בית אפרים יורה דעה רח

א"ש מה שהקשה הגאון מוהר"ר אליהו ז"ל מהך דחלות תודה משום דהתם בדעתו שאם לא ימצא לקוחות שיקח אותם לעצמו ומה בכך שהוא מחלקם בצק הרי הוא חוזר ומצרפם בתנור או בסל ובהכי א"ש גם מנהג ישראל תורה לפי דעת כל הפוסקים דאע"פ שהם מתחלקי' לגלוסקאות מ"מ הרי הם אופין אותם יחד ורודים ונותנים לסל א' יחד ואין חלוקת הבצק הזו סופה להתקיים משא"כ כשהוא חלוקה המתקיימת דומיא דמחלק לאנשים הרבה אף באיש א' פטור ועיין בתפארת למשה שכ' דא"ל דלחומר' נוטלין שמא יצטרפו אח"כ בסל או בתנור דא"כ לא יברכו ועוד דנ"ל דאפי' יצטרפו אח"כ פטורין כיון שהיה פטור בשעה שיהיה לו חובה כו' ע"ש ולפמ"ש דכיון דאין דעתם לחלקה לגמרי שהרי סופם להחזיר ולהצטרפם בתנור או בסל מעיקר' כאילו עשאה ע"ד שלא לחלק כלל דמיא ועוד יש לעיין בזה הרבה ולא עת האסף פה דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות כלאים ודיני ברירה שאלה ע גפן פורי' החריף מוהר"ר שמחה נתן ני' אחד"ש הגיעני דבריך ושמחתי בפעליך. אחרי רואי כי נתן ה' לך לב לדעת. לבנות ולטעת מובטחני בזה שתהי' מורה באמ' ובצדק כדת של תורה ואל זה אביט להלהיב נפש יקרה. ואף כי טרידנא כעת להשיב בענינים הנוגעים למעשה. לכבוד בית אביך אדירי התורה. אבחר דברי עמך בקצרה. ועוד חזון למועד לבא בארוכה להשיב על כל פרט ב"נ אי"ה: ראשון תחלה נאמר במה שכתבת לתרץ דברי הטור ביו"ד סי' ש"ב עפ"י דברי התוס' בתמורה דף למ"ד דאף בתערובות איסור אם נולד בתוך התערובות אמרינן ברירה וכיון דבכלאים דרבנן מיירי א"כ שפיר אמרינן ברירה דהא קודם התערובות אין איסור. וע"י התערובות בא האיסור ע"כ דבריך. ולדידי חזי לי שאין הנדון דומה לברירה שאף התוס' לא אמרו אלא התם שלא חל שם איסור על דבר זה עד לאחר שנתערב ובשעה שחל שם איסור כבר הוא מעורב ולא ניכר איזה הוא משא"כ אם הדבר האוסר היה מופרד בפ"ע אע"פ שאז לא נקרא עליו שם איסור מ"מ הרי בשעה שנתחבר ונאסר חל עליו שם איסור ואז היה מבורר מה בכך שאח"כ נאבד ונתעלם מעיניו ולא יכירנו עוד מקומו מ"מ כיון דעכ"פ כבר הוברר האיסור פעם א' שוב ל"ש בי' ברירה וכשאר תערובות דעלמא דמי. והגע עצמך בטיפת חלב שנפלה על חתיכה מהחתיכות של בשר עוף או אפי' שאר איסורים דרבנן שנפל על חתיכה מהחתיכות נימא דנברור חד (שא"ל בשאר איסורים הרי האיסור מבורר בפ"ע. ז"א דאין האיסור שנופל אוסר שהרי כנגד האיסור יש כדי לבטל רק מחמת דהחנ"נ ואוסרות שאר החתיכות וא"כ הרי נולד האיסור בתוך התערובות) שהרי האיסור נולד בתוך התערובות אלא ודאי שז"א דמ"מ ברגע נפילות הטיפה היה מבורר האיסור בפ"ע ואף אם לא שלטא בי' עינא בשעת נפילות הטיפה להבחין על איזה חתיכה נפלה רק עיניו מרחוק יביטו שנפלה הטפה שם ולא נודע לו על איזה מהם מ"מ לאו בידיעתינו תליא מלתא אלא אף אם היה מבורר בפ"ע בשעת הנפילה בין יודעים ובין לא יודעים לא שייך אח"כ ברירה וא"כ הכא דבשעתא דרמי חיטא דכיתנא היה האיסור מבורר וידוע אעפ"י שאח"כ נתערב לא שייך בי' ברירה כמו שאר תערובות דעלמא ומה יושיענו זה שקודם התחברותו אל הצמר לא הי' עליו שם איסור מ"מ בעת התחברותו נאסר בבירור ותו לא מהני לי' ברירה: אמנם כדי לברר אמתת כוונת התוס' דתמורה בזה מוכרח אני להאריך קצת דלכאורה הדברים תמוהים מאד במה שכתבו דזה כלל גדול בדין ברירה בין נולד הספק קודם התערובות או אח"כ וזה ענין תמוה כיון שיש כאן איסור ודאי בתוך התערובות אטו השולח יד ליטול האיסור מתוך ההיתר הוא נביא ויודע לכוון וליטול האיסור ולברר הכל מתוך