שלא הספידוהו כראוי לו שהי' ראוי להם שיספידוהו ל' יום כמו משה ואהרן וג"ז צריך להבין דזקנים הללו דכתיב בהו ויעבדו ישראל את ה' כל ימי יהושיע וימי הזקנים מה ראו על ככה שלא הספידוהו כל שלשים וגם מה זה דקאמר כל המתעצל כו' דמשמע שהיו רוצים להספיד אח"כ ונראה דא"ש לפי מה דאיתא במגילת תענית והובא בש"ע א"ח סי' תק"פ שיהושע מת כ"ו בניסן א"כ י"ל שהם היו סבורים שצריכים להפסיק ההספד שלשים יום קודם רגל ולא הספידוהו רק עד וא"ו באייר והיו רוצים להשלים ההספד אחר עבור החג השבועות והיינו דקרו להו מתעצל בהספדו ולכן רגש עליהם ההר להורגם דבאמת נתעלמה מהם ההלכה דכיון שהוא תוך שלשים יום למיתה היו רשעים להספיד אע"פ שנכנסו שלשים שלפני הרגל ולפי שיטת הטור והש"ע אפשר לומר לפי מ"ש גבי אבילות דמשה שהספידוהו שלשים יום אף שהיה קרוב לרגל לפי שהיה אבילות דרבים וזקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושיע כפני לבנה שאין בו צורך לעולם כל כך כמו החמה ולכן כיון שמדרגתו למטה ממדרגות משה לכך דחו ההספד ורגש עליהם ההר להורגם דיהושע בדורו היה כמו משה בדורו והא נמי אבילות דרבים הוא ועוד י"ל דהתם בשבת היא מימרא דר"י אמר רב ולדידיה הא דלא יספוד קודם הרגל לאו מצד סברא הוא וקודם המעשה שאירע אין סברא לאסור אף בשכר ומכ"ש בחנם ואם כן י"ל דהנך זקנים נקטי מנפשייהו כסברת שמואל לפי שאין המת משתכח שלשים יום כו' לדחות ההספד קודם לרגל וגעש ההר עליהם שאין ראוי לחדש דבר מעתה בסברא דעלמא וכשיטת רב אך מימרא זו איתא נמי במדרש בשם אמוראים אחרים חזרנו על המקרא ולא מצאנו מקום ששמו הר געש כו' וקצרתי ועכ"פ מטין הדברים שאין לדחות ההספד אשר הוא עכשיו צורך שעה. ומצאתי להגאון המפורסם מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בקונטר' שאגת ארי' שהדפיס על הספדו של אדם גדול גיסו הגאון המפורסם מוה' ליבוש ז"ל האב"ד דק"ק אמשטרדם ושם בסוף הקונטרס כתב בקצרה שיש צדדים להתיר בתוך שלשים לרגל ומ"ש שם דעל מתו המחויב להתאבל קאמר צ"ע וקצרתי: וראיתי בשער המלך סוף הלכות י"ט שהקשה דלפי הירושלמי דמפליג בין מת חדש לישן קשה נימא א"ב מת חדש ומתחלה ר"ל דש"ס דידן פליג בסברא זו על הירושלמי. ושוב פקפק בזה שהב"י כתב שהרמב"ם והרמב"ן פוסקים לדינא להתיר במת חדש וא"כ הול"ל א"ב מת חדש ונדחק לתרץ. ונראה מדבריו שלא ראה דברי הרמב"ן שדעתו באמת דגם אליבא דרב יש חילוק בין חדש לישן וכן מבואר מסוף דבריו שם שכתב לחלק בין חדש לישן כיון שיש עליו חובת הספד כו' ולא הזכיר חילוק הרמב"ן. ואמנם לפי שיטת הראב"ד ודעמיה דחדש תלוי במחלוקת רב ושמואל יש להסתייע מזה דש"ס דידן סבר הלכתא כרב ולכך לא בעי למימר הא"ב בין רב לשמואל במת חדש דאין זה רבותא כיון דלרב חדש נמי אסור ופשטא דמתני' הכי משמע דהא סתמא קתני דאסור והש"ס בעי לאשמועינן בהך א"ב רבותא בכוחא דהיתרא אליבא דרב דהלכתא כוותיה ונקיט הך א"ב דקא עביד בחנם ולמימרא דאע"ג דמתני' סתמא משמע לאסור אף בחנם ליתא כן אליבא דרב אלא בחנם שרי לדידיה ולכן קשיא להו שפיר על הרי"ץ גיאות דלימא איכא בינייהו בזה"ז דזה הוי גם כן כוחא דהיתרא אליבא דרב דהלכתא כוותיה משא"כ אי הוי נקיט מת חדש דזהו רבותא בכח דהיתרא אליבא דשמואל ובאמת קיי"ל כרב דאסור ואין באיסור רבותא דפשט' דמתני' משמע הכי לאסור בכל גווני ולפי שיטת הראב"ד והרא"ש דס"ל דלרב חדש אסור וס"ל הלכה כשמואל אפשר לומר דס"ל דודאי אין מקום לומר דאסור להספיד על מת בתוך שלשים לרגל כדמוכח בדוכתי טובא וכמש"ל. ולא מסתבר למימר דהך דמגילת תענית ודר"ג קודם הך מעשה שאירע הוה. וא"כ אין קיום לדברי רב רק דבאמת לרב מוקמינן בפשיטות דהתם בחנם הוי ושרי וא"כ לא היה יכול הש"ס לומר חדש א"ב דא"כ הוי קשיא אליבא דרב מדוכתא טובא דמוכח דחדש מותר וע"כ לומר דלרב בחנם שרי ולכך אמר האי נ"מ גופא בפשיטו' וא"צ לחזור אחר נ"מ אחריתי כלל ומ"ש עוד בשער המלך שם להקשות על הטור שכתב ודוקא להספיד בשכר אסור כו' אפילו אם יש לו הספד בלא זה כו' דמשמע דלרב בחדש מותר (ובטורי' דפוס ד"פ ראיתי נרשם בעיגול מן ודוקא עד ואפי' אך מסוף דבריו שכתב אבל בחנם מותר לרב ניכר שראש דברים אמת בלי ט"ס) והרי מוכח מראב"ד ורא"ש דלרב חדש אסור דאל"כ מאי מייתי מהירושלמי ע"ש שהניח בצ"ע ולכאורה שפיר קא מותיב ונלענ"ד דהטור ס"ל דלא כהרמב"ן שאין לסתור הכלל שבידינו מחמת הירושלמי וכמ"ש הרא"ש ע"ז רק אם אנו רוצים לתפוס דהלכה כרב צ"ל דגם חילוק הירושלמי א"ש אליבא דרב גם כן וכמ"ש באמת הרמב"ן ז"ל אך הראב"ד והרא"ש באמת לא ניחא להו סברת הרמב"ן בהא לחלק אליבא דרב בין ישן לחדש ולכן ס"ל דהירושלמי מסייע לשמואל ופסקו כוותיה ולפי זה הטור בהך צד דמנקיט הלכתא כרב שפיר כתב דחדש מותר דאל"כ אין לפסוק כרב כלל אלא כשמואל דמסייע ליה הירושלמי אלא ע"כ