בית אפרים יורה דעה קצז

בנ"ד משרי שרי שהרי ש"ס ערוך בהא דכשותא בכרמא דאין איסור בקטן רק משום אתי למסרך רק מכ"ת סמך בזה על מ"ש הר"ן דהא מדינא שרי רק רב משרשי' החמיר על עצמו וס"ל למכ"ת דמהאי טעמא נמי הוה שרי למיתבי' לינוקא כיון דחומרא בעלמא הוא (וכבר כתבתי שע"כ אין זה דעת הרשב"א) וא"כ בנ"ד נמי כבר ביררתי בקונטרס הראשון דמדינא משרי שרי אף לגדול לעשות כן לא מיבעי' לדעת סה"ת ודעימי' אלא אפי' לדעת הסמ"ק ודעימי' וכאשר הסכים ג"כ מכ"ת שהסברא נכונה שלא נעשה בכוונה ומה שפקפק מכ"ת לפי סברת הרשב"א דהיכא דלא חשיב חק תוכות כשר אף בלא תיקון מטעם ראוי לבילה לענ"ד פשוט שז"א שהרשב"א לא קאמר כ"א היכא שכל צורות האות כתיקונו רק שנדבק בסופו אבל היכא שנפל דיו ונתכסה האות לגמרי פשיטא דכל כמה שלא גרר הדיו משם עד שתהא צורת האות ניכרת כבראשונ' דפסול גמו' הוא ואין היתר בזה מה שהוא ראוי ע"י גרירה ואפילו בנטף שעוה על האות פסול בכה"ג עד שיסלקנו משם ומכ"ש אם הוא מחמת נפילת הדיו שהרי כמות שהוא אין כאן כתב כלל והגרירה הוא דמשוי לי' אות מה יושיענו זה שראוי להיות אות ע"י גרירה כמו דלא אמרינן בחסר אות ויש שם מקום לחלק לכתוב שם אות זה שיוכשר מחמת שראוי להיות אות ע"י כתיבה וה"נ בנפילת דיו שמתבטל צורת האות עכ"פ בעוד הדיו עליו ונפסל אף להסמ"ק דמהני מה שגורר הדיו היינו לפי שכבר נכתב בכשרות ומהני בזה החק תוכות כיון שכבר נכתבו הירכות בכשרות אבל מ"מ קודם גרירת הדיו פסול גמור הוא לכ"ע ושפיר דמי לתקנו תדע דאי לא תימא הכי צא ופרנס הא דאיתא במ"ס בדיו שנפלה על השם מותר למוחקו שאין כוונתו אלא לתקן ולמה לא נאמר דמחיקה זו אסורה דהא אפשר ע"י גרירה וממילא דאף בלא גרירה שרי כבר כתבתי שאין סברא כלל לדחוק ולומר דמיירי בדיו שעל השם עדיין לחה באופן שאין הגרורה מועלת דודאי בכל גווני מיירי ואפ"ה מותר למחוק כיון שנפסל ע"י נפילת הדיו ומחיקה זו אין כוונתו רק לתיקון וח"כ כיון שגרירה זו נעשית שלא בכוונה כקודם הגרירה דיינינין לי' ועדיין לא הוכשר ושפיר דמי למוחקו אלא שהי' מקום קצת לפקפק דלפי דעת הסמ"ק דמהני גרירה שלא נתבטל מתורת אות ע"י נפילת דיו זו לפי שכבר נכתב כהלכתו ממילא דאף גרירה שלא בכוונה מהני דאין זה כ"א כמסיר הכסוי מעל פניו וכמ"ש בשם הלבוש ומה לי אם מסיר הכסוי בכוונה או שלא בכוונה ואף שהוכחתי שלדעת הסמ"ק ע"כ דכל שכוונתו לצורך תיקון נאסרה המחיקה ולדעת סה"ת הרי נפסל ונתבטל מתורת אות לגמרי רק שנחוש לומר דגם חק תוכות כשר בכתיבת השם ובזה בעינן עכ"פ שתהיה חקיקה זו עכ"פ בכוונה לקדושת השם וא"כ ממ"נ שרי מ"מ לחומרא בעלמא אמרתי מוטב שלא תהי' עשי' זו כ"א ע"י גרמא ואף גם זאת לא ישלח בו יד כ"א ע"י קטן דלאו בר חיובא וכה"ג לענין נזקין נמי אמרינן דלא מיקרי רק גרמא בשולח הבערה ע"י חש"ו ולחילוק הא' שכתב ר"י הטעם משום שהוא אינו עושה בעצמו כ"א החש"ו ולחילוק הב' לפי שאינו בא מיד כ"א אח"כ והכא קיל טפי מנזקין כמש"ל וכיון דלחומרא בעלמא הוא פשיטא שאין לפקפק בדבר כמו ההיא דכשותא בכרמא אף לפי שתפס מכ"ת שם בטעמא דמלתא מחמת דברי הר"ן שאינו רק לחומרא ה"נ בנ"ד כדבריו כן הוא דכיון שהוא רק להקל מתוך חומר שפיר דמי לעשות ע"י קטן ועיין בט"ז סי' שמ"ו ס"ק ו' שכתב לענין הבאת מפתח דמשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י קטן כמו ע"י נכרי ואע"ג דבפרק חרש איתא לידברו טליא כו' התם מיירי מרה"ר שהוא דאורייתא אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן עכ"ל הרי דאף לענין איסורי שבת שהוא איסור סקילה הקיל בדרבנן ע"י קטן ומכ"ש כאן וא"ל דהתם לפי שהוא דבר מצוה קצת לענ"ד גם כאן מצוה רבה הוא שלא נצטרך לגנוז יריעה שלימה שיש בה