בית אפרים יורה דעה ריא

אפשר לומר דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל ספק דאורייתא מדאורייתא לקולא אך מדרבנן לחומרא ובספק איסור כרת מה"ת לחומרא: ולפי"ז א"ש בהך דטלאים דאע"ג דהוא דאורייתא מ"מ אף בלא ברירה אם באנו לדון על כל א' בפ"ע ספיק' הוא ומדאוריי' לקולא ואף את"ל דבכה"ג שכולם קרבים לגבי מזבח הוי כאכילת אדם אחד דבודאי חד מינייהו איסורא הוא אין להקל מ"מ אם לוקח א' ושחטו לצורכו שוב השאר מותרין מדאורייתא מספיקא אף אי לא אמרינן ברירה וכן בההיא דשופרות דאף בלא דין ברירה אין כאן רק ספק ואינו רק מדרבנן לחומר' ושוב בדרבנן אמרינן ברירה משא"כ בהא דלאיזה שארצה אגרש ואינך דהוי ספק כרת ומדאורייתא לחומרא ובדאורייתא לא אמרינן ברירה ומה שלכאורה צ"ע בזה יש ליישב ולקצר אני צריך: ועוד נלענ"ד בישוב דברי הרמב"ם עפ"י מה דלכאורה צ"ע בהא דפריך הש"ס בבכורות ואי אמרת יש ברירה נברור כו' הא קאי התם למ"ד ותרווייהו מודים דגדיים נגד טלאים אין אומרים זהו חלקו המגיעו רק בגדיים נגד גדיים פליגי ואיך מקשה עלה ממתני' דתמור' דהא טלה וכלב שני מינים הם וכן מבואר בחגיגה דף כ"ה דמייתי התם פלוגתא דחבר וע"ה שירשו את אביהם כו' לא יאמר טול אתה חטים ואני שעורים ופירש"י והתוספות שם דבתרי מינים לא אמרינן ברירה: ומצאתי להרשב"א בקידושין שכתבו שם אהא דמייתי רבא להוכיח דירושת הגר דרבנן ממתני' דגר ועכו"ם כו' דא"ל הטעם משום ברירה דמעות וע"א תרי מינים נינהו והקשה ע"ז מסוגיא דתמורה וכתב דאפשר רבא סבר בשני מינים אין ברירה וההיא מתני' כפשטא מפרש לה אפילו לא שוי כלבא טפי ע"ש וזה תימא לפענ"ד דהרי הסוגיא מפורשת בבכורות דמקשה ממתני' דתמורה אמ"ד דסובר יש ברירה בחד מינא ובתרי מינים מודה: ואמנם לולי דברי חדשו דהרשב"א ז"ל היה נלענ"ד מאן דקא מותיב שפיר מותיב לפום מה דס"ל בחד מינא ברירה אך בתרי מינא לא אמרינן ברירה בשום לב אהא דפריך ונברור הך דלהדי כלב כו' ולכאורה קשה כיון דהשת' קיימינן דיש ברירה א"כ א"צ לברור חד מינייהו שהרי אנו אומרים הוברר הדבר למפרע שזהו חלקו המגיע משעה ראשונ' א"כ מעולם לא נפל לגורלו מחיר כלב כלל שהרי להך מ"ד די"ב אין חשש שהחליפו חלק זה בזה אלא אמרינן שכ"א נטל חלקו המגיעו וצ"ל דודאי אי אפשר לומר בטלה שנטל זה כנגד הכלב דהוברר הדבר דהא תרי מינים נינהו וא"א לומר זהו חלקו המגיעו דגם מ"ד די"ב מודה בזה וא"כ עכ"פ יש כאן טלה אחד שהיא מחיר כלב אלא דמ"מ פריך שפיר למ"ד דבחד מינא י"ב דהא מצינן להתיר שאר הטלאים כשנברור חד דהא תערובות טלה זה בתוך שאר הטלאים חד מינא הוא ושפיר אמרינן ברירה: וכדי ליישב דעת הרשב"א היה אפשר לומר דהרשב"א סובר כקושית התוספות דתמורה דבכה"ג לא שייך ברירה שהרי היא תערובו' איסור בהיתר וע"כ דקושית הש"ס הוא דאי י"ב א"כ החלוקה היתה אמת והוברר שזהו חלקו משעה ראשונה וא"ל אם כן ל"ל לברור דהא אף בלא ברירה שרי וכמו גבי גר דאי לאו משום דתרי מינים נינהו ה"א דשרי משום ברירה ס"ל להרשב"א דלא דמי דחליפי אליל הטעם משום שנהנה מע"ז שתופסת את דמיה ואי אמרינן בריר' אין כאן תפיסת דמים כלל משא"כ במחיר כלב דלאו משום הנאה אתינן עלה כל שזה לוקח טלה נגד כלב אע"פ שבתורת ירושה מ"מ זכיה זו שזוכה בירושת הטלה מחיר כלב מיקרי ונאסר ולכך צריך לברור חד והועילה לו ברירתו לפי שבדעתו היה דמה שיברור נגד הכלב זה יהיה תמורותו וכמ"ש התוספות בבכורות משא"כ אם נימא דבתרי מינין אין ברירה מה הועיל דעתו דאפילו באומר בפי' בשעת חלוקה שטלה זה הוא חולק נגד הכלב לא מהני דהא בשעת מיתה לא היה מבורר והאי מחיר כלב הוי משוך ואתי בכולהו טלאים שכנגדו וברירתו דעכשיו