בית אפרים יורה דעה קצו

לעכו"ם נמי גרמא הוא רק מלתא באנפי' נפשי' קאמר בין שיהי' הטלת מום ע"י גרמא ובין שיהי' הטלת המום ע"י אמירה לעכו"ם אין שוחטין עליו והא דבאמת לא אמרינן דאמירה לעכו"ם יהי' גרמא כמו נותן דבלה או בצק על אוזן הבכור כו' משום דהתם שאני דעכ"פ עביד מעשה בידים בגוף אוזן הבכור אלא שאין המעשה נגמר מיד רק אח"כ ע"י נטילת הכלב משא"כ באמירה לעכו"ם דליכא מעשה כלל וכמש"ל מש"ס דעירובין דקאמר ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה כו' והלכך אין מקום לאסור אמירה לעכו"ם משום גרמא וכן מבואר למעיין ברמב"ם שם ואין להאריך: אמנם אף לפי מ"ש מכ"ת דאמירה לעכו"ם בבכור מדין גרמא נגעו בה מ"מ אין הנושאים שווים כלל שהרי גבי בכור אסור בין גרמא בידים בין גרמא דאמירה לעכו"ם וגבי מלאכת שבת קי"ל דגרם כבוי מותר ואמירה לעכו"ם אסור וא"כ ה"ה לענין מחיקה דכתיב לא תעשון גרמא שרי לגמרי וא"צ אף ע"י עכו"ם רק לחששא בעלמא שמא לא נוכל לכוון לעשות הגרמא כראוי ויבא לקלקל עד שתהי' קרובה לכעין עשי' בידים ויהי' בזה איסור דרבנן עכ"פ או אפי' איסורא דאורייתא לזה באתי להקל מתוך חומר האיסור לעשותו ע"י קטן דהשתא ודאי משרי שרי שהרי הוא אינו מצוה לו רק לעשות גרם בלבד שזה מותר ואם הקטן מקלקל בעצמו יותר מהראוי הרי קטן א"נ הוא ואין מצווין להפרישו וגם אם נאמר דגרמא איסורא דרבנן הוא גבי מחיקה מ"מ שפיר דמי לעשותו ע"י קטן לדעת הרשב"א והר"ן דמאכילין אותו בידים איסור דרבנן ואף נימא דגרמא בידים אסור מ"מ ע"י עכו"ם או קטן שרי כיון דאי עביד איהו גופי' הכי לא מחייב מדאורייתא עכ"פ וגם ע"י אחר קיל טפי דשבות דלית בי' מעשה הוא וכמ"ש אך העיקר כדכתיבנא דאמירה לעכו"ם אין בו דין גרמא אף במקום שאסור גרמא היינו דוקא גרמא בידים אבל אמירה לעכו"ם טעמא אחרינא הוא משום גזרה תדע דהא גרם כבוי מותר לרבנן ואפ"ה אמירה לעכו"ם אסור וע"כ דטעמא אחריני הוא משום דאתי לאחלופי בישראל ועוד דא"כ ל"ל להברייתא דמרבי גרמא בבכור להמציא שלא יניח בצק או דבילה ובפשיטות הו"ל למנקט אמירה לעכו"ם אלא ודאי דאין בזה שייכות לגרמא כלל כיון דדבורא בעלמא הוא ולכן כיון דמעיקר הדין קי"ל כרבנן דגרמא שרי ואף רבי יוסי משמע דאזיל ומודה דעכ"פ ליכא איסורא דאוריית' ואפי' גבי שבת ולגבי מחיקה ס"ל דשרי לגמרי ואפי' שלא במקום מצוה דמה"ת נאמר דפליג בזה אדרבנן דשרו אף שטבילה בזמנה לאו מצוה ואיך שיהי' בדעת ר"י אנן קי"ל כרבנן