בית אפרים יורה דעה כב

זה לשמוע התנצלותו ולדון לפי ראות עיני הדיין בענין העונש עכ"פ כמ"ש דלענין העונש לא אזלינן בתר אומדנא ואפי' במקום חזקה מהני היכא שאומר ברי לי. וקצרתי: וראיתי בשו"ת נודע ביהודה מ"ת שנדפס מקרוב בחלק יו"ד סי' ג' בשוחט שבדק ושאל אותו השוחט הזקן וויא איזט והשיב בייא מיר איז עש גוט כשר וצידד הגאון ז"ל בזכות הבודק שהדברי' מראים שלדעתו היה טובה כשרה אבל אינו רוצה לסמוך על דעתו דאל"כ הי' לו להשיב בקיצור כו' ואף בזה מבואר שם שהבהמה ששחט אח"כ הי' הזקן עומד ע"ג ולבדיקת הסכין ושחיטת עופות כתב הגאון ז"ל דאין נחשד על איסור תורה כו' ובאמת שצ"ע לדידי דאטו בשחיטת עופות לא משכחת איסורא דרבנן כגון שהי' במיעוט בתרא וכיוצא בו וגם בבדיקת הסכין איכא כמה חומרי דרבנן וצריך יראת שמים ומתון וזה חשוד לאותו דבר באיסורי דרבנן אך כל זה אינו ענין לכאן דהתם החשש הוא מאחר שלא חשש לבדוק כהוגן שחיוב הבדיקה הוא מדרבנן אבל זה שזדון לבו השיאו שאף שאחר שהראה לו החשש טריפות קרע המקום ההוא וצווח כשרה היא אכלו עלי ועל צווארי הרי שעכ"פ לא חשש לברר בבדיקה שהוא חיובות מחמת חשש ריעותא שלפנינו שהוא טרפה מספק בלא בדיקה ולענין השומן והכלי' עיין בב"ח סי' קי"ט ובש"ך ופר"ח סי' א' ואא"ז בשמ"ח ות"ש בסי' ב' האריך בזה והבאתי הדברים בביתי בית אפרים סי' ל"ט ושם כתבתי במ"ש אא"ז הת"ש על דברי היש"ש שהגעילו הקהל הכלים מחמת הבדיקה וכתבתי לחלק בין אם הוא שוחט ובודק או בודק לבד ובנ"ד אין לחלק בכך ובפרט בזה שבשתים עלתה לו להיות שוחט ובודק על כן יצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בו ולכן אנשי העיר הדרים בחלק הקרוי עיר חדש יהיו זהירים שלא יתעבו נפשם בשחיטת איסור שלו והכלים שמכבר צריכים הגעלה וכ"ח בשהי' מעל"ע כמשפט כתוב בשמ"ח סי' ב' ובספרי סי' ל"ט והאיש אשר יעשה בזדון ויאמר מי אדון יורד שאול ואבדון נבל הוא ונבלה עמו והמרק מרק פיגולים ואנשי תמיד יבדילו עוברי אורח שלא יתארח אצלו אם לא ישוב בתשובה ובשר ושומן הנעשה שאיסור יזניח מעליו ויועיל את כליו והשומע ישכון בטח שאנן ושליו אמרו לצדיק כי טוב כי יאכל פרי מעלליו דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד אחר הדברים והאמת האלה כן באו האנשים מעיר חדש ואמרו כי לא בא בפיהם בשר בהמה משחיטת השוחט החדש רק עופות שחט להם וזו היתה בהמה ראשונה אשר רבו עליו ויצא המכשול מתחת ידו והטריפוה וגם השוחט החדש בא עמם ומענה בפיו כי גם עתה כדבריו כן הוא שלא ראה הנגלד בשעת הבדיקה והוא יודע בנפשו שבדק יפה ואולי