לאו כלום הוא אבל אם בתרי מינים יש ברירה א"ש דעיקר האיסור על שעת חלוקה לפי שהוא חולק בירושה טלה נגד הכלב ושוב שפיר מהני דעתו על הטלה שיברור ואמרינן הוברר הדבר למפרע שחלוקה זו היתה משעה ראשונה משעת מיתת אביהן וא"כ שפיר הוכיח הרשב"א מזה דבתרי מינים נמי יש ברירה: ומה שהקשית מהא דהסוגיא אזלא התם להנך דסוברים דגדיים נגד תיישים אין ברירה אפשר לומר דס"ל לפי מה דקי"ל בדבר שיש בו דין חלוקה חולקין ובאין בו דין חלוקה אמרינן גוד או אגוד ולפי"ז בהא דגדיים נגד תיישים אין אומרים זה חלקו המגיעו דהא יש בו כדי חלוקה שזה יטול מחצית גדיים ומחצית התיישים וזה יטול המחצית ובשעת מיתה להכי קאי ומה שחלקו אח"כ גדיים נגד תיישים יש עליו דין קנין משא"כ בטלה וכלב שאין כ"א בפני עצמו עומד ליחלק אם כן מעיקרא קאי להכי שכל אחד יטול מין אחד לחלקו ושפיר כתב הרשב"א דלרב' ע"כ ס"ל דאף בכה"ג נמי אין ברירה בתרי מינים דאל"כ מה הוכיח מע"ז דהא ע"ז לאו לחלוקה קאי ומעיקרא קאי שאחד יטול אותה לחלקו ומש"ה שרי מטעם ברירה ואף למאי דבעי לאוקמי במסכת ע"א דף ס"ד דמיירי בע"ז המתחלקות לפי שבריה מכל מקום לאו לשבירה קיימא שהיא נמכרת ביותר כשהיא שלימה ומ"מ אינו רוצה בקיומו דמיירי שנוטל פחות משווי' כשהיא שלימה רק נגד שבורה וכמ"ש דודי ז' הגאון בעל ת"ח ע"ש ובזה א"ש שהרשב"א רוצה להכריח מסוגי' דתמורה דיש ברירה בתרי מיני וכתב דשמא רבא סובר כו' והרי עדיין יוקשה עלינו ממתני' דדמאי אסוגי' דתמורה דהא במתני' אית' לא יאמר טול חטים ואני שעורים והרשב"א גופי' הביאה שם ולפי מ"ש א"ש דחטים ושעורים כיון דיש דין חלוקה בכ"א בפ"ע לכך לא אמרינן שיוברר זה נגד זה אלא דיינינן כאלו בשעת מיתה זכה כ"א במחצה אבל מ"מ צ"ע על הרשב"א דל"ל לדחוק' דשמא רבא סבור כו' דדלמ' גם רבא מודה דבתרי מיני' כה"ג שאין בו דין חלוקה יש ברירה ודייק מלתא דירושת הגר מדרבנן מהא דלא יאמר טול אתה יי"נ ואני פירות דהני תרווייהו בני חלוקה נינהו ודמי לגדיים ותיישים דאין ברירה וע"כ דשרינן מטעם ירושת הגר דרבנן ואפשר כיון דרבא נקט בלישני' חליפי ע"ז קשקיל אלמא דמריש' דמתני' דמיירי בע"ז קא דייק למילתי' וצ"ע כנלענ"ד למשכוני' נפשין על מאור עינינו הרשב"א ז"ל דלא ליהוי שמעתתי' מרפסין איגרין: אמנם בשיטות הרמב"ם י"ל דמפרש מלת' כפשט' דהש"ס קשי' ליה דהא הך ברירה דבין הטלאים חד מינא והנה לכאורה קשה בהא דפריך למ"ד יש ברירה ונברור דהא אף למ"ד אין ברירה נמי קשה לפי מ"ש התוס' והרשב"א בגטין דכיון דאין ברירה יש להסתפק שמא הגיע לו כל חלקו של נכרי או חצי' ע"ש ולפי"ז נראה פשוט דלהך מ"ד נמי עכ"פ לא יצאנו מידי ספק דשמא זהו חלקו המגיע כמו שאנו מסופקים שמא נטל כל חלק הע"ז כמו כן י"ל שנטל חלקו המגיעו אלא דלמ"ד יש ברירה אמרי' הוברר הדבר ולמ"ד אין ברירה לא הוברר אבל עכ"פ לא יצא מגדר הספק ולפי"ז גם למ"ד אין ברירה נברור חד ונשתרי אידך מטעם ס"ס ספק שמא זהו חלקו המגיעו ואת"ל שאין זה חלקו ויש כאן מחיר כלב מ"מ שמא אותו שנטל הוא הך דלהדי כלב ואינך נשתרי ואין זה ענין להך דספק אחד בגופו ואחד בתערובות כיון שמעולם לא הוברר הספק על גוף א' בפ"ע כ"א בתערובת נולד גם הס' הא' שמא יש כאן מחיר כלב או אין כלל ואע"ג דבשני מינין אין ברירה מ"מ הא הך דאין ברירה אינו רק ספיק' ולשיטת רש"י שם ניחא דלעולם יש כאן תערובות מחלק חבירו ובכל חטה אמרינן חצי' טבל וחצי' חולין וה"נ חצי טלה אחד עכ"פ מחיר כלב הוא דהיינו מחצית הכלב שנטל חבירו אבל לשיטת התוס' קשה וצ"ל דלשיטת התוס' אי אין ברירה פשט הספק בכולו ואנו רואין הכל כאילו בלול ומעורב יחד וכמו שי"ל שכל מה שבידו הוא חלקו וביד חבירו