בית אפרים יורה דעה קצח

להסתלק לפי שאולי ימצא עדים אחרים ולא יצא הם מכלל קיום מצוה זו אלא ע"כ דגם עתה אין יוצאין בה כיון שהיא של שותפות וקצת יש לדחות דכיון דסתם גניבה יאוש בעלים א"כ למ"ד יאוש קונה אין דנין רק על הדמים ואף שי"ל שהם רוצי' להעיד שלא נתיאשו והיו מרדפין אחריהם ואין נוגעים בזה דאם באמת נתיאשו רק שהם משקרים לומר לא נתיאשו בכדי שיוחזר להם הס"ת אין להם תועלת מזה שכבר קנה הגנב ביאוש א"כ מה שהם מוציאין ממנו הס"ת הו"ל כאילו בדמי קנינהו ועדיין לא יצאו בזה י"ח ס"ת דהוה כחוטף מצוה מן השוק דלדעת הרמ"א לא יצא כלל ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי וא"כ שפיר מיקרי נוגעין כשרוצין להעיד שלא נתיאשו דנהו דידי מ"ע לא יצאו מ"מ צריך להם גוף הס"ת לצאת י"ח שמיעת הקריאה וידעתי שיש לדחות אך הואיל וחדת היא לי כו' והנני ד"ש מחו' מר אביו הגאון החסיד כו' צ"ע בהא דכתב האדון ני' בכתוב' דף נ"ה ראי' מב"ב דתנאי ב"ד שאני נפלאתי דהתם הי' התנאי ב"ד שיועיל שעבוד לדשלב"ל משא"כ כאן מה בכך דחוב המזונות והכתובה הוא תנאי ב"ד מ"מ בשביל זה לא עדיף משאר חוב לענין דשלב"ל עוד זאת אדרוש במ"ש שם בק"א סי' צ' על דברי הב"ש כו' (ולא העתקתי פה והוא בכתובי' בחדושי) דברי מחו' וש"ב זעירא מן חברייא הק' אפרים: והנה מחו' הגאון מוהר"ץ השיבני בזה ונאבדה ממני כעת וחבל כו' ובהג"ה וביאורים למג"א הבאתי דברי ד"ז הגאון בת"ח שהכותב ס"ת ומוסרה לצבור אינו יוצא בזה וצריך לכתוב לעצמו אחרת ע"ש ובב"ח ריש סימן ע"ר וצ"ע: שאלה סד שאלה ממגיה ס"ת הרבני מוהר"ר אשר ז"ל קורא דבית מדרשינו בהיות שמצא כמה ס"ת שכתוב בהם בפרשת כי תצא פצוע דכה שנכתב תיבת דכא באל"ף לבסוף ויש שכתוב בהם בה"א לבסוף איזה מהם עיקר: תשובה לכתחלה ודאי שיש לכתוב בה"א אך אותם הכתובים באל"ף אין הכרח שיצטרך להגיה אותם וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סימן כ"ט ושאר מחברים וכתבתי מזה בפתחי שערים אשר חברתי לקונטרס שערי אפרים על הלכות קריאת התורה אך נלענ"ד שאם עדיין אין הס"ת בשלימותה רק הטעות נמצא ביריעה או אפי' בס"ת אלא שנמצא בה טעיות אחרות שהיא פסולה ודאי על ידם אם הוא רוצה לתקן טעות זה למחוק האל"ף ולכתוב ה"א במקומה הרשות בידו ודוקא אם הס"ת היא כשרה אין להוציאה מכשרותה למחוק ולתקן בשביל זה לבד וע"ד שנמצא תיבה כפולה בס"ת הנה בשו"ת נ"ב ח"א בחלק יו"ד סי' ע"ד בענין נוני"ן המנוזרין השיג על רש"ל שכתב דאפילו אות אחת יתירה פוסלת וכתב דוקא ביתר בתוך התיבה עצמה שאות היתר הוא תיבה אחת עם התיבה אבל ביתר אות ואינה סמוכה לתיבה אין ראיה לפסול ונ"ל שאין לפסול ס"ת משום זה וראיה גדולה מתפילין דמכשיר הראב"ד בפירוש בתיבות כפולות עיין במג"א סי' ל"ב סוף ס"ק ל"ג ואין לך יתר גדול מזה עכ"ל ואני תמה על הגאון ז"ל בראיה זו מהראב"ד שנראה שהראב"ד לא בא להכשיר להניח את התפילין כמות שהם בתיבות הכפולות דודאי כמות שהם פסולות הם שאינם כמות שהם כתובים בתורה רק דהראב"ד מכשיר לענין גרירה שאעפ"י שבתפילין אם כתב שלא כסדרן פסול מ"מ בתיבות כפולות יכול לגרור התיבה הכפולה והטעם נראה כיון דהתיבה הכפולה היא אך למותר וכנטול דמי והו"ל כאלו אינה בתמונת אותיות רק כטיוטא בעלמא ואין כאן שלא כסדרן ועכ"פ צריך לגרור התיבה הכפולה השנית משא"כ לענין הכשר ס"ת אין הספק אחר הגרירה כי אם קודם הגרירה שבזה מסתבר לפסול שמשתנה הענין עי"ז והרי כמה דרשות שדרשו חז"ל מתיבות כפולות