בית אפרים יורה דעה ריב

הוא שלו או להיפך כמו כן י"ל בגוף הטלאים והכלב ג"כ שזה יש לו חלק בכל טלה שביד חבירו ונגד זה הגיע הכלב לחלקו וא"כ מחיר הכלב משוך ואתי בכולהו וא"כ איכ' נמי ס"ס להיפך לחומר' דבכל חד איכ' למימר שמא זהו נגד הכלב ואת"ל שאינו כולו מ"מ דילמ' מחציתו או שליש נגדו והלכך א"ש למ"ד דסובר א"ב: אך קשה דא"כ מאי פריך למ"ד די"ב נברור דהא בב' מינים לא אמרי' הוברר וא"כ יש ספק דלמא הכלב משוך ואתי בכולהו וצ"ל דודאי אי בכל דוכתי אין ברירה שפיר אמרינן דלמא משיך בכולהו משא"כ אי יש ברירה רק דבתרי מינים לא אמרינן ברירה והיינו מטעם דמסתמא יחלקו מכל מין א"כ אין הספק נופל על כל הטלאים דהא מה שיש כנגדו במינו אמרינן ברירה רק על חד מנייהו אמרינן שיחלקו ביניהם אותו ואת הכלב ומספקא לן הי מינייהו וע"ז פריך ונברור: ובזה א"ש מה שהקשיתי לעיל דאף למ"ד אין ברירה קשה ליבטל ברובא דז"א דלמ"ד אין ברירה כל הטלאים אסורות דלמא יש בהם תערובות הכלב אך דאכתי קשה דמאי אמר ונברור דל"ל לברורי נימא דבטל ברובא כמש"ל דהא לדידי' אין כאן חשש רק בחד וא"ל כמש"ל כיון דכולם בספק אין מועלין לבטל ז"א כיון דיש ברירה רק בתרי מינים אין ברירה א"כ עכ"פ לא נאסר רק אחד מהם והוא ברור ועומד לעצמו בתוך התערובות שהרי כשאנו מבררים אותו ולוקחין אותו מביניהם אנו אומרים זהו המגיעו משעה ראשונה נגד הכלב. וכיון שהוא מבורר ועומד במקומו שפיר יש לו להיות בטל בשאר דאע"פ שאנו מכנין גם השאר בספק שם איסור מחמת חסרון ידיעתינו כבר כתבתי דחסרון ידיע' אינו מזיק כלום וצ"ל כיון דבאמת יש ברירה אין לנו לבטלו ברוב דהוי כאפשר להכיר האיסור ולהסירו משם דלא בטל. וכה"ג כתב המ"ל בהלכות מעילה וכאן עדיף טפי: ועתה נחזי אנן להרמב"ם דפוסק אין ברירה ובדרבנן יש ברירה אין מקום לאסור הטלאים מספק דלמא משיך בכולהו דלדידן דמספקא לן מילתא אי י"ב או א"ב א"כ יש כאן ס"ס דילמא יש ברירה ואת"ל אין ברירה מ"מ עדיין יש להסתפק שמא הך טלה לבד הוא מחיר כלב כמש"ל ואף די"ל דהוי כשם אונס חד הוא וחד ספיקא חשוב אם שאר הטלאים פתיך בהו מחיר הכלב או לא מ"מ אין זה רק ספיקא ומדאורייתא לקולא אף אם היינו אומרים אין ברירה וכיון שכן שוב הוי רק דרבנן ושפיר אמרינן ברירה ולכך פסק הרמב"ם דנברור חד אע"ג דס"ל דבדאורייתא א"ב: ודע שיש כאן מקום עיון גדול על התוס' בע"ז דס"ג ד"ה כגון דקאי בחצירה שכתבו דבטלה סתם וקיימו בחצירה אע"פ שאין יכול לדחותה לטלה מן השוק אפ"ה אין שם אתנן חל אפי' למ"ד דיש ברירה אלא על המבורר בשעת ביאה ע"ש ולפי"ז תימא דהא אתנן ומחיר מחד קראי נפקא א"כ גם במחיר בעינן שאין שם המחיר חל אלא על המבורר בשעת מחיר וא"כ צא ופריש מתני' דתמורה דאסרינן להנך שכנגד הכלב ומבואר דאדרבה למ"ד א"ב א"ש טפי אע"ג דאין מבורר איזה הוא המחיר ולמ"ד דיש ברירה דאמרינן נברור כו' קשה דאפי' הך חדא לא נאסר כיון דבשעת המחיר לא הי' מבורר: ולכאורה הי' אפשר לומר דאע"ג דלענין אתנן אי אמרינן אין ברירה לא מיתסר שאני התם דעכ"פ אין בכלל האתנן רק טלה אחד ותו לא וכיון שלא הוברר לא חל שם אתנן משא"כ גבי מחיר אה"נ אם הי' עומדים כמה טלאים בחצירו ואמר לחבירו טלה אחד יהי' מחיר כלב שלך לא מיתסר אבל בהא דשני אחין שירשו אז אי א"ב אמרינן שמחיר הכלב פתיך ואתי בכל עשרה טלאים והוי כמבורר שהרי בכולם אנו אומרים שיש בהם מחיר כלב וא"כ למ"ד א"ב א"ש ולמ"ד י"ב נמי א"ש כיון דבתרי מינים א"ב א"כ נמי אמרינן דפתיך בכולהו אלא דלפי"ז קשה מאי פריך ונברור חד דהא ע"כ לומר שמחמת הכלב מעורב בכל העשרה משום דתרי מינים נינהו ומה יועיל הברירה וע"כ לומר דאע"ג דתרי מינים וא"ב מ"מ אינו תופס בכולהו רק דאמרינן דעכ"פ מחצית הכלב