בית אפרים יורה דעה קפו

האות מחמת נפילת הדיו משא"כ היכא שלא נפסל יש לחוש לסברת הר"י הנ"ל כיון דאפשר באחר ודוקא לסברת הסמ"ק מחיקה לצורך תיקון שרי בכל גווני וכמש"ל משא"כ לסה"ת וכיון שי"ל שזה אות גמור הוא אף לסה"ת אף דמספקא לן מלתא אין למחוק אף לצורך תיקון וגם דל"ד האי ספקא לספק דלעיל דהתם ספק פלוגתא דרבוותא ספק גמור הוא ופשיט' דצריך תיקון מדאוריי' ועכ"פ מדרבנן בעי תיקון משא"כ בהך ספיקא דמספקינן אם בכה"ג שנקלף אי הוי ביטול האות או לא אין זה אלא כספק חסרון ידיעה דלא מחשב ספק ואף שי"ל ס"ס מחיקה זו אינה דרך תיקון וגם א"א למצוא אחר מהודר כמש"ל מ"מ קשה לסמוך ע"ז לבד באיסור מחיקת השם שיש בו איסור תורה וחיוב מלקות: ומצאתי בתשובת מנחם עזרי' סי' ל"ו שכתב לאסור גרידה בשם אף היכא שנדבקו הההי"ן בתחלת כתיבתו ואח"כ נפרדו ע"י סכין דמ"מ קדושת השם לחול עליו אזהרה למוחק לא זזה ממקומה דהא תניא היה כתוב על ידות הכלים יגוד ויגנז ולא שאני לן התם בין חק תוכות לחק ירכות אלמא כל שצורת אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור לקלקלו כו' ע"ש ולפ"ז קשה לחלק בנ"ד ואע"ג דאפשר לחלק דהכא לא מיקרי נעשה בכוונה רק שע"י שהי' מתעסק בסכין מ"מ צ"ע אם יש לסמוך ע"ז להקל: ורחש לבי להמציא תקנה לדבר זה לפי מה דאמרי' בשבת דף ק"כ הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ועובד ר"י אומר יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף ואמרינן התם טעמא משום דכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם עשי' הוא דאסור הא גרמא שרי ה"נ הא כתיב לא תעשו כל מלאכה כו' ע"ש דמסקנת הש"ס דגם לרבנן גרמא שרי דהא האי גמי ע"כ לא מהדק ועיולי בי' מיא דאל"כ הוא חציצה בדיו גופה אין לחוש דמיירי בלחה רק טעמא דרבנן משום דאסור לעמוד בפני השם ערום ע"ש הרי מבואר דאף בגרמא כה"ג שגורם בידים למחיקה שהרי הדיו לחה והוא נכנס עמה למים אפ"ה משרי שרי וכן פסק הרמב"ם בהל' יסודי התורה וכ"כ בש"ג פ"ד דשבועות דגרם מחיקה שרי ע"ש וצ"ע על רש"י ביומא שפירש הטעם דכורך עליו גמי להגן עליו מחוזק שטף המים וז"א כמבואר בשבת דלאו מה"ט אתינן עלה וראיתי בכפות תמרים שהקשה כן על רש"י והניח בצ"ע ושוב מצאתי בתוס' ישינים שם ביומא דף ק' ודף פ"ח הקשו זה על רש"י ע"ש: והנה מה שקורא לטבילה זו גרמא אע"פ שבמתכוין יורד לתוך המים עם השם שעל בשרו ובכה"ג קי"ל בסנהדרין בכבש על חבירו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול להעלות חייב וע"כ לומר דשאני הכא דאע"פ שיורד לתוך המים אינו נמחק אז רק מחמת שהשם מתלחלח הרבה מהמים ממילא הוא הולך להמחק ומ"מ כיון שעכשיו בשעת ירידה אינו מוחק גרמא מיקרי וראיתי בחידושי הרשב"א בשבת שם שהקשה אהא דיורד וטובל שהרי זה הוי כמקרב את כבויו ותירץ דמקרב לא מיקרי אלא היכא שבודאי יכבה אבל כאן אפשר שלא ימחק שאילו ודאי נמחק כמשפשף דמי שהרי הוא נותן ידו במים ע"ש ודבריו צ"ע לענ"ד דאם איתא דספקא הוה היכא מדמה הש"ס הך גרמה לגרם כיבוי שגורם בודאי שיכבה וגם מה דמשמע מדבריו שאם היה נמחק בודאי הוה כמשפשף בידים צ"ע דא"כ מה ענין לגרמא דהאי כמעשה בידים אלא דספקא הוה אם ימחק אם לא ומספק נמי הוה לן למיסר ואפשר דאם אינו רק ספק א"כ יש להתיר דהא אינו מתכוון למחיקת השם ופסיק רישא אין כאן כיון דספקא הוא אך דמ"מ אכתי אין זה דומה לגרמא ולפמ"ש א"ש כיון דבשעת הטבילה אין כאן מחיקה אע"פ שזה גורם שימחק אח"כ גרמא הוה ומ"ש הרשב"א דהוי כמקרב את כבויו לפמ"ש ל"ד דהתם טעמא דשמא עם נתינתו יפלו הנצוצות והוה מכבה בידים ע"ש בשבת דף מ"ו בדברי התוס' והרשב"א ודברי הרשב"א הם צ"ע לענ"ד: ובבכורות דף ל"ד מרבינן מקרא לענין הטלת מום בבכור דגרמא נמי אסור היינו דוקא משום רבויא