בית אפרים יורה דעה רג

ראה אותה קודם לו ואעפ"כ הוא קנה וחבירו לא קנה כיון שבשעת ראיית המציאה היה חבירו רחוק ממנה והוא היה קרוב לה וא"כ חבירו לא קנה בראיה בעלמא כיון שלא היה בידו לזכות והוא בראייתו אף שראה אחר כך קנה והשת' א"ש דלא מצי רש"י למינקט ראיתיו קודם שראית דבאמת לא תלי מידי בהכי דאפילו ראה אחר שראה חבירו מ"מ קנה הוא כיון דעיקר טענתו מה שרוצה לקנות בראיה הוא משום שלא היה שום אדם סמוך להמציאה רק הוא ממילא דראיית חבירו לא מהני מידי אף שראה קודם רק שבא לזכות מחמת דמ"מ הגביה קודם ולזה שפיר נקט רש"י ראיתי' קודם שהגבהת אותה כנלענ"ד ליישב דברי רש"י ז"ל: ולפי"ז לפי מה דקי"ל בראי' לא קנה היינו אף בכה"ג שהי' בידו לזכות מ"מ לא זכה בה עדיין וכיון שקדם חבירו והגביה קונה הוא וא"כ לענין הקדש אינו מוקדש דלאו דידי' הוא והארכתי קצת בזה לפי שראיתי להגאון בעל קצה"ח ז"ל שנסתבך בזה וכתב בסי' ר"ד בההיא דב"מ דף מ"ט ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר כו' דכיון דשארית ישראל כו' הו"ל כבידו לזכות ובידו מהני לכל הדברים כו' ובמחכ"ת לא הועיל בזה דמ"מ השתא מיהא כל כמה דלא מטא לידי' לא זכה כלל ואין בידו לעשותו תרומת מעשר עכשיו רק דמועיל דבורו דהשתא לכשיזכה וא"כ השתא מיהא אשתכח דקאכיל טבלים כיון דבשעת חלות התרומה כבר הטבל אינו בעולם וגם בגוף הסבר' דמדמי ההוא דסמכה דעתיה משום שארית ישראל כו' להך דבידו לזכות צ"ע ואמנם לענין דשלבל"ע אשכחן כה"ג בב"מ דף ט"ו דהיכ' דסמכה דעתיה משום ניחא ליה דליקו בהימנותי טרח וזבין מהני ע"ש בתוס' שכתבו בד"ה בההיא הנאה כו' והוי כאילו אמר לו שדה זו לכשאקחנה כו' ור"ל דהכא מהני כדמסיק משום דסמכה דעתיה והיינו לענין דשלבל"ע אבל שיקנה באמירה לא אשכחן אלא כגון כמה אתה נותן לבנך כו' וגם שם אינו אלא חיובא דגופא וכן לענין מתנה מועט' שאינו יכול לחזור היינו שגופו משתעבד ויכול להוציא ממנו בדיינים אבל לא מיירי לענין שיקנה גוף הדבר שמבטיחו לתת לו שיהי' שלו מיד להקנותו לאחר בקנין או לקדש בו אשה ולקנו' בו עבדי' וקרקעו' וגבי כור מעשר כו' נ"ל דא"ש בפשיטו' דהתם זכה ליה רחמנ' ללוי מעשר זה ואם לא הי' בן לוי אחר בעולם רק זה א"צ שום קנין משיכה או מסירה והיינו טעמא דמכירי כהונה ולויה כיון דשאר כהנים ולוים אסחו דעתייהו ממתנות אלו דמסתמ' לא יתנו לאחר רק להם ממילא זכו בהו הנך מכירין והוי כמאן דמטו לידייהו וא"צ שום קנין אחר וא"כ ה"ה בזה אף שאינו ממכירי כהונה ולויה כיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי וכיון דאין לבעלים רק טה"נ הו"ל מתנה מועטת ובודאי דברו לא ישנה משום שארית ישראל כו' ממילא נעשה כמכורין וזכי ביה ממילא וא"צ שום קנין ומדברי רש"י בגיטין דף ל"ב נראה דאף על גב דלא מצי להקנותו מכל מקום מצי לשויה תרומת מעשר ועיין שם באורך בחידושי הרמב"ן והרשב"א שם ועיין בחידושי הרמב"ן שם שכתב בשם הירושלמי דתרומת מכיון דאמר כור ומעשר יש לך בידי נעשה שלוחו של זה כתורם ברשות ע"ש והוא כתירוץ הב' של הש"ס בשם הרא"ש ונפלאתי על בעל קצה"ח שלא הזכיר מדבריהם ומה שהקשה שם יש ליישב וקצרתי וגם הלום ראיתי בספר הנ"ל סי' רי"ב בהא דיתננה לעני הנמצא ראשון לפי מה שכתב הרא"ש בנדרים בשם הרא"מ כו' ע"ש וזה קשה מן הראשונה דודאי הא דאמרינן דבכה"ג דבידו לזכות יכול להקדיש היינו באומר לכשאזכה וכמש"ל וה"נ אם עומד על הפאה ללקטה או שלוקט ע"מ שלא לזכות בה ואומר לכשאזכה בה תהא לפלוני עני חייב לקיים דלא הוי דשלב"ל כיון שהזכיר שהוא מתנה עליו ואינה בעולם בידו לעשותה אבל בכאן שאינו אומר לכשאזכה רק דעתו שיקנה אותו פלוני עכשיו בשעת הגבהה ובאמת לא קנה לחכמים משום דס"ל דלא אמרינן מיגו דאי בעי זכי לנפשי' כו' פשיטא כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל כמבואר בנדרים דף פ"ה באומרת יקדשו ידי כו' דדוקא באמרה לכי מרגשא וע"ש בר"ן וקצרתי ועיין בע"א דף בתוספות ד"ה לקוט לי ירק כו' אבל הכא שאין המלקט מתכוון לזכות כלל לא בתחלה ולא לבסוף וכשנותן לבעה"ב אז זכה בעה"ב וכה"ג פירש ר"ח גבי מילאן ונתנם לחבירו כו' ע"ש: ומה שהקשה למה יתננו לעני כיון דהוא עצמו עני יחזיק לעצמו ואם כי הדברים כפשטן נראה דודאי יכול להחזיק ג"כ לעצמו אלא כיון דמיירי שרוצה ליתן לאחר וקאמר שא"צ להמתין על אותו עני שליקט בשבילו אלא יכול ליתנו לנמצא ראשון וכן מתפרש למ"ד דמיירי בעשיר וה"ה למ"ד בעני אם אין רוצה לזכות בעצמו אך נראה דא"ש אף אם נאמר שאין יכול להחזיק לעצמו לפי מה דאמרינן בגיטין דחכמים ס"ל לא תלקט לו לעני שאסור ללקוט בשביל העני וע"ש בתוספות דר"ח ס"ל דפליגי בתופס לבע"ח מ"ד לא קני מהכא יליף מדכתיב בתרי' תעזוב ע"ש ולפי"ז לפי מ"ש התוספות דמ"ד מעני לעני מחלוקת פליגי בתופס לבע"ח ע"ש וביומא דף ל"ו אמרינן דאי תעזוב השתא משמע הו"ל לאו הניתק לעשה שאם עבר ולקט מחויב לעזוב לעני ולגר וכן פסק הרמב"ם דאם אבד או נשרף לוקה ולפי"ז למאי דדרשינן לא תלקט בשביל העני ועבר בלאו ותיקון הלאו הוא תעזוב אותם והך תעזוב אותם פירושו שלא יחזיק לעצמו רק יניח לאחרים כמו