נעשה הנגלד בידים אחרי כן או החליפו הריאה והכניסו אחרת תחתיו כי השוחט הזקן ובני העיר הישנה הם מבקשים תואנה לדחפו בשתי ידים ויש לו יתד לתלות במ"ש בספרי סי' ל"ט סעיף קנ"א בשם מהרשד"ם ע"ש ואף דהתם מיירי בהכחשת עדים ע"ש במ"ש בראש אפרים דאפשר שאף שאין עדים יכול לומר כן ומה שלבסוף הודה שהיא טרפה אע"פ שבתחלה אמר כשרה ויאכל משופרי ולא טען שנעשה כ"ז אחרי כן או ריאה אחרת היא ע"ז משיב כי הוא איש שפלי ואנשי העיר הישנה אשר נאספו שמה נתנו עליו בקולם ומקול המונם ראשו נמלא ואף אי בעי לאהדורי לא מצי מהדר שהי' בהול מפניהם ומפני השוחט הזקן דדמי עליו כאריא לפי שבא בגבולו ונסתמו טענותיו ע"ד ולא יכלו אחיו לענות כו' וגם בזה יש לתלות במ"ש בספרי בק"ה בתשובה סי' ל"ד והבאתי שם דברי הגאון הרא"ם ז"ל בענין כיוצא בזה וגם הביאו גב"ע מאנשי עיר חדש כי גם המה עמדו שמה ביום הראות את הנגלד שבריאה ולפי ספור דבריהם מתחזקת האמתלאות של השוחט החדש ואנשי העיר הישנה ג"כ באו והביאו גב"ע הקצף להתגולל ולהתנפל על השוחט החדש וצווחין ככרוכיא שחלילה לחשוב מחשבת פיגול על השוחט הזקן אשר אומנתו בקהל קדושים למעלה משלשים שנה ומוסמך לרבים והנה מצד הכשר השוחט נראה דאפי' אם נאמר שהוא כשר ומתיר עצמו בשחיטה ע"י האמתלאות הנ"ל מ"מ אין כשרותו מועיל כ"א לאנשי עיר חדשה אבל בני עיר הישינה שהשוחט הזקן הוא מוחזק אצלם לנאמן וכשר ואינו חשוד להחליף או לקלקל בכדי לעולל עלילות ברשע על השוחט החדש פשיטא שהם אסורים לאכול משחיטת השוחט החדש שהרי הם מאמינים לקול האות הראשון שלא נעשה חליפין וקלקול אחר בדיקת השוחט כלל רק כאן נמצא כאן היה הריעותא בשעת בדיקתו וגם קצת אנשי עיר חדש דהזקן מהימן להו כבי תרי ומכ"ש השוחט הזקן עצמו שהוא אסור בשחיטת החדש ולדידהו חתיכה דאיסור' הוא ומ"ש מהרי"ק שאפי' העד עצמו מותר מכאן ולהבא כו' היינו כשיעשה תשובה וקצרתי בזה והדברים גלוים ומפורשי' ביו"ד סי' ח' ובסי' ב' ע"ש בדברי הפר"ח והפ"ת ואא"ז בת"ש ובספרי סי' ל"ט שהארכתי שם ועיין סי' קכ"ז דאי מהימן לי' כבי תרי כשני עדים דמי ובשאר איסורין אין מלמדין אותו לומר איני מאמינך וגם ביי"נ כתב הש"ך דאם באמת מאמין אסור אך בני עיר חדשה מותרין בשחיטת השוחט הזקן שאף אם יהי' אמת שהוא חשוד בעיניהם דמשום שנאה הוא דעביד והחליף מ"מ אינו חשוד על השחיטה ודווקא חשוד לאותו דבר וקצרתי בזה: ומ"מ נלענ"ד שאף שבני העיר ישינה אסורין מכאן ולהבא בשחיטת אותו שוחט מטעמא דכתיבנא מ"מ יש לצדד ולומר שיהי' מותר בשחיט' עופות שהרי כבר כתבתי שהגאון בעל נ"ב ז"ל כתב