בית אפרים יורה דעה רטז

ביאה דהתם לקיומו של הדבר אין אנו צריכין לברירה דכל שנתן לה אחד מן הטלאים דקיימו בחצירה בשכרה שפיר נקנה כמו באומר א' משדותי וא"כ אף אח"כ כשנתן לה האחד אין הכרח שנאמר הוברר למפרע דסגי בזה שנותן מהשתא ושפיר מקרי בא עליה ואח"כ נתן לה משא"כ גבי טלאים וכלב דע"כ להתיר שאר הטלאים משום ברירה דאל"כ כולם נאסרים וא"כ אנו צריכים לברירה ולומר שהוברר הדבר ממילא שאחר שיתברר נאסר: אמנם עדיין צ"ע דנראה דהרשב"א לא אמר אלא דבזה שא"צ לקיומו של דבר שפיר מהני אף למ"ד אין ברירה ולא אמרינן דנימ' אין ברירה ולא חל הקנין אבל מ"מ למ"ד יש ברירה שפיר אמרינן הוברר בכל גווני אף היכא שא"צ לקיומו של דבר וכמו באחין ושותפין שחלקו דאמרינן ברירה למפרע ולפי שאין גוף הספר בידי לא רציתי להעמיק בסברא זו כעת: ומ"ש בשם האו"ת סי' כ"ח שהקשה אמאי דפריך והא מיחסור משיכ' דהא מחייב לצאת י"ש משום מי שפרע כו' ונפלאתי עליו מאוד דודאי מחמת החיוב לצי"ש לבד לא הוי אתנן כל שלא קנתה בשעת ביאה קנין גמור בידי אדם וההיא דאתנן אסרה תורה כו' היינו בדיהיב לה או קיימא בחצירה ואנן הכי אמרינן דאם איתא דבא על אמו אינו חייב לצי"ש לא מהני מה דיהיב לה כיון דאי תבעה לי' לא אמרינן זיל הב לה אף דיהיב לה מנפשי' לא הוי רק מתנה בעלמ' ע"ש בב"ק דף ע' ובתוס' שם דמבואר כן להדי' אבל פשיט' דבכה"ג דלא משכה בשעת ביאה לא הוי אתנן אף דמחויב ליתן לה משום חיובא דמי שפרע שוב ראיתי כן בקצה"ח סי' כ"ח שהקשה כמו כן על חידושי הר"ן דסנהדרין בשם הר"ד ז"ל שכתב דגבי אתנן צריך אדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא יתחייב מן הדין כו' והקשה ע"ז מהא דפריך והא מיחסור משיכה כו' ובמחילה מכבוד תורתו גם הוא שגה בזה דכוונת הר"ד כמ"ש דכיון דצריך אדם לעמוד בדיבורו לכך כיון דיהיב לה בשעת ביאה אית עליה תורת אתנן ולא דיינינן ליה כמתנה בעלמ' אבל אי מחסרה משיכה בשעת ביאה בשביל חיוב דיבורו לא חל שם אתנן ולבתר שעתא כי יהיב לה לא חייל שם אתנן כי הביאה אינו בעולם ובזה נפל ממילא מה שהקשית דכיון דעכ"פ מחויב ליתן לה בשכירותה כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל א"כ לבסוף כשנותן לה הטלה נימא הוברר הדבר כו' ולדבריך גם במבטיח לה שכירות סתם ואח"כ נתן לה טלה אחד נימא הוברר אך הא ודאי ליתא דכל שלא קנתה אותו דבר בשעת ביאה אין דין אתנן בזה ולא עדיף מאפותקי בלא אמר מעכשיו אף היכא דקאמר בטלה מן הטלאים דקיימו בחצירך אם נימא הוברר למפרע הרי קנתה טלה זה בשעת ביאה אלא דאנן הוא דלא ידעינן בזה כתבו התוס' דקמ"ל דאף בכה"ג לא הוי אתנן אך באמת לקושייתך א"צ לזה דהא אנן קי"ל דמכאן ולהבא היא גובה ואף למ"ד למפרע גובה מ"מ לאו בברירה פליגי ובמקום אחר הארכתי בזה ומחמת כו' קצרתי דברי מחו' ידידו לנצח: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה עג ועוד בה שלישית אשר השבתי בענין הנ"ל להגאון בעהמ"ח קצות החושן נ"י על מה שכתב אלי עיין לקמן סי' ע"ד: אלף שלומים למבחר שבחכמים חובר חבורים מחוכמים ה"ה הרב כו' כש"ת מו' אריה ליב הכהן יחי' נצח: אחד"ש הגיעני דבריו הנעימים והייתי שש ועלז בראותי מעשה אצבעותיו אפס כי עגמ' נפשי כי הכרתי מבין כותלי כתבו דאיתרע לי' חזקה דגופא ה' ישלח עזרו מקודש ויחדש כנשר נעוריו סמוך לבו כאשר היה בעודנו באבו אמן: והנה בבא דברת קדשו הייתי טרוד בכמה ענינים ועתה פניתי לראות אשר נעשה מר סנגריון לדבריו בספרו קצה"ח סי' ס"א וכתב לחלק דשני לוגין שאני עתיד להפריש אם לא יפריש למחר אין כאן תורם לכן חשוב שירי' ניכרי' כיון שאינו תורם רק