כמה אזכרות וגם לקדור איכא בזיון טובא וכבר מבואר בסי' של"ד דשבות דאמירה לנכרי שרי היכא דאיכא בזיון דכתבי קודש ועיין בעירובין בפרק בתרא ומכ"ש היכא דהאמירה זו רק על גרמא בעלמא בלבד ולעד"נ שאין לאסור גרמא בזה כלל דאף אם נעשה ע"י קדירה נצטרך לגנוז השם ומכ"ש אם נסלק היריעה לגמרי ונטעינה גניזה ס"ס שיהי' הולך להמחק שאף אם יניחנה במקום המוצנע מ"מ בהמשך הזמן תהיה בלה ונרטבת מאלי' ואף שיש למצוא קצת תקנה לזה כדאמרינן בסוף מגלה ס"ת שבלה גונזין אותה בקבר אצל ת"ח שונה הלכות ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס כו' והכי קי"ל בא"ח סי' קנ"ד מ"מ נ"ל שגם בכלי חרס יכול לעמוד ימים רבים אבל בימים הרבים ההם גם היא עתידה לשוב אל העפר כמו שהי' ותאכלנו התולעת ולכן יש לנו לחוש לחפוש ולחקור דרכים שלא נצטרך לזה ולית לן למנקט חומרי בכה"ג וגם אפשר דאין ת"ח בזה"ז אף לענין זה שיהא ראוי לגנוז אצלו ס"ת שבלה ובפרט שיש עמוד גדול לסמוך עליו שהש"ג כתב בפשיטות להתיר גרמא כזה ולכן עכ"פ יש להתיר בקטן העושה כן שיניח שם נייר מלוחלח במים ועי"ז יהיה סוף האות להמחק ואף לפי מה שרצה מכ"ת לתפוס כמשמעות הרשב"א שם בשבת שהטעם משום דספקא הוי מ"מ סוף סוף בכה"ג שנכנס למים עם השם הכתוב על בשרו מיקרי גרמא אף דמיירי שהדיו לחה מכ"ש כאן כי יגרע נטפי מים רק ניירא בעלמא וכיוצא בו שאין זה רק גרמא בעלמא יהיה מאיזה טעם שיהי' וכבר כתבתי שאף אם הקטן ישפשף קצת מדעת עצמו ואין אנו אחראין לזה כיון שזה הוא עושה מעצמו וכאשה מקפת לקטן דמי וכמש"ל ומכ"ש בזה שלענ"ד מדינא אף לגדול שרי לעשות מחיקה להדיא כיון שהמחיקה היא בכדי לתקן. ויצאו דברינו מתוקנים וצור ישראל יצילינו משגיונים דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה סג יום ה' ך"ה תשרי ואהבת עולם לפ"ק בראד נחל נובע מקור חכמה. יפעת השכל ומקור המזימה. יושב האשל אשר ברמה. הנשר הגדול אשר לו הרקמה ה"ה כבוד אהו' שארי ומחו' הרב הגאון כו' מוהר"ר צבי הירש הלוי נ"י: מאז הגיעו אמרותיו הטהורים נכספה נפשי כו' אפס כי הגיעו אילן ימי דחושבנא דלא להתנאה בהון דמטו שלוחי תשרי כו' וראיתי בדרך העברה מה שהניח כ"ת בצע"ג במסכת מכות דף ט"ו לשיטת הרשב"ם דבמגרש תכ"ד כ"ד ולענ"ד י"ל דלפי דברי הרשב"ם לא מיקרי העברת הלאו עד אחר כ"ד של הגירושין דכיון שבידו לחזור תכ"ד עדיין לא נגמרו מעשה הגירושין כלל עד אחר כ"ד ולכן בישראל כשמחזיר אחר כ"ד של הגירושין מיד אינו לוקה דזה מיקרי תכ"ד של עבירת הלאו משא"כ בכהן כך נלענ"ד ובעידנא דעסיקנא במצות נתינת ס"ת בשמחה בחוה"מ העבר אתיליד לי ספיקא אם יוצאין מצות כתיבת ס"ת בשל שותפין והיכא דכתב כ"א מקצתו לא מיבעיא לי דלא גרע מהגי' בו אות אחת דאמרינן מעלה עליו כאילו קיבלה כי מבעיא לי אם שכרו לכתוב להם ס"ת בשותפו' אם כ"א יוצא ומדברי הרמב"ם משמע דאין יוצאין ולפי תי' התוספת בסוכה דף כ"ז דגבי אתרוג דכתיב לשון רבים היינו משום דכתיב ולקחתם דבעי למדרש לקיחה תמה כו' א"כ י"ל דהכא דכתיב לכם יוצא בשל שותפין ואפשר דגם כאן שייך לשון רבים אע"ג שלכל יחיד נאמרה ועיין בתשובת הרא"ש כלל ל"ה בשם רבינו אביגדור הכהן דכל היכא דכתיב לכם בין יחידים ובין רבים במשמע כו' ולעיקר הדין יש לי ראיות שנראה דאין יוצאין אך אנקוט פלפולא חדא שיש קצת ראי' דאין יוצאין מהא דאמרינן בב"ב דף בני העיר שנגנב ס"ת שלהם כו' ולסלקו בי תרי מינייהו כו' והנה התם מיירי שאין להם ס"ת אחרת דאל"כ א"צ סילוק כמ"ש הרא"ש והובא בש"ע וא"כ מאי קושיא ולסלקו דשמא אין יכולים להסתלק שלא יעברו על מ"ע משא"כ עתה דכל היכא דאיתא יוצאין בה ואפילו תימא דגם עכשיו אין יוצאין כדמשמע מהרמב"ם בנאבדה כותב אחרת מ"מ אין רוצים