דקרא וכן בתרומה תלוי' אליבא דר"א שם משום דכתיב משמרת תרומתי משמע שצריך לשמרה ואף ע"י גרמא שיניחנה במקום התורפה אסור משא"כ היכא שהאיסור נאמר בלשון עשי' כגון לא תעשון וגו' או ל"ת כל מלאכה מבואר מדברי הש"ס דגרמא שרי וכן נלענ"ד מהירושלמי בסוטה דאיתא שם אם עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ואיתא בירושלמי דנגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה ובקרבן העדה שם הקשה דהאיך מותר לתת אותה תחת הציר לשחקה הא הוי כמאבד בידים וי"ל דהירושלמי לית לי' הך דרשא ואבדתם שמם ל"ת כו' ומותר לאבד כתבי קודש שאין בהם צורך וכתב שזה טעם הרמב"ם שהשמיט הירושלמי ע"ש ודבריו לא נהירין כלל אלא נראה דס"ל דבכה"ג שרי דעשי' אסור הא גרמא שרי ואפשר לדחות דהירושלמי ס"ל דמגלת סוטה שאני כיון דמעיקרא נכתבה ע"ד למוחקה גם השתא שרי לתתה במקום שתהא הולכת להמחק וכן מבואר שם בירושלמי פרק היה מביא דלכך אינה מטמאה הידים הואיל ומעיקרא ניתן ע"ד למוחקה אח"כ ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א שם דף י"ז ד"ה לא על הלוח ובקרבן העדה שם ועיין בשבת דף קט"ו במעשה דספר איוב תרגום דקאמר וכי כתבי הקודש מותר לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והם מרקיבין מאיליהן: ונראה דטעמא דבכה"ג אינו רק גרמא ושרי ואע"ג דמשמע בדף קי"ט דגרמא שרי אף בשם הקדוש היינו לצורך טבילת מצוה ואף למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ צורך לדבר בעינן אבל שלא לצורך כלל פשיטא דאסור ועיין סי' של"ד סעי' י"ג כל כתבי קודש כו' מצילין אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפה משא"כ בכתובים בכתב אחר דשרי להניח במקום התורפה כמ"ש הרמב"ם הביאו המג"א שם וצ"ע בהא דאמר התם בשבת במעשה באחד בצידון שנטל טימוס של ברכות ושקען בספל של מים וא"ל ר' ישמעאל גדול עונש האחרון כו' ולכאורה הא אין זה רק גרמא. אמנם בר"ן שם כתב לפי שאיבדן בידים וצ"ע דמ"ש מהא דשם כתוב על בשרו דקרי לי' גרמא בטובל בתוך המים וצריך לחלק וצ"ע: והיוצא לנו מזה דאע"ג דאסור למחוק השם מ"מ גרמא שרי [ ואפי' במקום דליכא מצוה דהא רבנן התם ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ואפ"ה מתירין לטבול וכן קי"ל לענין גרם כבוי דשרי ואף לדעת רבינו יואל במרדכי פרק כל כתבי מ"מ במקום פסידא שרי וכן מבואר בא"ח סי' של"ד וראיתי בתשב"ץ סי' ב' שמבואר מדבריו הא דגרמא שרי היינו במקום שהוא עומד להמחק כגון הא דהיה השם כתוב על בשרו ע"ש ולענ"ד ז"א דא"כ מאי פריך הש"ס דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי והתם שרי גרם מחיקה דלמא שאני התם שבלא"ה הוא עומד להמחק אלא ע"כ שאין לחלק בכך ובכל גווני גרם מחיקה לצורך ודאי שרי ולפ"ז נראה כדי להקל מעלינו חומר איסור מחיקת השם לעשות זה ע"י גרמא להניח על היו"ד נייר או גמי מלוחלח במים וזה יהי' גורם שימחוק וכיון שכבר ביארתי שאפי' המחיקה להדיא קרוב להתיר א"כ פשיטא שאין להחמיר מלעשותו ע"י גרמא: ועוד נלענ"ד דאם אפשר לעשות גרם מחיקה זו ע"י קטן יש לעשות על ידו דאפי' תימא דאיסור דרבנן איכא בגרם מחיקה זו מ"מ הא דעת הרשב"א ביבמות פרק חרש דאיסור דרבנן שרי להאכילו אפי' בידים והא דאמרינן דף מ"ם ליתבי' לינוקא אתי למסרך כתב הט"ז בא"ח סי' תרי"ט דהתם הטעם דהוא יסבור דמצוה שאני שיכול לשתות משא"כ בשאר אכילות שאינה של מצוה ע"ש אלא שיש לתמוה דהא בשבת דף קמ"ט גבי כשותא בכרמא אמרינן ליתבי' לינוקא אתי למסרך אך באמת כבר כתב הרשב"א והר"ן לחלק בין שאר אכילות שמאכילין אותו ביה"כ משום דמה שאין עושין רק בשביל הנאת התינוק ולצורכו לא אתי למסרך והביאו במג"א סי' רס"ט וכ"כ בתוספת שבת דאישתמיטתי' להט"ז דברי הרשב"א והר"ן בזה אמנם התו' כתבו