בית אפרים יורה דעה ריג

האיסור ואנן לא שרינן אלא בנפל לים כו' וכמש"ל אלא ודאי שז"א דלעולם אמרינן שמה שלוק' ממנו הוא לפי חשבון וא"כ עדיין האיסור מעורב עם ההיתר וגם כי אף בדאוריית' לא מסתבר שיהי' גזה"כ בזה להתיר בכה"ג ולא מצינו בשום מקום גזה"כ בזה. אך בכוונת התוס' צ"ל כמ"ש דכל שנולד אחר התערובות ואין האיסו' מיוחד שוב אמרינן דזה שבורר עתה הוא האיסור כיון דמעולם לא חל איסור על דבר אחר רק עתה הוברר האיסור משא"כ היכ' שחל איסור על דבר מיוחד זהו בכלל הוברר האיסור תחלה שהרי חל שם איסור על דבר זה אלא שמחמת שהיא מעורב אינו ניכר וכל הני דמייתי התוס' אין האיסור מבורר בפ"ע רק האיסור נולד בתוך התערובות ולא נתברר על איזה מהם חל האיסור ובכה"ג אמרינן ברירה והובר הדבר שמעיקרא הי' עומד לכך שיחול ע"ז שם האיסור ואע"פ שפשוטת לשון התו' אינו מורה כן מ"מ ברור לענ"ד שכוונתם כמ"ש: אמנם מה שצ"ע בלשון התוס' שם הא דמייתי התם הך דשני לוגין שאני עתיד להפריש ובאמת שם בלא"ה א"ש כיון שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש אע"כ דע"כ אנו צריכין לומר לכשיפריש חלה התרומה למפרע שהרי הוא שותה מיד מ"מ כיון שלא קרא שם תרומה רק על זה שיפריש אח"כ ממיל' דאין כאן תערובות איסור כלל וכן מבואר בירושלמי דדמאי גבי המזמין את חבירו כו' במה אנו קיימינן אם באומר מכבר מקשה המעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא באומר מכבר לכשישתה הרי מבואר דבכה"ג לאו משקה המעורב הוא כלל: ועוד קשה לפי תירוצם דכל שלא הוברר האיסור מתחלה בפ"ע אמרינן ברירה א"כ למה באמת הוצרכו שיאמר שאני עתיד להפריש ותסגי לי' שיאמר שני לוגין שבתוכו תרומה ולפי מ"ש החוות יאיר סי' קל"ג דבלח בלח ל"ש סברת התוס' דתמורה הוי א"ש אלא שז"א לפי מה שהסברתי סברת התוס' דטעמייהו לפי שעדיין לא נתברר על איזה מהם חל האיסור עד שעה שמברר מועיל הברירה נראה דגם לח בלח שייך למימר הכי וכדאמרנן בביצה שנים שלקחו בהמה וחביות כו' חביות מותרת משום שהוברר הדבר שזהו חלקו המגיעו וה"נ נימא הוברר שזה החלק המגיע להתרומ' ואפשר דס"ל להתו' דה"נ דהוי מהני אף בכה"ג רק דהתם בלא"ה צ"ל שאני עתיד להפריש כיון דבע"ש בה"ש מיירי ואסור להפריש ודאי ולכן לא הקילו אלא בכה"ג שאומר שאני עתיד להפריש דאם יאמר בסתם שני לוגין אילו תרומה הוי כמפריש ואסור וכן מבואר בתוס' בכמה דוכתי וכר"ש דדמאי ואע"פ דהם כתבו דקביעו' מקום חשוב כהפרש' היינו אם נימא דבעינן קביעות מקום אבל אם נאמר דסגי בלא קביעות מקום רק שיאמר שני לוגין תרומה ממיל' דחשיב כהפרשה מיד ואסור ועיין ברשב"א חולין דף י"ב בשם הרמב"ן דכשאומר שאני עתיד להפריש ויש ברירה מהני דכשמפרישו הוברר הדבר למפרע ושיריה ניכרים למפרע אף על פי שלא הוי ניכרת בשעת קריאה ושתי' וראיתי בקצות החושן סי' ס"א שכתב דלפי סברת התוספות דתמורה סגי באומר שני לוגין בתוכו תרומה ולענ"ד ז"א כמ"ש גם מ"ש באומר שאני עתיד הוי שירי' ניכרים למפרע משום ברירה כסברת הרשב"א משא"כ באומר שני לוגין בתוכו תרומה אין שירי' נכרים כיון שאין מבורר בשעת הפרשה ולענ"ד ז"א דאם נימא כסברת התוס' דתמורה דאמרינן ברירה בכה"ג אף שאינו תולה בדעתו וכגון ההוא דתמורה ויומא א"כ אמרינן דזה דנוטל לשתות היא היין מבוררים ושני לוגין שישארו הם תרומה פשיטא דגם זה שירי' ניכרים מקרי ועדיף מיני' דהא שירי' ניכרים בשעת שתי' להרשב"א דנקיט במלתי' באומר שאני עתיד להפריש היינו משום דלא קאי בשיטת התוס' דתמורה אלא ס"ל דכל שלא אמר שאני עתיד להפריש הוי מדומע וכמ"ש דבמדו' הלח אפי' אומר לצפונו כו' והביא שם הירושלמי דדמאי שהבאתי לעיל דאם אומר מעכשיו משקה מעורב הוא שותה משא"כ אם נימא דמותר לשתות מיד על סמך ברירה אף באומר מעכשיו שפיר מיקרי שיריה ניכרים גם בכה"ג דאין מעלת שאני