הגיע לחלקו ונטל נגדו מחצית טלה וכמ"ש רש"י גבי גדיים ותיישים וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דהא בשעת המחיר עדיין לא התברר איזה טלה היא ואין חל עליו שם מחיר כלל ומאין הרגלים לדבר להחמיר במחיר יותר מבאתנן וצ"ע כעת: והנה התוס' בקידושין כתבו גבי גר וע"א שירשו כו' דאין לומר משום ברירה דא"כ אפי' בא לרשותו יהא מותר מה"ט וזה תמוה דהא אדרבא אי יש ברירה פשיט' דבאו ברשותו אסור ומצאתי בחידושי מוהרי"ט שעמד בזה ותירץ בדוחק. ולענ"ד נראה ברור שט"ס הוא בתוס' וצ"ל אפי' נשתתפו יהא מותר מה"ט ואע"ג דאכתי לא הוזכר הבריית' דנשתתפו מ"מ עלה סמיך וכן מבואר להדיא בתוס' ע"ז דף ס"ד ע"ב ד"ה תנ"ה ע"ש ונפלאתי על ד"ז הגאון בת"ח שם שכתב דאדרבה התוס' בקידושין כו' וזה תמוה דע"כ צריך להגיה בדברי התוס' כמ"ש והן הן דברי התוס' בע"ז. שוב ראיתי בפ"י בקידושין שהרגיש במ"ש אלא שלא הביא דברי התוס' בע"ז ולכך לא נחית להגיה בתוס' דקידושין כמ"ש: והנה לכאורה הפשטות בכוונת דברי התוס' בקידושין וע"א שר"ל דמוכח מזה דהברייתא אתי כמ"ד א"ב. ולפי"ז משמע מדבריהם דאי יש ברירה אף בתרי מינים אמרינן ברירה אך דמדברי התוס' בחגיגה מבואר דטעמא משום דבתרי מינים לא אמרינן ברירה. והנה שם בלשון התוס' דחגיגה ג"כ נראה שנפל ט"ס וצ"ל וכן פירוש הוא עצמו משנה גר ונכרי כו' דא"ל ברירה התם והוא ר"ת דאין לומר ע"ש ור"ל דמה"ט לא אמרינן ברירה משום תרי מינים אבל בחד מינא יש ברירה וע"ז הקשו וקשה למורי כו' ובזה מדוקדק תיבת התם שלכאורה אין לו שחר ולפי מה שהגהתי א"ש וכן נראה ממ"ש התוס' שם וכ"ת דבדרבנן מודה ר"י דאית לי' ברירה כו' ולכאורה קשה דמה יענו לההיא דגר וע"א דחליפי ע"א דאוריית' וא"ל שכוונתם לפי המסקנה דירושת הגר דרבנן ובדרבנן יש ברירה ז"א דלמסקנה לאו משום ברירה אקילו דאפי' אי א"ב מ"מ שרי דהם אמרו שיורש את אביו והם אמרו שלא יזכה כ"א בדבר המות' וכמבואר בת"י הביאם אא"ז מהרש"א ז"ל ובאמת שזה מוכרח לפי מ"ש דבתרי מינים לא אמרינן ברירה והיינו אפי' בדרבנן כדמוכח מהאי דחבר וע"ה וע"כ דאף למסקנא דירושת הגר דרבנן מ"מ טעמא לאו משום ברירה אלא משום דהם אמרו כו' ועיין בתוס' רי"ד שכתב ג"כ דטעמא דבב' מינים לא אמרינן ברירה ומדברי הריטב"א שם אין נראה כן ע"ש ואין להאריך: ועתה אני בא בדבריך שכתבת ללמוד מהך דתמורה לכלאים ולפי מ"ש ז"א דהתוס' בתמורה בחד מינא מיירי כמ"ש וצמר ופשתן תרי מיני נינהו ואפי' בדרבנן לא אמרינן ברירה כדמוכח ממתני' דדמאי אמנם אפשר לומר דאין לחלק בין חד מין לתרי מיני אלא לענין חלוקת ירושה ושותפים כיון דיש קפידא בחפצים מי יקח זה ומי יקח זה דיינינן כאילו כ"א יש לן חלק בזה ובזה וע"י החלוקה באים לידי חליפין אבל לענין כלאים כיון דל"ש סברא דקפיד' וזה בא לברור החוט של פשתן מתוך הצמר שפיר דמי אי אמרינן ברירה אבל באמת ז"א דהא גוף סברת התוס' דתמורה היא כהלכתא בלא טעמא לפי הבנתך דאף אם יש איסור מיוחד בתוך התערובות סמכינן אברירה כשנולד בתוך התערובות ולא בסבר' תלי' מלתא דאנה השכל שיגזור אומר דאחר התערובו' מסתמ' בורר האיסור מתוך ההיתר וע"כ לומר שכך קיבלו להתיר בכה"ג שהאיסו' לא הי' מבורר בפ"ע א"כ אף בתרי מינא נמי נימא הכי וע"כ לומר שלא בא הקבלה שיש ברירה רק בחד מינא ולא בתרי מינא א"כ שוב אין לחלק בין יש קפיד' בין אין קפיד' ועוד נראה דאף אי נימא דהך מלת' דיש בריר' גזירת הכתוב הוא להתיר בכה"ג זה ל"ש רק אי אמרינן ברירה מדאוריית' אבל אם בדאוריית' לא אמרינן ברירה כ"א בדרבנן פשיט' דלא מסתבר להתיר מחמת דבדרבנן יש ברירה כיון דמצד הסבר' לא מיסתבר כלל שנוכל לסמוך שלקח האיסור דא"כ אף בנולד קודם התערובות ניקום ונסמוך שבורר