בית אפרים יורה דעה רכח

והנה המחמירין בזה הוא הרמב"ם והראב"ד והרא"ש ואחריהם נמשך הטור ובש"ע וכל חיליה דהראב"ד לפסוק כשמואל אף דקי"ל כרב באיסורי משום דהירושלמי מסייע לשמואל והרמב"ן כתב דמפני שיטת הירושלמי אין לשנות הכלל המסור בידינו והרא"ש כתב על דברי הרמב"ן וז"ל ולי נראה כיון דבחד לישנא אמר רב כהנא נסמוך על הירושלמי דהך לישנא עיקר ואין אנו צריכין לסתור הכלל שלנו עכ"ל ומבואר מדבריו דמודה להרמב"ן בהא דאם הי' סותר להכלל שלנו אין הסיוע מהירושלמי מכרעת לסתור הכלל רק משום דבחד לישנא אמר רב כהנא אין צריך לסתור הכלל ואני איני כדאי להרים ראשי נגד הרא"ש ז"ל רק אני אומר באימה וביראה לולי דברי קדשו ז"ל שכ"כ בפשיטות הייתי אומר דודאי הנך לישנ' לא פליגי אי מימרא דרב או דרב כהנ' הוא דתרווייהו ס"ל דמימרא דרב הוא אלא פליגי מי אמרה משמיה דרב מר אמר רב כהנא אמר משמיה דרב ומר אמר ר"י אמר משמיה דרב ורב כהנא ור"י תרווייהו תלמידי דרבהוו וכיון דעכ"פ מימרא דרב הוא בתלמודא דידן וקי"ל כוותיה באיסורי לגבי דשמואל הכי הלכתא: ונראה ברור בזה דעת התוספ' והרמב"ן שהחליטו הדבר בפשיטות דקי"ל כרב באיסורי ולא מסתפק' להו בדברי רב כהנא כלל משום דס"ל דהנך לישנא פליגי מאן אמרה משמיה דרב וכמ"ש ומצינו הרבה פעמים בכה"ג בש"ס וקצרתי דכאן ודאי מסתבר דרב כהנא לאו משמיה דנפשיה קאמר רב כהנא משמיה דרב דאיהו בר פלוגתא דשמואל בכל דוכתא ואי רב כהנא משמיה דנפשיה קאמר לה גם כן נראה לפסוק כוותיה לגבי שמואל דהא בסנהדרין דף ל"ו אמרינן דרב כהנא ורב אסי תלמידי דרב דלגמריה הוו צריכין ולסברא דרב לא הוי צריכי וכן בשבת דף קמ"ו אמרינן משום כבוד רבותינו כו' ומנו רב כהנא ורב אסי ופי' תלמידי חבירים היו לו והתוספות בברכות דף ל"ה כתבו דהלכה כרב אסי לגבי ר"ה דרב הונא כתלמיד דרב אסי וכ"כ התוספות בחולין דף י"ט אמר ר"ה, א"ר אסי היינו רב אסי חבירו של רב כהנ' שהיו גדולים כו' ואשכחן בגיטין ובחולין דף י"ג בעי מיניה שמואל מר"ה (אך בתוספות שם כתבו דתרי ר"ה הוו ובסדר הדורות האריך מזה וקצרתי שלא לצאת מגדר הענין) וגם הרא"ש בקידושין דף פ' פסק בשם התוספות כרב אסי לגבי דשמואל משום שהיה גדול משמואל כדאיתא בב"ק דלא עייל כו' ורב כהנא חבירו של רב אסי אמר בירושלמי דהוה עלה סני וכ"ש רב אסי שהיה ילד יותר ממנו שבכל מקום מזכיר רב כהנא לפני ר"א ע"ש ואין נראה לומר דרב כהנא קטן היה מר"א ומשמואל והא דחשיב ליה קמי דרב אסי משום זקנה ז"א דדוקא התם דעיילי לשבוע הבן הוה ס"ד לומר משום זקנה וכדאמרן במסיבה הלך אחר זקנה אבל בישיבה הלך אחר חכמה ועכ"פ רב כהנא היה גדול כר"א ומשום שהיה קצת זקן ממנו חשיב ליה קודם בכל דוכתא ועכ"פ רב כהנ' היה גדול משמואל ועיין בב"ק ובסוכה דף מ"א שר"י אמר דילכון כו' וברש"י ותוספות שם וכן בריש מ"ק כתבו התוספות דאע"ג דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ור"י משום דגבר' רבא הוי כדאשכחן במעשה דר"מ דהוי חריף טובא כו' ע"ש וא"כ קרוב הדבר לומר דקי"ל כוותיה לגבי שמואל אף אם אמרה משמיה דנפשיה ומכ"ש שנראין הדברים דלהך לישא נמי רב כהנא משמיה דרב אמרה בין כך ובין כך אין לסתור הכלל המסור בידינו שאם היה אחד גדול מחבירו הולכין אחריו ובפרט בשל סופרים דקיימא לן הלך אחר המיקל והאי דירושלמי פשיטא דלא מכרעא אי אתי כשמואל ועיין בשו"ת הרשב"א סי' רצ"ח: והנה בדברי הרי"ף ליתא רק א"ר כהנא ולפי דעתי היא השמטת סופר שהשמיט מה דאיתא ואמרי לה אמר ר"י אמר רב (וכמו שנשמט בש"ס דידן תיבת ואמרי לה) דאל"כ אין ספק שהיה הרא"ש נסמך יותר על נוסחות הרי"ף ולא היה צריך לדחוק על חד לישנא ועכ"פ היה מזכיר נוסחות