בית אפרים יורה דעה רא

וכן מצאתי בת"ח כלל ל"ט שכתב בשם או"ה דאינו אסור כ"א מדרבנן ונראה בלי ספק דלא ס"ד דהר"ן ובעה"ת למיסר מדאוריית' מדכתבו הטעם משום דאתי לידי איסור דאוריית' משמע דהיא גופה לאו איסור דאוריית' הוא אלא אם יבשלם יבא לידי אי"ד ועוד דפשיט' דבדבר תורה ל"ש לומר דגזרינן תחלתו משום סופו דבדאוריית' ל"ש גזרה וא"כ למה נאסר לאכלם א' א' כיון דליכ' טעם איסור השתא וכ"ת דאה"נ דשרי א' א' ולא אסרי כ"א בב"א א"כ ל"ל למימר דאתי לידי איסור דאוריית' והלא השתא שאוכלם איכ' נתינת טעם זה בזה ואיכא איסור' דאוריית' דהא בהתערובות קאמר ר"ל נותר ופיגול וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור וקאמר ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאוריית' ופירש"י נהי דבטל ברוב מ"מ טעמא יהיב עד דמסיק דר"ל איירי במין במינו דליכא טעמא א"כ מוכח כשאכלן בב"א הוי נותן טעם א"כ מאי אתי לידי אי"ד הרי איסור דאוריי' לפנינו וזו קושי' גדולה. ועוד דהר"ן כתב דאפי' במב"מ לא שרי כ"א לאכול א' א' א"כ מין בשא"מ אסור אפי' א' א' מלבד אם נעיין בדברי הר"ן נראה ברור למעיין דאינו אלא דרבנן שכתב ז"ל ומיהו כי אמרינן יבש ביבש בטל ברוב אפי' מדרבנן היינו מין במינו כיון דמדאוריית' אפי' לח בלח ברובא בטיל לא אחמור רבנן יבש ביבש דהא א"א למיתי לידי איסור דאוריית' אבל מין בשא"מ דבלח בלח אזלינן בתר טעמא אפי' ביבש נמי בעינן ס' כי היכא דאי מבשל להו כהדדי לא ליתי לידי טעמא דהוי איסור דאוריית' עכ"ל הרי מוכח מכמה קושיות דר"ל דרבנן חדא דהא מתחיל דכי אמרינן דיבש ביבש אסור דרבנן משמע דכולי שקלי וטריא ע"ז קאי דאל"כ למה הזכיר רבנן כלל בריש' כיון דבסיפ' הוי אפי' מדאוריית' ועוד דמשמע דסיפא איפכ' דריש' הוא דבריש' שרי רבנן כיון דלא אתא לעולם לידי א"ד משמע דבסיפ' דאיכ' למיחש להא אסרו רבנן מהאי טעמ' דהא האי טעמ' לא נקט לי' אלא לפרש למה במב"מ לא אסרו רבנן משמע דהאי טעמא לא עביד אלא דליתסר מדרבנן ועוד גדולה על הכל שכתב בפי' כי היכי דכי מבטל להו כו' משמע שהוא הרחקה וגזירה דלא ליתי לידי איסור דאוריית': הן אמת כי מצאתי בתוס' פ' אלו עוברין דף מ"ד ד"ה איתבי' שתי קופות שהקשו מאי פריך אמאי אמרינן שאני אומר הא מדאורייתא מין במינו בטל ברוב והכא מיירי שרבו חולין ותי' ר"י ז"ל דבעי למימר בכל ענין אפי' מין בשא"מ משמע דשא"מ אסור מדאורייתא ואלקים יודע כי אח"כ מצאתי בהגה"ת ש"ד שכתב מהרא"י בשם התוס' דאלו עוברין וג"ה דמשמע דאפי' מדאוריית' לא בטלי גם מצאתי שכתב ונ"מ אם נתערבו דברים שחלוקין בשמן