בית אפרים יורה דעה רכ

תשובת הגאון בעל קצה"ח אשר עלי' סובבת התשובה שכתבתי לו בסי' ובכדי שיובנו הדברים העתקתי פה תשובתו זאת יום ב' ך"ג סיוון תקס"ז פק"ק לבוב שאלה עד שלו' לכבוד אהובי ידידי רחימאי דנפשאי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסים החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה מפיק מרגליות גדול שמו מוה' אפרים זלמן נ"י: הנה כעת זה ימים אנכי פה ק"ק לבוב והראה לי תלמידי הרבני המופלג החריף מוהר"ר שמחה נתן נ"י את מכתבי קודש מאת הדרת כ"ת הרמה וראיתי שם פילפולו העצום וכוונתו נראה להגדיל תורה ולהורות הנבוכים בקושיות וספיקות על דרך הנכונה ושכרו יהי' כפול מן השמים ומבקש אני בפרטות על תלמידי הנ"ל להשיב אליו לכל הספיקו' כי עוצם עיונו רק לבקש האמת לאמיתו והיות עניני פה לעסוק ברפואות לא יכולתי להשים עיוני במכתבו זולת מה שראיתי שם השגו' שלש' על ספרי קצה"ח בסי' ס"א במ"ש שם דשני לוגין שאני עתיד להפריש חשוב שירים ניכרין אבל שני לוגין בתוכו תרומה לא חשיב שיריים ניכרין ומכ"ת הרמה והנשאה משוי גם זה לשיריים ניכרין אך לענ"ד נראה פשוט דשני לוגין שאני עתיד להפריש אינו תורם רק מה שיהי' עתיד להפריש ואם לא יפרוש למחר הרי אין כאן תורם רק זה שיהי' עתיד להפריש וזה שיהי' עתיד להפריש ה"ל שיריים ניכרין אבל שני לוגין בתוכו תרומה תיכף בתוכו רק החולין שישתה יהי' על סמך ברירה אבל בשעה שתורם אין כאן שיריים ניכרין ואם אח"כ כשישתה החולין יהי' ניכר ע"י ברירה אבל בשעה שתורם אין כאן שיריים ניכרין: עוד שם כתב מכ"ת הרמה והנשאה על מה שכתבתי שם דלר"מ דאית לי' אדם מקנה דבר שלב"לע ה"נ מהני באומ' שאני עתיד להפריש וכתב עלה דז"א דהא דמקנה דבר שלבל"ע היינו שיחול הקנין לכשיבא לעולם דהא א"א לחול מיד והא דאמרו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו כבר פי' התוס' דמהני לנקרע או נאבד השטר אבל וודאי דא"א לומר שיתחיל הקנין מיד רק שהוא מועיל לענין זה שיוכל לחול אח"כ עכ"ד בקשתי זאת ממכ"ת הרמה לשום עין הגדול' במ"ש בסי' ר"ט סק"ח בשם הרשב"א בביאו' דלר"מ דשלב"ל ולרבנן בדבר שבא לעולם כל שבזה קנה לרבנן בזה קנה לר"מ והקנין הוא מעכשיו דאינו יכול לחזור בו כלל והקנין הוא מעכשיו ממש: עוד ראיתי במכתבו קודש שהגיע שנית ליד תלמידי הנ"ל שם ג"כ השיג על מ"ש בסימן כ"ח להקשות על דברי הר"ד במ"ש דגבי אתנן צריך אדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא יתחייב מן הדין א"כ מאי פריך והא מחסרא משיכא והשיג עלה דכוונת הר"ד כיון דיהיב לה בשעת ביאה אית עלה תורת אתנן כו': הנה המעיין בתוס' ב"ק דף ע' ד"ה אלו תבעה לי' כו' פי' כיון שצריך לתת לה לצי"ש אפי' לא הי' עומד בחצרה חשיב אתנן ולא מתנה כו' ולכאורה אם אינו עומד בחצירה א"כ מחסרה משיכה אלא לפי מאי דקי"ל כר' יוחנן דבר תורה מעות קונה א"כ אתנן שבתורה לא מיירי בעומד בחצרה דקנתה האתנן ע"י שכירות והש"ס פריך והא מחסרא משיכא היינו בתר תקנות חכמים דכסף אינו קונה וכיון דאתנן דקרא אפי' אינו עומד בחצירה א"כ סתמא דאתנן אפי' בא על אמו מיירי ג"כ באינו עומד בחצירה והיכי קנתה כיון דקי"ל בדרבא מיני' ואינו מגיע לה השכירו' ולזה פרש"י ותוס' משום דלצי"ש ולא שיהא חייב בדין ממש ולפי מ"ש הר"ד הטעם משום דחייב לעמוד בדיבורו לזה הוי אתנן אפי' בא על אמו ואפי' אינו בחצרה ומשום דאתנן דבא על אמו דומי' דשאר אתנן ואתנן בעלמא לא בעי חצירה כיון דדבר תורה מעות קונה א"כ אתנן דאמו נמי הכי הוא ואינו אלא משום דצריך לעמוד בדיבורו לזה הקשתי מהא