בית אפרים יורה דעה קפט

גם אי מקיף לאו בר חיובא שרי בין למקיף בין לניקף ולפי"ז א"ש דאליבא דרב אדא שפיר הי' אפשר להקיף קטן ע"י עכו"ם עכ"פ כיון דלישראל גדול ג"כ ליכא איסורא ע"י עכו"ם א"כ אין כאן ספיית איסור להקטן כלל משא"כ לר"ה דס"ל מקיף קטן חייב א"כ גם אסור להיות ניקף ע"י עכו"ם וכיון דלגדול אסור מ"מ שאסור גם לקטן ור"ה השיב לו דחובה מקיף להו דר"ה ס"ל דאשה מותרת להקיף וס"ל דמותר לספות לקטן בידים איסור דרבנן וע"ז אמר לו תיקברינהו לבנה דלדידי אשה אסורה בהקפה דלא ס"ל דרשא כל שישנו בבל תשחית כו' כמ"ש התוס' ולדידך דס"ל דאשה מותרת ג"כ אסור לספות לקטן בידים אף איסור דרבנן והיינו דקאמר תקברינהו לבנה משום שהאיסור הוא מצד הבנים עצמם שהם ניקפיים וכל שבגדול אסור גם בקטן אע"ג דאינו בר עונשין מ"מ איסור הוא להאכילו בידים ועוד יש ליישב באופן אחר ואין להאריך: ואמנם מה שיש לעיין בזה לפי שיטת התוס' והראב"ד שכתבו דבניקף איכא איסור לאו אע"פ שאינו מסייעו אלא שאינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה ודברי הכ"מ שכתב דליכא כ"א איסורא בעלמא הם תמוהים וכבר תמה בזה הגאון ח"צ בתשובה סי' פ"ב (וע"ש ובט"ז א"ח סי' שכ"ח ובט"ז ובנה"כ בי"ד סי' קצ"ח מ"ש בענין זה אם יש לדמות זה למסייע במלאכת שבת וכבר עמד בזה בחידושי הריטב"א במס' מכות וכתב דאיכא דקשי' לי' מהא דאמרינן לענין מכחיל עינא כו' מסייע אין בו ממש ול"ק שאין כל המסייעין שוין כו' וכ"ש לפי' רבינו מאיר שכתבנו לעיל דבלא מסייע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו במעשה כל דהו סגי כו' ע"ש. וע"ש דמשמע מדבריו שיש שפירשו דבלא מסייע אף איסור לאו ליכא ומשמע להו הכי מדפריך ממאן דאכיל תמרי כו' דהתם אף לאו ליכא רק הר"מ מפרש דודאי עובר בלאו רק שאין לוקה והריטב"א כתב שיפה פירש ע"ש) ולפי"ז הדרא קושי' לדוכתא בהא דב"מ ונזיר דמוכח מהתם דעכ"פ ליכא איסורא דאוריית' באשה המקפת לקטן ואם נימא דניקף לעולם עובר בלאו אף שאינו מסייע א"כ אסור להקיף לקטן משום לא תאכלום: שוב ראיתי בשער המלך סוף הל' עכו"ם שהביא שם משם הגאון מהר"י אשכנזי שהקשה על מ"ש התוס' דאפי' רב אדא מודה היכא דניקף בר חיובא אע"ג דמקיף לאו בר חיובא דאל"כ היכא קאמרינן דעשה דמצורע דחי ל"ת דהא אפשר לקיים ע"י קטן או עכו"ם וע"ז הקשה דא"כ גם גבי מילה דדחי שבת נמי נימא דאפשר לקיים שניהם ולעשות ע"י קטן כו' והגאון בעל שער המלך תירץ דהתוס' לא הוקשה להם אלא גבי הקפה דס"ל לרב אדא דמקשינן מקיף לניקף מדשני קרא לא תקיפו הלכך אע"ג דבכל התורה קי"ל דלא ספינן לי' בידים איסורא לקטן גבי הקפה גזירת הכתוב הוא כו' משא"כ במילה אי עביד ע"י קטן אכתי עבר על איסורא דהוזהרו הגדולים כו' ע"ש: והנה מלבד שצ"ע על תירץ זה מסוגיית הש"ס בריש יבמות דמייתי התם לענין ל"ת שיש בו כרת ולפי דברי הרב הגאון ז"ל איכא לדחויי אך בלא"ה תימא דמה יענה להא דמוכחינן בב"מ ובנזיר דיש היתר להקיף קטן ע"י אשה ולא חיישינן להא דהוזהרו הגדולים כו' וגם לרב אדא מנ"ל לומר דגזירת הכתוב הוא להתיר בזה מה שאסור בכל התורה כולה והו"ל לאוקמא הך הקישא לענין להקיף לעכו"ם וגם דאף אם הך היקשא מדרש נמי לענין קטן י"ל דלא מיעטה התורה אלא ממלקות שחייב על לאו דמקיף פאת ראש אבל מ"מ הך איסורא שמאכיל לקטן איסור לאו בדוכתי' קיימא וצ"ע:. ועכ"פ קשה מ"ש דלמה שרינן לאשה להקיף קטן. ולכן נלענ"ד דע"כ לא אמרינן דאסור לספות לקטן איסור בידים אלא היכא שהקטן עושה האיסור כגון שמביא חותם או מפתח בשבת בר"ה ע"י ציווי הגדול או שנותן לו נבילה ואוכל דבכה"ג בגדול חיובי מחייב אז הגדולים מוזהרים עליהם משא"כ היכא דהקטן לא עביד ולא מידי אז אין הקטן עושה איסור כלל כגון בקטן הניקף שהקטן אין עושה שום דבר