כגון איש איש וכיוצא בו וכ"כ בא"ר סימן קמ"ג ס"ק ה' וז"ל דלא מיבעיא אות אחת ויש שינוי ענין דמוציאין אלא אפי' תיבה אחת שלימה כפל נוהגין נמי להוציא אחרת וטעמא נראה דכפל נדרש והוי שינוי ענין ויתר כנטול כו' ובמשבצות זהב שם ס"ק ב' כתב על הא"ר ולי צ"ע דכה"ג י"ל כל הראוי לבילה כמו נדבק אות באות וה"ה כאן ואף דיש לדחות דמ"ש יתר כנטול זה בטרפות גמירי כך משא"כ כאן עכ"ל הנה הרגיש בעצמו שיש לדחות דמה ענין גרירת הדבק שכמות שהוא אין כאן שינוי כלל בענין רק מחמת הדבוק הוי שינוי באות שדרך כל אות להיות נפרד ולזה מהני ראוי לבילה משא"כ כשיש שינוי עי"ז דאל"כ היינו מכשירין כמה טעיות ביתירות אף שמקלקלין התיבה והענין אלא ודאי שז"א ומ"ש שזה בטרפות גמירי הדבר פשוט דהא"ר לישנא בעלמא נקט לצחותא ור"ל כיון שתיבה זו אין זה מקומה היא מקלקלת ומשנה ענין הקריאה אף לתיבות שלפניהם ואחריהם ולפעמים מי שאינו יודע שתיבה זו היא טעות משתנה לו פירוש הענין לגמרי ונראה דלא מיבעיא אם הכפולות באמצע הפסוק שאם יגרור יפסוק הפסוק לשנים ואם נאמר שימשוך האותיות זה תו לא מיקרי ראוי לבילה כו' כמבואר בפוסקי' אלא אפילו אם הוא בסוף פסוק ואפילו תיבה בת שתי אותיות שאין בה שיעור פרשה אליבא דכ"ע מ"מ נלענ"ד שיש לפסול ולהוציא אחרת וגם הגאון בנ"ב ז"ל נראה דאגב ריהטא נקט כפולות ועיקר דינו ביתר אות שאינו בתיבה עצמו נראה שהדין דין אמת ומ"מ ודאי שיש לתקן ולמחקו משם כיון שאין דינו להיות כתוב כאן אלא שהס"ת לא יפסל בכך: ואשר דרש טובות הנה אשר בסוף סדר בראשית שהראו לו בחיבור נדפס מחדש שצ"ל מלא וא"ו ולכתבו טובת וכותב שכל הספרים וסופרים בטעות חלילה מעשות כדבר הזה והנה זה מקרוב הראו לי ג"כ החיבור הלז ולא ידעתי מה היה לו כי לקח לעצמו דרך עקש וזר ובפרט בענין זה ראיתי כי גם כשנודע לו דברי המדרש שהביאו רש"י אמר ר' יודן טבת כתיב ונתקררה דעתו קצת היה בוש לומר שטעות הוא בידו אלא טמן וכסה בדברים מוסיפין הבל לומר כי טוב פתר ובאמת טעה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין להפלות בין חולם לפתח כי המסורה שאמרה ד' טבת דחסר נאמרה על טבת בחולם הבי"ת ומסורת הרמ"ה שהביא הוא על טובת מראה שהוא בפתח הבית והאריכו' בזה אך למותר ואם נמצא מי שכתב כי טבת הנה מלא צריך לתקן ולכתוב חסר כאשר הוא בכל הספרים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. הלכות חדש שאלה סה תשובת הגאון מוהר"ר יושע בעהמ"ח מג"ש ושו"ת פ"י ז"ל: שאלה בני אדם הנזהרים באיסור חדש ובארצות האלו רוב משתיהם הוא שכר שעורים ושעורים יעידון יגידון כל העולם כי זורעין אותם אחר הפסח והנה א' יש שמבשל שכר מן חטים ובחטים יש שני מינים א' שנזרע קודם החורף והב' שנזרע אחר הפסח וניכרין הטיב בסימנים איזה מהן מן הישן ונודע לנו שהוא מבשל מן החטין הישינים אלא שמספק לן אם אינו מערב ביניהם שעורין כי העולם אומרים כי כן דרך לערב ביניהם שעורים ולא לעשות הכל מחטין לבד אם מותר לשתות השכר מספיקא ומה בשעת הדחק שאין להם מה לשתות: תשובה נראה להתיר השכר מכמה טעמ' הטע' הא' מטע' ספיקא דרבנן דאפי' אם עירבו בהם שעורים הנה בלתי ספק הרוב הוא מן החטין וא"כ מדאוריית' חד בתרי בטל ופשיט' דחד בתרי אין פירושו שיהא פי שנים דוק' אלא אם ההיתר רובא בטל דאחרי רבים להטות נפקא לן ולא נזכר בקרא שיהיה פי שנים דוק' ואע"פ דלכאורה נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דבעינן פי שנים שכן כתב פט"ו מהמ"א