בית אפרים יורה דעה רכא

ודף ך"א וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' תמורה ונפלאתי על הלח"מ שם שתמה על הרמב"ם שכתב שנאמר בבכור לד' הוא כו' ותמה דבתמורה דף כ"א מפיק לה מקודש הם ובמח"כ אישתמיטתי' דברי הש"ס שם דף ה' דמסיק התם דבין לאביי ובין לרבא ילפינן לה מלד' הוא ובדף ך"א קאי למאי דס"ד התם דלרבא ילפינן מקודש הם ע"ש ועכ"פ אין תמורת הבכור קריבה וכן פסק הרמב"ם בפ"א מאיסורי המזבח דהמטיל מום בתמורת בכור ומעשר אינו לוקה לפי שאין ראוין לקרבן ולפי"ז כיון דאף בבכור ומעשר אסור להטיל מום בבע"מ והתם חילופיו לא קרבו כלל א"כ אף דלא חזי לדמי נמי עובר וה"ה לבכור בזה"ז וא"ל דדוקא תמורת בכור תם אינו קרב אבל אם יש לו בכור בע"מ והמיר עליו שפיר קרב דמנ"ל לחלק בכך ועוד שנלענ"ד פשוט דלגבי בכור בע"מ לא שייך חילוף כלל דע"כ לא אמרינן הכי אלא לענין פסולי המוקדשין שתופסים דמיהם להקדש ומביאים עבורם בהמה אחרת והלכך שפיר שייך בהו חלול על בהמה אחרת ואף דרש"י מפרש דמיירי בקדשי ב"ה וקדשי ב"ה אין עושים תמורה מ"מ חלול מהני בקדשי ב"ה בעלת מום כדאיתא בתמורה ופסקה הרמב"ם בפ"ז מהל' עירוכין ע"ש משא"כ בבכור שאין הדמים להקדש כלל אלא הוא נאכל במומו לכהן וא"כ לא שייך לגבי' תמורה כלל דמכי נפל בי' מומא נפק לחולין ואע"ג דקי"ל בבכורות דף ט"ז דפסולי המוקדשין אף לאחר פדיונו עושים בהם תמורה והתוספות שם כתבו דלא דמי לוולדות דתמורה שאני דקדושה בפה הוא וכיון דגלי קרא שחלה על בעלת מום קבוע ה"ה שחלה לאחר פדיון (ונפלאתי על הלח"מ פ"ג דתמורה שהקשה על הרמב"ם מוולדות והביא דברי רש"י דחולין ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי הש"ס ותוספות אילו ודברי רש"י בחולין צ"ע) ולפי"ז י"ל דגם בבכור בע"מ אע"ג דממון בעלים הוא מ"מ תמורה חלה עליו כמו פסולי המוקדשין לאחר פדיונן מ"מ הא אמרינן התם דזה שם אמו עליו כו' וא"א להקריבו בכה"ג דמכח קדושה דחוי' קאתי א"כ עכ"פ ס"ס אינה קריבה ויאכל במומו להבעלים כתמורת בכור ומעשר תמים וא"כ כיון דאסור להטיל מום בבכור בע"מ אע"ג דלא קרינן בי' תמים יהי' לרצון משום חילופיו א"כ למה לא נילף מיני' ג"כ לקדשים בזה"ז ועוד קשה דהא בפסחים דף י"א אמרינן טעמא דרבי יהודה דס"ל דבכור שאחזו דם אין מקיזין משום דאי שרית לי' במקום שאין עושין בו מום אתי למיעבד במקום שעושין בו מום מתוך שאדם בהול על ממונו ופירש"י כהן זה בהול על הבכור שלא ימות כו' ולפי"ז ע"כ בבכור שבא ליד כהן מיירי ואפ"ה ס"ל לר' יהודה דבמקום שעושין בו מום איכא איסורא