בית אפרים יורה דעה ריז

בחולין אין כאן שיריים ניכרים למפרע ומה ששתה קודם זה טבל שתה ולפי"ז בהך טעמא שמא יבקע מדחי נמי הך תקנתא דב' לוגין תרומה ולפ"ז היה אפשר לומר כמ"ש מעלת כבוד תורתו דבס"ד הי' סובר דעל כרחך אין ברירה דאם לא כן ליתני' תקנתא דשני לוגין דלא ס"ל דבעינן שירי' ניכרין וממילא דהתרומה חלה מיד ואין חשש שמא יבקע ולמאי דמשני ואיבעי' אימא כו' א"ש דס"ל דבעינן שירי' ניכרין וא"כ אף הך תקנתא לא מהני כיון שע"כ צריך לבא לידי הפרשה כי היכא דלהוי שירי' ניכרים וא"כ חזרנו לחשש שמא יבקע אלא שכבר כתבתי שאין דעתי נוחה בזה לפרש דבס"ד הי' סובר דלא בעינן שירי' ניכרי' כלל והתרצן מדחה דבעינן וטפי משמע דהתרצן חזר בו ממה שתירץ קודם משום דאיכא סביביו אלא ס"ל דבכל גווני אמר ר"ש דקרא שם והיינו משום דכיון דיש ברירה הוברר למפרע וכמ"ש לסברת התוספו' דתמורה דאף בזה מיקרי שירי' ניכרין למפרע וא"כ אפשר דר"ש סובר כן ולכך ס"ל דקרא שם והכא טעמא דאוסר ר"ש משום שמא יבקע: ובדקתי בדברי הראשוני' ז"ל ומצאתי כדברי בחידושי הריטב"א למכות דף י"ט מיתיבי ר"י אומר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל אמר תאנה זו תרומתה בעוקצה כו' ופירש"י דבעינן שירי' ניכרין והא דתנן ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' פליגי אהא דלא בעי ראשית כו' וכתב הריטב"א שם והנכון בזה דההיא דהתם משום דסובר יש ברירה דכי מיברור תרומות ומעשרות לבסוף נידונין כאילו כבר הובררו אבל למ"ד אין ברירה בעינן סיום מקום בשאר פירות והפרשה לכלי אחר במשקה והא דהכא ר' יוסי הוא דסבר אין ברירה כו' עכ"ל ולפי דבריו אכתי למה הוצרך הריטב"א לומר דהך דהכא ר' יוסי הוא דס"ל אין ברירה ת"ל דאפי' סובר יש ברירה מ"מ לא מהני כיון דרוצה שיחול התרומה מיד כדאמר התם אכלה בגבולין לוקה כו' אם כן אם לא סיים מקום אין שירי' ניכרים אף אי יש ברירה אלא ע"כ כמ"ש דאי אמרינן ברירה אף בכה"ג שירי' ניכרין וזה מסייע לסברת התוספו' דתמורה דאף בכה"ג נמי שייך ברירה ומ"ש הריטב"א בסוכה והא ליתא דא"כ למאן דאית ליה ברירה אין לך דבר שאוסר לחבירו בתערובות דשביק לבסוף האיסור ואמרינן יש ברירה כו' ע"ש היינו משום דהתם בסיום מקום מיירי שאז כיון שכבר חל התרומה בפרטות ומשקה מעורב היא שוב לא אמרינן ברירה וכמ"ש בקונטרס הראשון דגם התוספות בתמורה מודים בכה"ג היכא שחל האיסור על דבר א' בפרטות דלא אמרינן ברירה משא"כ היכא שלא חל על דבר מיוחד שפיר י"ל ברירה וא"כ הו"ל נמי שירי' ניכרין ולכך הוצרך הריטב"א לומר דהתם אליבא דר' יוסי הוא דלית ליה ברירה: ואמנם מדברי הריטב"א אלו נראה דס"ל דאפילו לא בא אחר כך לידי הפרשה כלל חלה התרומה מעכשיו בכה"ג למ"ד יש ברירה דהא התם מיירי שאכל את התאנה ולא בא לידי הפרשה כלל ונראה דסובר כיון דעכ"פ בשעה שקרא שם לתרומה היה עומד להתברר ע"י הפרשה איזה התרומה ואיזה השיריים שירי' ניכרין קרינן ביה אע"ג דע"י איזה סיבה ומקרה לא הגיע לידי בירור כלל ולפי"ז ליתא למ"ש לעיל דאם יבקע הנוד שותה טבל למפרע דבכה"ג שפיר חלה התרומה מיד אעפ"י שנבקע הנוד אח"כ ולא הגיע לידי בירור אלא דמ"מ י"נ דבכה"ג אסור לשתות שמא יבקע ולא יבוא לידי בירור ואע"ג דכה"ג לית בה משום טבל מ"מ יש בה משום ספק תרומה או מדומע כל זמן שלא בירור והפריש חלק התרומה לעצמו כדמשמע לישנא דש"ס דתמורה ויומא דפריך ונברור כו' משמע שצריך לברור תחלה הך דלהדי כלב או דלהדי חטאת שמתו בעלי' וקודם זה אסור להקריב ולומר שזה בורר לשם השאר אלא צריך לברר חלקו של איסור תחלה וכן אם מתברר אח"כ שפיר דמי דאמרינן הוברר שמתחלתו היה עומד לכך וכההיא דשנים שלקחו חביות בשותפות