בית אפרים יורה דעה רז

שהכניסו ישראל עמהם או שנמצא בעת כניסתן דבהכי מיירי קרא דובתים כו' אבל לא שנולד אחר כניסתן הן ביד ישראל או ביד עכו"ם (ובהכי הוה מתיישב טפי גבי חדש אם היינו אומרים כמ"ש רו"מ שהתבואה לא עייל ביד עכו"ם אז הוי א"ש אף אם נימא דידהו אישתרי דכה"ג שנולד אח"כ אין זה מכלל ההיתר אם נאמר דבכה"ג שלא הביאה שליש לא אזלינן בתר העיקר אלא שכבר כתבתי שהיה שם תבואה גמורה) והיינו דכתיב כי תבואו כו' למימרא דמיד בביאתן אם נטעו נאסר משא"כ במצאו נטועה יליף מכי תבואו ונטעתם דשרי והיינו כמו שאר איסורין דאשתרו להו ובטורי אבן שם כתב ליישב ההיא דחדש וחלה דכיון שיש להם היתר אח"כ בכה"ג לא התירה תורה דל"ל למיכלו בעודו באיסור כגון בחדש שיש היתר ע"י העומר או בחלה ע"י הפרשה ע"ש ובזה יש ליישב מ"ש הב"ח אם נימא דנוהג בשל עכו"ם ל"ל לדיוקי מהא דמעיקרא לא אכלו בפשיטות ה"ל לדייק דהאיך אכלו מעבור הארץ הא אסור משום חדש וע"כ דאקרוב העומר והנה כבר השיגו עליו בפוסקים ויש שחזרו וקיימו דבריו ולפי דברי הטורי אבן י"ל דמהא שאכלו מעבור הארץ אין ראי' כ"כ דמצינו למימר דאפי' דבר טמא אישתרי להו (והך דחלה י"ל כמ"ש לעיל משום דכתיב בבואכם ומשונה מכל ביאות האמורות כו' גלי קרא דנתחייבו מיד) משא"כ מהא דמעיקרא לא אכול דייק שפיר דע"כ לומר לפי שיש לו היתר ע"י העומר הוצרכו להמתין ולכך בעי מהיכן הקריבו ואמנם מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה והובא במפורשים משמע דלא כהך סברא שכתב הטורי אבן דהרמב"ן כתב טעמא למה לא ציותה התורה להגעיל במלחמות סיחון ועוג משום שהוא בכלל א"י ואפילו כתלי דחזירי אשתרי וקשה דהאי יש היתר לאיסורו ע"י הגעלה ואף לדעת הפוסקים ביו"ד סי' דלא מיקרי דבר שיל"מ כיון שצריך הוצאות להגעילו מ"מ הא קמן גבי חלה דהפרשה בעי ואפ"ה מיקרי יש לה היתר (ודוחק לומר דכיון דעכ"פ נאכלת לכהן שפיר חשיב ליה יש לו היתר כיון דעכ"פ לדידי' אסור) ואסור לאוכל' בלא הפרשה אלמא דלהפסד מועט לא חששו ואפשר דכוונת הרמב"ן דכיון שהתורה התירה כתלי דחזירי גופא א"כ פשיטא דבליעת הכלים שריא אף שיש לחלק דכתלי דחזירי וכה"ג דבר שבממון התורה חסה עליהם והתירה להם באותן השנים משא"כ הבלוע שהוא טעמא בעלמא ולא שוי מידי מ"מ אם נצטרך להוציא בלעו מתוכו מיחזי כחוכא שגוף האיסור שרי להו וטעמא דידי' יאסר והלכך כיון שגוף איסור דבר טמא א"א לאוכלו בהיתר אף טעמא דידיה שרי: הלכות חלה שאלה סט שאלה במה שנוהגין ליקח חלה אע"פ שמחלקין העיסה לכמה חלקים שאין בכ"א שיעור חלה אי אריך למעבד הכי: תשובה הנה דעת הפוסקים ביורה דעה סי' שכ"ו דהא דאיתמר מתני' העושה עיסה לחלקה בצק פטורה מן החלה היינו אם רוצה לחלקה לאנשים הרבה אבל בשביל שהוא מחלק לעצמו לא מיקרי עושה לחלק. אך לכאורה צ"ע ממ"ש התוס' בברכות דף ל"ח שרבינו יחיאל הי' מסופק אם ווירמייש"ש חייב' בחלה משום דעושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורה מן החלה דלית בהו שיעורא ה"נ גבי ווירמיש"ש נמי פעמים מחלקן שאין משימין שיעור חלה בקדירה א' כו' וכ"כ בהגהות סמ"ק דפוס קראקא דף מ"ט וכ"כ במרדכי ובכל בו סי' פ"ט הרי מבואר דאף שמחלק לעצמו מקרי עשוי לחלק וכבר עמד ע"ז בספר תפארת למשה והביא שם דברי המעדני מלך בהל' חלה דמחלק בין היכא שנאפה הכל ביחד ובין אם לא היה דעתו לאפותו ביחד וכתב דמהתוס' לא משמע כן וכן בספר עטרת ראש תמה בזה. ועתה נדפס מחדש פירוש הגאון החסיד מוהר"ר אלי' מווילנא ז"ל על סדר זרעים ותמה ג"כ על התוס' בזה והביא ראי' ממאי דקאמר נשים שנתנו כו' וה"ל למימר אף באשה א' ועוד הא אמרינן חלות תודה