עתיד להפריש להיות נקרא שירי' ניכרים כ"א בשביל שיתברר הדבר שאין התרומה מעורבת ומדומעת בתוך החולין והשתא דקיימינן בסברת התוס' בתמורה גם בשאינו אומר שאני עתיד כו' כן הוא שאין התרומה מעורבת ומדמעת אלא מה שיקח לשם חולין יהי' חולין ומה שיקח לשם תרומה יהי' תרומה ומיקרי שירי' ניכרים וזה ברור למעיין ועיין בריטב"א קידושין דף ק"ה ועיין ברש"י ז"ל דעירובין גבי תרומת כרי הזה ומעשרותיו בתוכו קרא שם ומבואר דאף דב"ש אית לי' ברירה מ"מ אסור לאכול ממנו רק דאהני לחייב עלי' ע"ש וזה דלא כסברת התוס' דתמורה ואפשר דס"ל כמ"ש התוס' דלא אמרינן ברירה רק במתנה ומברר דבריו ולכך א"ש דבעינן דוקא שיאמר שאני עתיד להפריש והתוס' בתמורה קיימא למ"ד דאמרינן ברירה בכל גווני ודרך אגב ראיתי בקצה"ח שם שכתב דלר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"נ מהני כשאומר שאני עתיד להפרישם ע"ש ולענ"ד ז"א דהא דמקנה דשלב"ל היינו שיחול הקנין לכשיבא בעולם דהא א"א לו לחול מיד כלל והא דאמרינן לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו כבר פי' התוס' דמהני לענין אם נקרא השטר או נאבד אבל ודאי דא"א לומר שיתחיל הקנין מיד רק שהוא מועיל לענין זה שיוכל לחול אח"כ משא"כ לענין ברירה דאנו צריכין לומר שחל מיד והוברר הדבר למפרע שהרי מיחל ושותה מיד וע"כ שהתרומה חלה מיד י"ל דאף למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ הוברר למפרע וחל מיד זה לא אמרינן ואם לא היינו צריכין לומר הוברר הדבר למפרע רק שיחיל לכשיברור זה בודאי אמרינן אף למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל כו' וכדמוכח מההוא דכל הנלקט כו' וכמ"ש הוא עצמו שם ובמ"א הארכתי בזה והבאתי מדברי הרבה פוסקים דכל שא"צ למפרע שפיר אמרינן ברירה: ונשוב אל הנדון שאנחנו עסוקים בו לישב דעת הטור משום דבדרבנן י"ב הנה מלבד הני טעמי דכתיבנא בלא"ה לא ידעתי מה הועלת בזה דהרי בלא"ה מלתא דפשיטא ספיקא דרבנן לקולא וע"כ דעיקר הקושי' על הטור דהאיך שרינן לי' לנתק בכדי לעשות ספק דרבנן בידים וכ"כ בשו"ת נ"ב סי' מ"ג וא"כ מה יתן ומה יוסיף טעם ברירה בדרבנן הא טעמא דאמרינן ברירה בדרבנן משום דספק דרבנן להקל כמ"ש הר"ן פ' כל הגט וכ"כ הב"ש והפ"י וא"כ אין לנתק לעשות ספק דרבנן והא דאשכחן ברירה בדרבנן לא שיעשה כן במתכוין בכדי לסמוך אברירה אלא כגון ההיא דשנים שלקחו בהמה וחביות בשותפי' שהם חולקים ביניהם בכדי לקבל כ"א חלקו וממילא דסמכינן אברירותם כיון שהוא מלתא דרבנן והא דפריך ביומא ותמורה ונברור היינו אף לכתחלה א"ש בפשיטות דהתם קיימינן למאן דסובר ברירה אף בדאורייתא ובתורת ודאי אתינן עלה ושפיר איכא למשרי אף לכתחלה משא"כ אי בדאורייתא אין ברירה רק בדרבנן והיינו מספק שוב אין מקום לעשות לכתחלה ובר מן דין נלענ"ד דאין להתיר מספק דרבנן לקולא עפ"י מה שכתב הש"ך סי' קיו"ד דבאתחזק איסורא אסור אף בספק דרבנן ואין לך אתחזק איסורא יותר מזו שהיה נאסר משום כלאים ועכשיו אנו באים להתירו ע"י ניתוק: ובזה היה אפשר ליישב מה שהשמיט הרמב"ם דינא דמר זוטרא ומ"ש הכ"מ דהרמב"ם לא גריס והלכתא הוא אמת נכון אך אכתי קשה דהא מר ברי' דר"א לא פליג אמ"ז בהא מלתא דאי נתקי שפיר דמי מדרבנן רק במה דס"ל דדוקא כולהו בעינן ובהא פסק הרמב"ם כמר בר ר"א דבחד סגי או שוע כו' אבל מ"מ מודה למ"ז בגוף הדין דמהני ניתק בדרבנן וא"כ הו"ל להרמב"ם לאתויי הך דינא בדרבנן וכן מבואר בחידושי הרשב"א ריש יבמות וברמב"ן בנדה דא"ש מימרא דמ"ז דעכ"פ בעינן שיהי' כ"א שוע מדאורייתא ע"ש ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם סובר דגוף דינא דמ"ז דלא כהלכתא דמ"ז ס"ל דאף באתחזק איסורא מקילינן בספק דרבנן וכר"מ דמקוואות כדאיתא בעירובין דף ל"ה משא"כ למאי דמשמע מש"ס דעירובין דשקיל וטרי אליבי'