ההיתר ואם נאמר דמסתמא תולין דעלה בידו האיסור וכמו שתולין בנפל א' לים א"כ מאין הרגלים לחלק בין קודם התערובות לאחר התערובות דכמו כן אם נתערב אחר שנקרא עליו שם איסור ג"כ נימא הכי באיסור דרבנן ובאמת ז"א ובעינן דוקא נפל לים ולאכול שנים שנים אלא ודאי שז"א דאף דאמרינן ברירה בדרבנן מ"מ בכה"ג שנתערב איסור חיישינן שמא ישאר האיסור בתוך התערובות בין אם נולד קודם התערובות או אח"כ ומ"ש התוס' דאם נולד בתוך התערובות אמרינן ברירה אין כוונתם כשחל שם איסור על דבר פרטי בתוך התערובות ואנחנו לא נדע איזה הוא בכה"ג לא מהני כלל מה שהוא בתוך התערובות שהרי עכ"פ חל על א' בפרטית שם איסור והוא מבורר לעצמו אלא מחמת שיש תערובות לא ידענו מקומו איה פשיטא שאין חסרון ידיעתינו מועלת להתיר התערובות ע"י דנברור חד ונסמוך שהוא האיסור כיון שאף קודם שנטלו משם והיה מונח במקומו חל עליו שם איסור ברור רק שאנחנו לא ידענו איזה הוא ולכן אם נתערבו כמה פרות ושחט בתה של א' אסור לשחוט התערובות ואין להתיר ע"י בירור אחד אף אם נאמר יש ברירה דאעפ"י שהאיסור לא היה ניכר מעולם בפני עצמו רק אחר התערובות מ"מ אין אנו יכולים לתלות ולומר שזהו שבירר הוא האם של השחוטה היום כיון שהאם הוא מבוררת בפ"ע ומה נ"מ אם קודם התערובות או אח"כ נשחטה סוף סוף חדא ודאי באיסורא קיימא ומבוררת לעצמה. אבל היכא שהאיסור נולד בתוך התערובות ולא קבע האיסור מעולם שם בפני עצמו ואין הספק מצד חסרון ידיעה שלנו אלא הוא ספק מצד עצמו דאף שהאיסור חל על א' מתערובות מ"מ לא חל על דבר פרטי ולקבוע השם על אחד וכגון ההיא דט' טלאים וכלב דמעולם לא נקבע שם מחיר כלב בפרטות על טלה א' שהרי לא נודע מי הוא שכנגד הכלב ולכן אין נופל ע"ז שם תערובות איסור ותלוי בברירה וכלל הענין דכל שהוקבע השם ביחוד על ד"א הוא נופל תחת הסוג תערובות וכל שלא נקבע האיסור בתוך תערובות ביחוד רק בכללתו נופל תחת סוג ברירה דאמרינן הוברר הדבר שמתחלתו הי' עומד לכך. ומ"ש התוס' לחלק בין קודם התערובות לאחר תערובות היינו משום דספק הנולד בתוך תערובות סתמא דמלתא הוא באופן זה שאין האיסור חל עליו רק בכללות דהיינו על א' מאלו אבל לא בפרטות כגון ההוא דטלאים דאי אמרינן יש ברירה הרי עתה בשעת הברירה נקבע על הטלה הלז ביחוד שם זה שהוא מחיר כלב ואמרינן הוברר הדבר שמתחילתו היה עומד לכך: אמנם לפי"ז צריך לבאר הא דכתבו התוס' בתמורה ליישב ג"כ ההיא דיומא דפריך ונברור ד' זוזי כו' התם הנך ד' זוזי של האשה שמתה הרי הם מבוררים ועומדים לעצמם בתוך השופר וחל עליהם שם איסור חטאת שמתו בעלי' אלא שאנחנו לא נדע איזה הם ואפ"ה כתבו התוס' דכיון שנולד בתוך התערובות לא אמרינן ברירה ובאמת שהתוס' ישנים ביומא ד"ה ונברור כתבו דהיינו שיתנו מתחלה שאם ימות יהי' הד' זוזין קדושים בשבילו כו' וכדפרישית דבתנאי מיירי כן צריך לפרש דאי בלא תנאי מאי פריך ונשקול כו' הא אפי' מאן דאית לי' ברירה לא מהני מידי דדבר פשוט הוא שאם יש כאן איסור מעורב שלא יוכל לומר זה האיסור יושלך כו' ע"ש שיש ט"ס הרבה בלשונם מבואר משום דקשיא להו קושייתם דתמורה הוצרכו לפרש דקושי' הש"ס היינו בתנאי ומדברי התוס' דתמורה נראה שמפרשים קושיית הש"ס בפשיטות אף בלא תנאי א"כ הדברים צריכים יישוב דמאי מהני ברירה בדבר שהאיסור מבורר לעצמו ונראה לענ"ד דא"ש לפי מ"ש בתה"ד סי' שי"ד בנשתתפו במעות שהטילו לכיס אחד ונאבדו דאמרינן שנאבד לפי חשבון לפי שאין מקפידין איזה של זה ואיזה של זה דשם מטבע חד הוא כו' עיין בח"מ סי' רצ"ד ובסמ"ע שם ולפי"ז גם כאן כיון