דאורייתא כמבואר בבכורות ברש"י ובתוס' שם דר' יהודה ס"ל כר"מ בהא וא"כ קשה דהא בכה"ג לא חזי לדמי דהא קי"ל בתמורה דף ז' שאין הכהנים ממירין בבכור כלל ודוחק לומר דמיירי בבכור של כהן עצמו דק"ל כהנים ממירין בשלהם וכן פסק הרמב"ם פ"ב מהל' תמורה דהא ר' יהודה סתמא קאמר בכל בכור אין מקיזין לו דם ולכאורה הי' אפשר לומר דהיינו טעמא דר"י דס"ל כר"י בן נורי שם דלא ס"ל דרשא דר"ע דוהיה הוא ותמורתו שחלה עליו קדושה בבית הבעלים והלכך אף ביד כהן שפיר חזי לדמי שימיר בו וא"ל דהא ע"כ התם בבכור בח"ל מיירי ואליבא דר"ש דאל"כ בלא"ה אין ממירין בו שלא זכה כהן בחייו של הבכור כמבואר שם וקרא דאסור להטיל מום בבע"מ לאו בהכי מיירי דמשמע דההיא דר"י נמי בכל גוונא מיירי וא"כ בלא דריב"נ אין כהן ממיר בו דז"א דשפיר מצינו למימר דר"י ס"ל כריב"נ דלא ס"ל דרשא דר"ע ואי משום דלא זכה בו הכהן ז"א דהא הכא בבע"מ מיירי ובבע"מ שפיר זכה בו הכהן מחיים כמבואר שם בתמורה וכן צריך לפרש דברי הרמב"ם פ"א דתמורה הל' ט' במ"ש ואין הכהני' ממירין בבכור שאע"פ שזכה בו מחיים דבבע"מ מיירי כמ"ש הלח"מ פ"א מהל' בכורו' הל' י"ז לחד תירוצה ע"ש (ומזה מוכח כמש"ל דאף בבכור בע"מ שפיר עושין בו תמורה כמו בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן) אך דבאמת דז"א דהא דינא דר"י בבכור שאחזו דם מיירי והוא מום עובר כמ"ש הרא"ש והתוס' בחד תירוצא א"כ אכתי לא זכה בו הכהן מחיים שיוכל להמיר בו וכיון דאכתי חזי להקרב' כשיעבור מומו ומ"מ לא קרינא בי' תמים יהי' לרצון כיון דהשתא מיהא לא חזי ואינו לרצון כמבואר באשר"י שם (וע"כ דהמקשן דפריך ולהוי כמטיל מום בבע"מ דאסור ס"ל דאע"ג דהתם מום עובר הוא וא"כ איכא למימר דהתם חזי כשיעבור מומו מ"מ כיון דעכ"פ ל"ש תמים יהי' לרצון וע"כ דדריש לי' לדרשא אחריתא וא"כ אף דלא חזי כלל אסור ואהא משני לי' דבע"מ גם השתא חזי לדמי ולרצון קרינא בי' משום חילופיו) לפי"ז הדרא קושיא לדוכתי' אליב' דר"י מאי קא משני דבע"מ חזי לדמי דז"א דהא בע"מ דאחוזת הדם לדמי נמי לא חזי דהא אינו יכול לחללו על אחר דאכתי לא זכה בי' והכא בבא ליד כהן מיירי דהיינו טעמא דר"י דס"ל שהכהן בהול על ממונו וכן קשה בהא דקאמר אליבא דר"מ דמטיל מום בבע"מ אסור דמסתמא ר"מ ור"י בחד גוונא מיירי כשבא ליד הכהן וא"כ היאך אמרינן דחזי לדמי ולכאורה הי' אפשר לומר דמאי דקאמר בע"מ חזי לדמי היינו בפסולי המוקדשין אמרינן שימכרו והמעות יפלו לנדבה לקנות עבורם בהמות אחרים ובבכור נמי אע"ג דאינו מחויב לקנות בהמה בעד הדמים מ"מ שפיר אפשר