להכשירו בשחיטת עופות דאף שחשוד על הבדיקה שהוא דרבנן אינו חשוד לשחיטה שהוא איסור תורה. ואף דשדינא בי' נרגא דגם בשחיטת עופו' איכ' איסורי דרבנן מ"מ כיון דשעת הדחק הוא שאנשי עיר חדש צריכין לשוחט מיוחד והדבר קשה שיהו בדילין זה מזה עד שאני קורא האסורה לזה מותרת לזה יש לסמוך ולומר דשהי' במיעוט בתרא לא שכיח כולי האי וגם י"ל כיון דבשחיטה גופא לא חשדינין לי' משום שהוא איסור תורה ממילא דאמרינן דבכל חומרי דאית בי' מזהיר זהיר כי היכא דלא לפגע באיסור דאורייתא ואף שכתבתי דנ"ד גרע מנדון דנ"ב כיון שראה הריעותא ורצה להכשיר יש לצדד שנראין הדברים שמתוך שבא לכלל כעס בא לכלל טעות והי' סבור שיש מקום להכשיר וגם כי עיקר החשש מחמת בני עיר הישינה דהזקן מהימן להו כבי תרי ומצאתי און לי ללמד זכות מתוך דבריהם באגרת שיחדו מתחלה שנראה משם שלא דנוהו כמזיד גמור רק שאין בקי במלאכת הבדיקה כראוי ולכן כיון שאפשר שלא חשדוהו במזיד ופושע לכן הקלתי בדינו להיות מותר לשחוט עופות בתנאי שעכ"פ ב' או ג' פעמים בשבוע יראה הסכין להחכם המו"ץ שם ואם ירצה לחזור לכשרותו לגמרי שיהא רשאי לשחוט גם בהמות ולבדוק אזי מחויב לבא פ"ק להתגורר אצל טבחי מתא שוחטין מומחים דפ"ק לא פחות משני חדשים עד שיתחכם במלאכת הבדיקה וישכיל ויבין לחפש כל חדרי בטן הבהמה ומחבואו' הריאה כי ע"י פ"ק עיר גדולה לאלקים וזובחין זבח רב בכל שבוע יש די בזמן הלז שיהיה מכיר ורגיל בעבודה ואח"כ יקבל עליו דברי חבירות וזהירות יתירה בענין בדיקת הריאה ובדין יהא שרי לכל הדרים בעיר החדשה וישינה ואפילו להשוחט הזקן עצמו לאכול משחיטתו בלי פקפוק ובדין השומן ג"כ נלענ"ד להתיר מאחר שמענה בפיהם שלא הי' בידם בשר בהמה רק עופות ולענין למפרע שבלא"ה דעת הש"ך ופר"ח להתיר משום דאמרינן השתא הוא דאיתרע יש להקל ואף שהב"ח וט"ז ואא"ז מחמירין בזה מ"מ הם נאמנין על שלהם שאין בידם משל בהמה וא"כ יש לצדד לענין עופות כנ"ל במקום הפ"מ אמרתי לצדד שגם הם ז"ל יודו בנ"ד דהנה אא"ז האריך והביא דברי הב"ח בתשובה כ"י ועתה הוא נדפסה בשו"ת גאונים בתראי ושם איתא שבנו של הב"ח הרב מו' ליב ז"ל היה מצדד להקל בזה ואם אמרתי לישא וליתן בדבריהם יתארך הענין מאד רק את זה חזיתי מ"ש בספר שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח ז"ל שמעתא ג' להשיב על דברי אא"ז בזה שכתב דדמי למקוה דה"נ בחזקת איסור עומדת והרי הרשיע לפניך דלענין רשעות נמי אמרינן דהרשיע מעט מעט כדאיתא בסוכה דף נ"ב וע"ז השיב מעד זומם שאין נפסל כ"א משעה שהעיד העדות שהוזם עליו ולא קודם אעפ"י שהוא נגד