הרי"ף בזה ומבואר בתוספות ובאגודה בשם הר"י שכתבו הלכה כרב באיסורי וכ"כ בחידושי הריטב"א וכן ברבינו ירוחם וכן מבואר בתה"א להרמב"ן דף ק"ס ע"ב ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ק"מ ומבואר מהרמב"ן והרא"ש שכן הוא ג"כ גרסת הרי"ץ גיאות ז"ל שהיא ג"כ בזמן אחד עם הרי"ף ובודאי שכן הוא] גרסת הרי"ף גם כן והכי מסתבר למגרס אמר רב דהוא בר פלוגתא דשמואל ונקט מימרא דרב תחלה משא"כ אי גרסינן רב כהנא לחודיה למה נקט מלתא דרב כהנא קמי דשמואל ואם נפשך לומר דרב כהנא גדול משמואל ולהכי נקט מילתיה תחלה א"כ בהאי טעמא גופיה יש לפסוק כוותיה לגבי דשמואל וכמש"ל ומסתייע מלתא טפי ממ"ש הרא"ש בפרק קמא דעירובין ובירושלמי גרס כיצד ממעט כו' ומסתמא כיון שהזכיר רב אחא בר אושיעי' תחלה היה גדול מר"י והלכתא כוותיה (ועיין בבבא קמא דף ט' בדברי הרא"ש שם שכתב ומדקבעי רב אשי שינויא דרב הונא באחרונה ואיהו קדים לרב פפא ורב הונא בריה דר"י חשיב ליה עיקר וכן כתוב התוספות והרא"ש ר"פ אין מעמידין והביאו בספרי הכללים נלענ"ד דדוקא התם דהך דנקט ליה באחרונה קודם בזמן ולכן אמרינן דבכוונה סדרו ר"א באחרונה לתפוס עיקר. וגם נראה שאין מדקדק כן אלא כשבאים לתרוצי סוגיא מחמת איזה קושי' ולא כי מייתי להו לפרושי טעמא או דינא) אבל בלא"ה האמת יורה דרכו שגם נוסחאות הרי"ף הוא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב ולכן כתב הדברים סתם ולא כתב להכריע הלכה כמאן וסמך על הכלל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי. והדבר מבואר להדיא בתוה"א להרמב"ן שכתב וז"ל ירושלמי איזה עירור כו' הדא דתימא בישן כו' וכתב הראב"ד ז"ל נראה מזה שמפני צער המועד הוא כשמואל והלכתא כוותיה וזו שיטה חדשה שתפס לו הרב הזה ז"ל שנפסיק במחלוקת הגמ' שלנו מפני הירושלמי שנשנית שיטתן כאחד מן האמוראים ואם ינהוג הרב הזה כשיטה הזו בכל מקום כמה וכמה שיפסיק בהם שלא כפסק הגאונים ולא כדרכי הכללים המסורים לנו אלא הלכה ודאי כרב דמשום ממון הוא והיכא דקא עביד בחנם שרי וכן דעת רבינו וכן פסקו כל בעלי הלכות ז"ל כו' עכ"ל: ומ"ש וכן דעת רבינו ידוע שכוונתו על הרי"ף ובאמת לא נמצא כן ברי"ף להכריע בפלוגתא זו רק שהרמב"ן סובר כמ"ש דסתמו כפירושו דאזלינן בתר כללא דהלכתא כרב באסורי ולא אוכל מלט מלהודיע צערי לרבים כי מאוד נפלאתי על דברי הטור והש"ע אשר שום א' מהבאים אחריהם לא נתעורר בזה שמבואר מהטור והש"ע דמת ישן היינו שמת ל' יום לפני המועד אסור להספידו אע"פ שהוא תוך שלשים למיתתו וטעמא כיון כשיגיע המועד לא יהי' זוכר אבילתו מחמת מיתה המת רק מחמת התעוררת ההספד ולכן אסור משא"כ מת חדש דהיינו שמת תוך ל' קודם לרגל: ובאמת שהרמב"ם בהלכות אבל כ"כ וז"ל בד"א במת ישן אבל אם מת תוך ל' סמוך לחג מעוררת והב"י כתב ע"ז שגם הרמב"ן בת"ה כתב דמת חדש בתוך ל' יום ד"ה מותר ומבואר מדבריו שהרמב"ם והרמב"ן אליבא דירושלמי אמרו ד"א ולדידי חזי לי כי לא קרב זה אל זה ומדברי הרמב"ן מבואר דכל שהוא עדיין תוך ל' יום למיתתו אע"פ שהוא תוך ל' לרגל שרי דכל כה"ג מת חדש מיקרי כיון דבשעת הספד הוא בתוך ל' משא"כ אם בשעת הספד כבר עברו ל' יום ממיתתו והוא תוך ל' לרגל אז הוא מת ישן ואסור: וכדי לברר דבר זה צריך אני להעתיק לשונו לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם וז"ל שם בתה"א דף כ"ט ע"ב אחר שכתב הלשון שהבאתי לעיל לדחות דברי הראב"ד כתב אבל כמדומה לי שמת חדש בתוך ל' לד"ה מותר לפי שאין אדם מתייאש מהספד ואם בא לכנס לרגל או לענין אחר שכר הספדן הוא מקצת מהם ועוד דכל שלשים בכלל הספד דשעת מיתה הוא ובאותו שכר הוא נספד ומי שמת לו מת (נ"ל שחסר