דס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ואפ"ה יורד וטובל אף שהדיו לחה והגמי שכורך לא מהני רק לענין שלא לעמוד בפני השם ערום וא"כ אין לבדות גזירה מדעתינו דלמא אתי לידי שפשוף ועכ"פ שפיר דמי לעשות ע"י קטן שאף אם הקטן יעשה קצת שפשוף מדעתו אין אנו אחראין בדבר וכמש"ל סבר' זו ג"כ לענין אשה המקפת לקטן דמה שהקטן יהי' מסייע לא איכפת לן ולכ"ע משרי שרי אף להרמב"ם ולענ"ד ההיתר בזה ברור הוא מכל צד ואין לפקפק בו כלל: ומ"ש מכ"ת שיש לדון ע"פ מ"ש הש"ך בח"מ סי' שפ"ו ס"ק ג' אלא שיש לחלק וחושש אני משום עירוב כלאים כמ"ש הרמב"ן הובא בש"ך שם עכ"ל הנה בעה"ת לא חשש בזה משום עירוב כלאים וכתב דגורם דגורם פטור וכדאמרינן בשבועות הכל מודים בעידי סוטה הלכך השולח הבערה ביד חש"ו ושרפה שטרות פטור והביאם בקצות החושן וגם הביא כן בשם תשו' מהר"מ דפוס פראג וע"ש דקשיא ליה על בעה"ת במאי מיירי אם מסר גחלת אפי' בכלים פטור ואי בשלהבת חייב משום אשו ולא משום גרמי ולענ"ד דבעה"ת ס"ל כמש"ל בשם הסמ"ע אם אמר לחש"ו לקרוע של חבירו חייב והיינו משום דינא דגרמי דהא ברי הזיקא ובהכי מיירי בעה"ת שמסר גחלת רק שאמר לו שידליק בשל חבירו ומש"ה מחייב דגרמי הוא ואפ"ה בשטרות פטור ועכ"פ מבואר דדעת בעה"ת דפטור גורם דגורם אף בענין נזיקין ומכ"ש בענין איסורין שאין חיוב בגרמא ומכ"ש בגורם דגורם שאין איסור כלל: ומ"ש מכ"ת ליישב מ"ש על הרשב"א דמפרש גרם מחיקה מטעם ספק דא"כ מאי מקשה מדר"י אדר"י דלמא הטעם משום דשא"מ ולא הוי פסיק רישי' וע"ז כתב כ"ת דקושי' הש"ס ללישנא קמא דפסחים אליבא דרבא אפשר ולא מכוין אסור עדיין לא העלה ארוכה דהוה מצי לאוקמי בפשיטות היכא דצריך לאהדורי אגמי כדמוקי במסקנא דכיון דלית ליה גמי וצריך לאהדורי אבתרי' לא אפשר מיקרי כמ"ש התוס' שם דכל שצריך טורח גדול מיקרי לא אפשר גם מ"ש די"ל דלמסקנא גרם מחיקה אסור לר"י כמו גרם כבוי וטעמא דמתיר התם משום דשא"מ ז"א כיון דלרבנן ע"כ דשרי בכל גווני בין במחיקה וע"ש דדרשו לא תעשו הא גרמא שרי ומה"ת לומר דפליג ר"י בזה על רבנן וטעמא דר"י דאוסר בכבוי כדאמרינן מתוך שאדם בהול כו' ולולי שאסור לעמוד בפני השם ערום הוי שרי לרבנן אף אי הוה מתכוין או פסיק רישי' כמו דשרי לדידהו גרם כבוי אך אפילו תימא דר"י לא ס"ל להתיר מ"מ הא אנן קי"ל כרבנן בגרם כבוי וה"ה בגרם מחיקה דשרי: ומ"ש מכ"ת מדברי התוס' דף ק' שאני התם דבידים כו' נפלאתי מאד וכי חדת היא לי' דכל שאין ההיזק בא מיד לא חשיב כעושה בידים והרי דעת הר"י