ואע"ג דבגדול כה"ג אמרינן דמ"מ עבר בלאו אלא שהוא לאו שאין בו מעשה מ"מ היינו דוקא בגדול דכיון שעכ"פ הוא מניח א"ע להקיף אותו מדעתו יש בו איסור לאו משא"כ בקטן מה שמניח את עצמו להקיף לאו מידי הוא דכמו קוף בעלמא הוא ובגדול כיוצא בו אם הוא כפות ובא אחד ומקיפו פשיטא שאין עליו שום חיוב כלל והכי מסתבר דהא ר' יהודה ס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וע"כ שאין זה אלא משום שעכ"פ עבר הלאו מדעתו ומרצונו אלא דלא עביד מעשה משא"כ אם נעשה העבירה בו שלא מדעתו כלל לא מיבעי' שאין לוקין עליו אלא אף איסורא לא עביד וכמאן דאכל תמרי בארבלי דמי וא"כ גם בקטן דוקא היכא דהקטן עושה בעצמו איזה מעשה איסור ע"י הושטת הגדול או ציוויו אז הגדול מוזהר ע"ז משא"כ אם הקטן לא עביד מידי אלא שיש לעיין בזה מהא דאמרינן ביבמות דף ע"א קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה כו' ולכאורה קשה לפי מ"ש דבכה"ג אין חיוב על הגדול דהקטן לא עביד מידי ובמשנה למלך סוף הל' מ"א הרגיש מש"ס זו על הרשב"א שהרי כתבו התוס' דסיכה כשתי' אסמכת' בעלמא הוא וכיון דאינו אלא מדרבנן לדעת הרשב"א מותר אף בידים ולפי מ"ש קשה אף אי נימא דהוי סיכה איסור דאורייתא: ואפשר לומר דאם נימא ערלה שלא בזמנה מעכבא וה"ל כזר אצל תרומה אזי אסור לסוכו אף אם סיכה לא הוי כשתי' כיון דהוא הנאה של כילוי והנאה של כילוי אסור ואע"פ דלא שייך האיסור על הקטן מ"מ הרי הגדול נהנה משמן זה הנאה של כילוי לצורך ישראל שהרי קטן זה מוטל עליו ואם לא הי' שמן זה הי' צריך ליקח שמן אחר בכדי לסוכו ואע"פ שכהן מותר להאכיל לעבדיו ולבהמתו מ"מ קטן זה שהוא ערל גרע דהא לאו בכלל מקנת כסף הוא וגם אינו אוכל משום דכתיב יליד ביתו כו' כיון שהוא ערל ואתמעט מתושב ושכיר ופומי' הוא דכאיב לי' כדאיתא בר"פ אלמנה לכ"ג ולכן אסור לכהן לסוך לבן בתו ישראל אף בלא הטעם דסיכה כשתיה וה"ה לקטן ערל שאסור לסוכו וצ"ע מהאי דנדה דף ל"ב דאמרינן מעשה והטבילוה קודם לאמה ואמרינן שם אע"ג דתרומת ח"ל שריא בנגיעת טמא מ"מ לסיכה של תרומה דסיכה כשתי' הצריכוה טבילה והמ"ל הביא ג"כ לדברי הש"ס הללו ונראה דר"ל שהם נגד דברי הרשב"א ולענ"ד דברי הרשב"א אפשר ליישב לפי מ"ש בתשובה סי' צ"ב דדוק' היכא שיש צורך בדבר מאכילין לקטן בידים איסור דרבנן וא"כ י"ל דהתם הוי עובדא שלא הי' צורך כלל בסיכה זו רק לתענוג לבד ולכך הצריכוה טבילה קודם אך לפי מ"ש דבדבר שאין הקטן עושה מעשה כלל ליכ' איסור צ"ע וגם צ"ע מדברי הר"ן ר"פ בתרא דיומא שמוכיח דרחיצה וסיכה מדרבנן דאל"כ היכא עבדי לה לתינוקת ולפי מ"ש צ"ע דהא בזה התינוקת לא עבדי מידי ודוחק לומר דהוכחת הר"ן דהא מתירין אף בקטן שבא לכלל שנים קצת והגיע לחינוך ונותנין לו שמן לסוך ומים לרחוץ ובכה"ג אי הוי רחיצה וסיכה ביה"כ מדאורייתא הו"ל למיסר אף לקטן ועיין בט"ז ומ"א סי' תרי"א: ומצאתי בפר"ח שם שהקשה על דברי הר"ן מהא דנדה ע"ש וצ"ע על דבריו מ"ש דבתרומת ח"ל י"ל דכעין דאורייתא תיקן וקא קשי' לי' דסיכה אינה רק אסמכתא והוי דרבנן ע"ש ולא ידעתי מ"ט ניחא לי' טפי למימר בתרומת ח"ל כעין דאורייתא דאדרבה תרומת ח"ל הקילו טפי כדאית' בבכורות וע"ש שכתב שדעת הרמב"ם דסיכה כשתי' מן התורה ובאמת שכן מטין הדברים ולקצר אני צריך. וגם בסה"ת סי' רל"ח כ' בתינוקת שרגילות האמהות לסוך בניהם כשהם קטנים מחלב טלה או בשומן חזיר זה אסור משום אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים דלא למספי בידים וכיון דסיכה כשתי' כו' והביאו הסמ"ג דף כ"א ע"ש ועיין בי"ד סי' קי"ז בט"ז ובנה"כ שם: ומכל זה למדנו דאף בכה"ג דהקטן לא עביד ולא מידי שייך להזהיר גדולים על הקטנים וכן משמע מענין טומאת כהנים דבכל גווני איכא אזהרה זו וא"כ הדק"ל גבי ניקף דלמה