ושוים במראה כו' הרי כמ"ש לעיל דמין בשא"מ דכתבו אלו הפוסקים הוא בתרי שמא ומ"מ גם כי רבינו הגדול ר"י ז"ל כ' כן מ"מ נראה דלא שבקינן כל הני פוסקים שהבאתי בשמם דשרי מדאורייתא וכן פשט לשון התוס' בבכורות וכמ"ש לעיל: ולפי דעתי א"א שיעלה על דעת שום חכם בעולם לומר דאי הוי מדאוריית' הוי הטעם הואיל וסופו לבא לידי טעם וכי דרשינן טעמ' דקרא ופשיט' דמאן דס"ל דאורייתא ס"ל דלא התיר' התור' ברוב כ"א במב"מ ולא בשא"מ בלא שום טעם ואפשר דס"ל כיון דקי"ל דכזית בכא"פ לוקין עליו אע"ג דהוי רוב ומשמע אפי' ביבש וכזית בכא"פ הוי בשא"מ כמ"ש התוס' פג"ה דף צ"ט ש"מ בשא"מ הוי דאורייתא ולענד"נ דזהו כוונתו של מהרא"י בהגהת ש"ד שהזכרתי שכתב דבפג"ה משמע כן אבל לענ"ד אין ראי' משם דנוכל לפרש כל דברי התוס' אלח בלח וכזית בכא"פ קאי דוקא אלח בלח ואין כאן מקומו יהיה איך שיהי' מ"מ מאן דס"ל מין בשא"מ דאורייתא ל"ה הטעם משו' סופו שיבא לידי טעם ואצ"ל להתו' דס"ל דגם במב"מ לא שרי לאכלם אדם א' כמ"ש פג"ה דף ק' וא"כ כ"ש דאסור לאכלם בב"א אלא בזה אחר זה דאין כאן נתינת טעם וא"כ ל"ה אלא גזרה שמא יבשלם יחד וזה ל"ש בדאורייתא וכמ"ש לעיל וא"כ התוס' בבכורות דס"ל דאוכל הוי כנוגע ס"ל בלא ספק דמבשא"מ בטל מדאורייתא דעתה אין לחלק בין טומאה לאכילה כיון דלא תלי בטעמ' וכן בהגה' ש"ד שהזכרתי לא תלי בטעם כ"א בשמן ש"מ מ"ד דאורייתא לא תלי מידי בטעם אלא דקרא לא קאי כ"א אמב"מ וא"כ אומר בטח דהתוס' לא ס"ד כר"י וכן בפג"ה ופ' התערובות כתבו התוס' בהדי' דפ' אלו עוברין מיירי במינו א"כ לא סביר' כר"י דמוקי לה שלא במינו וכן פרק משילין דף ל"ח אמרינן הרי שנתערב לו קב חטין בי' קבין של חבירו יאכל הלה וחדי וקאמר מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר לי' דהו"ל מין בשא"מ ובטיל כו' ופרש"י מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר למי שנתערב קב בי' קבין של שעורין בשל חטין יאכל הלה וחדי דכיון שא"מ הוא בטל מיעוט במרובה ע"כ הרי מבואר דגם בשא"מ בטל ברוב ובכל דוכת' מייתי התוס' ראי' מהא שמעתת' לענין ביטול אסורין בתוס' פג"ה דף צ"ו ובבכורות שהזכרתי גם התם בהא שמעתא גופא כתבו מכאן נראה דהלכה כרבנן דמב"מ בטיל הרי דשמעתא זו היא אליב' דהלכת' ואפשר דר"י מפרש מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר בס' דאם נתערב קב חטין שלו בס' שעורין בשל חטין דכל חד כדאית' מ"מ מדברי רש"י יש סיוע דס"ל דלא כר"י וכן בת"ח בכלל ל"ט הביא דעת הגהת ש"ד דס"ל דמין בשא"מ הוי מן התורה וכתב אבל באו"ה כתב דהוא דרבנן ואזלינן