שיקנה בהמה עבור הדמים ויקריבנה משא"כ בזה"ז שא"א להקריב כלל גם י"ל דבבכור שהדמים הם שייכים לכהן דשפיר קרינן בי' דחזי לדמי אבל כל זה אינו כיון דע"כ הש"ס פריך שיהי' בזה"ז איסור דאורייתא כמו מטיל מום בבע"מ א"כ איך שייך לחלק בדאורייתא לומר דבכה"ג קרינן בי' תמים יהי' לרצון דחזי להקרבה שיקנה בהמה כשירצה או כשהמעות של כהן כל זה אינו במשמע ומצאתי בספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ מצוה שפ"ג שכתב שיש לשאול אחר דאמרינן בפ"ק דע"ז דלא אסור להטיל מום בבע"מ אלא במקום דחזי דמי להקרבה היכא אמרינן בבכורות בכור בעל מום דהא לאו בר הקרבה הוא ולאו בר דמים הוא ויש לתרץ דמדרבנן גזרו בכור אטו שאר קדשים בעלי מומין דחזי דמייהו להקרבה ותירוץ נכון יותר דבבכור שאחזו דם עסקינן בבכורות דחזי להקרבת גופו ע"י רפואה עכ"ל ושמחתי כמוצא שלל רב ששאלתי כשאילת הראשוני' בעזה"י ואמנם מה שתירוץ רבינו הרא"מ ז"ל דהתם חזי להקרבת גופו ע"י רפואה אינו עולה לשיטת התוספות בבכורות ובמנחו' דף נ"ו שכתבו דברייתא מיירי באחוזת הדם שאין לו רפואה אם לא שיקיז במקום שעושין בו מום וא"כ לא חזי להקרבת גופו כלל וגם בהך תירוצא דמדרבנן גזרו יש לעיין דא"כ ל"ל להש"ס למימר דפליגי במטיל מום בבע"מ אי אסור מדאורייתא דבפשיטות מצי למימר דכ"ע סברי מטיל מום בבע"מ אסור מדאורייתא רק בבכור נחלקו דבבכור לכ"ע אינו רק מדרבנן כיון דלא חזי דמי להקרבה ומר סבר גזרינן אטו שאר קדשים ומר סבר לא גזרינן ומזה יש ראי' מכרחת לשיטת הרמב"ם שסובר דאף היכא דלא חזי דמי להקרבה איכא איסורא דאורייתא ועובר בל"ת אלא שאינו לוקה והלכך אף אם נימא דבשאר קדשים אסור להטיל מום בבע"מ גם בבכור איכא איסורא דאורייתא ומש"ה איצטרך לאוקמי פלוגתייהו דמאן דשרי ס"ל דבכל קדשים מותר להטיל מום בבע"מ משום דכתיב תמים יהי' לרצון וכדי ליישב לשון הש"ס דקאמר נראה מום מעליותא הוא כו' ומסיק דבזה"ז גרע ומשמע דאפילו איסורא דאורייתא ליכא נלענ"ד ליישב דלכאורה קשה בהא דפריך נראה מום מעליא הוא משמע דדוקא אדרבא קא קשיא לי' וכן פירש"י להדיא בד"ה ונהוי כמטיל מום בבע"מ דאדרבא פריך ולכאורה צ"ע דלאביי מי ניחא דל"ל לשנויי משום בזיון קדשים דלית ביה רק מדרבנן לבד והא בלא"ה לא מצי עביד הכי משום איסורא דאורייתא דמטיל מום ועל המקשן דפריך מהך ברייתא קשיא טפי דקארי לי' מה קארי לי' הא אסור להטיל מום בקדשים ולכאורה אפשר לומר עפ"י מ"ש התוס' שם להקשות על פירש"י שפירש דמיירי בקדשי ב"ה דא"כ היאך קאמר רבא נראה כמטיל מום דהא בקדשי ב"ה אין איסור