שמתפרש הך תעזוב השתא באם לקט להחזיק לעצמו הוא מחויב לתקן הלאו ולהניח לעניים אחרים א"כ א"א לחלק פירוש הכתוב לחצאין ומתפרש ג"כ על דרך הזה כשלקט בשביל העני צריך לתקן הלאו לעזבו לעני ולגר א"כ אין חילוק בין אם הוא עצמו עני או לא ולכך שפיר קאמר יתננה לעני כו' דבהכי מתקן הלאו דלא תלקט ובהכי א"ש מה שכתב התוס' דלמ"ד אי עביד מהני א"כ קני העני ולפי מ"ש א"ש דהא אביי הוא דס"ל הכי ואביי ס"ל התם דתעזוב השתא משמע א"כ הלאו צריך תיקון ואפשר להעמיס זה בתירוץ התוספות ג"כ וקצרתי ועכ"פ הדבר ברור דאף במציאה והפקר שהוא עומד סמוך לו ובידו לזכות לא קנה להקנותו ולהקדישו וכדאמרינן בסתמא בראי' בעלמא לא קנה ואין חילוק בין ראי' מקרוב או מרחוק ואף שי"ל דהתם כיון שכבר קדם אחר וזכה בה א"כ לא נתקיימה מחשבתו כלל לא מהני מה שהי' בידו לזכות משא"כ אם לא קדמו אחר אלא זכה בו אז זוכה למפרע משעה שהי' בידו לזכות הדבר פשוט שאין לחלק בכך דזו מנין לנו לדון על שם סופו אם יבא לידי זכי' וכן לזכותו למפרע אלא ודאי שאינו קנין כלל מה שבידו לזכות בו ובההיא שעתא לא מצי לאקנויי ולאקדושי רק דמהני אמרתו דעכשיו על אחר הזכיה ולא הוה דשלב"ל: ומעתה מה שהקשה כ"ת דלוקמא הך דשלוח הקן בגוונא דההיא דנדרים לק"מ כמ"ש משום דאי בעינן לאוקמי בהכי ע"כ לאוקמי דאמר לכשאזכה יהי' הקדש וא"כ אין ההקדש חל אלא לאחר שזכה בו הוא ותיכף בשעה שמצאה ורוצה לזכות חלה עליו מצות שלוח ותו לא פקע וכדאמרינן אי דאגבהה לאם כו' דהוי מצי למימר דתיכף בשעת הגבהה אמר שיהא מוקדש אעפ"כ אנו נותנין דין קדימה למצות שילוח שחל תיקף כשמצאו כמ"ש רש"י שם ומה לי שהקדיש תיקף אחר ההגבהה או שחל ההקדש אחר ההגבהה מחמת שאמר קודם לכשאזכה יהא ההקדש ס"ס מצות שילוח חייל קודם ההקדש ותו לא פקע ומ"ש כ"ת וע"כ הכי מפרשינן דהוי הקדש מיד דלא תיקשי מ"ש הר"ן דהו"ל גזבר כו' אלא ע"כ דזכה הקדש מיד ודמי להא דגיטה וידה באין כאחד ה"נ זכייתו וזכיית הקדש באין כאחד כיון דאמירתו הי' קודם הגבהה כו' אין הדמיון עולה יפה דהתם אמרינן שמיד שמקבלת את גיטה אתרבי לה יד לזכייתה משא"כ כאן שאין שתי ידים זוכות כל עיקר דהא לאו שותפי נינהו אלא רשויות מחולקות ואי דמר לאו דהקדש וע"כ חד מינייהו קדים וכיון שאין להקדש מקום לחול אלא לאחר שיהי' שלו דאז מהני דבורו שהקדישו ואין הקדש זה פוטרו כיון שחל עליו מצות שילוח ובאמת קשיא לי דמשמע מדברי הש"ס דמייתי עלה מהא דהקדישה ואח"כ שחטה חייב לכסות דה"ה לענין שלוח דשפיר חל ההקדש אלא דלא פקע מצות שילוח מיני'