בספיק' לקול' ע"כ משמע דס"ל הכי הוא מסקנ' דילי' וא"כ בנ"ד דספיק' הוא אזלינן לקול': ועוד נ"ל ברור דבנ"ד הוא מב"מ לפי מה שנודע דאם מערבין בתוכ' שעורין הנה בתחלה עושין מהם מלצין וכן עושין מלצין מן החטין ומערבין הכל וטוחנין אותם ברחיים וא"כ נראה דכה"ג מיקרי מב"מ דהא קי"ל בע"ז גבי חמיר' דחיטי וחמיר' דשעורי דבתר שמא אזלינן והאי חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי ואע"ג דהאי דחטי והאי דשערי מ"מ כיון דקוראין אותו חמירא הוי מינו ה"נ אע"ג דזה מין חטים וזה מין שעורים מ"מ מלץ מיקרי ודמי ממש כמו התם: ואם באנו להחמיר מטעם דבר שיש לו מתירין דמסקינן פ"ק דביצה דף ג' וד' דביצה ספק נולדה בי"ט או בחול כיון דיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפי' מדרבנן דהכי מסיק רב אשי התם ופסקו כל הפוסקים כוותי' ופירש"י התם דלר"א כי היכי דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ה"ה דלא מקלינן בספיקו א"כ ה"נ לא נקיל בספקו וחדש דשיל"מ הוא כדאית' בנדרים דף ל' זה אינו כלום מכמה טעמים חדא דאם נ"ד הוי מין בשא"מ הא קי"ל דלא אמרינן דשיל"מ אלא במב"מ והא דידן קי"ל השתא דמבשא"מ הוא ובטל שפיר דאע"ג דכתב מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ע"ד דדבר העשוי לתקן התבשיל הוי מב"מ דכ"כ התוס' פרק משילין שהזכרתי לעיל הלא כבר כתב באו"ה כלל ך"ה סעיף י"ז דזהו דוק' בדבר העשוי לטעם כגון תבלין דרך הקדרה לתבלה בהן ולא נתקנה הקדרה. אלא ע"י תבלין כמ"ש שם וכן מים א"א ללוש אלא על ידם כמ"ש התוס' בהדי' וכן צ"ל לדעת ההג"ה דביצה הוי דומי' דתבלין דעשוי לבשם דדרך הקדרה לתבל הנה בכל מה שמתבלין אותם מיקרי תבלין דידי' אבל כאן מאן לימא לן דעשוי לתקן ולבשם השכר כלל דלמא אין נותנין אלא משום שהחטין יקרים לבשל הכל מהם או לקיוהי בעלמ' ואי הוי לטעמא א"כ אפי' בלא דשיל"מ היינו אוסרים דמידי דעביד לטעמ' אפי' באלף לא בטיל וזה בלתי ספק ליתא דודאי בטלי בס' ואפי' אי הוה מב"מ כמ"ש מ"מ הרי כתבו הגהות הנ"ל בשם ר"ת דלא אמרינן דשיל"מ אפי' מב"מ אלא היכא דאית' בעינן אבל נימוח לא וה"נ נימוח ואע"ג דכתבו דלא פליג ר"ת דאם מלאו תרנגולת ביצה שנולדה בי"ט או שלבנה בה אסורה היינו משום כיון דאיכ' המראה של ביצה מקרי בעין כמ"ש שם ונראה מדבריו דגם במלאו התרנגול' בביצה יש מראה בביצה: ויש לתמוה על הת"ח כלל ע"ד שכתב דלבשל בה מאכל אינו בטלה מטעם החזותא ובמלאו בה תרנגולת כתב בשם הג"ה הנ"ל דאסור מטעם מב"מ כיון דמתקן התרנגולת ותיפוק לי' ג"כ משום מראה כמ"ש הוא עצמו באותו הסעיף