כו' עשאן למכור בשוק חייב והרי לא היה רק עשרון אחד ועשו מהם ג' חלות ואין בכל א' מהם כשיעור וכן פסקו כל הגאונים וכן נהגו אבותינו כו' ע"ש. ולענ"ד אין דברי רבינו יחיאל סותרים כלל למשמעות הפוסקי' הנ"ל והמנהג שנהגו בזה ודברי רבינו יחיאל הם מיוסדים עפ"י מ"ש הר"ש בחלה שכתב לחלוק על ר"ת דמחייב בתחלתה עיסה ע"מ לעשותה סופגנין דהא בירושלמי אמר ר"י העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מן החלה ומן הסבר' כ"ש עושה עיסה ע"מ לעשותה סופגנין כו' ע"ש וכ"כ הרא"ש במס' חלה בשם הרמב"ן שהביא ראיות לזה וכ"כ הרא"ש פרק כל שעה והר"ן שם ע"ש ולדעת ר"ת צ"ל דדוקא בעושה לחלק שלא יהא כשיעור דהעומד ליחלוק כחלוק דמי משא"כ כשדעתו לסופגנין שאין קפידא לענין חלה רק על שעת הגלגול ולא שייך בכה"ג לומר דרואין אותה כאילו הוא עכשיו סופגנין והנה הא דמחלקינן בין אם דעתו לחלק לאדם א' או לאנשים הרבה צ"ל משום דגבי אדם אחד אנו רואין אותם כמצורפים יחד שהרי כל שעה הם בידו לצרף אותם כל זמן שהם בצק ואף לאחר שנאפו עדיין יש בידו לצרפם בסל משא"כ כשמחלק אותם לאנשים הרבה שאין מצטרפין יחד אח"כ אז כיון דבשעת גלגול היה דעתו לחלקה רואין אותה כאלו כבר נתחלקה ולפ"ז א"ש דאע"ג דבאדם א' שדעתו לחלק לבצקים קטנות ולעשות גלוסקאות לאפותם שפיר הם כאלו לא נתחלקה כלל כיון דאכתי חזי לאצטרופי בתנור או בסל מ"מ כשנותן אותם בקדרות לעשות מהם סופגנין שוב א"א לצרף אותם יחד ומה לי אם גלגל העיסה ע"מ לחלקה בצק לאנשים הרבה או גלגל העיסה ע"מ לחלקה בקדרות הרבה כיון דאז הם נעשים סופגנין ובטל מינייהו תורת חלה והלכך שפיר מספקא ליה לרבינו יחיאל בהא מילת' דשמא בכה"ג הוי כעושה עיסה ע"מ לחלקה בצק לאנשים הרבה דפטורה וזה ברור ונכון לענ"ד ומצאתי בצל"ח על מסכת ברכות שכתב כעין מ"ש אלא שביארתי יותר בס"ד אמנם כל החרדה שהחרידו עלינו דבאדם א' לא שייך זה לא ידעתי למה שאע"פ שהאחרונים פירשו דמיירי בדעתו לחלקה לאנשים הרבה מ"מ במחלוקת הוא שנוי' בין הראשונים ז"ל שהרי הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורים כ' סתם העושה עיסה לחלק הבצק פטורה והראב"ד שם חולק עליו וכתב שנ"ל דבאשה א' חייבת שלא תמלך לעשותה עיסה ומייתי ראיה מהירושלמי דאשה שעשתה עיסה ע"מ לעשותה סופגנין כו' וממתני' גופא איכא למשמע נשים שנתנו כו' הא אשה אחת חייבת כו' ע"ש וע"ש בכ"מ מ"ש דלפי פירוש ר"ש ל"ש לדייק מה שדייק הראב"ד כו' צ"ע דאדרב' איכא למידק טפי טעמ' דשעת התערובות הי' שלא מדעתו הא אם התערובות מדעתו אע"פ שסופו לחלק חייב והוא שטתי' דר"ל דס"ל נחתום לאו דווקא אלא הטעם לפי שהתערובות שלא מדעת הנשים ועיין בסה"ת וסמ"ג ובפירוש הגאון מוהר"ר אליהו הנ"ל ותשכח על שיטת ר"ל כמ"ש הראב"ד אמנם דעת שאר הפוסקים הוא דהלכת' כר"י לגבי ר"ל דאפי' ערב שלא מדעתו נעשה טבל כל שאין דעתם לחלקה ע"ש ואפשר דגם סה"ת וסמ"ג סוברים דגם באדם א' שדעתו לחלק פטור וכדעת הרמב"ם וכן נראה דעת הטור וכ"כ בהגהות מיימוני השייכים לספר זרעים להדי' בשם רבינו שמחה דלא תימ' לחלקה בין שתי נשים אלא אפי' לחלק לעצמו או אפי' לעשות ממנו בציקות קטנות פטורי' עד אם לא שיצרפם התנור כו' ע"ש וב"ח פי' גם בדברי הטור שדעתה לחלקה לב"ב כו' ואין לשון הטור מורו' כן ובפסקי חלה להרשב"א נראה שדעתו כהראב"ד ומ"ש נראה דדוקא אם דעתו לחלקה לבציקות קטנות ולא יבואו אח"כ לידי צירוף משא"כ כשדעתו לצרפם בשעת אפי' אח"כ מה בכך שהיה בדעתו לחלקם מ"מ הרי שוב דעתו לצרפם אחר החלוקה ובתר בתרא אזלינן רק היכא שאין בדעתו לצרפם אח"כ כלל ומכ"ש בעושה עיסה סופגנין שא"א שוב לצרפם כלל ובהכי