בית אפרים יורה דעה ריח

וע"ז חיזק מכ"ת דבריו על פי דברי התוספות בב"ק שכתבו שאפילו ליתה בחצירה חשוב. אתנן ואע"ג דמחוסר משיכה משום דאתנן דאורייתא ודין תורה מעות קונות כו' נפלאתי דהא רבא הוא דמשני הכא אתנן אסרה תורה כו' והרי רבא שאמר בב"מ קרא ומתנית' מסייע ליה לר"ל ואע"ג דרבא קאמר הלכתא כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת כבר כתבו התוספות שם ליישב משום דר"ל לאו משמיה דנפשיה אמרה כו' ע"ש ואף שבבכורות דף י"ד נדחקו מתחלה לומר דהא דקאמר קרא ומתנית' מסייע לר"ל היינו לכאורה אבל לא שיסבור כך תדע דהא רבא פסיק כר"י לבר מתלת כו' הרי אח"כ חזרו וכתבו ומיהו יש לדחות כו' ועיין בע"א דף ע"א וגם כי לדברי מכ"ת לא היו התוספות צריכין להאריך ובפשיטות הו"ל לשניי' דהתם בע"א מיירי בתר תקנתא דרבנן ובב"ק מיירי לדינא דאוריית' אך באמת במחכ"ת אגב חורפיה ושיטפי' רהיט ליה גמרא ושפתי התוספ' ברור מללו שהקשה מע"א דמוקי דקאי בחצירה וע"ז כתבו דבשביל שעומד בחצירה לא היה נאסר דלא חשיב אלא מתנה בעלמא אם לא היה החיוב מוטל עליו ועיקר טעמ' דאתנן כו' פירוש כיון שצריך לתת לה לצי"ש אפילו לא היה עומד בחצירה י"ל דכיון שאף אם התחייב א"ע לתת לה אתנן ולא היה עומד בחציר' היה מחויב לצי"ש לתת לה אעפ"י שבא על אמו לפיכך השתא דעומדת בחצירה קנתה אותה בקנין גמור המועיל חשוב אתנן ולא מתנה שאם קילב"מ אינו חייב לצי"ש לא היה דין אתנן עליו אף שעומד בחצירה אלא מתנה בעלמא כיון שאין מחויב אף בדיני שמים וזה ברור וכן מבואר להדיא בתוס' דב"מ דף צ"א ובתוספות בתמורה דף למ"ד ד"ה דקאי בחצירה וכן מבואר להדי' באורך בשו"ת הרשב"א סי' ש"ב באר הטיב וממילא שהדבר ברור שלזה כיוונו ג"כ התוס' בב"ק וימחול כ"ת לעיין בקונטרסי שאדרבה אני הבאתי מדברי התוספות ראיה למ"ש דלעולם קנין גמור בעינן אלא שקצרתי: ואין להקשות למה באמת לא פירשו הך דאתנן אסרה תורה כו' היינו ד"ת מעות קונות ז"א דכבר כתבתי דרבא ס"ל כר"ל ואפילו אם היה סובר כר"י מ"מ הוצרכו התוספ' לפרש דהך מלתא דקאמר רבא הכא דמוכח דקלב"מ חייב לצי"ש אליבא דכ"ע היא אף לר"ל: ואמנם אף אם נימא כמ"ש מכ"ת דגבי אתנן אסרה תורה אליבא דר"י קאי ולפום דינא דאורייתא מ"מ נראה דלק"מ מהא דפריך והא מחסר' משיכה אף לפי מ"ש התוספות דפריך אף אליב' דר"י דהתם שפיר כיון דעכ"פ קנין מעות כמאן דליתא דמי למר מדאורייתא ולמר מדרבנן שוב אין כאן מקום לשם אתנן לחול דאף שזה מחויב לעמוד בדיבורו ולקבל מי שפרע אם רוצה לחזור כמ"ש באו"ת מ"מ לא עדיף חיוב זה מאם נשבע לתת לה טלה זה או אפילו התחייב א"ע לתת לה טלה זה מ"מ אין עליו שם אתנן כיון שעכ"פ בשעת ביאה אין לה שום זכות בגוף טלה זה אלא חיובא אקרקפת' דגברא מנח לתת לה ובשעת' דיהיב לה כבר אין הביאה בעולם אעפ"י שנותן לה עפ"י התחייבות דיבורו מ"מ כל כמה דלית לה זכיה בגופיה דטלה מדיני אדם או מדיני שמים אין כאן אתנן מה שא"כ בהא דאתנן אסרה תורה דבאמת מגיע לה שכירות וכיון שכן היא זוכה בגוף הטלה כיון דמעו' קונות והקנין הוא חל בשעת ביאה רק מחמת דקלב"מ אינה יכולה להוציא ממנו בדיינים וכיון שאין כאן פטור גמור רק בדעתו הדבר תלוי ואנן אמרינן זיל הב לה ולפי אמירתינו יש לה קנין בגוף הטלה ושפיר הוי אתנן משא"כ התם דאף דאמרינן זיל הב לה אין כאן זכות בגוף הטלה רק חובת גברא לבד: כללא דמלתא דלגבי אתנן אותו הדבר שהוא מתחייב בו לצי"ש ולקיים דיבורו אנו רואים כאילו