משא"כ אם לא יבא לידי בירור חלקו של איסור אפשר דלא מהני מה שבורר קצת מן ההיתר לבד ואפשר דגם בשנים שלקחו חביות בשותפות דינא הכי דדוקא אם חלקו ממש אבל כל שעדיין לא נתברר כל חלק לעצמו ואחד רוצה ליטול מן החביות רק מקצת המגיע לחלקו לא אמרינן ברירה דדלמא יאבד ולא יתברר חלק חבירו ושלו לעולם וצ"ע דאפשר דמ"מ ע"ז שמברר עתה לחלקו שפיר אמרינן ברירה: והנה כדי ליישב קושיית התוספות היה מקום לומר באופן מרווח אמנם לא רציתי להטריח מכ"ת בזה: וזאת שנית הא דאמר מר על מ"ש דאף לר"מ לא שייך שקונה למפרע וע"ז כתב כ"ת מדברי הרשב"א בקידושין דמעכשיו אין יכול לחזור והקנין הוא מעכשיו ממש מאד נפלאתי שהרי הבאתי מדברי התוס' דס"ל דאפילו נשרף השטר מהני מעכשיו אע"ג דבלא מעכשיו לא מהני מ"מ כשאומר מעכשיו שפיר קנה בהאי שטרא אע"ג דבשעה שבא לעולם ליתא לשטרא או כלתה משיכתו דכך הוא תכסיס הקנין לר"מ שיועיל לקבוע עליו חובה מעכשיו שיקנה כשיבא לעולם בשטר זה שנותן עתה ולהרשב"א כן הוא גם לענין חזרה וע"ש בחידושיו לקידושין שכתב כן בשם התוספות דמעכשיו מהני לענין אם נשרף ולענין חזרה ואדרבא כתב שם בשם הרמב"ן דמהני מעכשיו לענין חזרה ולא לענין נקרא והוא ז"ל הקשה עליו ומ"מ בין למר ובין למר אין חלות הקנין אז רק על להבא כשיבא לעולם אבל מ"מ פשיטא דלא שייך שיחול הקנין מעכשיו ממש ואה"נ כשמהנה דבר שאינו מבורר לכשיתברר יהא קנוי מעכשיו מהני לר"מ לענין שלא יכול לחזור בו וכן אם נקרע השטר קודם אבל מ"מ כיון שאין קנין חל על דבר שאינו מבורר כמו שאין חל על דבר שלב"ל לא אמרי' שיחול מעכשיו ממש והגע עצמך באומר פירות אלו כשאקנה אותם יהיו תרומה על שלי מעכשיו או פירות מחוברין לכשיתלשו יהי' תרומה מעכשיו מי מהני לענין שיהיה מותר מיד לאכול וה"נ דכוותיה גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש למ"ד אין ברירה וכן מבואר בריטב"א שם בקידושין וז"ל והאי דקאמר לכשאקחך עצמך קנוי לך מעכשיו לאו למימרא דכי זבין ליה הוי בן חורין למפרע מהשתא דהא לא אפשר שאין אדם משחרר עבר חבירו אלא אהני ליה מעכשיו שלא יוכל לחזור בו כו' ע"ש ובחידושיו לב"מ כתב ותמוה מילתא מאי מעכשיו שייך הכא דהא א"א שיזכה בו הלוקח מעכשיו שאף המוכר אין לו בה כלום מעכשיו וכי לקחה מן הבעלים מאותה שעה ואילך הוא זוכה וי"מ דאהני מעכשיו שלא יוכל לחזור כו' ואין זה כלום כו' אבל הכא אמאי לא יכול לחזור בו והנכון כדפירש ר"י דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכרה בכסף ובשטר של עכשיו שיקנה בו באותו שעה כו' וגם בתוספות ב"מ כתבו דשפיר יכול לחזור בו ע"ש: ודרך אגב ראיתי במ"ש מכ"ת לתרץ דברי רש"י שכתב קודם שחנטו משום דע"כ מיירי באינו אומר מעכשיו והוי כאומר לכשתלד ולר"נ בכה"ג קנה בעובר שישנו מקצת בעולם ופירות שחנטו להא דמי ולענ"ד צ"ע מלבד מ"ש דאם אינו אומר מעכשיו הוי כאומר לכשתלד דלא משמע הכי בש"ס ובפוסקים אך בלא"ה א"א לפרש כן דברי רש"י בב"מ שכתב עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו ע"ש הרי מבואר דמיד שחנטו מיקרי פירי ולא יכול לחזור בו וא"כ פשיטא דהוי דבר שבא לעולם ממש לרש"י אך לענ"ד היה אפשר לומר דאף דבתבואה שיעורו בהבאת שליש מ"מ באילן אזלינן בתר חנטה: ומצאתי להפ"י שם שכתב כן והאריך בזה ושמחתי שכוונתי לדעתו ז"ל גם מצאתי שם שכתב כמ"ש לענין הא דאמרינן דבמעכשיו לא מצי הדר ביה משום דע"י הקנין דעכשיו הוא מתחייב על לאחר זמן והוי כמחייב עצמו בדבר שלב"ל ואדרבה תמה על התוספות ודבריו מטין לדברי הרמב"ן ז"ל ואין להאריך: ועוד בה שלישית ושבה והיתה לבאר במ"ש על דברי מכ"ת בסי' כ"ח על הר"ד שהביא הר"ן בחידושיו סנהדרין