דמקשה והא מחסרא משיכה והי' זה שלום מאד"ה ומנאי אהו' נקשר ונאחז בחבלי עבותות אהבתו אהבה רבה ואהבת עולם: הק' ארי' ליב הכהן בעה"מ קצה"ח וש"ש הלכות בכור בהמה שאלה עה שאלה ישראל שהי' לו בהמה מבכרת ומכרה לנכרי בכסף וכשנתוודע הדבר הגידו לו שאין זה לבד מועיל אלא שצריך למסור אותה לנכרי או להקנות לו החצר שבהמה עומדת בתוכה וביני בינו ילדה ואמרו לו שהוא ספק בכור ומסר הבכור לנכרי והנכרי סרסו ועשה בו מום מה דינו ואקלע האי דינא קמי' דמר שמואל ה"ה בן דודי וריעי הרב כו' מוהר"ר שמואל מרגליות נ"י האבד"ק קרעמניץ וק"ק מקולניץ והאריך בחריפות ובקיאות והעלה להתיר וענותו תרביני לחוות דיעי בזה: תשובה מתחלה נדון אם הטלת מום בבכור בזה"ז דאורייתא או דרבנן והנה מפשיטות דברי הש"ס בע"א דף י"ג מבואר דבזה"ז גרע ממטיל מום בבע"מ כיון דלא חזי לא לגופי' ולא לדמי ואין אסור להטיל מום רק מדרבנן וכן פירש"י שם בהדיא וכן נראה מדברי התוספות בבכורות דף ל"ג ומדברי הרא"ש ע"ש אך הרמב"ם פ"א מהל' איסורי מזבח הל' ז' נראה דס"ל דאסור מדאורייתא שכתב וז"ל המטיל מום בקדשים כגון שסימא עינו או קטע ידו לוקה שהרי נאמר בקרבן כל מום לא יהי' בו מפי השמועה למדו אזהרה שלא יתן בו מום ואינו לוקה אלא בזמן שבהמ"ק קיים שהרי ראוי לקרבן ופסלו אבל בזה"ז אעפ"י שעבר בל"ת אינו לוקה עכ"ל והכ"מ שם הביא דברי הש"ס דע"ז דף י"ג ופירש"י שם דאינו אסור מדאורייתא דלא כהרמב"ם והלח"מ תמה שם דהא בש"ס אמרינן דבזה"ז דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי גרע ממטיל מום בבע"מ דחזי לדמי והרמב"ם שכתב אח"כ בהטיל מום בבע"מ אינו לוקה היינו דאפילו בל"ת אינו עובר דהא הך מלתא תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן דר"מ מרבה מכל מום כו' דאפי' מטיל מום אסור ורבנן מוקי האי כל לגרמא וכיון שכן ליכא קרא לאסור מטיל מום בבע"מ דלגרמא איצטרך ועוד הקשה דמ"מ למה קאמר רבא בבכורות נראה כמטיל מים כו' כיון דאיתא איסורא דאורייתא וגם מלשון הש"ס דקאמר לית לן בה ע"ש באורך ולעד"נ ליישב הכל דלכאורה קשה בהא דפריך בע"ז ולהוי כמטיל מום בבב"מ ופירש"י דפלוגתא היא בבכורות ואיכא מאן דאסר ומאי קושיא על רבא דלמא רבא לטעמי' דס"ל דקרא דכל מום לאסור גרמא הוא דאתי כדאיתא בביצה דף ך"ז דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמי' דרבא כו' א"ל דלמא את גרמת לי' א"ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא מום לא יהי' בו כו' ולפי"ז אינו איסור להטיל מום בבע"מ רק מדרבנן ולכך שפיר קאמר רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשים אך י"ל דמאן דקא מותיב שפיר קא מותיב דנהי דרבא גופי' ס"ל דמטיל מום בבע"מ אין איסור רק מדרבנן מ"מ מאי דוחקי' לאוקמי' הך ברייתא כמ"ד דס"ל הכי כיון דתנאי פליגי בהכי טפי הוה א"ש לאוקמי כר"מ דס"ל מדאורייתא דא"ל דבעי לאוקמי' ככ"ע דז"א דהא השתא נמי דקאמר נראה כו' ע"כ דלא אתי כמ"ד צער ב"ח דאורייתא דאל"כ למה שרי הכנסה לכיפה שהיא איסורא דאורייתא טפי הו"ל למישרי' למשווי' גיסטרא דליכא רק איסורא דרבנן אלא ע"כ דאתיא כמ"ד צער ב"ח דרבנן וא"כ ה"נ דהו"מ לאוקמי כמ"ד דס"ל דהטלת מום בבע"מ איכא איסורא דאורייתא ולהכי דחינן צער ב"ח דרבנן אך דאכתי קשה דמאי קא משני בע"מ לדמי חזי ופירש"י לחללו באחר ומקריב חילופיו וקרינן בי' תמים יהי' לרצון משום חילופיו עכ"ל וזה תימא דהא הך דינא דהטלת מום בבע"מ דאסור לגבי בכור איתמר והרי בבכור קי"ל דהוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאיתא בתמורה דף ה'