מה שיהי' עתיד להפריש לזה שירי' ניכרים אבל שני לוגין בתוכו תרומה הרי התרומה תיכף בתוכו רק החולין שישתה יהא על סמך ברירה אבל בשעה שתורם אין כאן שיריה ניכרין ואם אח"כ כשישתה החולין יהיה ניכר ע"י ברירה אבל בשע' שתורם אין שיריה ניכרים עכ"ל ואנא לא חילק ידענא דגם באומר שאני עתיד להפריש ע"כ שרוצה שיחול התרומה מיד דאל"כ שותה טבל וא"כ נימא דבשעת שתי' לא היה שירי' ניכרים וע"כ ששותה על סמך שיפריש אח"כ ויהי' שירי' ניכרי' למפרע וכמבואר בדברי הרשב"א וכוונתו דאע"ג דבשעת חלות התרומה לא נודע איזה התרומה ואיזה החולין מ"מ אין הדבר תלויה בידיעתינו דלאו ניכרי' לנו באמרינן אלא באמיתת הדבר תלוי דכל שיהיו מבוררים ועומדי' בפני עצמם לבלתי היות שם ערוב אע"פ שלא הקיפה ידיעתינו בירור הדברים רק ע"י הפרש' שאח"כ עמדנו על הבירור למפרע די בכך וא"כ אף באומר שני לוגין בתוכו תרומה לסברת התוס' דשייך ברירה בזה למה לא תחול התרומה ויהא מותר לשתות על סמך זה שכשיתרום אח"כ יהי' נברור למפרע איזה החולין ואיזה התרומה והוי שירי' ניכרים למפר' ומה דמשמ' מדברי כ"ת דכיון שתלה התרומה בהפרשה שאח"כ מהני מה שבשע' הפרשה שיריה ניכרים ז"א לפנ"ד דנראה מדברי הרשב"א דעיקר סברא זו מדין ברירה נגעה בה דכיון דיש ברירה ואמרינן הוברר הדבר למפרע הוי כאילו שירי' ניכרים למפרע בשעת קריאת השם וכן מבואר בחידושי הריטב"א בכמה דוכתי והרי הדבר גם באומר בתוכו תרומה לסברת התוס' דתמורה דשייך בזה ברירה ומכ"ש לפי מה שכתבתי בקונטרסי הראשון דחדא הוא עם דברי התוס' דבכורות שכתבו דמסתמא בדעתו תלוי דכל מה שיברור אח"כ וה"נ דכוותיה ולקמן אבאר בזה: ובר מן דין אני תמה דלפי סברת מכ"ת אפס מקום לומר דמקרי שירי' ניכרים גבי שני לוגין בתוכו תרומה אף אם נאמר שיש ברירה לפי שבשעה שתורם אין שיריה ניכרים ולפי"ז צ"ל דהש"ס בהס"ד דטעמא משום דאין ברירה ולא סגי לן בטעמא דקתני בהדי' שמא יבקע הנוד היינו כמ"ש כ"ת דקשי' לי' ליתנא תקנתא דשני לוגין בתוכו תרומה וע"כ דהך ס"ד ס"ל דלא בעינן שיריה ניכרין כלל דאף בכה"ג דהתרומה תיכף בתוכה ס"ל דמהני אי הוה אמרינן ברירה וא"כ צא ופרנס דברי הש"ס מה שאמר ואיבעית אימא התם כדקתני טעמא דהא בכל דוכתא דאמרינן הכי פירושו שחוזר ממה שאמר מעיקרא ואם הכוונה שחזר מהך תירוצא דמתרץ התם דשאני התם דאיכא סביביו אלא השתא ס"ל דאם אומר בתוכו הוא כאומר תרומת הכרי ממנו עליו ואפ"ה סובר ר"ש דהוי תרומ' וכ"כ הר"ש דהכי משמע הירושלמי א"כ מאי קא משני דטעמא משום שמא יבקע הנוד דהא לר"ש אכתי הוי מצי למיתני תקנתא שיאמר שני לוגין תרומה דהא לדידי' אף בכה"ג מהני ואם נפשך לומר שאינו חוזר מתי' זה אלא חוזר ממה דמתרץ דטעמא משום שירי' ניכרין וחוזר לסברת הס"ד בזה הרי למכ"ת בס"ד היה סובר דלא בעינן שיריה ניכרים כלל וצריך לפרש דהתרצן דחי דטעמא דב' לוגין שאני עתיד להפריש לא משום שירי' ניכרים הוא אלא משום שמא יבקע הנוד ומ"מ באומר ב' לוגין תרומה סתם לא מהני משום דבכה"ג אין שירי' ניכרים ודלא כסברת הס"ד בזה א"כ עיקר דחיית הדוחה חסר מן הספ' וכל הפלפול אך למותר ובפשיטות ה"ל לשנויי דטעמא דלא תני תקנתא דב' לוגין תרומה משום שאין שיריה ניכרים: אמנם לדברי הרשב"א הסוגיא בפשיטו' נכונה דמאן דס"ד מעיקר' טעמא משום דאין ברירה היה סובר דאי י"ב שפיר הוי שירי' נכרין משום שהובררו השירים למפרע רק דטעמא משום שמא יבקע ולפי מ"ש דלסברת התוס' דתמורה שאומר שני לוגין תרומה הוי שיריה ניכרין משום ברירה י"ל דגם בכה"ג שייך שמא יבקע אע"ג דגם בשעת שתי' אמרינן ששותה חולין מ"מ אפשר דאם נבקע הנוד בעוד התרומה מעורבת