הוא מתחייב עליו בב"ד והתם כיון שבידי שמים הוא מחויב לשלם לה שכירותה ואנו רואין כאלו הוא מחויב בדיני אדם הרי קנתה בקנין מעות שקונה ד"ת משא"כ התם שאף בנדון החיוב שמחויב בו לצי"ש ולקיים דיבורו כאלו יש כח ביד לחייבו מ"מ אין כאן רק חיוב אבל לא קנין שזהו כל עיקרו של החיוב בי"ש שצריך לעמוד בדיבורו וגבי אתנן בעינן שיהיה שם קנין עליו עכ"פ בדיני שמים ואי לאו הכי לא מיקרי אתנן וכיון שהפקיעו חכמים קנין מעות מדין הפקר ב"ד פקע לגמרי ואין כאן רק חיוב בי"ש אגברא ובשעה שמקיי' חיובו ליתא לביאה בעולם לא מיקרי אתנן ומ"ש רש"י בב"מ ונ"מ אם קידש אשה לר"י הוה קידושין ועיין בסמ"ע סימן קצ"ד כבר עמדתי ע"ז במקום אחר: ולדברי רש"י צ"ל דהש"ס בע"א פריך אליבא דר"ל ועיין בשי"מ ב"מ בשם הריטב"א שתמה על רש"י שם: והנה בגוף הענין אם בכה"ג מחויב לקיים דיבורו ולתת גוף החפץ ואי לא צריך לקבל מי שפרע יש לעיין דמלשון הרמ"א סימן של"ב משמע דרשאין לתת הדמים ונראה טעמ' דס"ל דכיון דמעות אינה קונות ממילא אמרינן שלא היתה כוונתו רק דוקא על החפץ כיון שא"צ רק להרווחה וכמ"ש הרמ"א בסימן רמ"א גבי המתנה לתת לחבירו חפץ כו' ואע"ג דבתה"ד סימן שי"א כתב על דברי הרא"ש דע"ז דיש לדקדק דהו"ל לאתויי ראיה מפרק מי שאחזו אלא ע"כ דהתם כיון דאיתא בעיני' דוקא בשכר פעולה משום דלא זכה משום קנין כו' מ"מ בכתבים סי' רל"ד נראה דטעם האשר"י כיון דליכא לצעורי אמרינן מה לי אצטלית מה לי דמים כו' ע"ש וכן מדברי הרמ"א סימן רמ"א נראה דאין לחלק בין איתא בעיני' ואמנם במה דמייתי האחרונים מהך דקידושין במתנה ע"מ להחזיר כבר כתבתי בתשובה זה ימים כביר דההיא ליתא בעיני' מיקרי והארכתי בזה:. ועתה מצאתי ראיתי בדברי קדשו כמה דברים שכוונתי לדעתו הרמה וגם בענין מ"ש מכ"ת דיש מקום לומר דא"צ לקבל מי שפרע מחמת דשכירות חשיב כמלוה וגם הגאון בעל מחנה אפרים האריך בזה ולא רציתי להאריך עוד להטריח על ידידי נ"י והנני יוצא ובא דרך כניסתי בצאתי אפרוש כפי לנורא עלילה להעלות ארוכות תעלה חיים של טובה וברכה וחילוץ עצמות כנפשו ונפש ידידו הד"ש בלב ותשוקת הנפש: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה עג ועל ארבעה לו אשיבנו עוד בענין הנ"ל שלו' רב כו' מוהר"ר שמחה נתן נ"י: אחד"ש גי"ק הגיעני שלישי בקודש ותוכו רצוף אהבה מכתב ידיד נפשי ולבי הגאון המפורסם מבעל קצה"ח נ"י ומכמה ענינים שונים אשר סבבוני עד לא מצאה ידי די השיב ואחר עד עתה הגם כי גם עתה נאחז בסבך כמה ענינים אשר נוגעים למעשה וגם כי אין דרכי לשנות ולשלש בענין אחד אפס כי עז אהבת הגאון שיחי' ואהבתך כמים הפנים כו' הפסקתי באמצע הפרק ועיינתי במכתב ק' הגאון נ"י אז אמרתי מה מתוק מדבש ומה עז מארי ודילדי' אמי' כוותי' תלד אע"ג דאית להו פרכא כפי הקונטרס הרצוף פה ועתה נתתי עיני במכתבך הנעים ואען ואומר אשר כתבת ותמהת עלי במ"ש דאם מת א' מהטלאים מראהו מת כמ"ש בח"מ סי' רי"ד ע"ז כתבת דהא הטעם משום דיד בעל השטר על התחתונה ואמרינן המע"ה וכאן הזונה מוחזקת דהא קיימו בחצירה וכתבת שזה ברור אהו' ידידי בזה לא צדקת אענך דבכה"ג שהיא טוענת שמא וגם לא בא לידה בתורת מכירה כ"א בתורת שאלה ופקדון לא מהני תפיסה כמבואר בתה"ד סי' שכ"א: אמנם זה אני אומר לטעמ' דידך שאתה דן בזה מטעם תפיסה אבל באמת לבי לא הלך בדרך הזה רק אם באתי בדבריך שאמרת דלא מיקרי הטלה ברשותה כיון דאיננו באחריותה שאם מת מחויב ליתן לה אחר ע"ז השבתי שאין