בתוס' והרא"ש פרק לא יחפור דכל שאין ההיזק בא מיד אלא לאחר זמן כגון מבעית חבירו שהוא מפחד והולך אפי' גרמי לא מיקרי רק גרמא והסמ"ע הביא זה ג"כ בסי' שפ"ו ובע"כ צריך לחלק בין ההיא דהתם להא דצמר לפי מ"ש התוס' משום דבצמר ההיזק בא מיד אלא שאפשר להעבירו בקל ע"י כיבוס וכיוצא ואחר שלשה ימים לקליטה שוב א"א להעבירו ולכך הוה ס"ד דבכה"ג מיקרו גרמי כיון שההיז' הנעשה בידים בשעת הנחת הצמר לתוך הצבע עדיין אינו היזק גמור שאפשר לתקנו רק שע"י שהניחו שם שלשה ימים נקלט והו"ל גרמי וע"ז משני דז"א דזה גרע מגרמי כיון שההיזק נעשה בידים וא"כ בהך דהי' שם כתוב כו' שפיר מיקרי גרמא כיון שאין המחיקה בשעת מעשה שהרי אף לאחר עלייתו מן המים עדיין השם כתוב הדר רק שעי"ז יהי' הולך להמחק פשיטא דבכה"ג לא הוי רק גרמא ואפי' אם הוא דומה לגרמי מ"מ פשיטא שאין זה כעושה בידים שיתחייב עליו שהרי נזקי ממון עדיף טפי מאיסורין כדאיתא בסנהדרין גבי מצמצם דבנזקין עשה בו האונס כרצון ואם כה"ג שההיזק בא לאחר זמן מיקרי גרמא לענין נזקין מכ"ש לענין איסורין ואף לחילוק הב' שכתב הר"י בין עושה מעשה מ"מ בכה"ג שההיזק בא לאחר זמן אינו רק גרמי והש"ס רצה ללמוד מהך דנותן צמר דמיקרי גרמא להך עובדא דאחוי דינר וע"ז קאמר דשאני התם דקעביד מעשה בידים ר"ל דגרמי דהתם עכ"פ עיקרו בא ע"י מעשה שעשה בידים עי"ז בא גרם היזקו של זה ואפשר דדוקא בכה"ג מחייב ר"מ משא"כ היכא שלא עשה מעשה כלל בכה"ג גם ר"מ מודה דפטור וע"ז מייתי מהך דמחיצת הכרם דר"מ מחייב אף שהגרמי לא בא ע"י מעשה כלל ועכ"פ בכה"ג שאין ההיזק בא מיד אינו רק גרמי ובאיסורין כה"ג אין איסור כלל היכא דכתבה התורה ואפיק לי' בלשון עשי' דדרשינן עשי' אסור גרמא שרי. ועיין באה"ע סי' שכ"ח לענין העמדת עלוקה שהקשה מהא דאמרינן גבי זורה ורוח מסייעו דחמיר מנזקין משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואילו לענין העמדת בהמה על עשבים שבת קיל מנזקין ולק"מ דגבי זורה הכי קאמרינן כיון דמחשבתו לזרות ע"י הרוח ונתקיימה מחשבתו בזה הרי נעשית המלאכה שהרי כך היתה מלאכת זורה שהיתה במשכן לזרות לרוח משא"כ לענין נזקין לא איכפת לן בהא דמיקרי מלאכה וכיון שהרוח גרם גרמא הוא ופטור משא"כ לענין מעמיד בהמה אע"ג דגורם מלאכת שבת מ"מ דוקא עשי' אסור הא גרמא שרי ובנזקין נמי משום גרמי מחייב ולא מחשב כעושה בידים ממש כלל: ואחרי הודיע כל זאת אומר אני דאף אי בכולי בעינא דלודי לי' דאמירה לקטן נמי שבות הוא וכדעת מכ"ת מ"מ